חתם סופר/סוכה/לא/א

חתם סופר סוכה לא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והמסכך בר"ה וכו'. עי' מג"א רס"י תרל"ז דמפקפק על העושים סוכה בר"ה דגוים לא מחלי וה"ל גזולה ולכתחלה מיהת אסור אפי' לרבנן ועיי' בירושלמי ס"פ הכונס ומייתי לי' רשב"א בחידושיו שם דא"ל רבנן לר' יהודה בנר חנוכה אעפ"י שהניחה ברשות מ"מ חייב כגון אלו שעושי' סוכות בפסקי חניותיהן אע"ג דעביד ברשות מ"מ אם הזיק חייב וס"ל לרשב"א דרבנן א"ל לר' יהודה אי אתה מודה דבעלי סוכות חייבי' לשלם וה"ה בנר חנוכה וכ' רשב"א ר' יהודה ס"ל לחלק נהי בסוכה עביד ברשות מ"מ אין חיוב לעשותו ברה"ר דוקא משא"כ נר חנוכה שמחוייב דוקא להניחה בפתח ביתו ופני משה שם לא עמד בכוונת רשב"א ע"ש עכ"פ מבואר שם בירושלמי דרשות לכתחילה לעשות סוכה ברה"ר אבל בירושלמי דפרקי' איתא לוי בר זוגי עביד סוכתו בר"ה וא"ל ר"ל מי נתן לך רשות ע"ש ואין נראה לחלק בין פתח חנו' לרה"ר דע"כ פתח חנוי' נמי רה"ר דאל"ה אמאי חייב בנזקו ה"ל חופר בור ברשותו דפטור אע"כ רה"ר הוא ומ"מ עביד ברשות ע"כ נלע"ד לחלק התם בא"י ולא הפקירו ישראל רה"ר שלהם שיכלו גוים למחות קיום מצותיהם להניח נ"ח או לעשות סוכה או להעמיד תנורי פסחים על פתחי בתיהם והא דר"ל אי הי' נמי בא"י צ"ל שסיכך באמצע ר"ה במקום מעבר לרבי' שאפילו ישראלים מקפידי' ועמ"ש רש"י לעיל ז' ע"א ד"ה וכן לשבת וכו' ע"ש היטב:

וסוכה שאולה היא. צע"ג שואל שלא מדעת נמי גזלן הוא וכן תמה בכפ"ת דהא אי לאו כל האזרח ה"א בעי' לך ממש ואפילו שאולה פסולה רק מטעם כל האזרח וא"כ מסתיין בשאולה מדעת אבל שאולה בא"י שלא מדעתו בעל כרחו שהוציאו מסוכתו מנ"ל להתיר וצע"ג ועמ"ש תוס' לעיל כ"ז ע"ב ד"ה כל האזרח וכו' הן אמת גם דבריהם צע"ג דמייתי ראי' מראשית הגז והתם אדרבא קיי"ל שותפי' חייבים בראשית ולא כר' אליעאי דאנן קיי"ל כל ישראל קרוי לך כמ"ש רש"י בחולין קל"ה ע"א ד"ה למעוטי שותפות דגוי וכו' ע"ש ועיי' היטב רשב"ם ב"ב קל"ז ע"ב ועיי' היטב דברי רבינו אביגדור כ"ץ בתשו' הרא"ש ריש כלל ל"ה דלא כתו' הנ"ל. נחזור לענינינו עכ"פ שמעתין צע"ג ויש לדחוק עפ"י מ"ש לעיל דלכאורה מכיון שגזל וחטף איסורא דעביד עביד ושוב אין כאן איסור אלא במטלטלי' בכל רגע בעמוד והחזר וקאי ועובר בכל רגע משא"כ קרקע לא ניתן להשבון מכיון שכבר הוציאו לזה מסוכתו איסורא דעביד עביד וצ"ע:

איתתא דה"ל לאבוה שי"ח עבדי וכו'. בס"פ כיסוי הדם אמרי' קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקים גמורי' אינם יכולים להחזירו דכתי' בלעדי אשר אכלו הנערים נ"ל דרצו בזה להורות תקנת מריש הוא לאו דוקא בגזלן עתיק אלא בצדיק כריש גלותא ורבנן איכא לתקנת השבי' דמי לנו גדול מאאע"ה ולא יכול להחזירו כנלע"ה אמנם יש לפקפק ולומר סך עצום כמו מה שאכלו שי"ח עבדי' קשה להחזירו ואית בי' משום תקנת השבי' אפי' בצדיקי' גמורי' אבל עצי סוכה גבי ריש גלותא ורבנן מילתא זוטרתא היא ולית בי' תקנת השבי' אך חז"ל קבלו שלא הי' שי"ח עבדי ממש אלא אליעזר לחוד גמטרי' שי"ח וא"כ מוכח אפילו בדבר מועט קשה להחזירו ואיכא תקנת השבי' אך האי סבתא ס"ל כפשוטו שי"ח עבדים ממש וצריך לסתור סוכתו ע"כ דקדקה לומר דה"ל לאבוה שי"ח עבדים וק"ל:

אר"נ פעיתא היא דא. בשיטה מקובצת פ"ק דב"מ סוגי' תוקפו א' בפנינו שתק ולבסוף צווח ע"ש כ' שסבירא לי' דוקא כיון שצווח לבסוף וחזינן דצווחן הוא ואפ"ה שתק בתחלה איכא למימר אודוי' אודי לי' אבל אם שתק גם לבסוף ובא לפני ב"ד לקבול לא אמרי' אודי לי' אלא אין דרכו וכבודו לצווח וה"נ י"ל בשעה שחטפו ממנו העצים שתקה כאלו נתרצית ליקח דמי מחירתן או להשאילן עד אחר החג ועכשיו צווחה א"כ פעיתא היא דא צווחנית שדרכה לצווח ומ"ט לא צווחה מעיקרא ע"כ אין לה אלא דמי עצים לבד:

אבל גזל עצים וסיכך בהם. כ' תוס' איכא לאוקמא קרא בראובן שבנה סוכה בחצר של שמעון מדעתו והגיה מהרש"א עפ"י הגה' אשר"י שלא מדעתו וכ' מג"א סס"י תרל"ז משום דאפשר לסתור כסתור דמי וכיון שבנה שלא מדעתו קרקעו קונה לו עציו ואבניו של זה בתורת גזל כמו שחצרו קונה לו גנבה להתחייב באחריות וה"נ ה"ל גזלן ולא שואל ונ"ל דזה לפי מאי דקיי"ל בב"מ ק"א ע"א הבונה בנין בחורבתו של חברו שלא מדעתו יכול לומר עציי ואבניי אני נוטל וא"כ הבנין של הבונה הראשון וזה שהוציאו בחזקה גוזל ממנו העצים והסכך וה"ל סוכה גזולה אבל למ"ד התם שהעצים והאבנים לבעל הקרקע ודמי' חייב לו א"כ אין כאן קרקע גזולה ולא משכחת לי' אלא כשבנאה מדעתו דוקא וזה הוציאו בתוך ימי שאילתו וכמ"ד סי' שי"ג דקרקע קונה להמשכיר ולא להשוכר דהשתא כיון שבנאה מדעתו מצי למימר עציי ואבניי אני נוטל לכ"ע וזה המשאיל שהוציאו בחזקה קונה לו קרקעו' המושכרת לאחרי' קונה לו העצים של זה בתורת גזילה וה"ל סוכה גזולה וע"כ נ"ל דבכיון כ' תוס' מדעתו לומר אפי' להך מ"ד נמי משכחת לי' וק' על רש"י דה"ל לפרש כן והגה' אשר"י ס"ל כאידך פוסקי' סי' שי"ג דהקרקע קונה להשוכר ולא למשכיר ולא משכחת מדעתו אבל תוס' הרי מבואר שם בש"ך דס"ל דקרקע קונה למשכיר ע"כ ניחא להו להקשות מדעתו שיהי' אפי' לאידך מ"ד והא"ש בש"ע לא הזכיר לא מדעתו ולא שלא מדעתו משום דס"ל דמצי למימר עציי ואבניי אני נוטל וא"ש לכ"ע:

והנה ראיתי בס' עץ חיים להגאון מהר"ח אלפאנדרי פ' אמור שהקשה מקרא דנחמי' דעשו קהל הבאים משבי הגולה סוכות על גגותיהם וברחוב בית אלקים וברחוב שער המים הרי עשו סוכו' ברה"ר ולפמ"ש לעיל לק"מ דכשישראל יושבי' על אדמתם לא הפקירו רה"ר שלהם לבני נכר להפקיעם מפרסום מצות ה' ומ"מ נ"ל שי"ל בזה מאי דכתיב שם כי לא נעשה כסוכות הזה מימי יהושע בן נון דהנה מג"א כ' את"ל דישראל מוחלי' מ"מ גוים אינם מוחלי' ועל הנחה זו יפה תירצתי דבא"י אין לנכרי' כח להפקיענו ממצותינו אך יש לחוש לישראל גופיהו יש ויש שאין לבבם שלם כל כך ואינם מוחלים חלקם ברה"ר להיות נדחק בצאתו ובואו מפני קיום מצותו של חברו וישראל שיש לו חלק בארץ בודאי שמעכב והנה אפי' בימי יב"נ יש לחוש להנ"ל שהרי עבר בים צרה עם שבט דן ופנחס אמר להם עון פעור עדיין לא הוטהרנו ע"ש בס' יהושע ע"כ לא יכלו לעשות סוכה ברחוב ולא מצא להם די לעשות סוכות משא"כ בימי עזרא ששבו בכל לבב והתודו כולם כמבואר בפסוק עד שבר"ה אמר להם אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אז בסוכות שאחריו עשו כסוכות הזה. וע"ד פשוט יותר נ"ל כי אפי' אם הי' עושים סוכה ברחובו' קרית ירושלים לא מצא להם כל ימי בהמ"ק ולא נזכר נס אלא צר לי המקום שאלין בירושלים אבל לישב בסוכה שברחובות וגגות לא נזכר והם הי' שלוחי מצוה והי' העולי רגלים פטורי' מן הסוכה כדלעיל יו"ד ע"ב שהלכו לקבל פני ר"ג והי' פטורי' כפירש"י שם אך עתה כשעלו מהגולה רק ד' רבוא מצא להם די סוכה ברחובו' קרי' וא"ש דלא נעשה כן מימי יב"נ שישבו כל עולי רגלים בסוכו':

ובסוכו' שותפי' כ' ריב"ש סי' שמ"ז שיכולי' לישב זע"ז אפי' שלא ברצון חברו דקיי"ל כראב"י בנדרים ר"פ השותפי' דזהו חלוקת השותפי' בזמן ע"ש בר"ן ומשו"ה אייתר לך למעוטי גזולה ע"ש ולפ"ז לרבנן התם דס"ל אסורי' לכנס לחצר א"כ איצטריך הכא לך למעוטי שותפי' ולק"מ ק' תוס' למה לי לך למעוטי גזולה ת"ל דה"ל מהב"ע י"ל למעוטי שותפי' איצטריך וכרבנן דראב"י אלא תוס' לעיל ט' ע"א קאי להילכתא כראב"י ע"כ הקשו למה לי לך ותי' מהב"ע דרבנן וכשמואל ריש פרקין אבל לר"י דס"ל מהב"ע דאורייתא לק"מ דמצי סבר כרבנן דראב"י ואצטריך לך למעוטי שותפין:

ועי"ל אפי' אי ס"ל לר' יוחנן נמי כראב"י הנה לעיל ט' ע"א מייתי תוס' ורא"ש בשם ירושלמי אפי' לב"ה צריך לחדש בה טפח על טפח וכן פסק בש"ע למצוה ולא לעכב והרמב"ם השמיט הירושלמי הזה ונ"ל דס"ל דירושלמי מדאורייתא קאמר וס"ל בין לב"ש ובין לב"ה דרשי' לשם חובך אלא בסברא פליגי לב"ש צריך כולו לשם חובך ולב"ה סגי בטע"ט וכיון דלש"ס דילן איצטריך לב"ה לך למעוטי גזולה לית לן כהירושלמי לחדש טע"ט אפי' למצוה בעלמא. הנה כי כן י"ל ר' יוחנן ס"ל כהירושלמי דלך לשם חובך ולק"מ מלך דסוכה ולדינא כבר כתבתי לעיל עפ"י דרך לח"מ דרמב"ם ס"ל בקרבנות מהב"ע דאורייתא ויליף מניהו לולב ביום ראשון דדמי לקרבן דשאול ומומין פוסל בו ולא ביום שני דשאול כשר ליכא למילף מקרבן וה"ה סוכה דשאול כשר ליכא למילף מקרבן אי לאו דכתי' לך למעוטי גזולה:

ובמקום אחר כתבתי והארכתי בפלפול וכעת מצאתי שפלפלו בזה בספרי האחרונים דמשכחת לי' סוכה ולולב שאינו שלו ואין בו עבירה כגון כל הספיקו' שאין מוציאי' מידו ואי תקפו חברו אין מוציאי' גם מידו וכל זמן שהוא בידו בדין תפוס וכשיתפסנו חברו גם הוא כדין עביד ואין כאן איסור גזילה ומ"מ לא מיקרי שלו ושניהם אינם יכולי' להקדישו לפי משמעו' סוגי' פ"ק דב"מ בסוגי' דתוקפו כהן וא"כ י"ל ליישב ק' תוס' דלהכי איצטריך לך גבי סוכה למעוטי כנ"ל אבל נ"ל שיבוש ובלבול דאע"ג דאמת הוא דלאותן הסוברי' כנ"ל אינו שלו להקדישו מ"מ הוה טפי שלו משאול ומגזול שהרי עכ"פ אינו חייב באחריותו לשלם לאידך אם יאבד אפי' בפשיעה פטור א"כ הוי טפי שלו משאול וגזול והשתא כיון דיוצאי' בסוכה שאולה מכל האזרח כש"כ שיוצאים בסוכה כנ"ל וא"כ לא אתי לך אלא למעוטי גזולה ממש ע"ד אלמות ועבירה ושפיר הקשו תוס' למה לי קרא תיפוק לי' משום מהב"ע: ועיין ב"י א"ח סי' תרס"ד מייתי בשם רבנו יואל שלא יקצץ ישראל ערבה להושענא רבא משום דגוי מגוי מוזהרים על הגזילה וגם ישראל מגוי איכא עבירה והובאה תשו' זו בתשו' רשב"א ולכאורה נראה לערבה אסרה ולא ללולב משום דאיכא נמי שינוי מעשה ושינוי שם אף על גב דש"ס נאמר מעיקרא נמי הושענא קרי לי' זה הי' בימיהם אבל בזה"ז נשתנה הענין דלא קרי לי' הושענא קודם שנאגדו זע"ז ואחר האיגוד קורי' לכל האגוד בשם לולב וא"כ ה"ל שינוי השם מעיקרא אסא וערבה והשתא לולב משא"כ ערבה של ה"ר לא נשתנה שמה דלעולם קרי לי' הושענא ומשו"ה אוסר דוקא לה"ר ולא לי"ט של סוכות ועוד עיינתי בלשונו שכ' גוי מגוי אסור לגזול וישראל נמי שלכאורה צ"ע אי גוי מגוי אסור ולא ישראל מגוי א"כ אדרבא יקצוץ ישראל ולא גוי ונראה מדבריו דס"ל גזל גוי מותר לישראל אבל כיון שב"נ נהרג עלי' אסור לישראל לסייעו דה"ל מסייע ידי עוברי עבירה אפי' היכי דלא שייך לפני עיור דאורייתא כגון דלא קאי בתרי עברי נהרא מ"מ מדרבנן אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה וס"ל לרבנו יואל ז"ל דמצוה דאורייתא הבאה בעבירה דרבנן יוצא י"ח ע"כ יוצא בלולב דאורייתא ור"ה דאמר לאוונכרי היינו משום ס"ל גזל גוי אסור אבל רבנו יואל ס"ל גזל גוי מותר וליכא אלא משום מסייע ידי עוברי עבירה והוא אי' דרבנן ואין זה מזיק למצוה דאורייתא משא"כ ערבה דהושענא רבא בגבולי' שאינו אלא מדרבנן ומנהג נביאי' ע"כ מזיק בה עבירה דרבנן:

אמנם בהג"ה אשר"י דפרקין מבואר דראבי"ה העיד בשם אביו רבנו יואל שאוסר כמו כן בלולב דאוריי' וצ"ל בהיפוך מהנ"ל דהא דכ' בתשובה שלא יקצוץ ישראל הושענא להושענא רבא לרבותא קאמר אפי' ה"ר דאינו מברך דחביט חביט ולא מברך אסור מכש"כ ללולב דהמברך וה"ל מנאץ פשיטא דאסור כנלע"ד ועיי' לקמן בסוגי' דאשרה ועיר הנדחת מ"ש עוד בסוגי' דאוונכרי בעזה"י:

תנא יבש פסולים. נראה אי לאו דאמר רבא דפליגי בהדר ה"א כולי עלמא בעי' הדר והכא בסברא פליגי כמה שיעור יבשות דלא להוי הדר ת"ק ס"ל כהרז"ה כל דנפיק מכמוש נכנס ליבש והיינו דקאמר בברייתא כמושין כשרי' יבשין פסולין כל שיצא מכלל כמוש נכנס לכלל יבש ור' יהודה ס"ל כהתוס' עד שנפרך בציפורן וכ' ראב"ד שהלולב אפי' אחר כמה שנים לא יפרך בציפורן וע"כ אמר שהי' מורישן לולביהן לבני בניהם עד שתפרך בציפורן ולעולם הדר בעי' ומשו"ה לא תיקשי לי' מה דאמר ר"י במתני' יאגדנו מלמעלה משום דבעי הדר אע"ג דאכתי תיקשי דביבשות מחמיר ת"ק טפי ובכפות מחמיר ר' יהודה טפי אין זה ק' כל כך דבסברא פליגי איזהו הדר ואיזהו אינו הדר אבל בקרא לא פליגי אבל רבא דחידש לן דר' יהודה לא בעי הדר כלל ע"כ קשי' לי' מיאגדנו מלמעלה. ולמסקנא מייתי ברייתא אתרוג הישן פסול אלו הוה נקיט אתרוג היבש הומ"ל כנ"ל יבש אבל אינינו נפרך בציפורן ולעולם בעי הדר באתרוג אבל ברייתא נקיט אתרוג הישן מיושן כמה וכמה ע"כ מסיק בתיובתא:

ור' יהודה סבר לא מקשינן לולב לאתרוג. פירש"י דאין אדם דן י"ג מדות מעצמו וכ' כל המפרשי' דלר' יהודה כ' רש"י כן כמ"ש בכפ"ת דר' יהודה ס"ל כן בסמוכים דבעי' מוכח ומופנה ונ"ל להסביר דהא לא חשיב סמוכים בהדי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וע"כ צ"ל בכלל היקש הוא נכלל בין מוקש בפסוק א' בין סמוכים בפסוקים או בפרשיות וכיון דחזינן ר' יהודה ס"ל בסמוכים שהוא מענפי ההיקש דבעי' מוכח ומופנה ה"ה בהיקש גופי' ובשארי מדות בעי' עכ"פ קבלה או סברא כמ"ש תוס':

ולכאורה הי' נראה הכא בהא פליגי דרבנן סברי כיון דבכל התורה בעי' ואנוהו לכתחלה מיהת א"כ סברא הוא להקיש לולב לאתרוג לפסול אפי' בדיעבד מדכתי' הדר ור' יהודה לטעמי' בגטין כ' ע"א דס"ל מעביר עליו הקולמוס ומקדשו דהרי אפי' לרב חסדא דרבנן פסלי אפי' בגט ולא מטעם ואנוהו מ"מ ר' יהודה דמכשיר להדי' ואינו מזכיר שעכ"פ איננו מן המובחר שמע מיני' לא בעי ואנוהו אפי' לכתחלה בשארי מצות א"כ אין סברא להקיש לולב לאסור אפי' בדיעבד:

אבל באתרוג דכ"ע בעי' הדר. פרש"י ולא דריש אידור כבן עזאי ורבים תמהו מי סני לרש"י לפרש הדר באילנו כמסקנת ש"ס לקמן בשמעתין ומ"ט נקיט דרשת בן עזאי ועיי' כפ"ת ולפע"ד ליישב בעזה"י דבס' כפ"ת לקמן כ' מה ראו חז"ל לומר אל תיקרי הדר ולהוציא קרא מפשוטו לשון הידור ויפוי ותי' דה"ל למיכתב הדור בוי"ו בין ד' לרי"ש והנה יקשה לדרשת בן עזאי אידור ובערוך גורס הדור שבלשון יוני קורי' למים הדור כיון שסוף סוף אמרי' אל תיקרי הדר אלא הדור או אידור ומוסיפי' וי"ו בין ד' לרי"ש א"כ הלא טוב לומר קרי בי' הדור ליפוי והידור מצוה ולזה י"ל ראי' לסברת רש"י דבן עזאי דדריש אידור או הדור כלשון יוני מים ס"ל ואנוהו מעכב בכל המצות וא"כ לא איצטריך קרא ללולב וע"כ לשון מים הגדל על כל מים וא"כ ר' יהודה דשמעתין דס"ל בעלמא לא בעי' אנוהו אי הוה דריש הדור בהוספת וי"ו כבן עזאי הו"ל למידרש לשון יפוי אע"כ מדלמסקנא לא בעי ר' יהודה הידור ויפוי ע"כ לא דרש הדור אלא הדר באילנו משו"ה קאמר ש"ס לקמן דר' יהודה דרש הדר באילנו אך רש"י בהס"ד דר' יהודה בעי הדר ע"כ צ"ל דדריש לא תיקרי הדר בלא וי"ו אלא הדור בוי"ו והוצרך רש"י לומר ולא כבן עזאי דדריש לשון זה לשון מים אלא לשון יפוי והידור וא"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף