חתם סופר/שבת/סח/ב

חתם סופר שבת סח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כשהכיר ולבסוף שכח דמי. עמ"ש תוס' ונראה לר"י וכו' ושוב ומיהו קשה לר"י וכו' עיין מהרש"א. נראה לע"ד לעמוד על כוונת תוס' בתירוצם דודאי לא שייך להקשות בשום מקום אהתנא דה"ל למיתנא עוד בבא אחת במשנה ואין זה מדרך הש"ס וכמ"ש מגיני שלמה בשמעתין. ומ"מ נ"ל דשפיר כ' תוס' בשמעתין ד"ה אבל לא שכחה וכו' ובשארי דבורים דה"ל למיתנא עוד בבא אחרת משום דכל עיקור כוונת התנא כלל גדול לעשות כלל וסייג לכלל כל הלכות חילוקי שבת וחילוקי מלאכות לענין חטאת. וצריך שלא יחסר דבר דא"כ אינו כלל גדול. ע"כ שפיר קשה דה"ל למיתני עוד כך וכך שנדע דיני חלוקי חטאות בין בשבתות בין במלאכות וכל זה בחלוקי חטאת. וה"נ ברישא אי הוה תני חיוב חטאת דלמשמע מיני' לאפוקי דאינו פטור ה"נ ה"ל להוסיף ולומר דשכוח מעיקרא ג"כ חייב ולא נאמר שהוא פטור. אך התנא נקיט אינו חייב אלא דלא נאמר שחייב שתים דכל עצמו לא בא אלא לאשמועינן דיני חלוקי חטאות. ונשמע מזה מכ"ש שבשכוח מעיקרא אין בו חלוקי חטאות ואינו חייב יותר מאחת עכ"פ. אע"ג דעדיין לא ידעינן אי חייב אפי' א' דאפשר דפטור לגמרי אין זה מענין משנתינו ואינו צריך להוסיף בבא בשביל זה כי לא בא להודיענו כל דיני חיוב ופטור אלא דיני חלוקי חטאות. ומיושב קושי' תוס' שפיר עד שיש לתמוה מה שהוקשה לר"י עוד דלא נטעה לומר כר' יוחנן וכו' ומאי קושיין. ואולי י"ל מ"מ קשיא דעכ"פ התנא נתן מכשול דנאמר אי ס"ד דשכוח מעיקרא חייב א' הוה מוקמי' קרא דשמירה לכל שבת להכיר ולבסוף שכח. ומדהכיר ושכח אינו חייב אלא א' ש"מ שכוח מעיקרא פטור כר' יוחנן נמצא נתן התנא מקום לטעות זה הי' קושי' ר"י:

ר' יוחנן ור"ל דאמרו תרווייהו וכו' אבל תינוק שנשבה וכו' פטור. פירש"י משום דהוה אומר מותר ואונס הוא כ' מגיני שלמה דחלילה דיסבור רש"י אומר מותר בעלמא פטור מחטאת דוקא לענין גלות כמ"ש תוס' אלא שכוח מעיקרא בתינוק שנשבה וגר שנתגייר וכדומה זה אונס הוא בלי ספק אלא שהוקשה לו ממ"ש רש"י לקמן ע"ב ע"ב פי' רש"י ד"ה אלא באומר מותר וכו' ע"ש. ולפע"ד י"ל קו' זו דלקמן בגר גדול שנתגייר אפי' לא הודיעוהו שום מצוה עכ"פ א"א שלא ידע קצת דמקצת מע"ז ועי"ז נתן לבו להתגייר. ועוד במה נתגייר אם לא שעכ"פ נתן לבו לעזוב עבודתו ולקבל עבודת ישראל וא"כ הרי ידע מקצת ע"ז שוב לא מיקרא אומר מותר דה"ל לחקור וללמוד ושוב מצאתי קרוב לדברי אלו לקמן ע"ב ע"ב בתוס' ד"ה ע"כ ע"ש ובס' באר שבע בכריתות ג' ע"ב בד"ה דע"כ לא בעי מיני' רבא מר"נ וכו' ע"ש. מה שאין כן בבריית' דשמעתין אע"ג דמיירי נמי מע"ז מ"מ שייך גר שנתגייר דמיירי מתינוק שנתגייר שהביאתו אמו ולא ידע כלל דאיכא ע"ז בעולם. אבל בגר גדול לא משכחת בשום אופן אלא הכיר ושכח וזה לא הוה אונס. ועיין פירש"י במתני' ריש כריתות פי' רש"י דאומר מותר אונס הוא. וכתב בה"ז שם דכוונת רש"י ג"כ כנ"ל שלא ידע מעולם ע"ז וגם לא ידע מקצת אלא לא ידע עיקור הדבר מעולם ודלא כבאר שבע שם. ועוד שם ג' ע"ב אמר ר"פ בתינוק שנשבה דידע דאיכא ע"ז וכו' משום דאלו לא ידע כלל מעולם ה"ל אונס לר' יוחנן וכ"כ בה"ז שם דלא כבאר שבע ע"ש. ואע"ג דלרב ושמואל דשמעתין אפי' בכה"ג חייב ופסק רמב"ם כוותי' מ"מ לא בעי ר"פ למיחת נפשי' בפלוגתא דתנאי מונבז ור"ע ודאמוראי רב ושמואל ור' יוחנן ור"ל. והגאון מליסא בחבורו על כריתות שגה בזה וכ' מר"פ ראי' לרמב"ם דפסק כרב ושמואל. וליתא ומסתיי' דלא תקשה מר"פ אפסק הרמב"ם. ועיין עוד מ"ש רש"י לקמן ד"ה שבועת ביטוי וכו' ועוד ד"ה הכל מודים בתרומה וכו' בלא שבה וכו' ויבואר לקמן אי"ה:

ומה שקשה אפי' רש"י דטעמי' דר"י ור"ל כמונבז לכאורה הי' נראה דקשה לרש"י קוש' תוס' לקמן סוף ד"ה כ"ש שהוספת וכו' ע"ש וגם קשה דאי ס"ד ר"י ור"ל ס"ל כמונבז ממש א"כ מאי האי דשקלי וטרי לקמן בדרבנן אע"כ ג' מחלוקת בדבר. ת"ק לית לי' בנין אב דמונבז ואית לי' נמי אומר מותר אינו אונס נמצא חייב בשכוח מעיקרא ופטור באית לי' ידיעת לאו וכרת. ומונבז דאית לי' בנין אב וגז"ש מחייב אפי' אית לי' ידיעה ופוטר בשכוח מעיקרא מטעם אומר מותר כי האי אונס הוא. ור"ע פליג אמונבז בבנין אב דילי' ובעי שגגת לאו וכרת ומ"מ באומר מותר דשכוח מעיקרא ס"ל כוותי' דאונס הוא ואתי' דר"י ור"ל כר"ע לגמרי כן הי' נראה לכאורה לדעת רש"י. וכן יש להבין קצת מתוך דברי מגיני שלמה:

האמנם בתוספתא שלפנינו מבואר דר"ע הוא בעצמו ת"ק דמחייב בתינוק שנשבה וליתא להנ"ל. והנלע"ד דכשתימצי לומר בדברי מונבז יראה דלדידי' מיחשב חיוב קרבן כעונש מן העונשים דחייבי' רחמנא בקרבן ומש"ה שגגת קרבן הוה שגגה ואמרינן אלו הי' יודע שהחמיר רחמנא לעונשו קרבן לא הוה עביד וכן מתבאר ממ"ש תוס' ד"ה אלא למונבז וכו' אם הי' יודע שחייב כרת עם הקרבן הי' שב עכ"ל ע"ש ומה"ט גופא חייבי' רחמנא כל שיש לו ידיעה טפי דיש לחייבו ייתר כשיש לו ידיעה משאין לו ידיעה ומ"מ גם בהכיר ולבסוף שכח נמי חייב. אבל שכוח מעיקרא שהוא ממש אונס גמור אין ראוי לענשו זה הוא סברת מונבז. אמנם לר"ע לא יתואר חיוב קרבן בעונש כלל אדרבא מיחס חס רחמנא עליו להצילו מעונש וניתן לכפרה ומשו"ה כל שידע בכרת או אפי' בלאו לית לי' כפרה כי גדול עונו ואמנם שכוח מעיקרא נהי דאין ראוי לענשו מ"מ לא ימלט מקצת חטא דעכ"פ אינו כמי שאנסוהו נכרים. וכיון שהקרבן אינינו לעונש אדרבא מיחס רחמנא עליו א"כ שכוח מעיקרא ראוי לחוס עליו טפי ולחייבו קרבן אם ניחא לי' בכפרה דהרי אי לא ניחא לי' בכפרה אין ממשכנים אותו בלא"ה ואיך יתואר זה בעונש ועיין שבועות ל"ז ע"א ומאי חומרא וכו' וע"ש תוס' ד"ה מאי וכו' יש סברא בהיפוך ע"ש. מ"מ מיושבים דברי רש"י דשמעתין בעה"י. ועיין תוס' פסחים כ"ט ע"א ד"ה ר' נחוניא היא וכו' דקים לי' בדרבה. מיני' אינו פוטר מחיוב קרבן והיינו טעמא דלא שתי רשעיות שבקרבן אינו לעונש אלא לכפרה וא"כ למונבז י"ל קים ליה בדרבה מיני' פוטר מקרבן וצ"ע:

כך הי' מונבז דן לפני ר"ע פי' עיקור אהקישא דאין אלא דלא נימא לא אתי היקשא ומפיק קרא ממשמעות ובקרא חטא כתיב והיינו שוגג בלא ידיעה לכן מייתי בנין אב שגם מזיד קרוי חוטא כנלע"ד על פי מ"ש רש"י ד"ה מ"ט דמונבז וכו' ע"ש ועמ"ש בחי' רשב"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף