חתם סופר/נדרים/מח/ב

חתם סופר נדרים מח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וההוא שעתא הדרא סודרא למאריה. עיין ר"ן וצריך להגיה דר"נ ס"ל בפ' הכותב (פ"ו ע"ב) דבעינן עומדת באגם דוקא ולדידן אפילו באגם לא קנה כדאיתא בהאשה שנפלו (פב ע"א) ועיין בחי' רשב"א בשמעתין שם מבוארים הדברים. ויש לעיין הא קיי"ל כל קנין סודר סתם מעכשיו הוא כיון דאי מעכשיו לא קנה הדר סודר למריה תלינן שבודאי לא מחייך ואמר דברים בטלים ובודאי מעכשיו קאמר וא"כ ה"נ אמאי לא נימא קני מעכשיו ע"מ להקנות ומ"ט דרב אשי ועיין לעיל בר"ן (כז ע"ב) י"ל קצת. וי"ל דא"כ ה"ל תרי על מנת. קני מעכשיו ע"מ שיהיה לך בן צורבא מרבנן. ואז תקנהו מעכשיו ע"מ להקנותו לבנך. ואי הוה אמר ליה קנה לך מעכשיו ע"מ שיהיה לך בן ת"ח וישארו אצלך הנכסים לעולם ה"ל חד תנאי והשתא דאמר נמי לכשיתקיים התנאי ויהיה לך בן ת"ח אז תקנה מעכשיו ע"מ להקנותו לבנך ה"ל תרי על מנת וס"ל לרב אשי תרי ע"מ לא קאמרינן וכדאשכחן בעלמא תרי הואיל לא קאמרינן ותרי מגו לא אמרינן ור"נ פליג. וסברא זו צ"ע לדינא:

עוד בהנ"ל פסק הרמב"ם כר"נ והקשו בשלמא הא דסודר אי מיתפס לא תפיס כבר כתב הרשב"א והר"ן דלא שבקינן פשיטותו וקבלתו של ר"נ מפני ספיקותו של רב אשי שאמר מאן לימא לן אבל הך דאמר רב אשי בפשיטות התם קני מן השתא. מ"ט לא נפסוק כרב אשי שהוא בתרא. אך י"ל רב אשי לא בהחלט אמר כן דלא קנה מן השתא די"ל קנה מן השתא ואמרי' תרי על מנת. ולהכי קאמר ע"ד ממ"נ סודר גופיה מאן לימא לן דאי תפיס לא מתפיס וע"כ משום דתרי ע"מ לא אמרינן והסודר איננו אלא מתנה ע"מ להחזיר ושוב ע"מ להקנות וה"ל תרי ע"מ ולא יכול להקנותו כלל אפילו ע"מ להחזיר לא בעי ואי תפיס לא מתפיס אפילו לשעה לא קנה וא"כ כיון דפשיטא לן דתרי ע"מ לא אמרינן א"כ שוב קשה קושיא שניה הכא לא קני לפי שכוונתו מעכשיו ה"ל תרי ע"מ. וא"כ כיון שלא קנה לאלתר הדרא סודרא למריה כסברת רב אשי. ואמנם לקושטא דמלתא גם רב אשי ס"ל דאמרינן תרי ע"מ וקנה ורק שלפ"ז אין לו הכרח דאי תפיס לא מתפים. ואמנם בלי שום הכרח היה פשיטא דסודר לא מתפיס ולא שבקינן פשיטותו של ר"נ משום ספיקו של רב אשי:

זמנין אף משום דסעודתו מוכחת עיין ר"ן שפי' דבעי מדיר דליתהני אביו משלו ולא משל חברו וזה דוחק שאין זה כסעודתו מוכחת דלעיל. וגם ויתור אסור במודר הנאה דוחק. ולולי דמסתפינא הייתי אומר ע"פ מ"ש הלח"מ ביישוב דברי הרמב"ם דמפרש דאמרו ליה אי כרבנן צורבא מרבנן מאי פירוש שאמרו לו ראוי הוא שיקנה הבן עצמו הנכסים הואיל ומגדל בן ת"ח אלא שהלח"מ כתב שהוא לא שמע להם ולא הקנה להבן אלא לבן הבן. ואני אומר אדרבה נעתר לדבריהם אלא מאי ה"ל למיעבד שכבר אסר נכסיו עליו בחיים ובמות. אלא שכבר כתבתי (לעיל מז) ע"א בשם הראב"ד דלא נאסר הבן אלא כשיבואו לו מאביו בלי הפסק אחר. ע"כ הערים האב הזה ואמר קני ע"מ להקנות לבן בנו ת"ח. ואז ממילא יהנה הבן הזה מנכסים השייכים לבנו הקטן שהוא צורבא מרבנן. והוא קצת ממש כמעשה בית חורין ופריך הש"ס מיניה ומשני התם סעודתו מוכחת עליו טפי אבל הכא הוה ממש כמו נותן לאחר במתנה והלה מותר בה. ותו משני ר"א היא פי' במעשה דבית חורין במה שיאמר להדיא יהנה אבא זה הדבור גופיה אסור לומר לטובת אביו שיזמננו על סעודתו ולא גרע מלעיל (לג ע"א) טבעת ליראות בה ע"ש פי' הרא"ש והר"ן. אבל הכא דלא אמר ולא מידי רק קני ע"מ להקנות ולכשיקנה בנו הת"ח ממילא יהנה האב זה מותר אפילו לר"א ואולי לזה כ' הרמב"ם האב אסור והבן מותר פי' כל זמן שלא זכה הבן אסור האב ואמנם הבן מותר ואז מותר האב ע"י הבן ולא אמרינן דהוה כמתנת בית חורין שאפילו הבן לא קנה קמ"ל:

בריך רחמנא דסייען בפרק חמישי. הוא יעזרנו בפרק ששי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף