חתם סופר/עבודה זרה/נט/ב

חתם סופר עבודה זרה נט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אעפ"י שהיין מזלף עליהם פי' ע"ג הענבים שבררדוריא אמנם ר"ן כ' בשם אחרי' והוא הרמב"ן שפי' מזלף בגת וכבר התחיל לימשך ומשום יבוא ליגע בהיין המזלף ההוא וזה רמב"ן לשיטתו לעיל במשנת גת בעוטה דלמשנה אחרונה אפי' התחיל לימשך או ראוי לימשך מ"מ אינו נאסר אלא אותו שהתחיל למשך אבל לא החרצנים וזגי' א"כ הוצרך לומר יין שבגת מזלף עליהם אבל לרוב הפוסקים דמשהתחיל למשוך קצת נעשה הכל יין לאסור במגע א"כ מה רבותא במזלף עליהן ע"כ א"א לפרש מזלף אלא על הענבים והטעם שכ' תוס' דדומה למזגו נכרי. וחסר בתוס' שלפנינו עוד פי' הראב"ד דמחזי כמו רסק יין אל יין וה"ל כחו וכן רמזו בפסקי תוס' ע"ש גם נ"ל ליישב פי' רשב"ם דהרי הרשב"ם פי' במשנת גת בעוטה ירד לבור מה שבבור אסור לא מיירי מנגיעה אלא דממילא נאסר מטעם כחו כמ"ש תוס' שם וא"כ והשאר מותר היינו שלא נאסר ממילא ע"י כחו אבל ע"י נגיעה בקילוח אפשר שנאסר אע"ג דתנן ברישא נוטל בידו ונותן לתפוח מ"מ בקלוח אוסר נגיעה וכן ס"ל למ"ד א' בירושלמי ולאותו מ"ד י"ל לפי משנה אחרונה דמשהתחיל למשוך בבור עצמו נעשה יי"נ י"ל מעלינן חד דרגא דע"י נגיעה ממש אסור אפי' קודם שהתחיל למשך אלא שתוס' במשנה הנ"ל הוכיחו דמוכח מסוגיא דשמעתין דוהשאר מותר אפי' בנגיעה וה"ה למשנה אחרונה קודם שהתחיל למשך מותר אפי' בנגיעה ע"ש והדין אמת מ"מ במשנה עצמה אינו מפורש כך להדי' כדאי' פלוגתא בירושלמי וא"כ ממילא א"ש פי' רשב"ם דהאיבעי' הי' אי לא נאסר מטעם יין המזלף ע"ג ענבים דאולי נאסרו בנגיעה אעפ"י שלא התחיל למשך ולא מצי למיפשט לי' ממשנתינו כנ"ל ולמסקנא הרי פשט לי' להיתר ורק לכתחלה משום לך לך אבל לא הו"מ למיפשט ממתני':

דנסכי' לחמרא דישראל בכונה אין רוצה לומר בכונה להכעיס ישראל וכדמשמע קצת מלשון רמב"ם ספי"ג דכה"ג חמרא שרי וכמ"ש תוס' שנדפס לעיל נ"ח ע"ב ד"ה כתב הריא"ז ע"ש וטעמא דלא משום בנותיהן איכא דליכא קרבת חיתון כיון שעושה מחמת שנאה ולא מחשבת ע"ז איכא דהא לצעורי קמכוון ואפי' משום לא פלוג אין לאסור כדי שלא יהא רגיל לעשות כן אבל בכוונה ר"ל בכוונת יין וכוונת מגע ומ"מ מ"ש רמב"ם לאונסו של ישראל א"ש לאפוקי לרצונו של ישראל כגון תא אשקיין או הני שפוכאי לקמן דף ע"ב דה"ל שבור כדי וקרע כסותי דאם לא בא לידו בתורת שמירה פטור כיון דברשות קעביד עיי' תוס' ס"פ החובל אבל מיירי הכא שעושה לאונסו ולא לרצונו אבל לא להכעיס ולשון רמב"ם שכיון שנתכוון זה הגוי להזיקו וכו' י"ל קצת. ולפע"ד אפי' הי' הגוי שוגג שלא ידע שנאסר בכך מ"מ מותר למשקיל דמי' דאע"ג דישראל כי האי גוני פטור מלשלם היזק שאינו ניכר כי כבר כתבתי בחי' למס' גטין שם דמסברא מה לי היזק ניכר או אינו ניכר כיון שהזיקו חייב לשלם אך מגזירת הכתוב מדאיצטריך קרא לחייב בנזקי גופו הכהו בשפוד על הציפורן ש"מ בניזקי ממונו בכה"ג פטור מן התורה ורק מדרבנן שלא יהא כל א' וא' הולך ומזיק חבירו בהיזק שאינו ניכר חייב במזיד ולא בשוגג אבל בבני נח דליכא גזירת הכתוב יש לחייב אפילו היזק שאינו ניכר אפי' בשוגג דאדם מועד לעולם ולמפטרי' כדי שיודיעו לא שייך בגוי ועוד בדיניהם דיינינן לי' ובערכאותיהם בודאי חייב לעולם וא"כ מותר ליקח הדמים ממי שאוסרו. ועיין בסמוך:

לאו כל כמינך וכו' פירשו הראשונים ז"ל דאי מגע גוי ביין שלנו לא נאסר בהנאה אלא מטעם חתנו' לא מיקרי גוי מזיק כיון שהוא לא אסרו אלא אנחנו גדרנו בעדנו שלא להתגאל ביין משתם אבל כיון דריב"ב וריב"ב ס"ל דמצי למימר וכו' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וזה לא שייך אלא בדבר דתלי' במחשבת האוסר כגון ע"ז וכלאי' דבעי' ניחא לי' וכל כיוצא בזה ואי ס"ד דהאיסור משום בנותיהם א"כ הוה ידו של גוי כמו חלב בקדרה ולא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אע"כ ברירא להו להני תנאי' דהאיסור משום מחשבת ע"ז ובדבר דתלי' במחשבה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ונהי דרבנן פליגי וס"ל דגוי אוסר שאינו שלו מ"מ בהא לא פליגי דטעם איסור הנאה משום דחושב לע"ז וה"ל מזיק צריך לשלם ושרי למשקל דמו ולפ"ז יש לדון איך נחייבנו לגוי לשלם מדינא לימא הגוי ברי לי שלא נתכוונתי לע"ז מיהו לזה י"ל כמ"ש רמב"ן דמגעו ביין שלנו מוסר נפשו לנסך וחזקה שניסך אך לפ"ז בשוגג שלא ידע שהוא של ישראל נהי דאסרי' לי' בהנאה מ"מ הוא לא מחייב לשלם ואסור למשקל דמי ודלא כמ"ש לעיל:

כל דלהדי ברזא חמרא אסור עתוס' ור"ת דס"ל דבת גישתא מיירי שלא הגיע לשולי החביות הוא מוכרח לשיטתו בגטין רפ"ב שהקשה הא דקטפרס אינו חבור אהא דאר"י אם רגליו של ראשון נוגעת במים השני טהור וק' הא הוה קטפרס ותי' קטפרס שסופו ליפול הוה חבור ולפ"ז עדיף קטפרס מניצוק דאפי' סופו לירד לא הוה חבור והוה קשי' לי' מדאמר ר"פ גבי בת גישתא ש"מ ניצוק חבור מנ"ל הא גושתא קטפרס הוא ותי' כיון שאינו מגיע לשוליו אין סופו לירד ולא לעלות ולא עדיף מניצוק ע"ש שכן כוונתו ועיי' תשובתי (הוא ח"ס חלק יו"ד סי' ר"י) שם בארתי שגם דעת רמב"ם בקטפרס כר"ת ע"ש ומ"מ בבת גישתא לא משמע דס"ל כוותי' ועיי' בסמוך אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף