חתם סופר/שבת/ט/ב

חתם סופר שבת ט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא ישב אדם לפני הספר וכו' נדחק רש"י מאי שייכות לכאן וקצת י"ל למ"ד סמוך למנחה גדולה ובתספורת בן אלעשה שהוא תספורת של כה"ג וקיי"ל כהן גדול מסתפר מע"ש לע"ש שהמשמורת מתחדשת בו. ואין לגלח בע"ש מן מנחה קטנה ולמעלה עיין מג"א סי' רנ"א סוף סק"ה בשם האר"י ז"ל ועיין סי' ר"ס ס"א דכל אדם מצוה לגלח בע"ש אם שערות ראשו גדולים וא"כ שייך הך דינא לע"ש:

והנה מה שסיים עד שיתפלל הוא לכאורה משנה שאינה צריכה פשיטא דאם התפלל דשרי. וצ"ל דסד"א דאסור עד שתחשך שלא ימהר להתפלל כדי שיסתפר או יאכל אח"כ ולא תהיה תפלתו רצוי' ובכונה וסברא זו כ' תוס' בפ' ערבי פסחים ק"ז ע"ב ד"ה ואתי לאמנועי וכו' והר"ן פסק כן לדינא ה"א ה"נ אסור עד שתחשך קמ"ל נהי בפסח חיישינן להכי בתפלה דקילא לא מחמרינן כולי האי. והשתא לפ"ז שפיר אצטריך לאשמועי' הכא דבעלמא ה"א דוקא בשאר ימות החול דמותר להסתפר ולאכול כל אימת דבעי לא חיישי' שימהר תפלתו כדי להסתפר או לאכול דמה לו למהר הרי יש לו זמן להסתפר ולאכול כל אימת דבעי ואין זמנו בהול. משא"כ בע"ש דאין נכון להסתפר ממנחה קטנה ולמעלה כמ"ש לעיל וכן לאכול כמ"ש בש"ע סי' רמ"ט סוף סעיף א' ולר' יהודה מדינא אסור עיין ר"פ ע"פ. וא"כ שפיר איכא למיחש שימהר להתפלל בבהילו כדי להסתפר ולאכול קודם ט' שעות. ומשום האי חששא תיאסר עד שתחשך קמ"ל אפי' בע"ש אינו אסור אלא עד שיתפלל ושוב שרי משום דתפלה קילא וא"ש דתנן הכא בפירקן:

אין מפסיקין רש"י האריך וכ' אלא יגמור ואח"כ יתפלל ושוב כ' ובגמר' מפרש בדאיכא שהות וכו' וכבר נרמז זה במ"ש ואח"כ יתפלל. ונראה דרמז לן מ"ש מג"א בשמו סי' רל"ב סקי"א ע"ש וק"ל:

מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. בש"ס מוקי לי' בעוסקי תורה וכ' הרז"ה א"כ סיפא בדליכא שהות דבדאיכא שהות אפי' לדברי רשות דברישא אין מפסיקין. ובס' לחם משנה שעל המשניות כתב סיפא בתפלה של ערבית למ"ד חובה וקמ"ל אע"ג דמדברי רשות מפסיקין מדברי תורה אין מפסיקין ע"ש. ולדבריו אתי' מתני' על סדר נכון בתחלה נקט דיני תפלת מנחה ואח"כ ק"ש של ערבית דבשל שחרית בלא"ה אסור משום לא תאכלו על הדם כמ"ש פוסקים בזה ואח"כ נקט תפלה של ערבית. אבל לא נ"ל דבריו חדא דקיי"ל תפלת ערבית רשות ועוד פסק רשב"א הא דלמ"ד חובה מפסיקין היינו אי לא התחיל אלא בהתרת חגורה אבל התחיל לאכול ממש אין מפסיקין אע"ג דשכיחי שכרות מכ"ש מדברי תורה דלא יפסיק וא"כ סיפא למה לי:

ועפ"י דרכו יש לעין קצת מ"ט דחיק ש"ס ומוקי סיפא בחברת העוסקים בתורה נימא נמי מדבר רשות מיירי וקמ"ל סיפא דאפי' לתפלת ערבית אין מפסיקין אע"ג דשכיחי שכרות ואיכא למיחש נמי לפשיעותא אפ"ה אין מפסיקין והטעם משום דתפלת ערבית רשות ולא חובה. והא דלא משני הש"ס הכי נ"ל משום דא"כ מבואר ממשנתנו דתפלת ערבית רשות ומשנתנו קדמוניות היא מי"ח דברים שהיה הכל בקיאים בהם כמ"ש תוס' לקמן י"ד ע"א סוף ד"ה זימנין וכו' עיי"ש ואיך נחלקו בזה ר"ג ור"י ורשב"י היה אותו תלמיד ששאל בבהמ"ד אי תפלת ערבית רשות או חובה ולא פשטו ממתני' דתפלת ערבית רשות. אע"כ לא הוה ס"ל דמיירי בשל ערבית ומשו"ה מוקי בחברת העוסקים בתורה ותורתם אומנתם וליכא שהות:

ולפ"ז י"ל קו' תוס' לקמן י"א ע"א ד"ה כגון וכו' די"ל נהי ר' יוחנן אמר הכי לרשב"י וחבריו היינו רשב"י לשיטתו דלא ידע דתפלת ערבית רשות ע"כ מפרש משנתינו בחברת העוסקים בתורה וליכא שהות ואפ"ה אין מפסיקין לתפלה אבל למאי דאפסקא הילכתא ת"ע רשות י"ל משנתינו כנ"ל בדבר רשות ואיכא שהות ובק"ש דאורייתא מפסיקין ות"ע רשות לא מפסיקין אע"ג דאיכא שכרות ומעוסקי תורה לא מיירי מתני' כלל:

וי"ל בליכא שהות אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק או אפי' לק"ש אינו מפסיק כי אין הדין מבואר במשנתי' ובהא פליגי ר' ירמי' ור' זירא. וי"ל ר' יוחנן נמי דקאמר כגון אנו מפסיקין לא שלא היה תורתו אומנתו. אלא לא רצה לתלות גדולה בעצמו ואמר כגון אנו. אבל טעמו כגון אנו דפשיטא לנו ת"ע רשות וכמ"ש לעיל וכן מצאתי בירושלמי דפרקין דר"י לטעמי' דס"ל הלואי שיתפלל כל היום ורשב"י לטעמי' דס"ל תורה עדיפא ע"ש וצריך לומר נמי ר"י אמר כגון אנו מפסיקין מחמת ענוה אמר כן כאלו ח"ו אין תורתו אומנתו ועיין ט"ז א"ח סוף סי' קכ"ח שכ"כ על ענין אחר. מיהו עיין מס' תענית כ"א ע"א אילפא ור' יוחנן וכ' ובאותה שעה לא היתה תורתו אומנתו. לזה עוררני תלמידי המופלג מוה' משה קאנישא נ"י:

פסקי רמב"ם בזה יבואר לקמן במקומן אי"ה:

אין מפסיקין כ' תוס' אפי' התחיל באיסור ומייתי ראי' משמעתין שרי הימייני' עיין פירושו במהרש"א בשם המרדכי ויש מביאים ראיה ממ"ש התוס' לקמן ד"ה למ"ד וכו' שכבר קרא ק"ש עכ"ל א"כ כבר הגיע זמן תפלה והתחיל באיסור ונ"ל דזה תלי' במ"ש תוס' לקמן ד"ה טריחותא דלמחזור ויטרי דמשום לבו רואה ערוה הוא א"כ ק' קו' תוס' תיפוק לי' משום ק"ש וצ"ל שכבר קרא ק"ש אך המרדכי ס"ל כסתם תוס' שצריך לאזור חלציו לתפלה משום הכי אפי' אין לבו רואה את הערוה א"כ י"ל התחיל בהיתר ולא קרא ק"ש ומשום ק"ש אין צריך לאסור הימייני' רק שלא יהיה לבו רואה את הערוה לכן הוצרך המרדכי למ"ש עיין וק"ל ופשוט:

אסור לטעום כלום כ' תוס' אפי' התחיל פוסק והגאון מהרש"ק בס' תפארת שמואל נדחק וז"ל פי' ומאחר שאסור אפי' פירות ק"ו שצריך להפסיק הסעודה אפי' התחיל בהיתר דלא גרע מאכילת פירות עכ"ל. ולפע"ד ההפרש בין לשון אכילה ללשון טעימה כי אכילה היא סעודה ולשון טעימה הוא טעימה ולגימא בעלמא והנה המתחיל בסעודה דקיי"ל דאינו פוסק אם מ"מ הפסיק ובירך בהמ"ז היתכן שיכול לחזור ולהתחיל. ז"א אע"ג אי לא הוה פסיק היה יכול לאכול מ"מ כיון שפסק אסור להתחיל וא"כ למאן דנקט לשון אסור לטעום כל טעימה וטעימה היא התחלה בפ"ע וכיון שבלע טעימה הראשונה הטעימה שאחריה היא התחלה בפ"ע שאסור להתחיל ואין זה בגדר אין מפסיקין אלא בגדר מתחילין והבן זה:

בתספורת של בן אלעשה. יש כאן ד' שיטות. להרי"ף ז"ל אע"ג דאין הלכה כריב"ל ואין מפסיקין אפי' התחיל סמוך למנחה קטנה ודלא כחומרת תוס' דשמעתין ועיין תוס' ברכות כ"ח ע"ב. מ"מ לענין התחלה מחמיר כלישנא בתרא דס"ל לרווחא דמילתא מייתי דריב"ל דבלא"ה נמי קשי' לי' לש"ס האיכא שהות טובא וסתם מנחה היא מנחה גדולה ומוקי לי' ראב"י בחששו' דלא מהני להו שהות טובא והילכתא כוותי' לחומרא עיין רמב"ן. ולשיטת תוס' מדשקיל וטריא אליבא דריב"ל ש"מ הילכתא כוותי' בהא עכ"פ דמפסיקין אפי' בסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה אך פסקו קולא בהתחלה כלישנא קמא דש"ס דלא אסור סמוך למנחה גדולה אלא סעודה גדולה. והרז"ה ס"ל דאידחי כולה סוגי' ומתני' במנחה קטנה ואסור אפי' סעודה קטנה וסמוך למנחה גדולה מותר אפי' סעודה גדולה ועיין חי' רשב"א דשמעתין. ויש עוד שיטה דמייתי רא"ש ברכות בשם ר"ת והיא טעות כמ"ש מע"מ. אבל עכ"פ אותן הפוסקים מקילים ביותר דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי ולא אסור אלא תרתי סעודה גדולה וסמוך למנחה קטנה:

ובירושלמי מייתי דר' חייא תני לא ישב לפני הספר סמוך לחשיכה ומסיק דלא פליגי רבי במתני' עם ר"ח בבריתא. דבמתני' דלקמן לא יצא החייט סמוך לחשיכה תנן וקמ"ל רבי ור"ח דזמן דהאי משנה ודחייט תרוויי' בחד זמן הוא וצ"ל דמוקי לי' בסמוך למנחה קטנה דהוה קצת סמוך לחשיכה ובמשנתינו דעיקור הטעם משום תפלת מנחה קורא לי' סמוך למנחה ובחייט משום שמא יצא בלילה קורא לי' סמוך לחשיכה ולעולם תרוויי' שוים סמוך למנחה קטנה:

תו איכא אוקימתא דמשנתנו בעמי הארץ צריכים הרחקה יתירה ור"ח בת"ח סגי' בסמוך לחשיכה וצריך לפ"ז משנתינו במנחה גדולה לעמי ארץ ור"ח סמוך לחשיכה היינו מ"ק לת"ח. תו משני מתני' כר' יהודה זמן מנחה עד פלג ע"כ אסור מסמוך למ"ג וברייתא כרבנן מנחה עד הלילה לכן סגי' עד סמוך למ"ק:

הא לן והא להו. עמ"ש תוס' דתלמידי א"י היו לומדים בבבל נראה דהיינו מרב ושמואל ואילך ולא קודם לכן בימי התנאים עיין גיטין וי"ו ע"א פירש"י ד"ה מכי אתא רב לבבל ועפי"ז יובן קו' תוס' בביצה ה' ע"א אדר' יוסי ועיין תוס' קידושין למ"ד ע"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף