חתם סופר/נדה/מא/ב

חתם סופר נדה מא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר"ל לדברי המטמא בדם מטמא באשה. יש לעיין הא א"א ליוצא שלא תהיה מכתה מוציאה דם וכל שמכתה מוציאה דם טהורה דתלינן בדם מכה כדלעיל ט"ז ע"א וע"ש בתוס' ד"ה ומ"ס וכו' וי"ל:

מטהר באשה יל"ד איך אפשר לטהרה הא יולדת היא לר"ש ודוחק דמשכחת ביולדת מין בהמה וחיה ועוף דאינה טמאה לידה. וי"ל לפמ"ש תוס' דקאי ארישא אמקשה וקאמר דטהורה מזיבה מיהת ולא בעי' נקיים:

דם אמר רחמנא ולא חתיכה דא"ל דס"ל כמ"ד ר"פ המפלת דרכה של אשה לראות דם בחתיכה דא"כ לא היה צריך לאתויי מדברי קבלה יען השפך נחשתך. וכי גרע מקור משאר חתיכה דאית ביה דם והוא פשוט ולחנם נתחבטו בזה הב"ח והנמשכים אחריו ז"ל:

אמר ר"י מקום שהשמש דש עי' פירושו היטיב בפי' המשנה לרמב"ם ריש פירקין. ומ"מ תבין אע"פ שהשמש דש בבית החיצון הוא פרוזדור מ"מ יורה כחץ הזרע אל המקור ושם מתהוה הולד ואי אינו יורה כחץ אינו מוליד משום דנשאר בבית החיצון במקום שאינו ראוי להוליד ואפי' בעל גדול ואשה קטנה לעולם אין מגיע האבר יותר מבין השניים ומשם מורה בחצי אל המקור ומשו"ה כללא הוא כל שאינו יורה כחץ אינו מוליד ודלא כמשמע מהתוס' ד"ה וסבר ר"ש ומיהו צ"ע קצת בחגיגה ט"ו ע"א משמע בלאו טעמא הנ"ל נמי בעיא יורה כחץ:

יהיה זובה לקמן ר"פ דם הנדה דרשינן מניה שמטמא לח ויבש. וצ"ל דנדרש לפניו ולאחריו דם יהיה. ויהיה זובה. ור"ש לא דרש מניה אלא האי דלקמן:

והא אמר רבא משמשת כל ג' ימים אסורה בתרומה א"א לה שלא תפלוט נ"ל דודאי לאו כללא הוא דכל שעה ורגע תפלוט רק בכל יום מג' ימים תפלוט עכ"פ ולענין תרומה דבעינן הערב שמש א"א לה שתאכל ביום ג' אחר פליטה אבל פשיטא שאפשר שלא תפלוט בסוף יום ג':

ובזה מיושב מ"ש בסדרי טהרה אמאי דאמר במסכת שבת פ"ו ע"ב שהתורה ניתנה לטבולי יום ושאל רבינא ניתנה או ראוי' והשיב ראיי' ליתנה ופירש"י שטבלו ביום ותו לא הוצרכו לטבילה שלא פלטו והקשה הא א"א שלא תפלוט ולהרמב"ם אפי' הלכה ואזלא אכרעא. ולפי הנ"ל א"ש דנהי דא"א שלא תפלוט מקצת יום השלישי ונאסרה בתרומה מ"מ אפשר שלא תפלוט כל היום רק מקצתו ואז טבלו והיו מעורבי שמש וע' מ"ש בסמוך אי"ה:

דאזלא איהו בכרעא הרמב"ן ז"ל כ' ופסק דלמסקנא באזלא בכרעא אין כאן שום חשש פליטה עוד כמו מכבדת ביתה. ולפ"ז צ"ל הא דהוסיף מרע"ה יום א' מדעתו משום פולטת היינו משום חולנית דטבלה במטה ולא אזלא אכרעא. ובזה ניחא מ"ט לא חשש הקב"ה משום פולטת עד שבא משה והוסיף. וי"ל דהקב"ה ידע שעתיד לרפאות כל חולים בשעת מ"ת ויהיו אזלא אכרעא ולא שייך חשש פולטת ומשה לא ידע הא לכן הוסיף יום א'. ובזה יובנו דברי הש"ס שבת פ"ו הנ"ל דקאמר ראויה קאמינא וקשה ומי הגיד לו שטבלו בע"ש ולא פלטו עוד ולפי הנ"ל א"ש דלפי רצון הקב"ה ליתן תורה בע"ש היה הרצון לרפאות חוליהם בע"ש אלא מרע"ה הוסיף יום א' ומ"מ נראה דלא הפסידו חולי ישראל עי"ז ולא יצא תקלה מתקנת מרע"ה ונתרפאו כולם מע"ש בלי ספק וכיון שכן היו הולכים ברגליהם בע"ש ונגמרה פליטתן בע"ש מיד וכיון דטבילה בזמנה מצוה מסתמא היו טובלים מיד בע"ש ושוב לא פלטו שהרי היו הולכים ברגליהם ונתנה תורה למעורבי שמש אבל מ"מ מוכח שראוי היה להנתן לט"י שהרי לפי מחשבתו של מרע"ה שיצטרכו ג' ימים לפליטה ולא יטבלו עד ליל שבת ויהיו ט"י ש"מ ראויה לתנה לט"י וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף