חידושי הר"ן/עבודה זרה/נט/ב

חידושי הר"ן עבודה זרה נט ב

דף נ"ט ע"ב

אמר להו רב אשי נקטוה לידי' כי היכא דלא לשכשך. פירש"י ז"ל כי היכא דלא לשכשך וליתסר בהנאה, וכן פי' בהא דתני מדדו בין ביד בין ברגל ימכר דטעמא דמילתא משום דנסוך לא הוי אלא ע"י שכשוך וכ"כ הר"מ במז"ל בפי"ו מה' מאכלות אסורות, ואף במגעו ע"י דבר אחר תפש לו רש"י ז"ל שיטה זו דכל היכא דשכשך אסור בהנאה, ואפי' שלא בכונת נסוך ואם לא שכשך אסור בשתי' ומותר בהנאה שהרי כתב לקמן גבי עובדא דחביתא דאשתקיל ברזא מיני' דבהדי ברזא אסור בשתי' ומותר בהנאה לפי שאין כאן שכשוך, וכן נמי כתב גבי עובדא דחביתא דאיפקעה] לאורכה, דהיינו טעמא דשריוהא לאזדבוני לנכרים משום דלא שכשך אע"פ שקירב החצאין זו בזו והוי נוגע ביין ע"י חצאי החבית לא הוי כנוגע בקנה דהתם שכשך בקנה, והכא ליכא שכשוך, והא בהני עובדא ודאי מגעו ע"י דבר אחר שלא בכונת נסוך הוא ואפ"ה אם שכשך אסור בהנאה לפי דבריו ז"ל. ואיכא למידק עלי' דא"כ הא דתנן נפל לבור ומדדו בקנה והתיז את הצרעה בקנה, כולה בשלא שכשך, והוא מן התימה האיך אפשר להתיז את הצרעה בקנה שלא ישכשך, וכ"ת שכשוך גדול בעינן והלא הוא ז"ל כתב כאן שאם יוציא את ידו א"א לשומרו שלא ישכשך, אלמא שכשוך בכל דהו הוי א"ו לא חיישי להכי כלל וכולה מילתא תליא אי מחזי כמכוין לנסך או לא, והכא כשהכניס ידו למנקטא לאתרוגא הו"ל מגעו שלא בכונה ומשו"ה אמר להו דלינקטוה לידי' כדי שלא יעשה מעשה מוכיח שהוא מכוין לנסך דכל דלא עביד הכי הו"ל כמדדו בין ביד בין ברגל דמותר בהנאה, ולפיכך השמיט הרב אלפסי ז"ל האי עובדא דאתרוגא מפני שהוא סובר מגע עצמו אע"פ שהוא שלא בכונת נסוך אסור בהנאה מעובדא דהוה במחוזא דלעיל ודוחה מהלכה ההיא דמדדו בין ביד בין ברגל ימכר. וכמו שכתבנו למעלה. אבל הרמב"ן ז"ל כ' שאין צריך לדחות האי עובדא אפילו לפי סברתו דאפשר דהאי עכו"ם היה סבור למנקטי' לאתרוגא קודם שיפול לתוך היין. נמצא שכשנגע עכו"ם ביין הו"ל מגעו שלא בכוונה ומשו"ה א"ל רב [אשי נקטוה] לידיה כי היכי דלשתרי לזבוני לעכו"ם. והראב"ד ז"ל מיקל עוד שפי' דהאי עובדא דאתרוגא להתירו בשתי' לפי שרובן אינם מנסכים אלא בשכשוך וכדרך שיטת רש"י ז"ל והוא הק' על דבריו מדאמרי' בההוא עכו"ם דאשתכח בי מעצרתא דאי ליכא טופח בהדחה בעלמא סגי אלמא הדחה מיהא בעי ואמאי והא הכא שרינן לי' אפילו בשתיה משום דליכא שכשוך. איכא למימר דהתם היינו טעמא משום דהוי מגעו בכונה הילכך חיישינן למיעוט המנסכין בלא שכשוך אבל הכא דליכא כונה לא חיישינן. ואין פי' זה מחוור דכל היכא דאי' מגע עצמו ליכא למשרי' בשתיה דלא גרע מנפל לבור ועלה מת דאמרי' ימכר:

שם. אמר רב אשי מנא אמינא לה דתני' וכו' ולא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי. פירש"י ז"ל דאע"ג דלא ס"ל כוותיהו למוכרו לעכו"ם אחר, מההוא עכו"ם מיהא שרי דדמי נזקו הוא דקא שקיל ויכול ישראל לומר לו לא כל הימנך שתזיקני ולא תהא משלם דמי נזק וזו מן התימה מנ"ל לרב אשי דרבנן דפליגי עליהו דר"י בן בתירא ור"י בן בבא מודו דלמשקל דמי דההוא עכו"ם שרי דדילמא לרבנן כי היכא דלזבוני לי' אסור ה"נ למשקל דמי מההוא עכו"ם גופי' ותו איכא למידק אשמעתין והני תנאי דאמרי' דיכול לומר לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי מי נימא דפליגי אכולה מכילתין דע"ז דאסרי מגע עכו"ם אפילו בהנאה. לפיכך פי' הרמב"ן ז"ל דבמגע עכו"ם כו"ע מודו שהוא אסור אפי' בהנאה דאפי' תמצא לומר דמדאו' לא מתסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מדרבנן מיהא אסור ומשום בנותיהם שאפילו איסור הנאה גזרו בו מטעם זה כיון שיין שנתנסך אסור בהנאה מן התורה וכמ"ש בפ' אין מעמידין. והני תנאי לא במגע עכו"ם פליגי אלא במנסך יין לע"ז בלא נגיעה כגון ששפך ע"ג קרקע לשם ניסוך שאילו מתקנת בנותיהם לא מתסר אלא בשתיה כדין מוריק אורוקי ואי אמרי' דאדם אוסר דבר שאינו שלו אסור אפי' בהנאה כדין תקרובת ע"ז. ורב אשי פשיטא לי' דבסתם מגען לא מתסר אלא מדרבנן דאסור למשקל דמי ואפי' מההוא עכו"ם דנגע בי' דאי שקיל דמי יין נסך קא שקיל ולא דמי הזיקו שכיון שהוא מותר מן התורה ואין עליו שם ע"ז כלל יכול העכו"ם לומר לו אנא לא אזקתיך ולא מידי שהרי אין היין אסור עליכם אלא מפני גדר שגדרתם לעצמכם כדי להתרחק ממנו ואינו בדין שאהא נפסד בשביל כך אבל כשנסכו לע"ז ממש מחייב בתשלומין דמקלא קלייה כיון דאסיק עלי' שמא דע"ז ואסריה בין לדידיה בין לאחרים שאיסורה של ע"ז אף בב"נ הוא נוהג ומשו"ה קאמר רב אשי דהאי עכו"ם דנסכי' לחמרי' דישראל בפירוש לע"ז שרי למשקל דמי חמרא מני' דמקלא קלי' וקא מייתי מנא אמינא לה מדרבנן דאמרי דאדם אוסר דבר שאינו שלו הילכך עכו"ם דנסכי' לחמרי' דישראל לא משום בנותיהם בלבד נאסר כדי שיהיה העכו"ם פטור מן התשלומין שאף משום ע"ז ממש הוא נאסר וכיון דמקלא קלי' חייב בתשלומין אבל לר' יהודה בן בתירה ור' יהודה בן בבא שאומרי' שאין העכו"ם אוסר יינו של ישראל לאונסיה מאיסורא של ע"ז. עכו"ם דנסכי' במגעו לחמרי' דישראל אעפ"י שנסכו בפי' לע"ז לא נאסר מאיסורא של ע"ז כדי שיתחייב העכו"ם בתשלומין. ונהי דמ"מ משום בנותיהן הוא נאסר בהנאה מצי אמר עכו"ם אנא לא עבידנא ולא מידי שהרי אין היין נאסר אלא מפני גדר שגדרתם לעצמכם:

שם. כל דבהדי ברזא אסיר ואידך שרי פירש"י ז"ל כל דבהדי ברזא אסור בשתי' ואידך שרי לגמרי וכן נמי לישנא בתרא כל דאתי בברזא אסיר בשתיה ואידך שרי לגמרי וכן דעת הר"מ במז"ל בפי"ו מהל' מאכלות אסורות, ואינו מחוור שהרי הסכימו הגאונים ז"ל לפסוק הלכה בנצוק שהוא חיבור ואפילו מוריק אורוקי מן החבית לכלי ונגע עכו"ם בכלי מה שבחבית אסור כ"ש מה שבחבית עצמה שהוא חיבור זה לזה ואסור, ועוד הביא הראב"ד ז"ל ראי' לדבר מדתני' בפ"ב מתוספתא דמס' טבול יום חבית שנקבה בין מפיה בין משולי' בין מצדי' טמאה ר' יהודה אומר מפיה ומשולי' טמאה, מפיה מפני שהמשקה משוך לתוך ידו [ומשולי'] מפני שהמשקה גרוד לתוך ידו אבל מן הצדדין יעלה בא' ומאה, אלמא דכמעורב חשבי' ליה ומשו"ה ה קתני הכא מן הצדדין טהורה לפי שנתבטל ועולה בא' ומאה, וכיון דכמעורב חשבינן לי' לגבי יין נסך א"א להתירו בשתיה, ולפיכך יש לפרש דעד דאתי בברזא אסור אפי' בהנאה ומכאן ואילך שרי בהנאה והאי דקאמר שרי סתמא משום דכלפי שאמר כל דאתי בברזא אסור דהיינו איסור הנאה אמר נמי ואידך שרי כלו' שאינו אסור מאיסור זה וכדתני' לעיל ר' יהודה בן בתיר' ור"י בן בבא מתירין מפני שני דברים כלו' מתירין אותו איסור חמור שאסר ת"ק דהיינו איסור הנאה, ומכאן ראיה לדברי הרב אלפסי ז"ל שהוא סובר דמגעו שלא בכונת נסוך אוסר אפילו בהנאה ודוחה ההיא ברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל מהלכה וכמו שכתבנו למעלה דהא הכא דמגעו שלא בכונה הוא ואפ"ה כל דאתי בברזא אסיר ואפי' בהנאה:

ולענין פסק הלכה כ' רש"י ז"ל דלית הלכתא כר"פ כיון דרבנן דברייתא קיימי דלא כוותי' דאמרי' דבין מפיה בין משולי' בין מצדי' טמאה. ואין דבריו מחוורין שאפי' נאמר דקם לי' ר"פ כר' יהודה הלכתא כותיה דאמורא הוא ובתרא. ועוד דר"פ ללישנא בתרא כרבנן אתי' דכיון דכל דאתי בברזא אסיר משו"ה קתני בין מפיה בין משוליה בין מצדי' טמאה דמסתמא כל דאתי בברזא א"א להעלותו בא' ומאה. וכתב הרב בעל התרומה ז"ל דהאי דלא אסר ר"פ אלא עד ברזא היינו דוקא כשהעכו"ם לא תחב אצבעו עד חלל החבית שאילו נגע עד חלל החבית הוה לי' לגבי יין שלמעלה כנגע בשולי' ולגבי יין שלמטה כנגע בפיה דהכל טמא אפי' לר' יהודה. אלא הכא כשהניח ידו על עובי הנקב עסקינן וכתבו רבותינו הצרפתים ז"ל שאם תחב בו את הברזא כך הוא דינו שכל היין אסור בשתיה וכן אם נטלו מן החבית שא"א שלא ישכשך בראש הברזא שבתוך החבית והרמב"ן ז"ל רצענין יין שנשפך אפילו הי' הנקב סתום במגופה שאין שם שכשוך בראש הברזא אסור שכיון שנשפך היין כחו הוא כדאמרי' בסנהדרין (ד' ע"ז) האי מאן דכפתי' לחברי' ואשקיל עלי' בדקא דמיא וקטליה מחייב גירי דידי' [נינהו] וה"מ בכח ראשון כלו' שכפתי' סמוך לשפת המים ופתח להם וקלחו עליו עד שמת אבל בכח שני לא. והכא כולי חמרא כח ראשון הוא הלכך כחו מיקרי והו"ל מוריק אוריקי ואסיר בשתיה. ומיהו שלא בכונה מותר דלא גזור רבנן בכחו שלא בכונה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף