חתם סופר/שבת/מב/ב

חתם סופר שבת מב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יהודה אומר לכל הוא נותן וכו'. כ' תוס' דמודה ר' יהודה דכלי ראשון מבשל רק בתבלין פליג. וצ"ל ה"ה שמן דלת"ק לעיל מ' ע"ב אין בשמן משום בשול כשהיד סולדת בו עד שירתיח רותח גמור ונהי דר"י פליג וס"ל יש בו משום בשול בסולדת יד בלבד ע"ש. עכ"פ מודה שקשה בשולו. דאפי' לר"ג דס"ל שם הפשרו זה הוא בשולו לא שיהי' קל להתבשל אלא שאין אדם צריך יותר. אלא שיהי' מפושר ונמצא הפשרו הוא גמר מלאכתו כמו הדחת קולייס האספנין לעיל ל"ט ע"א ע"ש. אבל לעולם בשולו קשה נמצא לר' יהודה דס"ל הפשרו לא זהו גמר מלאכתו ובעי' דוקא שיתבשל. ונהי דס"ל לר"י דיד סולדת סגי ויש בו משום בשול מ"מ מודה הוא דקשה בשולו כמו תבלין וס"ל דוקא על האש מתבשל בסולדת יד אבל ע"י כ"ר אינו מתבשל אלא בצירוף חומץ וציר כמו תבלין. וא"ש דברי תוס' ולא צריכין לדברי פ"י בזה. ומפסחים מ' ע"ב דמיירי מקמח ומייתי עלה הא דר"י לק"מ דהתם לא מייתי הא דר"י אלא לומר דחומץ אע"ג דנתערב במילתא קיימא מיהו הכא לענין בישול והתם לענין חימוץ ואין העניינים דומים כלל ופשוט:

והנה רש"י פי' התם דר"י אכ"ש נמי קאי וכ' שילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ד דהתם מלילות הקדרה בקמח ע"כ באינם רותחים מיירי דאל"ה תיפוק לי' דחלטה מבטלת החימוץ ולמה לי חומץ אע"כ אינם מרותחים וא"כ תקשה מאי מייתי מר' יהודה דחומץ מעורב בתבשיל במילתא קיימא דלמא ע"כ לא קאמר ר' יהודה אלא בחומץ מעורב בתבשיל כ"ר דלת"ק אפי' בלא חומץ נמי מבשל ולר' יהודה תסגי ליה לערב חומץ עמו מיהת אבל לעולם קדירה שאינה מרותח דלמא מבטל חורפא דחומץ ומאי מייתי ר"ח מר"י אע"כ ס"ל לר"ח ר"י אתרווי' פליג ארישא לקולא ואסיפא לחומרא. וכן יש להבין מסידור המשנה במס' מעשר סמיך דברי ר"י לאילפס וקדרה ובמשנתינו סמיך לקערה ותמחוי. ש"מ אתרווי' פליג אלו תוכן דבריו ז"ל בהוספת נופך משלי. ועי' פ"י:

ופליגא דר"נ. עיין תוס' לעיל ל"ט ע"א ד"ה כל שבא וכו' היינו דוקא תבלין שבא למתק וכו' ע"ש וצ"ל מלח נמי בא למתק בתבלין דאל"ה ה"ל למימר מלח הרי הוא כתבלין דבכ"ש לא בשלה בישול דאוריי' ואינו כתבלין דמדרבנן אסור לשרות בכ"ש משום דמחזי כמבשל אע"כ מלח נמי אינו בא אלא למתק וליכא למיגזר בי' מידי. וצ"ע דהא לחד סברא מתבשל אפי' בכ"ש ואיך לא נאמר דלאידך מ"ד עכ"פ כמבשל בכ"ש:

אין נותנין כלי תחת הנר וכו'. שיטת הר"ן דביטול כלי מהיכנו לכל היום אסור אפי' בהפסד מרובה וביטול כלי לשעה אסור בהפסד מועט. והיינו דמשני לקמן בשליפי זוטרא ומסיק להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ע"ש בר"ן. ועיין מג"א סי' רס"ו סקי"ד וסי' ר"ה סק"ב. ונ"ל מסברא בביטול כלי לשעה לא שייך דהוה כסותר כיון שאינו בטל ממלאכתו אלא שעה קלה אך בבונה ומחברו בטיט אפי' רגע א' הוה בונה. ועוד נ"ל לא שייך בונה ומחברו אלא בדבר הראוי לבנין אבל כרים וכסות לא שייך בהו בנין ע"כ בשמעתין דלר"ש מותר לטלטלו אחר שכבה וליכא אלא ביטול מהיכנו לפי שעה ע"כ פירש"י משום בונה וסותר ליכא בביטול לפי שעה. ולקמן קנ"ד ע"ב דפריך והא מבטל כלי מהיכנו דמיירי מכרים וכסות דבונה לא שייך התם אך סותר איכא דהוה ס"ד דמבטל לכל היום. ומשני בשליפי זוטרא ואינו מבטלו אלא לשעה וליכא סותר. ובונה ממילא ליכא בכרים וכסות. ולפ"ז למאי דמסיק להפסד מועט חששו ע"כ היינו משום אין כלי ניטול וכתוס' לקמן ד"ה כבר תרגמא ר"ה לשמעתיך וכו' ודלא כהר"ן הנ"ל ומיושב סתירת רש"י:

ואמנם עוד סתר רש"י בשמעתין מ"ג ע"ב ד"ה ומני פי' רש"י שהצרכת לתרוצי בשחישב וכו' ולא פי' ק' הש"ס אהמקשן הראשון והיינו משום דמוקצה דבעלי חיים ר"ש מודה. ובמס' ביצה ר"פ משילין פי' רש"י ל"ו ע"א ד"ה במאי אוקמתי וכו' ע"ש והנה ע"כ אין כוונתו כפשוטו דהקו' אמוקצה דבעלי חיים דזה ודאי ליתא. אלא ס"ל כהרז"ה פ' מי שהחשיך דלר"ש כלי ניטל אפי' לצורך דבר שאינו ניטל לדר"ש המוקצה אינו חמיר כ"כ לאסור טלטול כלי לצרכו לר"ש. ומ"ד אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל כר' יהודה ס"ל ע"ש וזה הוא סברת רש"י בפי' קושי' הש"ס ביצה הנ"ל דוק ותשכח כי כך הוא כוונת רש"י שם. מ"מ סותר עצמו לפירושו בשמעתין. ולכאורה י"ל דמדקאמר בשמעתין כבר תרגמא ר"ה לשמעתיך בבבל מוכח משמעתין דאין כלי ניטל לא תלי' במוקצה דהרי ר"ה ס"ל במוקצה לטלטול כר"ש ואפ"ה אין כלי ניטול וכו' ע"כ שמעתין לא ס"ל דתלי' במוקצה וא"כ ע"כ הא דפריך מני אי ר"ש לית ליה מוקצה אשינוי דחישב קאי ולא אמקשן הראשון. אך כל זה בסוגי' דשמעתין. איברא בפ' מי שהחשיך דפריך אר"ה מביטול כלי ולא פריך מאין כלי ניטל ע"כ משמע דפשיטא לש"ס דר"ה לית לי' דר' יצחק והא דאין עושים מחיצה למת דוקא במת אמר הכי ולא בשאר אינם ניטלין עיין מלחמות ה' פרק מי שהחשיך שזה שיטת הראב"ד שם אבל בעלמא כלי ניטל לר"ה והא דפשיטא להש"ס הכי משום דסוגי' דהתם ס"ל כהרז"ה מאן דלית ליה מוקצה לית ליה אין כלי ניטל וא"כ לפי אותה סוגי' פי' רש"י בביצה דהקושי' קאי אמקשן הראשון ומיושב סתירת רש"י בזה וק"ל:

אמנם לפ"ז צ"ע מה יענה רש"י בהא דלהפסד מרובה לא חששו ולהפסד מועט חששו דליכא למימר משום ביטול כלי מהיכנו לשעה כפי' הר"ן הא כתבתי לעיל לרש"י לא שייך בביטול כלי לשעה איסור סתירה רק בנין ובכרים לא שייך בנין. ואי כפי' תוס' משום אין כלי ניטל הא כתבנו השתא דרש"י ס"ל סוגי' דמי שהחשיך ס"ל דלר"ה דלית ליה מוקצה לית ליה איסור אין כלי ניטול וכו' אלא במת לחוד ואי מפרש כפי' רמב"ן במלחמות שם דכל הצלה אסרו רבנן משום טירחא יתירה ולזה מחלק שם בין הפסד מרובה למועט אמנם רש"י בשמעתין לא ס"ל הכי כמוכח ממ"ש בדרבה דהצלה מצוי' וכו' משום אין כלי ניטול ולא כהתוס' ד"ה הצלה וכו' וא"כ צ"ע על רש"י ממ"נ. תו קשיא לי לפי פי' רשב"א לקמן קכ"ח ע"א דלפי גי' רי"ף דגרס בשר תפוח שהוא מיאוס ואפ"ה מתיר ר"ה בטלטול ותיקשה מכרכי דזוזי ולא שייך תי' תוס' לעיל י"ט ע"ב ד"ה כרכי וכו' וכ' רשב"א דהיכא דלא שייך אכילה מודה ר"ה לאסור טלטול מוקצה ע"ש וא"כ לשיטה זו ליתא להכרח הנ"ל דאע"ג דר"ה ס"ל להתיר טלטול מוקצה דאכילה מ"מ מצי סבר אין כלי ניטול וכו'. והנה לפי' רש"י בההיא דכרכי דזוזי לא שייך תי' תוס' דכרכי זוזי הנ"ל וצ"ל דס"ל נמי כרשב"א הנ"ל וא"כ ליתא למ"ש בישוב סתירת רש"י דביצה הנ"ל וצל"ע בכל זה:

לפי שאינו מן המוכן. עיין תוס' ביצה וי"ו ע"ב ד"ה השתא וכו' ובקונטרס מוקצה שלי ביארתי בעז"ה כל השייך לסוגיין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף