שיחה:בבלי/נדה/ב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתני' כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה[עריכה]

יעויין בחוות דעת (סימן קפד סק"ט) שהקשה דמשמע דאינה מטמאה למפרע כלל, ולמה אותה עונה עכ"פ אינה מטמאה, והוכיח מזה דאם יש לה שעה קבועה ביום הוסת דאינה צריכה בדיקה רק אותה שעה ולא כל העונה, דאפילו רבנן דפליגי אר' יוסי בדף ס"ג ע"ב דאמר שעות וסתות, וסברי כל היום, לא פליגי שם רק לענין איסור תשמיש ומקרא דוהזרתם, אבל לענין בדיקה מודו דשעות וסתות. [ועיין בחזו"א סימן פ' סקי"ח שחולק עליו, וע"ש מה שתירץ קושייתו.] ולפ"ז דיה שעתה הכוונה אותה שעה שראתה, שהיא שעת וסתה, ולעולם כל אותה שעה טמאה מתחילתה. [וגם לפ"ד החזו"א בתירוצו השני עולה כן.]

ויש להעיר דמתני' קתני כיצד דיה שעתה היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות ופרשה וראתה היא טמאה והן טהורות, ובפשוטו קאי אאשה שיש לה וסת, וכ"מ ברש"י ד"ה אע"פ, הרי מבו' דאינה חוששת אפי' רגע קודם ראייתה. [וצ"ל לדעת החוות דעת דמיירי בראתה בתחילת הוסת.]

עוד קשה, דהנה לקמן (ס:) איתא כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות בעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות בעלה פטור טהרותיה טהורות [ע"ש ההסבר ברש"י], והקשו התוס' איך טהרותיה טהורות הא מטמאה מעת לעת, וכתבו בחד תירוצא דמיירי באשה שיש לה וסת שדיה שעתה, והנה נראה דהתם ליכא למימר שראתה בתחילת הוסת, דאם כן אין להסתפק שראתה הדם מקודם דחזקה בא בזמן הוסת, ואמאי בעלה באשם תלוי ולמה טהרותיה תלויות, ועל כרחך שראתה באמצע הוסת, ואעפ"כ מבואר בתוס' דדיה שעתה, ואינה מטמאה למפרע כלל, וצ"ע.

וי"ל באופן אחד דלצדדין קאמר, כלומר בעלה פטור ומיירי בראתה בתחילת הוסת אז טהרותיה טהורות, ואילו כשראתה באמצע הוסת ובעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות, ואין זה קשה כל כך לאוקומי בכהאי גוונא, דעיקר הך כללא מבואר שפיר, ורק דיש נידון נוסף מצד תקנת מעל"ע וע"ז צריך להעמיד בב' מקרים, ודו"ק.

עוד יש לדון בעיקר מה שהניחו דאי ראתה בתחילת הוסת אין להסתפק שראתה הדם מקודם דחזקה בא בזמן הוסת, דדילמא י"ל דכל שבעלה באשם תלוי הרי זה ספק גם כנגד חזקה, ויש לדון בזה לפי ביאורי האחרונים בגדר הך ספק.

עוד י"ל בדוחק דהתוס' שם תירצו לפי הצד בגמ' (ד:) דאשה שיש לה וסת דיה שעתה גם שלא בשעת וסתה.

עוד ילה"ק על עיקר תירוץ החוו"ד, נהי דעיקר הוסת הוא השעה בלבד ולא כל העונה, ורק לענין איסור תשמיש אסורה כל היום, מ"מ איך יתכן דבעונת הוסת תהיה יותר קלה מאשה שאין לה וסת, והלא חזינן דבעונת הוסת אסורה לשמש ואילו כל אשה שאין לה וסת מותרת לשמש, וע"כ דבעונת הוסת היא יותר עלולה לראות מאשה שאין לה וסת, ואם אשה שאין לה וסת מטמאה למפרע מעל"ע כ"ש אשה שיש לה וסת דתטמא למפרע מתחילת העונה. ואמנם לפי מה שפירש"י הטעם דאשה שיש לה וסת דיה שעתה דודאי אורח בזמנו בא, כלומר שאנו תולין את הראיה בוסת, לא קשיא, דאע"פ שהיא עלולה לראות כל העונה יותר מכל אשה שאין לה וסת, מ"מ אחרי שמצאה את הדם בשעת וסתה אין לנו סיבה להסתפק שראתה מקודם דתולין שבא בזמנו דהיינו בשעת הוסת, אבל יעויין בתוס' לקמן (ס: ד"ה עוברה) שכתבו הטעם דאשה יש לה וסת דיה שעתה משום דמסולקת בדמים כמו מעוברת וזקנה, וכן מוכרח לכאו' למ"ד בגמ' (ד:) דגם אם ראתה שלא בשעת וסתה דיה שעתה, ולפ"ז קשה דלגבי עונת הוסת היא ודאי פחות מסולקת מכל אשה שאין לה וסת, דהא חזי' דאסורה לשמש.

אך אולי גם לתוס' יש לדון דאי"ז בגדר סילוק גרידא, אלא מצטרף עם החזקה דאורח בזמנו בא, ויל"ע בדיוק הגדר בזה. בן עזאי (שיחה) 07:35, 26 במאי 2020 (UTC)