חתם סופר/שבת/סט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רב נסים גאון
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
גליוני הש"ס
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png סט TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה להלן דבר שחייבים על זדונו וכו' ומונבז ס"ל כרבי דמפיק מעליה כמ"ש תוס' אבל רבי גופא ס"ל כת"ק דמונבז וכמ"ש מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה כגון וכו' ע"ש. דהרי רבי בירושלמי תני במתני' מי שאין לו ידיעה והיינו כת"ק. ותו הא אית לי' בשבועות דידיעה בתחלה דידיעת הטומאה סגי בידיעת בית רבו לאפוקי תינוק שנשבה ש"מ בעלמא תינוק שנשבה חייב והיינו כת"ק:

אע"ג דהזיד בלאו הקשה בס' אהל דוד לפי מ"ש ריטב"א במכות דמשו"ה לר"ש כ"ש למלקות משום כיון דמזיד הוא אחשבי' משא"כ שוגג וקרבן. א"כ קשה הא כשהזיד בלאו אחשבי' ואפ"ה בעי שיעורא לקרבן. ולק"מ דא"כ בשגג בזה וזה וידע שהוא חלב רק שאמר מותר הוא הרי נתכון לו ואחשבי' ואפ"ה בעי שיעורא וע"כ משום דאילו הוה ידע שהוא איסור הי' מואס בעיניו ולא אחשבי' א"כ ה"נ אילו הוה ידע שהוא בכרת לא הי' חשוב לאוכלו דוקא באיסור לאו פקר ולא בכרת ולפ"ז אין לוקין על משהו דחיובי כרת אא"כ ידע דאית באיסור זה. א"נ ר' יוחנן מוקי ר"ש כרבי דבעי שגגת לאו כמ"ש תוס' ד"ה כגון וכו':

ששגג בקרבן כ' תוס' דאלו הוה ידע שהוא בסקילה לא הוה שב מידיעתו. לכאורה מיירי בחבר שאינו צריך התראה והרי אינינו בטוח אולי ראוהו עדים מרחוק ויביאהו לב"ד ויסקלוהו ואפ"ה מוסר נפשו למיתה ש"מ שלא הי' שב נמי מקרבן. ויותר נראה אפי' באינש דעלמא אלא כיון דיש כאן חיוב סקילה ואדם אחר כיוצא שמקבל התראה נסקל ואין לו תקנה בתשובה עד שיסקלנו א"כ אע"ג דלא התרו בו ולא יסקלוהו מ"מ כיון שהאיסור חמור כ"כ דאדם אחר כיוצא בו אין לו תשובה בלי סקילה ואפ"ה עובר עליו מכ"ש שלא הי' שב מקרבן. אמנם למ"ש תוס' בסוף דבריהם אם הי' יודע שחייב כרת עם הקרבן הי' שב. צ"ע בסקילה נמי נימא כך. אע"כ מיירי מחבר והוא עצמו אפשר שיסקל ואפ"ה מוסר נפשו למות זה בודאי לא הי' שב מחמת קרבן כיון שהולך למות מה לו אם חייב גם קרבן או לא:

השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו. עיין הוריות י"א ע"א פלוגתת ר"ה ורבא דלר"ה מעם הארץ ממעט מלהביא קרבן על הדם. ולא תעשנה ממעט מחלב עצמו אבל על דם מביא. ולרבא לכ"ע מביא על הדם אלא מעם הארץ ה"א על החלב לא מייתי כלל אבל מלא תעשנה מפקינן דעכ"פ כשהוא לתיאבון ונתחלף חלב בשומן מייתי ומבואר דמה דסבר רשב"א אליבי' דר"ה ס"ל לרבנן אליבי' דרבא. ורשב"א מוסיף להקל בנתחלף. ורמב"ם פסק כרשב"א אליבי' דר"ה כ"כ לחם משנה פ"ב משגגות דלא כר"מ ע"ש. ונ"ל מה שהקשו תוס' ד"ה אמר קרא וכו' דליכא למימר דמשמע לי' למידרש קרא הכי וכו' ע"ש. יש ליישב דס"ל לר"ל כרבא וא"כ מקרא דמעם הארץ ולא כל ע"ה ממועט מומר לאכול חלב דלא מייתי על חלב א"כ אין סברא שוב להוסיף ולרבות מלא תעשנה דבנתחלף לו חלב בשומן מייתי זה אין סברא. אלא סברא יותר לומר דקרא לא תעשנה קאי אשגגת לאו. אך למונבז דע"כ היקשן הכתוב דלא בעי שגגת לאו דחיק ומוקי לא תעשנה לכדרשב"א לנתחלף לו חלב בשומן. ואמנם ר' יוחנן ס"ל כר"ה וכדס"ל סתם ש"ס בחולין ה' ע"ב. וא"כ מעם הארץ הוה ממעטינן מלהביא גם על הדם. א"כ אצטריך אשר לא תעשנה לומר כל השב מידיעתו מייתי ולא ממעטינן מלהביא אלא על החלב גופי' אבל על הדם מייתי וממילא לא מייתרי קרא אשגגת לאו וסגיא בשגגות כרת. ומיושב קושי' תוס' אדר"ל. ומיושב פסק רמב"ם דפסיק כר"ה ושביק רבא משום דאתי' כדר' יוחנן וכרשב"א דהכי הילכתא כת"ק דמונבז:

בתחומין אליבא דר"ע. הארכתי בזה במקום אחר. ובקיצור י"ל לא בעי למימר בתחומין י"ב מיל לכ"ע דא"כ ידע מקרא אל יצא איש א"כ ידע גם הוצאה דהרי פשטיות דקרא בהוצאה כתיב כמו שהוכיחו תוס' ספ"ק דעירובין אע"כ לא ידע אלא אלפים אמה כר"ע מקראי דאלפים מגרש דלוי' ולא ידע כלל קרא דאל יצא:

בשבועת ביטוי. רש"י ותוס' שניהם פרשוהו בלהבא. ואפ"ה כ' תוס' וקרינן בי' האדם בשבועה וכו' דמשמע דגם בלהבא הי' שייך הך דהאדם בשבועה אי לאו שהניחו תוס' למוכח קיים דכי האי גונא מקרי שפיר אדם בשבועה. וא"כ י"ל דרש"י לטעמי' דגרס במכות ז' ע"ב דאביי מוקי לברייתא באומר מותר ורבא פריך קרוב למזיד הוא. אבל אביי ס"ל קרוב לאונס הוא היפך מגירסת תוס' בשמעתין לעיל ד"ה אבל תינוק שנשבה ע"ש. וא"כ אפי' נימא דאע"ג דקרוב לאונס למר ולמזיד למר מ"מ חייב קרבן בכל התורה ולא ממעטינן אלא מגלות דכתיב בשגגה יתירה אבל בכל התורה מייתי קרבן דדוקא בתינוק שנשבה הוה אונס לפטרו מקרבן למונבז וגם בהא פליג את"ק אבל אומר מותר סתם לענין כל הקרבנות מייתי לכ"ע. מ"מ כיון דלאביי לפי גירסת רש"י הוה קרוב לאונס א"כ לא מיקרי אדם בשבועה ולא משכחת שגגת שבועה לא אוכל ואכל אלא ששכח שנשבע על ככר זה אבל אומר מותר לא משכחת. ומדפי' רש"י כן בשבועה פי' כן גם לקמן בתרומה שסבור חולין היא וק"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף