חתם סופר/כתובות/כד/ב

חתם סופר כתובות כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואלא ר"י ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מפלגי. דברי תוס' בתירוצם אין להם שחר דמשמע דללישנא קמא ע"א מהימן ובאמת אין מעלין. וק' הא התחילו להקשות מס"פ דמבואר לר"י מעלין. וי"ל דוודאי לב' הלשונות מעלין אלא לל"ק ס"ל משום כך לא נפסידהו את תרומתו ונהי דע"א לא מהימן ליוחסין להדיא מ"מ נאמינהו לתרומה. ואח"כ כשאוכל תרומה דעון מיתה נעלה מזה ליוחסין בצירוף ע"א עם החזקה אי לאו דידע בנפשי' דכהן לא הוי אכל מה שחייב עליו מיתה. וע"כ משום גומלין לא מהימן ולל"ב לא ס"ל הכי וק"ל:

אמנה שבשטר קא מסהדי לשיטת תוס' היכא דאיכא ב' יב"ש מסהדי שפיר נמי אכהונה. והנה זה שייך גם בשאחר מוציא שט"ח על א' מהם או בהיפך דלעולם מועיל סימן כהן. וצ"ל ג"כ כתי' תוס'. וקשה אי לא מסהדי אכולי מילתא אלא בהוחזק ב' יב"ש אכתי דלמא לא ידעו הני שהוחזקו שני יב"ש בעיר הזאת וחתמו ולא חקרו היטב אם הוא כהן. ונמצא מוציאים ממון שלא כדין. ולומר ב' יב"ש קלא אית לי' למילתא זה מבוא' הביטול מדברי תוס' ב"ב קס"ז ע"ב ד"ה וליחוש מהכרח הש"ס שם שוב מצאתי לקו' זו לתומים סי' מ"ט סק"י אלא שלא פי' כל צרכו והוא לא תי' כלום. ולפע"ד לפמ"ש בפסקי מהרא"י סי' וי"ו דמלשון אם היו משולשין יכתוב כהן משמע דבלא"ה לא היו הכהנים רגילין לכתוב עצמם כהן. א"כ י"ל הכי קאמרי תוס' דכל מי שכותב כהן הוא מילתא תמי' אצל העדים והם חוקרים אולי יש כאן ב' יב"ש בעיר ואם יודע להם כן אז חוקרים אחר יחוסו אם האמת הוא שהוא כהן ואז באמת מעלין ליוחסין ואי בכל זאת אחר החקירה לא נודע להם ב' יב"ש והאי גברא מילתא יתירתא עביד אזי לא עלי' רמי' לחקור אחר יחוסו ואין מעלין. והתם בב"ב מיירי בב' יב"ש שאין להם סי' כהן אז אפשר שלא ידעו העדים שיש כאן ב' יב"ש. ובזה מיושב פסק רמ"א בח"מ סי' מ"ט בביב"ש כשאביו של א' חי וכ' בשטר פלוני בן פלוני נ"י או שליט"א אזי קאי בוודאי על אותו שאביו חי. ואי כ' בלשון אנן סהדי אתא לקדמנא פב"פ נ"י מגבינן בי' מאותו שאביו חי ואי כ' בלשון עצמו אני פב"פ נ"י לא מגבינן בי' דאז לא מסהדי אכולי מילתא וזו שיטת הרא"ה הובא בר"ן דשמעתין. והקשו המפרשים על הרמ"א דבא"ע גבי כהונה לא פסק לחלק בכך ועיין תומים סי' מ"ט סקי"ד ולפי הנ"ל א"ש דהתם מיירי באחר שמוציא עליהם שט"ח דאיכא למיחש שמא לא ידעו העדים שיש כאן עוד יב"ש דבמ"ש שכ' על אביו נ"י או שליט"א אין כאן מילתא דתמי' לעורר לבבם לחקור אח"ז. ומשום כן לא מגבינן בי'. ומ"מ בשכתב בלשון אנן סהדי מגבינן בי' אע"ג דבכהן אין חילוק אי לא ידעי בב' יב"ש באותה העיר לא מסהדי אכהונה אפי' בלשון אנן סהדי התם היינו טעמא דכשאומר להם שמו פב"פ הכהן קאמר להו ואי לא יתנו לבם שיש כאן ביב"ש מה להם לחקור אחר שמו וכותבים עפ"י עצמו משא"כ הכא וכי הא אמר כתבו נ"י או שליט"א וכי זה הוא מענין שמו ואי נמי יאמר מה להם לכתוב זה אם לא שכ' כן מעצמם שמכירים שאביו חי ומברכים אותו ומשו"ה מהני וזה סברא ברורה לע"ד והתומים כ' מ"ש והמעיין יבחר:

נשיאת כפים דאיסור עשה. כ' מג"א רס"י קכ"ח בשם תוס' פ' כל כתבי דהיינו עשה דברכה לבטלה ודלא כפירש"י דשמעתין. ודבריו תמוהים לרמב"ם וסייעתו לאו דלא תשא איכא ומה שייטי' דעשה הכא ולתוס' סוף ר"ה ל"ג ע"א איסורא דרבנן בעלמא הוא. ועמ"ש מג"א סס"י רט"ו. ויש לי לומר דוודאי ליכא איסורא דאורייתא במברך ברכה לבטלה שהרי עכ"פ משבח ומודה ד' ויכול הוא לומר ברוך הוא הבורא פרי העץ והגפן והאדמה אפי' אינם לפנינו וברוך מקדש השבת אפי' בחול ורצונו המקדשו בזמנו. וכן אשה לישב בסוכה דעכ"פ מברכת ד' שציוה עמו בישיבת סוכה ומכ"ש אי נימא דגם היא מצוה קא עבדה אלא שאינה מחוייבת נמצא לית כאן משום נשיאה לשוא ולא משום את ד' אלקיך תירא רק מדרבנן. אמנם בנוסח ברכת כהנים שאומר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן והוא אינו מבני אהרן. ונהי דנשיאה לשוא ליכא שהרי א"נ לא הי' אומר רק ברוך אתה ד' ופוסק. ג"כ לא הי' נושא לשוא. מ"מ עשה דאת ד' אלקיך תירא איכא והוא שהוא נושא שם הי"ת ע"מ לכזב ולומר שקדשהו בקדושתו של אהרן ואיה מוראו. והוי ממש כבפ"ק דתמורה ג' ע"א במקלל חבירו ע"ש. ויפה כ' ר"י דהיינו עשה דשמעתין וכמ"ש מג"א. ובזה נבין מ"ט אמר ר' יוסי דוקא זה המשל יודע אני בעצמי שאיני כהן כי חלילה לר' יוסי לעבור על דברי תורה בשביל כבוד חביריו אבל הוא סבר כיון דאין כאן אלא סילוק מוראו ית' במה שעושה שקר בנפשו. והכא יודע הוא בעצמו שאיננו כהן ואינו רוצה להטעות רק ע"כ הוא עושה לעשות רצון חביריו והוא לקיים מ"ע את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח נמצא האי הוא מורא שמים דקרא ואינו עובר על כלום. ואל תשיבני א"כ מאי רבותא דר' יוסי היינו רבותי' דכ"כ היו חביריו חביבים עליו שחשיב שרצונם הוא רצון ד' ויראתו:

עוד כ' מג"א שם דאי' העשה הוא משום כה תברכו ולא ישראלים ותליא זה בפלוגתא דר"י ור' יהודה בעירובין צ"ו ע"ב אי בנות ישראל סומכות רשות ע"ש והוא תמוה דלרש"י שם בל תוסיף איכא ואין כאן עשה ולתוס' שם אפי' איסורא ליכא דכשתימצי לומר שם לדברי תוס' למעיין שם ס"ל לר' יוסי איכא מצוה בנשים נהי דלא מחייבי מ"מ רשות הוא ואי עבדי מצוה קא עבדי. ומשו"ה מותר להו לעשות עבודה בקדשים וכל הני דהתם. ולר' יהודה אפי' מצוה ליכא אלא מילתא בעלמא משום כן אסירי לסמוך משום עבודה בקדשים. אבל היכי דליכא נדנוד עבירה כ"ע ל"פ דאין כאן שום איסור במי שאינו מצווה ועושה. וע"כ צ"ל דכה תברכו קרא יתירא הוא למעוטי ישראל וא"כ לא תליא בפלוגתא דר"י ור"י הנ"ל (וצ"ל דלא שייך בל תוסיף כלל) מ"מ דברי מג"א צ"ע ויש לי ליישבם כך דוודאי מגופי' דקרא דבר אל אהרן ואל בניו אמעוטי ישראל לר' יוסי דלא מחייבי ומ"מ מצוה עבדי ואתא כה תברכו למעט אפי' מצוה ליכא. ומ"מ איסורא נמי לא. אמנם לר' יהודה באהרן ובניו כבר נתמעט ישראל ממצוה. ואתא כה תברכו דאפי' איסורא איכא כנ"ל לפרש וא"ש:

אמנם בכל זאת אני אומר רבותא למדחי פי' לרבינו רמ"א ז"ל שאמר לחלק בין עם אחרים לבפ"ע. והנה לפי מה דקיי"ל כד יימרון להון כשאינו נקרא אינו עובר אם אינו עולה. וכ' מג"א הפסולין מדרבנן ישארו בבה"כ דאין כוונת הש"ץ אלא אם הכהנים כשירים. א"כ ממילא מובן דבישראל כה"ג העולה בלי קריאה אינו עובר בעשה כיון דבכהן ליכא עשה בעלותו ממילא אין הישראל במיעוט כה תברכו ולא ישראל והחזן כשקורא כהנים אם יעלו גם ישראלים לא עברו אמידי שאין דעת הש"ץ אלא אכהנים כשרים ולא פסולים ומכ"ש אישראלים. ולא מיעט קרא אלא שלא יעמדו ב' וג' ישראלים בציבור היכא דליכא כהנים והש"ץ יקרא עליהם ישראלים עמדו וברכו את העם כמו שקורין לכהנים זהו נאסר לא זולת. ובשמעתין נמי דאמרינן דאיכא עשה היינו משום שמטעה להעם והם קורין לו כהן הרי כוונת הש"ץ עליו. וא"נ אפשר דבאמת הוי כהן אלא שנתחללה א' מאמותיו והכא הש"ץ מכוון עליו ומשו"ה עובר בעשה ולא זולת. והיינו דכ' רמ"א עם אחרי' אינו עובר ר"ל אם הולך בכלל עם אחרים ולא מכוונים לקרותו בעצמו אלא בכלל אחרים הולכים ישראלים עמם ויודעי' בהם ועיי' בד"מ דמיירי בהדי' בהאי גוונא ומ"ש התם אומרים לו עלה לדוכן לא מיירי שאומרים לו בשעת תפילה עלה אלא בעלמא א"ל אם יקראו כהנים תעלה גם אתה:

ועוד י"ל דלר"פ דס"ל רס"י קכ"ח אמור להם דווקא ולא ליחיד. נמצא תליא זה בפלוגתא דבנות ישראל סומכות. ר"ל לר' יוסי דעכ"פ מצוה קא עבדי ה"נ כהן יחיד מצוה עביד אע"ג דלא מחייב. וא"כ ממילא ישראל יחיד העולה עובר בעשה דכל שמצוה בכהן איכא בישראל איכא איסורא. ולר' יהודה בכהן יחיד אפי' מצוה בעלמא ליכא א"כ בישראל כה"ג איסורא ליכא. והשתא י"ל ר' יוסי הכי קאמר יודע אני בעצמי שאיני כהן ולסברת עצמי אני עובר בעשה מ"מ אם א"ל חבירי לי ביחוד עלה לדוכן כי לדעת חבירי היינו ר' יהודה ליכא איסורא הייתי מבטל דעתי נגד דעתם והייתי עושה נגד הוראתי והייתי עולה:

ה"מ תרומה דמתאכלא בצינעה. לא עמדתי על סוף דעת דברי תוס' ד"ה או דלמא. דלענ"ד ס"פ מיירי ממי שאין אנו מכירים בו ואולי עבד הוא אין מעלין מאכילת תרומה לחוד אא"כ חולקין לו בגורן ג"כ אבל הכא מיירי ממי שאנו מכירים שהוא ישראל שקרא בבה"כ והניח תפילין כדלקמן ס"פ ואין כאן ס' עבד כלל. ע"כ מאכילת תרומה דעון מיתה אפשר להעלותו ומחלוקת גורן אין ראי' כי אולי סמכינן בקל לחלק בגורן והוא יחוש לנפשו מאיסור מיתה וימכרנו חוץ בכרכים משום דפרהסיא הוא ועיקר תליא באכילה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף