בית מאיר/יורה דעה/קיג

בית מאיר ‏ יורה דעה קיג

הפר"ח בריש הסימן מביא פירוש הר"ן ומשיג עליו ומסיק דהעיקר כפי' התה"ב דנשתנה מברייתו היינו אינו נאכל כמות שהוא חי. ולא השגיח ליישב פרש"י שממנו למד הר"ן דעתו. ובפי' רש"י מבואר דלא כפירוש התה"ב שהרי על קפריסין וקפליטין פי' טעם ההיתר מפני שנאכלין כשהן חיין ועל מים חמין וקליות יהיב הטעם מפני שלא נשתנו מברייתן. ואולם פרש"י לפ"ר תמוה שהרי בע"ז דף ל"ב ע"ב בסופו פי' קליות יבשו בתנור ובמס' כריתות דף ד' ע"ב פי' קלוי שנתיבש בתנור. וא"כ איך יהיב טעם לקליות שלא נשתנו מברייתן והא בכריתות דף ה' נאמר מה לכרמל שלא נשתנו מברייתן מבואר הא קלי נשתנה מברייתו. שוב ראיתי כי אין הקושיא אך לפרש"י אלא על הגמרא. ובע"כ דבכריתות תיבת מברייתו הוא ל"ד ומיותר ואז ניחא כי כרמל לא נשתנה כלל וקלוי עכ"פ נשתנה אך לא מברייתן ודוק] ומוכח מיני' דעת הר"ן ומפני שסובר דקליות עולין על שלחן מלכים דלא כהרמב"ם ומוכרח להטעם דלא נשתנה יהיב הטעם על המים חמין אף דאפשר מודה לכל הפוסקים דבמים יש היתר בל"ז מדנאכל כמות שהוא חי כדי להקיש אליהם הקליות. וגם מהרמב"ם מוכרח דאינו מפרש הסוגי' כהתה"ב דלשיטתו מוכח מן הסוגי' דקליות חשיבו לא נשתנה דהיינו אליבי' נאכל כמות שהוא חי מדראוים לכוס. ולמה הוצרך לבאר טעמם מפני שאין אדם מזמין עליהם א"ו דבפי' הסוגי' הוא חדא עם פרש"י ור"ן. ומה דקשיא להפר"ח מכל מיני צלי הא ודאי להבנת הת"ח וד"מ בדין זה שפירש נשתנה מברייתן היינו אין צורתן עומדת דומיא דפאווידלה שדן עלי' ולא נשתנה היינו צורתו ניכרת פשיטא שיפה הקשה ולא די דקשה מן מיני צלי אלא אף ממבושל כמו ביצים וחתיכות בשר ודגים פשיטא דנמי צורתן עליהם ולא נשתנו מקרי. אבל הברור בעיני שרש"י ורמב"ם ור"ן מפרשים על דרך זה שאותן קליות שפי' רש"י נתייבשו בתנור חשיבו לא נשתנו מברייתן כלומר שעדיין ראוים ועומדים לכל דבר כמו מקודם שנתייבשו דהיינו לטוחנם ולעשות מהן פת ואפשר ידעו שנמי טבען קיים לזורען ויצמחו ועיין פרק כיצד מברכין פירשו תוס' קמחא דחטי דהיינו של קליות שראוי לאכילה משמע משם דודאי אפשר לעשות נמי ממנו פת כמקודם שנתייבשו ולהכי חשיבו לא נשתנו מברייתן דומי' דמים דאחר שנתבשלו לכשיצננו הם כמקדם. אבל כל הדברים הצלוים או המבושלים פשיטא דמודו דחשיבו נשתנו מברייתן. ובחנם השיגו הפר"ח כי הוא אזיל במחשבת הד"מ ולא היא וכבר הושג נמי הת"ח בדין הנ"ל מן הפר"ח בסק"י על אופן אחר ע"ש וק"ל:

שם בס"ק ג' משיג על הש"ע ומביא תי' התה"ב על דייסא וי"ל דלא אמרו ללפת בו הפת אלא דוקא במיני ליפתן נ"ב ר"ל לאפוקי דגים קטנים שהם מין ליפתן וכיון שאינם עולין על ש"מ ללפת מותרים אבל מאכלים הנאכלים לא בתורת ליפתן אלא בתורת מאכל בפ"ע כל שעולה עש"מ אסור יהיו נאכלים באיזה אופן שיהי'. ותדע שהרי בעצמו פוסק סק"ה דאגוזים ירוקים מרוקחים אסורים. וא"כ א"י מנ"ל לחלק בין פרפראות הנאכלים בקינוח סעודה עד דדחק לבסוף שהטור קורא פרפראות למאכל הבא במקום ליפתן. אמנם בודאי כל שהוא מין ליפתן כמו למשל דגים קטנים אף אילו היו עולים עש"מ לקינוח שרי כיון דאינם עולים ללפת:

בס"ק כ"א כתב וי"ל דר"י הוי כתנא ופליג. נ"ב עיין תוס' כתובות דף ח'. ואולם על דברי התוס' הנ"ל כתבתי צ"ע דמה בכך דר"י לאו תנא הא מ"מ איתא יומא דף מ"ג ע"ב ל"מ ר"י לתנא לא צייתי אלא אפילו לרבים לא ציית וא"כ איכא נמי לשנויי אליבי' דפליג כמו רב. ועיין סוכה דף י"א ע"ב ד"ה ר"ש בן יהוצדק מבואר דהוא נמי תנא הי'. ואולי י"ל נהי דלא צייתי לתנא ופליג היינו במידי דהלכתא למשיחא ואין בו נ"מ לדינא משא"כ במידי דנהוג לדינא כיון דאמורא הוא לא הי' רשאי לחלוק על תנא:

בס"ק כ"ב כתב וכן בדין וכו'. נ"ב עיין מה שכתבתי בצדו ס"ק ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף