חתם סופר/נדה/ב/א

חתם סופר נדה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר קדשנו במצותיו. וצונו על השקידה. הוא יאלפנו אורחותיו. וילמדנו תורה ותעודה. יומם ולילה ועתותיו. יצרנו מפקידה לפקידה. הוא יפקוד בחנינותיו. עם שכולה וגלמודה. ישימנו משוקדי דלתותיו. מזהב ומפז חמודה. הצטידנו מנועם מתיקותיו. לבית עולמים צידה. ולעולמי עולמים תורתיו. בלבנו חרותה וצמודה. הוא ישלח עזרותיו. בעסקנו במסכת נדה. אליו אודה מהודיותיו. ואזבח זבחי תודה. דברי גנוזי חמדותיו. גמול ידו הדה. נשא עין למעונותיו. ואליו אתפלל בקידה. יצילנו ממכשול בהוראותיו. ונמצא חן ושכל טוב בהלכה ובהגדה:

דיין שעתן מזה הלשון משמע דגם בשעתן לא הי' ראוי לטמאות והיינו בדלא ארגשה רק שמצא הדם ע"י עד דמהראוי שלא לטמאותה דבעי' עד שתרגיש בבשרה ומ"מ מטמאים משום שמא הרגשת עד הי' א"כ די' שעתה אבל לא יטמאנה למפרע ומשו"ה הוכרח רש"י לפרש משנתינו בבדיקת עד ע' מהר"מ לובלין ועיין לקמן ע"א תוס' ד"ה מרגשת בעצמה וכו' וק"ל:

הלל אומר מפקידה לפקידה. דבר מבואר הוא שאין מעל"ע שבנדה מטמא אלא לתלות ולא לשרוף והיות כן נוראות נפלאתי על דברי התוס' סוטה כ"ח ע"ב ד"ה בר"ה ספיקא טהור וכו' שכ' וז"ל. אבל בהא איכא למתמה אמאי משוי' מטה כספק טומאה ברה"י וכו' והוא פלא הא באמת לא משוינן מעל"ע כספק טומאה ברה"י דודאי טמא אלא אמרינן תולין כמבואר וחזרתי על כל הצדדים ולא עלה בידי תירוץ מרווח:

והמשמשת בעדי' ה"ז כפקידה פירש"י דקאי נמי אעד דלפני תשמיש וצ"ע שהוא נגד הש"ס לקמן ה' ע"א דאמרינן מתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר. וראיתי בפי' המשנה להרמב"ם שכ' דאפילו למ"ד דיה שעתה מ"מ מטה טמאה מעל"ע וצ"ע דלקמן ה' ע"ב לא משמע כן אלא דאי לא דיה שעתה מטה נמי טמאה אבל אי דיה שעתה לכל מילי דיה שעתה והי' נ"ל לומר דס"ל להרמב"ם דלמאי דאמרינן עד שלפני תשמיש אינו ממעט ומגיה' במשנתינו ומשמשת בעדים ולא המשמשת ע"ש וא"כ לכאורה צריכים לדחוק בלשון המשנה דקאמר וממעטת על יד מעל"ע אהי קאי דהא ומשמשת בעדי' אדיה שעתה קאי ולענין מאי ממעטת יש לדחוק בזה. אמנם הרמב"ם הוה ס"ל דלהך מ"ד דמגיהי' ומשמשת בעדי' איהו ס"ל דאפילו אי דיה שעתה מ"מ משכב ומושב מטמא מעל"ע דלא כסוגיא לקמן ה' ע"ב הנ"ל ופסק הרמב"ם כוותיה כן נ"ל. וא"כ לפ"ז יש לומר גם פירש"י דס"ל כן להלכתא אמנם לקמן לא משמע כן דהרי משמע דאף ע"פ דיש לה ווסת מ"מ שלא בשעת ווסתה לכ"ע מטמאה מעל"ע ואם כן שפיר משכחת ליה שלא בשעת ווסתה וליתא למ"ש פה. ועיין לקמן אי"ה בשמעתין שמתוך שמהומה לביתה שם יתישב פירש"י דמתני' על נכון. ובשמעתין דזעירי אי"ה שם תמצא ישוב להרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל:

אינה מונה אלא משעה שראתה אפשר דקמ"ל אפילו למ"ד טבילה בזמנה מצוה מ"מ לא תמנה למפרע לחוש לזמן כל אותן הטבילות (קמ"ל) ועמ"ש תוס' לקמן וי"ו ע"א ד"ה ואינה מונה וכו':

מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה עמ"ש והאריכו התוספות והעלו דדבר שאין בו דעת לישאל אתיא מדרב גידל והקשה מהר"מ לובלין א"כ ברה"י נמי נילף מיש בו דעת לישאל ותי' דהתם נמי מכאן ולהבא הוא דטמא דכתי' יאכל בשר ודבריו תמוהים אטו אגברא קאי אטומאה קיימי' והכי קאמרינן מי שהוא טהור יאכל הא ספיקא לא יאכל ומשכחת ליה בנגע בא' בלילה ועכשיו מצאו מת לא יאכל מכאן ולהלן קדשים משום ספק טומאה למפרע וה"ה במעל"ע שבנדה נמי מה שנגעה בתוך מעל"ע מטמאה עתה מכאן ולהבא וקו' מהר"מ במ"ע. אבל לפע"ד מעיקרא לק"מ דקרא קאמר כל טהור יאכל הא ספק לא יאכל ולא משכחת ספק אלא בלית ליה חזקת טהרה ולא חזקת טומאה דאל"ה ודאי הוא ולא ספיקא דחזקה דאורייתא אי נמי משכחת ליה אפילו בחזקת טהרה ובטומאה דאתי' מסוטה דהתם לא מהני חזקה אבל טומאה דלא אתיא מסוטה כגון טומאה דלמפרע ואית לה חזקה ליתא בכלל רב גידל וק"ל:

עוד כ' תוספות דאשה בכל מקום שהיא מקרי מקום מציאתה וצ"ל אע"ג דבפרק המדיר בסוגיא דמומין משמע להדיא דבאשה נמי שייך חזקת מקום כאן נמצא וכאן הי' י"ל התם ארשות דיינינן אי ברשות בעלה או ברשות אביה ולא אמקום מעמד האשה וכה"ג כ' תוס' שם להדיא ד"ה על בעל החמור וכו' ע"ש:

והלל כי אמר העמד דבר על חזקתו וכו' עי' מ"ש תוס' וביאור דבריהם תעיי' בדבריהם בחולין ט' ע"ב ד"ה התם ומהר"ם לובלין שם. ומ"ש תוס' וא"ת א"כ היכי ילפינן מסוטה דברה"י ספקו טמא וכו' לולא דמסתפינא דמחכו עלי הוה אמינא מלתא דהרי אמר ר"ל ריש מסכת סוטה אין מזווגי' אשה אלא לפי מעשיו וא"כ אי מטמאי' האשה מוציאי' גם האיש מן חזקת כשרות שלו אע"ג דע"כ א"א לומר שגם הוא הוא פרוץ בעריות דא"כ אינו מנוקה מעון ואין המים בודקין. ולא נתכוון ר"ל אלא בדברים אחרים הוא פרוץ ודבר הלמד מענינו הוא ואיש את קדשיו לו יהיה כפירש"י בחומש מ"מ יהיה איך שיהיה מפקינן גם לגברא מחזקתי' וידוע דהש"ס שם מחלק בין זיווג ראשון לשני. והא"ש דלעולם מה שאתרע חזקתה ע"י שקנא לה ונסתרה מחשבין כקרוב לודאי שנטמאה כתי' תוס' ואפ"ה בר"ה טהור וא"כ ש"מ דאפילו בלא שום חזקת טהרה מטהרי' בר"ה. ואין לומר דלמא משום דאוקי הבעל בחזקת כשרות ז"א דעכ"פ בזיווג ראשון מא"ל דאפשר שהיא זינתה ומ"מ הוא בכשרותו ואפ"ה מטהרים בר"ה א"כ מוכח מזה דבר"ה טהור אפילו בלא שום חזקה. אך ברה"י ילפינן לטמא אפילו איכא חזקת טהרה היינו מזיווג שני דהרי בכל ענין משקים הסוטה אפילו בזיווג שני ומפקי' גברא מן חזקת כשרות שלו. ואין לומר ממילא כי אתרע חזקה שלה שהרי קנא לה ונסתרה ממילא אתרע נמי כשרות שלו דהא בהא תליא ז"א דקיי"ל כר"ח חולין י' ע"א סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וה"נ דכוותיה וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף