חתם סופר/חולין/קו/ב

חתם סופר חולין קו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"כ בין לחולין בין לתרומה ומסקנת הריף והרמב"ם דאמוראי החמירו עד מקום חבור היד עם הזרוע כמו קידוש ידים ורגלים ונלע"ד דהיינו לרבא לעיל דאמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך מוידיו לא שטף במים א"כ ידיו כתיב בקרא והיינו כמו יד דורחצו ידיהם ורגליהם דקידוש ידים ורגלים משא"כ לאביי דס"ל מצוה משום סרך תרומה ואין כאן רמז יד בקרא י"ל לא תקנו חכמים אצא עד הפרק חולין פרק שלו ותרומה פרק שלו:

והנה הרמב"ן מצא בירושלמי דרב ס"ל חולין עד קשרי אצבעותיו ותרומה עד הפרק וס"ל להחמיר בחולין טפי מבתרומה כמו שהחמרו במפה בחולין טפי מבתרומה והרשב"א טען עליו עיין בחי' רשב"א ובתה"א איך אפשר להחמיר בחולין טפי מבתרומה לענין שיעור יציבא בארעא וכו' בשלמא במפה משום דאוכלי חולין אינם זריזין כאוכלי תרומה אבל להחמיר בשיעור א"א אע"כ האי פרק דירושלמי היינו חבור היד עם הזרוע ובחולין רק עד קשרי אצבעותיו. ואני ראיתי בפנים בירושלמי ברכות פ' אלו דברים אחר שכ' שאכלו תרומה במפה מייתי פלוגתא לחד מ"ד נט"י לחולין ולא לתרומה ולחד מ"ד בין לחולין ובין לתרומה ופי' המפרש מהר"א פולדא ז"ל דרוצה נט"י לחולין ולא לתרומה דסגי במפה ולאידך מ"ד שניהם שוין לענין מפה ע"ש והדר מייתי הא דרב לחולין עד קשרי אצבעותיו ולתרומה עד הפרק ולולי דברי רמב"ן ורשב"א הנ"ל הייתי מפרש דרב דירושלמי ס"ל כמסקנת ש"ס דילן דעד חבור היד עם הזרוע צריך נט"י בין לחולין ובין לתרומה. אך הוא מיירי ממפה ואמר בתרומה מקילינן ודי שיטול עד הפרק והנותר יכרוך במפה ולחולין צריך ליטול עד קשרי אצבעותיו והנותר עד הזרוע יכרוך במפה:

נוטל אדם שתי ידיו שחרית כ' תוס' דוקא שחרית להסביר הב"ח ואוסיף נופך דודאי אי נטל ידיו לאכילה וברך ענט"י וסעד מיד ושוב שימר ידיו מטינף פשיטא דמהני אפי' תנאי אינו צריך. אך כשנוטל שלא לצורך סעודה אז א"א לברך על נט"י דאיך יברך אם לא אוכל והיכן נצטוה לנט"י בלי אכילה. ע"כ אינו מועיל אלא בשחרית דבלא"ה מברך ענט"י לנטילת שחרית ועוד שהיו ראוי לברך על נקיות ידים אלא מפני שנוסחא ענט"י כבר נתקנה לאכילה. א"כ אותה נטילה ואותה ברכה עולה לכל היום אבל לא נטילה אחרת. ובס' עצי אלמוגים רצה להביא ראי' לזה ממ"ש ב"י סי' קנ"ח בשם א"ח בשם הראב"ד נט"י ראשונים מצוה ואחרונים חובה ונפקא מיני' לאבטולו הני מקמי הני פי' בשבת בסעודה שחרית אין לו אלא או למים אחרונים דשחרית או לראשונים דסעודה שלישית יטול אחרונים לבהמ"ז דשחרית אע"ג דמבטל נט"י דלפני מזון דשלישית. ואי ס"ד יכול להתנות אפי' שלא בנטילת שחרית יטול מים אחרונים ויתנה דיועיל גם לסעודה שלישית אע"כ לא מהני תנאי אלא בנטילת שחרית אלו דבריו ז"ל ודפח"ח ומ"מ אין נראה ראי' דמשכחת לי' שאין לו מפה לכרוך ידיו והוא צריך להסיח דעתו משמירת ידיו כגון שנכנס לבה"כ ועושה צרכיו וכדומה ואין כאן ראי':

ומתנה עליהם כל היום כלו עיין תוס' ברכות נ"ב ע"ב תוס' ד"ה תיכף וכו' כיון דשני' במשנה לא צריך למתני' עכ"ל ודבריהם צ"ע דגם תיכף לסמיכה שחיטה שני' במשנה בזבחים ואמר עמתי הרב הגאון מ"ה אברהם בינגא ני' שהוא כעת אב"ד במדינת ווירבורג דנראה ט"ס בתוס' ושני במשנה צ"ל שר"י במתנה פי' דרב לטעמי' דס"ל במתנה דשחרית מותר אפי בלי דוחק וא"כ רב דחשיב ג' תכיפות לא פסיקא לי' למתני תיכף לנט"י סעודה דהרי משכחת בנוטל שחרית ומתנה עליהם דלא בעי תיכף לנטילה סעודה ע"כ לא פסיקא לי' ונכון הוא. והנה צ"ל הא דמים ראשונים האכילו בשר חזיר ואיך לא חשש החנוני שמא זה נטל שחרית והתנה עליהם ולמ"ש תוס' דביש מים מוכנים לפנינו צריך לחזור וליטול י"ל שהי' מים סמוכים לו ולא נטל ידיו ולתי' קמא דתוס' צ"ל שראה ידיו מטונפת ונגע במקום מטונף דלא מהני תנאי אלא בשומר ידיו ומשו"ה האכילוהו דבר איסור:

כל היום כלו. כ' רשב"א מדבעי תנאי ש"מ נט"י לחולין בעי כוונה דמשום סרך תרומה היא ותרומה בעי כוונה ולעיל ל"א ע"ב דמייתי רב דחולין לא בעי כוונה מפירות שנפלו לאמת המים ופשט מי שידיו טמאות דנטהרו ידיו בלא כוונה התם לענין נגיעה דחולין ובידים תחלות שנכנסו לבית המנוגע כדלעיל ל"ג ע"ב אבל ידים לאכילה בעי כוונה כמו תרומה דמשום סרך תרומה ניתקן. והקשה ב"י וכן יש"ש מחגיגה י"ח ע"ב דתי' ר"נ כאן לחולין כאן למעשר ולא משני אידי ואידי לחולין כאן לנגיעה ובידים תחלות וכאן לאכילה וסתם ידים שהם שניות. ולכאורה אין זה ק' כל כך דעדיפא מיני' משני דידים תחלות לא שכיחא אבל יותר נלע"ד דלכאורה הרשב"א לא הי' צריך לזה הדוחק די"ל בודאי המשניות והברייתות שהקילו בשיעורא דחולין עד הפרק ותרומה עד פרק שלמטה ממנו ולא השוו גזירת סרך תרומה כתרומה עצמה. אינהו נמי ס"ל אפי' אכילת חולין לא בעי כוונה דאין להשוות גזירת סרך תרומה כתרומה עצמה. אך אמוראים בתראים שהשוו חולין לתרומה לחומרא ולא דפליגו אלא שהחמירו כמ"ש מהרש"א בשמעתין אינהו נמי השוו חולין לתרומה לענין כוונה ולק"מ ממתניתין דפירות שנפלו לאמת המים. ולא הוצרך רשב"א לזה הדוחק לחלק בין נגיעה לאכילה ולאוקמא בידים תחלות אלא לרב דלא החמיר ואוקמא אדינא עד כאן לתרומה וא"כ אי לאו דס"ל לרב דמעיקר הדין בעי נטילה לאכילת חולין כוונה לא הוה צריך תנאי שחרית אע"כ מעיקר הדין וא"כ ק' הא איהו גופי' מייתי דחולין לא בעי כוונה ממתניתין דפירות שנפלו לאמת המים והוצרך לדחוק ולחלק בין נגיעה לאכילה ובידים תחלות. אבל ר"נ בחגיגה כרבי' שמואל ס"ל דע"כ בין לחולין בין לתרומה לחומרא שפיר י"ל דמדינא דברייתא חולין לא בעי כוונה ותנאי אפי' לאכילה ורק אמוראים האחרונים החמירו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף