מהר"ם שיף/חולין/קו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א מאירי מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברש"י בד"ה עד הפרק העליון כו' והזרוע. ר"ל הקנה:
בתוס' בד"ה אמר רב כו' לפי שאינו שוה כו'. לא מסתבר לחשבו באגודל לפרק ראשון ומחוסר פרק האמצעי דא"כ [בתרומה] בכל האצבעות עד חציין ובאגודל כל האצבע ובקידוש בשאר אצבעות עד חיבור אצבעות לגב היד ובאגודל עד חיבור היד לקנה וק"ל:
בא"ד ולא פליג אברייתא אלא משום דכהן הוא כו'. לרווחא כתבו כן דהא בר"ש נמי צ"ל [לפי תירוצם] שמחמיר מברייתא דלברייתא חולין עד פרק ראשון ולדידיה עד פרק האמצעי ולא מצינו שרב ששת היה כהן (ו) אבל שמואל היה כהן לכן לא אסתייע לו מלתא שיוסמך אף שהיה רבי מחזר לסומכו בהפועלים דאפשר מבית עלי היה כמו שאמרו מנין שאין נסמכין כו' ודוחק לומר דר"ש אפשר דס"ל נמי כברייתא חילוק בין חולין לתרומה ולא בא רק להקל ארב ושמואל בין חולין או תרומה א"צ יותר מעד פרק האמצעי ואה"נ דחולין סגי עד פרק ראשון:
בא"ד ור"ת פירש כו'. רוצה ליישב דלא פליגי בפירוש הברייתא ולכ"ע לחולין עד הפרק דברייתא ר"ל פרק ראשון גם משמע ליה סתמא עד הפרק ר"ל עד פרק ראשון דאם לא כן הו"ל לפרש א"כ מוכרח לומר דלשמואל לחומרא ר"ל עד פרק ג' ובא ר"ש להקל מדשמואל זהו עיקר הכרח ר"ת דאי משום דלא יפלגו בפירוש הברייתא יפרש כרש"י ולכ"ע פרק שני ולשמואל ע"כ פירוש חיבור היד לזרוע כמו קידוש ידים ור"ש להקל אדשמואל קאי כמו לפירושו דהשתא נמי ועוד שהרי רש"י ור"ת הם עצמן לא ביארו דברי ר"ש רק התוס' ביארו אליבא דכל אחד ואחד וק"ל. ואין לפקפק בפירוש ר"ת דהו"ל לפרש בע"א וכיש משבשין:
בא"ד והביא ראיה מספר הזהיר כו' לחולין כל היד כו'. ולא משמע ליה לפרש לחולין עד פרק ב' ולתרומה עד גב היד כו' וכפרש"י ולשמואל לחומרא היינו עד חיבור היד לקנה כמו קידוש כמו לפירוש ר"ת וק"ל:
בא"ד עד העצילה שקורין קודו כו'. בל"א עלינבויגין:
בא"ד שלשים בפיסת היד ששה בכל אצבע כו'. חשיב בזה שלא כסדר [לפי המובן לכאורה ששה כו' מלתא באנפי נפשיה] וצריך לראות שם אם ששה בכל אצבע הוא פירוש על ל' בפיסת היד:
בא"ד ומשני דאורייתא קיבורת כולה קידוש כו' הלכתא כו'. מלשון כולה משמע להו דקידוש ידים הוא הלכתא על פחות מכן:
בתוס' בד"ה נוטל אדם כו' דה"מ כשמתנה בשחרית. דהיינו כשנוטל שלא לצורך אכילה דומיא דנ"י שחרית מועיל תנאי וכ"ה בפסקי תוס' ומפורש יותר בש"ע בהג"ה בהלכות נטילת ידים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |