חתם סופר/נדה/מח/ב

חתם סופר נדה מח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה איש תחתון ולא עליון וכו' ע' רמב"ם פ"ב מאישות כ' האיש שהביא העליון אי לא נבדק אחר סימן התחתון מחזקינן ליה בודאי גדול ואי נבדק ולא מצאו לו סימן התחתון הרי הוא ספק גדול עכ"פ וכבר תמהו עליו כל נושאי כליו ונלאו ליישבו. ואולי אסי' סריס שלפני זה קאי ואמר אם נולדו בו כל סי' סריס נהי דלא מהני עד שנת כ' מ"מ כ"ז שלא נבדק בסי' התחתון אמרינן ממ"נ גדול הוא או ניזיל בתר חזקה דרבא שבודאי הביא ב' שערות או נימא חזקה מי שמביא סי' סריס יהי כן גם כשיעברו עליו כ' שנים ויהיה גדול למפרע כפסק שו"ע אה"ע סימן קנ"ה ע"ש ונהי דאכל חזקה משני חזקות הנ"ל לא הוי סמכי' עליה בפ"ע מ"מ בהצרפם יחד שפיר סמכי' עליה. אמנם אם נבדק ולא נמצאו לו שערות הרי אזדי ליה חזקה דרבא דהרי קמן שאין לו שערות וספק שמא היה לו ונשרו וזה לא שכיח או שמא עדיין יביאם ונמצא קטן למפרע או לא יביא לעולם ויהיה סריס למפרע משו"ה דיינינן ליה כספק כנ"ל לפרש דעת הרמב"ם ועדיין צ"ע:

כל הנבדקות ע"פ נשים. יל"ד דהו"ל למימר נשים כשרות לבדוק. ויראה מזה הוציא נמק"י פ' ב"ש דלת"ק אין לבדוק אלא ע"פ נשים משום דרכיה דרכי נועם כתיב. אלא דצ"ע לפ"ז מ"ט א"ל רבי לאבדן זיל בדקה והלא אמתי' דבי רבי נשים כשרות שאננות היו והיו יכולות לבדקה. ובודאי דוחק לומר דס"ל לרבי תוך זמן כלאחר זמן ותוך זמן אין נשים נאמנות זהו דוחק דהא קיי"ל כלפני זמן ויהיה מעשה רב דרבי לבר מהלכתא. ואי נימא דהיה לאחר זמן ול"ל חזקה דרבא יהיה ראיה ברורה לפסק ר"ח ז"ל ויש לדחוק ולומר דאותה שבאת לפני רבי רצתה בחדא מתרתי או לחלוץ או למאן ביבם לכן הוצרך בדיקת איש למיאון שאם לא יהיה לה שערות תמאן וא"ר ישמעאל בר' יוסי קטנה נמי כשרה לחלוץ ולדידה היה ניחא בחליצה כדי שתגבה כתובתה משא"כ במיאון כצ"ל. וצ"ל דמיירי בלא בעיל דאל"ה גם במיאון חיישינן שמא נשרו אלא ע"כ בלא בעיל ואפ"ה אין נשים כשרות אפי' בדרבנן משום דחזקה דרבא מנגדתה וכמ"ש לקמן אי"ה בלשון רש"י בשמעתין דתרי קולי בחדא דוכתא לא מקילינן וק"ל:

א"נ י"ל לשיטת הסוברים דבדלא ידעינן מספר השנים אי ראינו בה שערות סמכי' שבודאי הגיעה לכלל שנים א"כ א"ש טפי דמיירי התם שלא נודע מספר שנים ובהא בודאי אין נשים נאמנות דלא שייך חזקה דרבא. והיינו דלא כשיטת רש"י קידושין ס"ג ע"ב דס"ל דגם ביש לו ב' שערות צריכין עדות אמספר שנים. ואתיא נמי דלא כרמב"ן בשמעתין דמפרש טעמא דת"ק דנשים מהימנות אשערות משום דגילוי מילתא בעלמא הוא כמו אשתמודענהי דאם כן אפי' בכה"ג מהימנה אלא ע"כ לרמב"ן צ"ל כתירץ הראשון הנ"ל וק"ל:

והנה בלאה"נ נ"ל קצת הכרח למ"ש דמיירי דלא היה נודע מספר שנותיה דאלת"ה הא אמר רבא התם דלר' יוסי נמי לא חולצת עד שתגיע לעונת נדרים מיהת ומשמע התם מלשון המפרשים דדין עונת נדרים ממש בעינן שיהיה שנה לפני גדלות שתביא ב' שערות בשנה שאח"כ וע"ש בלשון נמק"י. וצ"ל דס"ל נהי דלא כתיב אשה למעוטי קטנה ולא מקשינן אשה לאיש מ"מ בעינן עכ"פ שתתחייב בשום מצוה בעולם והיינו עונת נדרים עכ"פ. וא"כ לרבא קשה מה אמר ר"י בר"י לרבי דלא צריך לבודקה דהא עכ"פ גם לאביו ר' יוסי נהי דבשנת י"א לא בעי' בדיקה מ"מ אחר שכבר חלצה בשנת י"א לכשתגיע אח"כ לשנת י"ב צריכה בדיקה אם הביאה שערות שאם לא תביא בשנת י"ב איגלאי מילתא שבשעת חליצה עדיין לא הגיעה לעונת נדרים ורק בשנת י"א בשעה שהיא באה לחלוץ חולצת וסמכינן ארובא שעתידה שתביא בשנת י"ב בזמנה. ואם כן פשוט מי שכבר הגיעה לשנת י"ב ובאתה לחלוץ צריכה בדיקה מיד גם לר' יוסי ואם לא הביאה לא תחלוץ דל"ל שהיא סמוכה לשנת הבאת שערות שהרי כבר הגיעה לפרקה ולא הביאה וזהו פשוט וברור לפע"ד. והשתא קשה הא הך אתתא דאתיא קמיה דרבי ע"כ כבר הגיעה לשנים מדאמר רבי בדקה ורצה לחלוץ לה וכיון שהגיעה איך א"ר ישמעאל אשה אפי' קטנה הא כיון שהגיעה לכלל שנים צריכה בדיקה גם לר' יוסי וקו' זו צ"ע לכאורה. ואולי מפני כן א"ר אמי בפשיטות מדברי ברבי נלמד קטנה חולצת בפעוטות משום דאת"ל דצריך שתגיע לעונת נדרים קשה כנ"ל. אמנם מ"מ לרבא קשיא אלא ע"כ לרבא צ"ל כנ"ל דבלא נודע מספר השנים סמכי' אשערות והשתא מיירי בשהיה נודע דעכ"פ הגיע האשה לי"א שנים בודאי רק היה מספקי' אם היא כבר בת י"ב שנים וצוה רבי לבדקה ואם יהיה לה שערות נדע שהיא בת י"ב וא"ר ישמעאל בר"י דלא צריך לבדקה השתא דממ"נ חולצת לא תבדוק עד שנה האחרת:

ובזה נראה ליישב מ"ש מהר"י מטראני הובא בשו"ת שער אפרים סימן קי"ב אדר"ח דמייתי מבודקים למיאונים ש"מ ליתא לחזקה דרבא וקשה דילמא מיירי התם בלא ידעינן מספר שנותי' והשתא בודקים למיאונים ואי לא משכחי' שערות תמאן מס"ס שמא לא הגיעה לכלל שנים ושמא לא הביאה שערות וכ' מדלא דחי הרי"ף כן ש"מ ס"ל לרי"ף כרשב"א דאפי' בס"ס כה"ג מחמרינן ע"ש. ולפי הנ"ל יש לדחות דא"כ ע"כ בודקים לקידושין ולגירושין ולחליצה נמי בכה"ג הוא דאם נמצא לה שערות נדע מספר שנותי' ואי הוה ס"ל לתלמודא בב"ב שם דע"י השערות סמכינן אמספר השנים א"כ אין לנו שום הוכחה דלר' יוסי חולצת בפעוטות ואדרבא מסברא איכא למימר דבעינן הגיעה לעונת נדרים וכדרבא אם כן קשה מנ"ל להש"ס התם דבודקים לחליצה ולאפוקי מדרבי יוסי דילמא לעולם כר"י ולאפוקי הגיע לעונת הפעוטות אלא בעינן עונת נדרים ומשו"ה בודקין בשנת י"ב לברר אי בשעת חליצה כבר הגיעה לעונת נדרים אלא ע"כ מדאמר לאפוקי מדרבי יוסי ש"מ ס"ל לסתמא דתלמודא התם דאין הבאת שערות סי' לשנים כלל והיה קשה כנ"ל אמאי א"ר ישמעאל בר"י לרבי שא"צ בדיקה ואלא ע"כ כר' אמי מדברי ברבי נלמד דסגי בפעוטות וכנ"ל. ואם כן מ"מ מוכח דל"ל לסתמא דתלמודא בב"ב דסמכינן אשנים ע"י שערות ולא הו"מ למידחי שיטת ר"ח בהנ"ל הקצרתי וק"ל:

וכן היה ר"א מוסר לאשתו כו' כתב רמב"ן טעמא דלא הוי רק גילוי מילתא בעלמא כמ"ש רי"ף ביבמות גבי אשתמודענהי ע"ש בפ' החולץ וע' מ"ש בפי' דבריו בספר מכתב מאלי' שער ל"ד סי' א' ובספר נוב"י לחלק אבן העזר סימן צ"ג דרך בדרך אחר ע"ש. והנה פני יהושע בקידושין ס"ג ע"ב הקשה אשיטת הרמב"ם דע"א הנאמן באיסורין לוקין עליו כגון אם העיד כלאים פירות אלו אם אכלו אח"כ ע"פ ב' עדים לוקים עליו והקשה הפני יהושע האמרינן התם שהאב נאמן לומר בני זה בן י"ג שנה ויום א' לעירוכין ולחרמים ולא למכות ועונשין. ולפע"ד לפמ"ש פנ"י בעצמו שם בק"א דלהכי המשילו חז"ל בכל מקום דבר ולא חצי דבר כגון א' בגבה וא' בכריסה ולא נקטו משל אחר משום דקרא בהכי מיירי לא יקום ע"א באיש פי' שלא יקום להעיד על איש שהוא איש שלא יאומן לומר שהוא גדול באופן שיועיל לכל עון ולכל חטאת זה לא יועיל רק ע"פ שנים עדים יקום דבר ומשו"ה למדו מעניינו דבר ולא חצי דבר א' בגבה וא' בכריסה ע"כ דבריו ודפח"ח ואם כן ממילא נשמע דהאב לא יאומן לעון וחטאת ומדאיצטריך קרא להכי ש"מ בעלמא מהימן בכה"ג וכהרמב"ם ודוקא להעיד על גדלות גזה"כ הוא שלא יועיל עדותו לעון וחטאת. וטעמא נ"ל לשיטת הסוברים דאע"פ דיש לו שערות עדיין צריך עדות על השנים וכן בהיפוך אם כן ע"כ צ"ל בזה שום תי' דלא מתחזי כחצי דבר והמעיין שם בפ' חזקת בסוגיא דחצי דבר ימצא תי' בקל ע"ז בין לשיטת הרי"ף בין לשיטת רשב"ם עי' פי' פ' חזקת נ"ו ע"ב. ונראה דכ"ז במי שמהימן על ב' העדיות אלא שלא ראה רק א' מהם א"כ כיון שראה כל מה שהיה לראות באותה שעה או כיון דעדותו מועיל עכ"פ לשום דבר בעולם הו"ל דבר שלם כיון שעכ"פ ראוי נמי לעדות שנית משא"כ הכא האב לא האמינו תורה אלא לומר בני זה בן כך וכך ונפקא לן מיכיר או מאת בתי נתתי אבל להעיד על השערות לא היה נאמן אי צריכי' עדות לזה היכא דלא שייך גילוי מילתא וכה"ג א"כ עדותו על השנים נמי חצי דבר הוא ולא מהימן אלא לעירוכין וכדומה דברים שא"צ דין עדות אבל מה שצריך דין עדות כגון למכות ועונשין וכדומה לא:

לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן פירש"י ואי אמרו ליתנהו לא ממאנת דחיישינן שמא נשרו ע' מהרש"א דדברי רש"י צ"ע דמתחיל בנאמנות ומסיים בשמא נשרו. ויש לומר דרש"י מיירי בלא בעיל דהו"ל ספיקא דרבנן בעלמא ולא הו"ל למיחש לשמא נשרו וגם היה ראוי להאמין נשים דהמנוהו רבנן בדרבנן כמ"ש בחי' ר"ן בשמעתין. אך תרי קולי בחדא דוכתא לא מקילינן להאמין לנשים דליתנהי לשערות ודלא למיחש שמא נשרו כולי האי לא מקילינן לכן הוצרך רש"י לתרווייהו. א"נ ס"ל לרש"י דהכא אפי' בדרבנן אין ראוי להקל בעדות משום דמתנגד לחזקה דרבא וליכא שום קולא אלא דהו"ל כמו שלח ואחוו בקידושין ס"ו ע"ב ובתוס' שם. ומשו"ה כ' רש"י דהכא לא מועיל זה דא"נ נבדוק אחריה ונמצא כדבריה שאין כאן שערות אכתי איכא למיחש שמא היה מתחלה בשעת העדות ועתה נשרו. ומיירי שהגידה האשה שראתה מיד מתחלת כניסת שנת י"ב באופן דלא היה שייך נשרו מ"מ לא מהימן דבין כך שנבוא אנחנו לבדוק אחרי' אפשר שינשרו וק"ל:

מיהו צ"ע קצת הא לר' יהודה קיימינן ור' יהודא ס"ל לקמן נ"ב ע"א במתני' דהבת ממאנת עד שירבה השחור ומה"ת ניחוש בהא לשמא נשרו. וכי אית כאן חזקה דרבא שכבר הרבה השחור וע' מ"ש תוספות יבמות י"ב ע"ב ד"ה דאפי' כו' אי הזמן גורם או לא ע"ש:

שאין משיאין ספיקות ע"פ נשים כבר הזכרתי דלרשב"א מחמרי' אפי' בס"ס ולא תמאן אף ע"פ שלא נודע שהגיעה לכלל שנים משום ספק שמא הגיעה לשנים וכבר היה לה שערות וכ' מהר"י מטראני שזהו דעת הרי"ף מדלא דחי ראייתו של ר"ח דהתם בב"ב בודקים למיאונין מיירי בדלא ידעינן שהגיעה לכלל שנים אלא ע"כ בכה"ג נמי מחמרינן. וכ"כ מזה לעיל. ולכאורה יש להשיב על זה דאם כן מנ"ל דבודקים למיאונים לאפוקי מדר' יהודא דאמר עד שירבה השחור ופי' התוס' דמסתמא בודקים דמיאונים דומיא דבודקים לקידושין והיינו אחר ב' שערות. והשתא דילמא לעולם כר' יהודא ומ"מ בודקים אחר ב' שערות שעי"ז נדע שהגיעה לכלל שנים ואז ממילא אזדא ליה ספק גדלות וליכא אלא ספק ריבוי שחור ומחמרי' אלא ע"כ לא מיירי בכנ"ל. וי"ל דאי הוה מוקמינן בלא נודע מספר השנים וכנ"ל שפיר הו"מ לאוכוחי לאפוקי מדר' יהודא מדאמר בודקין דומיא דלקידושין וגיטין וחליצה דהוה ע"כ ע"י אנשים דוקא משום שלא נודע מספר השנים צריכין עדות גמור דוקא וכה"ג למיאונין נמי ואמאי הא מיאונין דרבנן בעלמא הוא אפי' בבעל דהא לשמואל קיימינן התם בב"ב דס"ל ע"ד קידושין הראשונים בעל וע' מ"ש תוספות לקמן נ"ב ע"א בזה ואין להאריך וק"ל:

כי אמר רבא חזקה למיאון פי' דחיישינן שמא נשרו ע"כ צ"ל דבכל הסוגיא מיירי בבדקו ולא אשכחן אלא גומא א' ואיכא למיחש שהיו בה ב' שערות ונשרו דאי משתכחי ב' גומות הרי הן כשערות ובדלא משתכחי כלל מה בכך שהיה לה ונשרו הא שערות בלא גומא לא מועילים כלום. אלא ע"כ כנ"ל כמבואר לקמן נ"ב ע"א ודבר זה צע"ג ליישב כל הסוגיא והמפרשים בזה:

אב"א ר' יהודא ותוך הפרק משמע להך לישני אית ליה לר"ש תוך זמן כלפני זמן ואית ליה נמי חזקה דרבא וא"כ צ"ע מה בינו לת"ק וע"כ נראה בעליל דטעמא דת"ק משום דגילוי מילתא בעלמא הוא ולא משום דתוך זמן כלפני זמן וחזקה דרבא. ודלא כהר"ן בחידושין שהשיג על הרמב"ן בהא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף