חתם סופר/נדה/ב/ב

חתם סופר נדה ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומ"ש ממקוה הקשו תוס' (לעיל ד"ה מעל"ע) דלמא משום בטול פו"ר הקילו בנדה טפי ולפע"ד לא שייך זה אלא לבתר דידעי' דמקוה שאני משום תרתי לריעותא אבל בנדה אין שום הו"א לטמא מדאורייתא א"כ בעשיית סייג לחלק ולהקל משום בטול פו"ר אבל לפי הס"ד דמקוה דומה לנדה ואפ"ה מטמאי' ודאי בין בר"ה בין ברה"י אם כן ע"כ דאורייתא הוא הך טומאה ומקשה מ"ש דבנדה לא מטמאי' מדאורייתא ואהא לא שייך לומר משום בטול פ"ו הקילו דמדאורייתא אין לחלק והוא פשוט:

השתא הוא דחזאי עמ"ש תוס' מסוגיא דקידושין ולדידי צל"ע טובא איך אמר התם דרב כר' נתן הלא להתוס' ע"כ צ"ל לרב דרובא דעלמא בריאי' נינהו ואם כן לרב תספיק ליה בלא"ה משום דהולכי' בממון אחר הרוב. וק' זו י"ל עפ"י מ"ש פ"י בק"א לכתוב' סי' מ"ו בשם ריב"ש דחד רובא לא עדיף מב' חזקות נטשטשו כאן כמה תיבות] וביותר קשה למסקנא דרב כר' יעקב וקשה א"כ (כ"ש) [כי] הוא בריא וגם רובא דעלמא בריאי' נינהו מ"ט יביאו הם ראיה הלא לרב מוציאין ממון משום רובא וצע"ג לכאורה. ויש לומר ע"פ מ"ש ב"י בהלכות מקואות בשם תשובות הר"ן דהך רובא דבריאים לאו רוב מעליא הוא משום דאדם עשוי להתחלות ר"ל ע"ש וע"פ דברי הר"ן הם דבריו בש"ע סי' ר"א סעי' ס"ה ע"ש וק"ל. ועיין מ"ש תוס' בסנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממונות וכו' ומ"ש תוס' רגילות שערות לבא מצפרא ר"ל סי' בוגרת דלקמן מ"ז ע"א. אמנם בספר אור חדש לקידושין ע"ט כ' בזה דבר נאה ע"ש:

התם תרתי לריעותא עמ"ש תוס'. ולפי דבריהם יש כאן שלשה דינים בחזקה דהשתא והוא. א) חזקה דהשתא דרגילות לבא וראוי להיות כן מכבר כמו בוגרות שראוי ורגילות לבא מצפרא פלוגתא דרב ושמואל וקיי"ל כרב דאזלינן בתרה. ב) חזקה דהשתא דיכולה להיות כן נמי מלמפרע אבל אין רגילות יותר בזה מבזה. יש בה ב' חלוקי דינים. א) כמו מקוה דאיכא נמי עוד חזקת אדם טמא אזלינן בתר אותה חזקה דהשתא ומצרפין לתרתי לריעותא. ב) אי ליכא חזקה בהדה כמו בנדה לא אזלינן בתרה ומטהרים מן התורה רק לחומרא בעלמא בתרומה וקדשים. ג) חזקה דהשתא דקרוב לודאי שבאה עתה ולא מקודם כגון סכין ששבר בה עצמות או טבל ועלה ומצא עליו דבר חוצץ יש ג"כ ב' דינים. א) אי הוה תרתי לריעתא בחד גופא כמו בעלה ונמצא עליו דבר חוצץ אזי מטמאינן. ב) אי לא הוה בחד גופא אזי אמרינן בהמה לא אתרעי סכין הוא דאתרעי ומכשירין:

הכא איכא חדא לריעותא הקשו תוס' מויצא הכהן ותי' לחלק דהתם רגילות להתחסר בבת אחת ועיין בתשו' חכם צבי סי' ג' (פירוש) [תי'] לדבריהם ע"ש דכללא כייל דכיון שיש לתלות החסרון בזמן רב דז' ימים משעת הסגר עד עתה לא תלינן בזמן קצר לומר שנחסר מזמן ראיית הכהן עד ההסגר ובאמת הה"נ במקוה מי שטבל בו קרוב מאוד למדידה טהור ומשמע דשיעור סמוך היינו עונה אחד והיינו נמי טעמא דמחלק בין ראהו חי מבערב ללא ראהו אע"ג דודאי פעם אחד היה חי מ"מ שאני היכא דלא ראוהו חי מבערב תלינן שכבר מת מזמן רב משנתלה שמת בעונה זו שבין ערב לבקר וק"ל עכ"ד הח"ץ. ונ"ל דמש"ה לא תי' תוס' שם בחולין כלל והניחו בקו' משום דסברת ח"צ הנ"ל היינו רוב פעמים אינו מתחסר בפ"א וזהו בתר דידעינן דאזלינן בתר רובא והתם אזלי התוספות בהס"ד לא הו"מ לשנויי [הכי] וצל"ע מש"ס דגיטין ל"א ע"ב חלוקין עליו חביריו על ר"א עי"ש וצע"ג הא התם אבודין דומה לנגע ואף אם נדחק דשייך אבודין בהקרבה וכדומה דמתחסר מעט מעט מ"מ מאי מקשה התם פשיטא הא איכא לאוקמי באבודין כעין שריפה וכדומה שנעשה בבת א'. והנה עמ"ש ט"ז ליו"ד סימן שס"ד סק"ב ודבריו תמוהים מאוד מה שהביא מפסחים צ"א תימה לי הא מבואר דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא אלא לקדשים ולא לחולין וא"כ איך יביא לעזרה פסח שני. אע"כ צ"ל בכוונת תוס' דפסחים צ"א א' משני דברים או כיון דעכ"פ לקדשים טמא הוא מדרבנן וא"כ מדרבנן אסור לו לעשות פסח ראשון וממילא נדחה הוא לפסח שני אפילו מן התורה דהאי איסורא דרבנן דרביעא עליה לא גרע מהיה חבוש בבית האסורים. או דנאמר שאני התם דה"ל כמו בוגרות לפנינו ביומא דרגילה להשתנות שהרי גל נפל עליו ואנו מחפשים אחריו אי חי אי מת וזהו פשוט מאוד. ומה ענין זה לנדון דמהר"מ מינץ. והא אין לומר שם נוקי אחזקתיה שאינו אבל. ז"א דעכ"פ הרי הוא אבל שעה א' משום שמועה רחוקה ואחר כך כשרוצה לפרוק האבילות מעליה הרי הוא בחזקת אבל. ואפשר דלא שייך בהא ספיקא דרבנן לקולא כיון דאתחזק איסורא עמ"ש ש"ך לעיל סי' ק"י בכלל ס"ס סי' כ' והארכתי בכל הדינים הללו בחי' לסוגיא דעירובין ל"א ע"ש. שוב הראוני כי כוונתי ברוב דברי הנ"ל לדברי חי' בכור שור במס' מועד קטן ונהנתי גם מצאתי קצת בתשובת נב"י ע"ש:

מכאן ואילך ספק פירש"י דאתיא כרבי דמן הרעה על היפה דאין תרומתו תרומה ותוס' דחי דאפי' לרבנן דכיון דיתכוון לפרוש מן היין הוה ליה תרומה בטעות ולפע"ד י"ל דס"ל לרש"י דעכ"פ למ"ד ג' ימים אחרונים ודאי חומץ א"כ מיד כשטעם מן החביות הא אפשר דמתתאי עקר וכבר התחיל להחמיץ ע"ש בב"ב. וא"כ מה הועיל בטעימתו אלא ע"כ היה דעתו לפרוש כן מריחי' חלא וטעמיה חמרא ולהך מ"ד חלא היא ע"ש ואמאי אין תרומתו תרומה וע"כ צ"ל דס"ל כרבי וא"ש. ועמ"ש בסמוך אי"ה עוד מזה:

אדרבה העמיד יין על חזקתו הקשה מהרש"א הא באמת ספיקא הוה וי"ל מ"מ ק' לריש לקיש יבמות פ"א ע"א דס"ל גבי אנדרוגינוס מאכילה בתרומה בזה"ז דרבנן ושריא ספיקא ע"ש והה"נ הכא הא תרומה בזה"ז שריא ומשו"ה משני דאיכא תרתי לריעותא וכדפריך ורמי מקוה וחבית אהדדי הו"מ למימר חבית דרבנן מקוה דאורייתא אלא דבעי לשנויי גם למ"ד שם תרומה בזה"ז דאורייתא או כעין דאורייתא כמ"ש והאריך מ"ל בה' תרומות ע"ש:

ורמי חבית אמקוה [קשה] מאי רומיא דלמא שאני מקוה דאפילו שעה א' לא נתבררה חזקתו שהרי אפשר דעם סילוק ידיו לבדוק כבר התחיל להתחסר משא"כ חבית ג' ימים הראשונים ודאי יין וה"ל חזקה גמורה ואזלי' בתרה וצ"ל דק' הש"ס למ"ד ג' אחרונים חומץ ולדידיה אה"נ דאפשר עם טעימתו כבר עקר מתתאי עיין היטב בב"ב שם ושפיר רמי אהדדי. ובזה מיושב פסק הרמב"ם דפסק מקוה ודאי וחבית ספק וטרח בזה המשנה למלך ספ"י ממקואות. והא"ש דלמאי דקיי"ל עילאי עקר לק"מ קו' הש"ס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף