חתם סופר/חולין/קג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רשב"א
מאירי
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png קג TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומ"ס בהמה בחי' וכו' הקש' תוס' ר"ל כמאן ס"ל. והקשה מהרש"א מדוע לא הקשו כן לר"י. וי"ל לר' יוחנן פשיטא להו למימר כל שבשרו אסור מקדמת דנא היינו טמאה אבל טרפה עם יציאת רובא דבשעת חייל איסור אבר עדיין בשרו מותר ותרוויהו בהדדי אתי והי מיניהו מפקת ולק"מ לר' יוחנן. ודע דשמעתין מיירי שאכל כזית בשר ממש מאמה"ח וטרפה אבל במשהו בשר גידין ועצמות לא שייך הכא למימר הואיל ואחשבי' רחמנא לאכילה לענין אמה"ח אחשבי' נמי לענין טרפה דהכא לא אחשבי' לגידין ועצמות אלא למשהו בשר נעשה ברי' ע"י השלמת גידין ועצמות וברי' זו וחשיבתו לא שייך אלא לענין אמה"ח אבל לענין טרפה אין חשיבות אבר חשוב כמובן:

אכל חלב מן החי מן הטרפה. הרמב"ם מוכיח מזה דאבר שכלו בשר אינינו במה"ח אלא אמה"ח דליכא למימר דחייב הכא משום במה"ח א"כ איך לקי משום טרפה הא במה"ח וטרפה מחד קרא נפקא וכ"כ רשב"א בחידושיו כאן וראב"ד פליג וס"ל דמשום במה"ח חייב וכ"כ רשב"א בשם ראב"ד לעיל בסוגיא דזרוע בשלה ומזה מוכיח דחלב ובשר מב"מ בשמא דהרי נפקא מבשר בשדה טרפה ע"ש וצ"ל הא דחייב ב' הכא משום נהי טרפה בעלמא נפקא מבשר בשדה טרפה. מ"מ בחלב איכא אטרפה לאו מיוחד וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו ויש לדחות מש"ס זבחים ע' ע"א. ולפע"ד לרמב"ם דנפקא מלא תאכל הנפש עם הבשר נמי יש להוכיח דחלב מיקרי בשר. ואע"ג אפי' חלב הוה בעי למיסר משום דליכא מידי דיצא מן החי ושרי אע"ג דלא איקרי בשר התם לאו משום אמה"ח אלא משום דהחי אסור בשרו ואברו א"כ ה"ל חלב צירן ורוטבן וכן מבואר בסוגיא דבכורות למעיין שם הארכתי בזה כי ראיתי בשער המלך פי"ז מאיסורי ביאה מזדנז בו הרבה:

אמרה תורה יבוא איסור טרפה וכו' ואין הטעם משום מוסיף לגבוה דמי לא איירינן בבהמה בעלת מום דליכא היתר לגבוה אפי' לפמ"ש לעיל להקריב משום עצים לא שייך בבעל מום דהקריבהו נא לפחתך אפי' עצים שהתליעו פסולים משום מום:

עיין שבועות כ"ד הקשה מהרש"א איך יחול איסור חלב אאיסור שאינו זבוח ודבריו התם תמוהים עטה"ק זבחים ע' ע"א נ"ל איסור שאינו זבוח לא שייך בחלב דאדבר שאינו ניתר בשחיטה לא נאמר וזבחת מבקרך וצאנך וליכא מ"ע של שחיטה עליו:

כי אתא רב דימי וכו' לפי הנראה לי מהרמב"ם ס"ל לא פליגו רב דימי ורבין דרב דימי מיירי שהפריד הבשר מהעצמות ושוב אכלן בבת א' כיון שבטל חשיבות ברי' שלו לא מחייב כיון דליכא כזית בשר אך כשהי' בחשיבתו עד שהכניסו לפיו ובפיו נחלק בשר מהעצם לא בטל חשיבתו וחיב על משהו בשר גידין ועצמות ולא נחלק ר"ל על זה ולא צריך הכא לטעמא דנהנה גרונו אלא מטעם חשיבתו. וכדרך שמחלק רמב"ם באכל ציפור טהורים בחי' משום נבלה עמ"ש לעיל. והיינו דרב דימי. אמנם רבין מתפרש כפירש"י שלא הפריד הבשר מהעצם אך חלקו לשנים מבחוץ פטור דסתם אכילה בתורה כשיעור בב"א משמע ורק מהל"מ מחייב ומצטרף בכדי א"פ והכא אין לך בו אלא חידושו דוקא אכילה בבת א' ולא חלקו ונטלו בפיו בזא"ז. אבל בלעו זא"ז לית לן בה דבתר גרונו אזלינן. ומהכא איכא למילף באכילת מצה מצוה מן המובחר להכניסו בב"א לתוך פיו כפשטי' דקרא דאכילה בבת א' משמע אבל אין צריך לבלוע בב"א דאי ס"ד פשטי' דאכילה בליעה בב"א קאמר א"כ הכא דאין לך בו אלא חידושו לא לחייב אחלקו בפנים. אע"כ אפי' מצוה מן המובחר ליכא בבליעה בב"א אדרבא משמע קצת בשמעתין דהוה שלא כד"א ויש לדחוק הכא הואיל ואיכא גידין ועצמות מ"מ מבואר כנ"ל ותימא על מג"א סי' תע"ה ושוב ראיתי שנדחק במחצית השקל ולא הועיל כלום ע"ש:

ומבואר מרמב"ם דכל זה כשאוכל בצירוף גידין ועצמות אבל אם אוכל כזית בשר מאמה"ח חייב בכדי א"פ ככל האיסורים ומיושב ק' תוס' מעילה ט"ז ע"א סוף ד"ה מיתיבי וכו' ע"ש דהתם באבר מה"ח בשר ממש והתם מחייב אפי' חלקו כגון שחתך ירך מבהמה חי' ונעשה זה אמה"ח שוב כשאכל כזית בשר מהירך חייב אפי' חלקו:

וכן בחמץ נימא כל זמן שראוי לאכילה בעינן כדא"פ ככותח הבבלי אבל משנפסל מאכילת אדם ונאסר מטעם דראוי לחמץ עיסות אחרות וחמוצו קשה הרי חידוש הוא נימא דמצטרף אפי' ביותר מכא"פ לפי סוגיא דזבחים הנ"ל. ולא לשתמיט שום פוסק ראשון להזכיר. ע"כ אין לנו אלא מקומות המפורשים בש"ס:

ועיין בזבחים ע' ע"א אמרינן החידוש בהיפוך דנבלת עוף טהור מטמא בבית הבליעה חידוש הוא ה"א אפי' ביותר מכדי א"פ נמי לצרף קמ"ל וצ"ע לכאורה ונ"ל סוגיא מחולקת דסוגיא דשמעתין ס"ל סתם אכילה בכזית בבת א' ואתא הלכה ל"מ דצירוף בכא"פ מהני והכא בחידוש אוקמי' אפשטי' והה"נ בנבלת עוף טהור אי לאו קרא ה"א ג"כ אכילה בב"א בעינן. וסוגיא דהתם ס"ל סתם אכילה בכ"ש ואתי' הל"מ ואוקמא אכזית בכא"פ ובחידוש אפי' יותר מכא"פ נמי דהרי אפי' בכ"ש לחוד הי' ראוי לחייבו ופלוגתת ראשונים הוא זה עכ"מ בהלכ' חו"מ. ועיין נדרים ח' ע"א ותוס' ד"ה חידוש לחומרא ועיין תוס' מ"ק ח' ע"א סוף ד"ה נפקא מיני':

ומה שצל"ע בשמעתין מ"ט לא נימא נמי בג"ה דעץ הוא ורחמנא חייבו עליו אין לך אלא חידושו וכן בשרצים דמאיסו דאמרינן במס' ע"ז דחידוש הוא ולרמב"ם הנ"ל יש לישב קצת וצ"ע וכן בב"ח:

אכילה במעיו פירש"י כשהוא יורד לתוך מעיו רוצה לומר לא במעיו בקיבה ממש אלא שיצא מבית מקום גרונו לבית בליעתו נקרא מעיו והוא מקום נבלת עוף טהור דהרי התם נמי כתיב אכילה וכי יאמר ר"ל דבמעיו מטמא בבית הבליעה שם הוא טומאה בליעה עיין מס' נדה מ"ב ע"ב אע"כ מקום ירידה למעיו קאמר ר"ל והיינו בבית הבליעה לאחר שעבר גרונו ומיושב ק' תוס' מה שהקשו שאינו ממהר להתעכל דלא במקום עיכול איירינן אלא במקום מעבר האוכלין ומיד עובר ממקומו ולא יפגשו זא"ז:

היכי משכחת לה פירש"י א"א ללעוס וכו' והתוס' תמהו על זה. והנלע"ד דודאי א"א ללקות כי איך ידעינן שלא חלקו בפיו בשלמא אי כך הוה סדר אכילת כל אדם הוה א"ש מסתמא אכל ובלע כדרך אכילה אבל השתא דאין דרך לבלוע כזית בב"א אע"ג דאפשר מ"מ אין דרך כך א"כ מי יעיד לנו שבלעו בב"א ומשני משכחת בגרומתא זעירתא דדרך אכילתו בכך ולוקין אבל בשארי אמה"ח אין לוקין על צירוף גידין ועצמות מספק שמא לא בלעו בב"א ומ"ש רש"י א"א ללעוס הוא לאו דוקא א"א אלא אין דרך ללעוס:

ר"א אמר וכו' מחוסר קריבה וכו' נראה דר"א נמי ס"ל אין לך בו אלא חידושו רק ס"ל סתם אכילה בבת א' היינו לאפוקי אם אין לפניו אלא חצי זית ואכלו ושוב הביאו חצי זית אחר אי לאו דהל"מ לצרף לא הי' מצטרף ב"א ובהא אמרינן באמה"ח אין לך בו אלא חידושו. אבל כשהובא לפניו זית שלם וחלקו ואכלו זה חייב אפי' באמה"ח כיון שמונח כלו לפניו אין כאן אלא מחוסר קריבי':

שהרי נהנה גרונו בכזית. העלה בתשובת מהרמא"ש ח"ב סי' כ"ו דלענין ברכת המזון אכילה במעיו בעינן דמיתבא דעתא וכ"כ הרא"ש בהדיא במס' ברכות ומובא בב"י א"ח סי' ר"ו ומשו"ה מגמע ופולט לא בעי ברכה. ונ"ל ה"ה בתענית דמגמע ופולט מותר וע"כ היינו משום דביה"כ בעינן יתובי דעתי' ולא מיתב דעתי' בהנאת גרונו ובירושלמי פ"ח דתרומה קאמר לר"א התם ס"ל אפי' ביה"כ חשיב גרונו כמעוכל ע"ש וכ' המפרש דקמ"ל אע"ג דבעינן יתובי דעתי' ע"ש מ"מ מהנ"ל דלא קיי"ל כר"א התם אלא כר' יהושע. ודאמרינן בפ"ב דשבועות ביה"כ דחוקתי' אומצא לאו דוקא דחוקתי' בבית הבליעה ממש אלא למטה ממנו במקום שנקרא הנאת מעיו כדלעיל:

אמנם בתוס' רפע"פ ד"ה ר' יוסי לא משמע כן דמשו"ה כ' מרור והשמיטו מצה משום דא"כ הי' צריך בהמ"ז וע"כ כבר אכל בסעודה הראשונה עיין מהרש"א. ואפ"ה נבלה שנתנבלה ביה"כ לא שייך לומר נבלה קדים בגרונו ז"א כמו דלא אמרינן נבלה קדים דבכזית דה"כ בכותבת כמ"ש זה הריטב"א קידושין ע"ז ע"ב ע"ש בטעמו. וכבר כתבתי בזה במקום אחר. ולפ"ז לשיעור בהמ"ז בעינן זית גדול בלא בין החניכים:

אכל חצי זית והקיאו וכו' נראה דהיו ק' לרש"י לפי הס"ד דרב אסי לא איירי מעיכול אלא מהנאת גרונו א"כ מאי קמ"ל הא כבר אמרו לעיל גבי חלקו מבחוץ אע"כ לפי שעה שכח רב אסי וקאי השתא אפי' אאמה"ח אבל למסקנא מודה רש"י דלא קאי אאמה"ח אלא אעלמא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף