חתם סופר/כתובות/כד/א

חתם סופר כתובות כד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשביתי וטהורה אני למה לי. כ' תוס' דלא מהימנת באיכא עדים מכרכום שמעינן לה. והקשה מהרש"א דהו"ל למימר משתי נשים שנשבו שמעינן לה. וי"ל דתרי מתניתין איצטרך לידע דאפילו לא ידעו מהעדים כמ"ש תוס' לעיל ד"ה שתי נשים וק"ל:

נאמן להאכילו בתרומה. כ' ר"ן מדמוקי פלוגתיי' במעלין מתרומה ליוחסין. ש"מ בתרומה דאורייתא קיימינן ואפ"ה ע"א מהימן דע"א נאמן באיסורין ודלא כרמב"ם. וכ' פני יהושע כיון דרובא דעלמא לא כהנים נינהו הו"ל כמעיד נגד החזקה. והר"ן ס"ל גילוי מילתא בעלמא הוא ולא הי' צריך לזה לפי דברי עצמו בקידושין ס"ג באומר קידשתי את בתי ואיני יודע למי. דאמרינן נאמן ליתן גט חזקה אין אדם חוטא ולא לו. הקשה שם פ"י הא הוי ע"א נגד הרוב דרובא דעלמא לא הוי ארוס שלה. ותי' משום שעושה מעשה ליתן גט הו"ל בע"ד ומהימן טפי מע"א דעלמא. וחזר וכ' שמהר"ן שם מוכח דע"א דעלמא נמי נאמן בכה"ג והדרא קו' לדוכתי'. וצ"ל דס"ל להר"ן דלענין זה קיל רובא מחזקה כיון דעכ"פ איכא מיעוטא אין ע"א בא אלא לברר המיעוט מתוך הרוב ולומר זה הוא המיעוט ובכה"ג מהימן וא"כ לק"מ הכא. דהר"ן לטעמי' לא קרי הכא נגד החזקה משא"כ לרמב"ם. ואפשר עוד לומר גם הרמב"ם מודה ברוב כי התם דידעינן בוודאי דאיכא מיעוטא בעולם ולא ידענו לי' וצריכים עכ"פ לברר מי הוא בכה"ג מהימן. וכן ברוב טריפות במקולין דעכ"פ ידעינן דאיכא שם מיעוט כשירות וצריך מי שיבררם מהימן הטבח וכמ"ש פ"י שם. משא"כ הכא נהי דהרוב דעלמא ישראל ומיעוט כהנים מ"מ מאן לימא לך דאיכא שום כהן בעולם יותר מאותו המיעוט המבוררים לנו בעדים וראיות ברורות. ומה"ת לומר שגם זה הוא כהן ואין לו עדים ומשו"ה ס"ל להרמב"ם דהו"ל כמעיד נגד הרוב. ואולי פשיטא לי' לפ"י שגם הר"ן ס"ל כן ע"כ נדחק לומר דס"ל לר"ן גילוי מילתא בעלמא הוא. ומה שהקשה הר"ן משמעתין י"ל ס"ל להרמב"ם דבהכי פליגי לישני דר"פ האשה רבה אי ע"א מהימן נגד החזקה וה"ה לרוב או לא. ובהכי פליגי נמי לישני דשמעתין דל"ק ס"ל אין ע"א נאמן ומוקי לה בתרומה דרבנן דלכ"ע אין מעלין ממנה ליוחסין ופליגי בגומלין ול"ב ס"ל דמהימן אפי' נגד החזקה ומוקי לה בתרומה דאורייתא ופליגי במעלין. ובזה מיושב קו' תוס' ד"ה ואב"א וק"ל. אלא לפ"ז פסק הרמב"ם כלישנא קמא והרי הוא השמיט אוקימתא כלי אומנתו בידו. וכ' הכ"מ דס"ל כל"ב וכאשר יבואר לפנינו בעזהי"ת ונמצא סתרי אהדדי. וי"ל הא הך דע"א נאמן באיתחזק איסורא דפליגי לישני ר"פ האשה רבה לא איפסיק הילכתא ועבדינן לחומרא כמ"ש תוס' ריש גיטין. א"כ ה"נ עבדינן כתרי לישני לחומרא אין ע"א נאמן בתרומה דאורייתא כלישנא קמא ומ"מ אמרינן לא מהימן אפי' בלא כלי אומנתו כל"ב וק"ל ועיין בסמוך אי"ה:

להשיאו אשה עיי' לקמן כ"ה ע"ב פירש"י מחשש נתין וממזר כמ"ש תוס' בשמו. ונ"ל בדעת רש"י ז"ל דס"ל דוודאי במשפחה המוחזקת בעירה שוב אין בודקין אחרי' לעולם אע"ג דאפשר ששוב נתקלקלה המשפחה. מ"מ קי"ל כרבנן דר"מ דכל המשפחות בחזקת כשרות הן. אמנם אדם יחידי הבא לפנינו שאין אנו מכירים אותו מי הוא ע"כ יש לחוש ג"כ לנתין ולממזר עד שיביא ראי' שהוא מעיר פלוני ממשפחה פלונית המוחזקת שם בכשרותה. וסברא זו בעינה כ' ה"ה בדעת הרמב"ם פ"כ מא"ב ה' ה' ע"ש והא"ש. ולק"מ כל קו' תוס' דהכא שבא לפנינו אדם פרטי אין להשיאו אשה עד שיברר משפחתו והתם נמי דאמר או גלי או נסיב בת מינך ס"ל שם לא יחקרו רק אחר משפחתו וזה יברר שבא ממשפחה שהוחזק בכשרות דהיינו משפחת אמו ותו לא יחקרו ממי נולד ולא יודע להם שהי' אביו עכו"ם ועבד. וכן ר' יהודה שהעמיד בנו הגר בחזקתו. ר"ל בחזקת משפחת אמן שמסתמא לא נטמע בהם גר שלא טבל דא"כ יהי' בניו ממזרים לדעת ר"י והמשפחה מוחזקת שאין בה ממזרים. וכן לק"מ מקידושין מ"ט לא תבדוק גם היא אומר דס"ל לרש"י גם ר"מ לא פליג דלא מוקמי' בחזקתה אלא לענין פסולי כהונה ואגב בודק נמי אנתין וממזר כמ"ש תוס' ג"כ ומשו"ה היא לא תבדוק. ועמ"ש הר"ן מההוא ארמאה דהוי סליק ואכל פסחים בירושלים עיין בתוס' ריש פסחים וביבמות מ"ז ע"א ד"ה במוחזק כו' וכ' הטעם דמהימנינן לי' שהוא ישראל ולא חיישינן לרוב דעלמא משום דרוב הבאים לפנינו ואמרי' כן לא משקרי. ומ"מ צל"ע דהא רובא דעלמא עכו"ם רובא דאיתא קמן הוא והוא עדיף מרוב הבאים לפנינו לא משקרי דההוא רובא דליתא קמן. ע"כ נ"ל דרובא דעלמא עכו"ם נינהו לאו רוב מעליא הוא כיון דאותו ארמאה בא לפנינו לירושלים ובה כולם ישראלים הו"ל כשכונת ישראל דלא אזלינן בתר רובא דעלמא כה"ג כמ"ש רמב"ן פ' לא יחפור גבי אצנועי בגוה לא הוי מצנעי ועיי' בש"ע יו"ד סי' קכ"ט סי"א וא"כ בח"ל כה"ג לא מהימן וכן פסק להדיא הרמב"ם פי"ג מא"ב הלכה יו"ד וע"ש בה"ה ועדיין צ"ע:

שלי חדש ושל חברי ישן נ"ל ע"ד הרשב"א דמייתי תוס' דמיירי בשביעית דמיירי שאמר אני לא תקנתיו מפני שהוא של שביעית ולא בעי תיקון ומי שאינו מאמינו ומתקנו עכ"פ מ"מ יאכלנו קודם הביעור. ושל חברי תרתי אית בי' ישן ומתוקן. וחבירו אומר כמוהו משבח שלו ואומר שלי ישן ומתוקן ושל חבירי חדש ומפני כן לא תיקנו באופן שאינם מכחישים זא"ז והשתא קמ"ל לרבנן אפי' זה שגינה את שלו לא מהימן דאיערומי קא מערים ולר' יהודה אפי' זה ששיבח את שלו מהימן על של חבירו שלא יצטרך תיקון שהם פירות שביעית ובזה מיושבים קו' תוס' כולם:

אינו נאמן פירש"י הואיל וע"ה הוא ואינו נאמן על המעשרות. צ"ע א"כ מאי קשיא דרבנן אדרבנן דלמא הא מני ר"מ הוא דס"ל בבכורות ל"ה דחשיד על הדבר לא דנו ולא מעידו ואפי' בלא גומלים לא מהימן והא דנקיט בגומלין להודיעך כח התירא דר"י ועוד כמ"ש הר"ש בשם הירושלמי דהכא משום תקנתא דכרכום יש להקל טפי ואי לאו גומלין הי' מקילין אע"ג דחשוד הוא אבל בגומלין מיהו לא יעיד משא"כ בתרומה דע"א נאמן אפי' בגומלים. ודוחק לומר דלא ס"ל לאוקמא דרבנן דר"י כר"מ דלא קיי"ל כוותי' זה דוחק דהרי להתוס' ע"כ סתם רבנן דר"י דברייתא דאינו נאמן להשיאו אשה היינו ר"מ דס"ל סתם משפחה לאו בחזקת כשרות קיימא א"כ מי סני דהנך רבנן דר"י נמי ר"מ הוא וצ"ע:

מיהו בלא"ה נראה לי דהכא גבי דמאי לכ"ע לא דנו ולא מעידו וכן נראה מפסק הרמב"ם שפסק כרבנן דר"מ דחשוד דנו ומעידו ואלו בדמאי לא פסק כן. כמ"ש בזה מאוד בפר"ח לי"ד סי' קי"ט. ולפענ"ד הטעם לחלק כפשוטו דהא בלא"ה רוב עמי הארץ מעשרים הם. ואפ"ה לא הלכו אחר הרוב לענין נאמנותו של ע"ה ה"נ לא יועיל הך חזקה דאתי מכח רוב דעל הרוב אין אדם חוטא ולא לו מה יושיענו זה אם נרצה נסמוך על הרוב בוא ונסמוך על המוכר עצמו שהוא מרוב מעשרים. ויש להתעקש ולו' הכא איכא צירוף המוכר מרוב מעשרים והמעיד מרוב שאינו חוטא ולא לו וזה אינו אלא עיקוש לכל יודע דרכי גזירת חז"ל וסברא כזו כ' ה"ה גבי בדיקת חמץ כיון שמתחילה נתקן משום ספק לא אזלינן בספיקא לקולא וה"נ דכוותי' וא"ש שיטת הרמב"ם. מ"מ מדמקשה הש"ס דרבנן אדרבנן ואולי כל זה בכלל תי' של אביי שהאריך ואמר בדמאי הקילו רוב ע"ה מעשרים הם והי' די באומרו בדמאי הקילו ויהי' רק ספק שקול מ"מ קיל מתרומה דאפי' תרומה דרבנן הוי מיהת וודאי דרבנן והכא ליכא רק ספק מדרבנן ואביי הא ס"ל לחלק בהכי כמ"ש תוס' בשמעתין ד"ה אביי אמר. אע"כ נתכוון למ."ש דר"י אדר"י לא קשיא דחמיר להו משום דרוב ע"ה מעשרים הן לא מועיל לו חזקת אין אדם חוטא ולא לו ולא יעיד החשוד על חבירו. ורבא הי' נ"ל לדוחק שיהי' דבר אחד גורם חומרא למר וקולא למר. ובזה מיושבים דקדוק לשון דאמר רבא דר"י אדר"י לא קשיא כדשנינן ומאי אלא דקאמר הלא בדר"י לא חידש מידי. וגם קו' תוס' לקמן אמר אב"א במעלין מתרומה ליוחסין קמפלגי ועדיין לא מתרצי רבנן בזה ונדחקו תוס' דמיירי בשכלי אומנתו בידו והוא דחוק בלשון הש"ס גם כי הרמב"ם לא ס"ל כן שהרי לא הביא הא דכלי אומנתו וכמ"ש בכ"מ ותוי"ט ונשארו דבריו בקו' ולפי הנ"ל אתי שפיר דלא הוי קשה לרבא על דברי אביי אלא דממ"נ אם יגרום חומרא למר לא שייך שיגרום אותה סברה בעצמה קולא למר. ע"כ חזר רבא בעצמו ויישב הקושיא בשני אופנים. או דרבי יהודה כדשנינן דדמאי קיל טפי ודרבנן בשכלי אומנתו. או דרבנן לק"מ משום דרוב ע"ה מעשרים הם גורם חומרא ודר"י משום מעלין מתרומה ליוחסין אתי עלה וכן פסק הרמב"ם. הקצרתי וק"ל:

שוב עיינתי במ"ש פני יהושע בענין זה. וארשום בכאן איך הי' דעתי דעת פעוטים נוטה דלע"ד אע"ג דרוב ע"ה מעשרים הם ואין כאן ספק שבוודאי מעושר הוא מן התורה מ"מ השתא דתקינו רבנן לחוש להם. הו"ל איתחזק איסורא דטבל מדרבנן עכ"פ דבחזקתו הוא שלא הפריש ממנו. והשתא לפ"ז להך דר"פ האשה רבה היכא דאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן זולת בטבל הואיל ובידו לתקנו מ"מ בדמאי לא מהימן ע"ה להעיד על חבירו דהכא לא שייך בידו לתקנו דכל זמן שלא נתברר לו אם תיקן חבירו הכרי ומסתפק בדבר גם הוא אינו יכול לתקנו משלו דהרי הוא ידע בנפשו אם תיקן את של עצמו או לא. והו"ל מפטור על החיוב או בהיפך וכן הוא בדמאי משנה ג' דפ"ה ע"ש. ואין לומר א"כ אפילו ע"א חבר לא יאומן. דלא החמירו בו חז"ל מודאי טבל דנאמן החבר עליו משום שבידו לתקנו אע"ג דהכא אין בידו כנ"ל מ"מ הוי חוכא וטלולא להחמיר בו יותר אצל ע"ה לא יעיד על חבירו ויש לדבר בזה הרבה אלא שבטלתי דעתי מפני דעת פ"י זצ"ל:

בשכלי אומנתו בידו. לפי' ר"ח דכלי טהרותו קאמר. נראה דגרסי' איפכא גבי קדר אי כלי אומנתו הכל טהור דנמנעים מנגוע בקדירותיו וההיפך בהיפך ותמהו שלא כ' זה המפרשים. ודע דיש בזה להראב"ד פי"ב ממשכב ומושב פי' אחר ר"ל אותן כלים יפים שעשה כשנעשה אומן שע"י יפים הכל באין לראותם ומטמאים קדירותיו. ותמי' איך יאמר בחמרין ואוכלי תרומה ולא ראיתי מי שנתעורר בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף