חתם סופר/חולין/קג/ב

חתם סופר חולין קג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעזה"י מה שחנני הי"ת ר"פ כל הבשר: ה' רועי, לא אחסר: עזרני פ' תשיעי, יהי חסדו עמנו בפ' כל הבשר:

<span id="</b" class="citation"></b>

כל הבשר וכו' עיין תוס' ב"ב פ"א ע"א ומכילתא פ' משפטים. והענין דסד"א לילף בכורים מבב"ח דלנהוג אפי' בח"ל לכן אצטריך ארצך והשתא ה"א נילף בב"ח מבכורים דלא לנהוג אלא בארץ משו"ה איתקש בב"ח לנבלה בפ' ראה ולחומרא מקשינן כנבלה דנוהג בארץ ובח"ל:

ואסור להעלות עם הגבינה וכו' בכל הני קמ"ל דנוהג גם בעוף וכן בנודר דאסור בעוף. ומשו"ה לא תנן כל הבשר בעי מליחה לקדרה חוץ מבשר דגים וחגבים משום דלית בי' רבותא דדם עוף אסור ולא תנן נמי כל הבשר אסור מן החי חוץ מדגים וחגבים דפשיטא דבמה"ח נוהג בעוף דכתיב ובשר בשדה טרפה ומבואר במכילתין דטרפה נוהג בעוף מיהו הו"מ למיתני כל הבשר יש בו משום אמה"ח חוץ מדגים וחגבים אלא דלא למסתים דלא כר"מ דאין אמה"ח בעוף. אך ה"ל למתני כל הבשר אסור באינו זבוח ודוחק לומר דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ואולי משום דאיכא קדשים דבמליקה לא מיתני לי' שפיר. ויותר נראה דתנא ושייר ושייר נמי בשר מה"ח ודלא כר"מ ומכ"ש לפמ"ש לעיל דלר' יוחנן מודה ר"מ דבמה"ח נוהג בעוף ולא פליג אלא באמה"ח:

הא עוף אסור מדאורייתא עמ"ש תוס' וסיימו בסוף דבריהם דלר"ע לא לקי עמ"ש הר"ן שם בנדרים דוקא בירק ודלועין לא לקי משום דלא מימלך שליח אלא מיתור לשונו של בעה"ב שאומר ירק המתבשל ע"ש וכיון דלא מימלך אלא מחמת יתור לשון אין זה ברור דהוה בכלל מימלך ולכן לא לקי אבל היכי דמימלך ממש הוה דאורייתא ולקי וא"כ י"ל בפשטות דק' הש"ס מדכייל איסור בשר ועופות בחדא ש"מ תרוויהו דאורייתא והיותר נכון דברי מהר"ם מלובלין ע"ש:

אתאן לר"ע דאמר כל מילי דמימלך עלי' שליח בר מיני' הוא. הרמב"ם פ"ט מנדרים פסק כר"ע מילי דמימלך עלי' שליח בר מיני' הוא. וע"כ דגים באתרי' דמימלך עלי' שליח או ביום דמימלך עלי' שליח אסור. אבל עופות וקרביים בכל מקום אסור וחגבים בשום מקום לא מימלך עלי' שליח. וכבר האריך בכ"מ ולח"מ יע"ש. והנלע"ד עפ"י מ"ש תוס' ביבמות ע"א סוף ע"א ד"ה והני מוהלים נינהו וכו' והמבואר כל היכי שלשון ב"א מבורר אין הולכים בנדרים אחר לשון תורה אך היכי שאין לשון ב"א מבורר אז הולכים אחר לשון תורה. הנה כי כן ומבואר בלשון תורה דעוף מיקרי בשר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו שיש עוף בכלל בשר מן החי ובשר מן הטרפה שהרי טרפה כתוב להדיא בעוף ונבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה דקאי אעוף וכל שישנו בטרפה ישנו בבמה"ח נמצא מבורר בלשון תורה דעוף הוא בכלל בשר. בוודאי מהא דכתיב מי יאכלנו בשר ונתן להם שליו וכתיב הבשר עודנו בין שיניהם וכן כתיב בערב תאכלו בשר והיינו שליו משם אין ראי' כל כך משום דהתם לא היו מצוי להם בשר אחר אלא עוף והוה כמימלך שליח דאז הוה עוף בשר בלשון ב"א אבל אנן בעינן להוכיח שיהיו בלשון תורה ממש סתם בשר גם בשר עוף בכלל. ואה"נ אי הוה כתיב בתורה לא תבשלו בשר בחלב לא הי' ספק דבשר עוף הוה דאורייתא אך בתורה לא כתיב אלא גדי ואין עוף בכלל גדי בשום פנים ומ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא מהקישא דנבלה יליף לי' אבל גדי לא מיקרי. אמנם בשר מיקרי בלשון תורה בלי ספק. אך דגים לא מצינו בשום מקום שנקראו בשר דאפי' במבול דכתיב כל בשר אשר על הארץ לא היו דגים בכלל. והנה רשב"ג ס"ל מדמימלך שליח אעופות וקרביים לאו מיני' הוא ומבורר בלשון בני אדם שאינינו בשר דהרי שליח מימלך עליהו. ע"כ לא משגחינן בלשון תורה כיון דלשון בני אדם מבורר. אך לר"ע וסיעתו היינו ת"ק דרשב"ג דס"ל מימלך עלי' שליח מיני' הוא נמצא דגים היכי דמימלך עליו אסור והיכי דלא מימלך לא מיתסר דליכא לשון תורה ולא לשון ב"א. משא"כ עופות וקרביים דמבורר בלשון תורה דבשר הוא וגם ברוב המקומות מימלך עלי' שליח אז אין משגיחין בשום מקום והולכין אחר לשון תורה ואסור בכל מקום ומ"מ פריך התם שפיר מ"ש עופות מדגים ולא הו"מ לשנויי שאני עופות דלשון תורה הוא דז"א אי לאו דמימלך עלי' בר מיני' הוא לא מועיל לשון תורה כמו שס"ל לרשב"ג אע"כ בר מיני' הוא וא"כ דגים נמי מימלך דאפי' בעופות כי האי גוני מותר דהוה כמפורש לא בעינא האי מינא. וגבי מעילה דנתן להם כבד ומעל השליח ופירש אביי משום דאימליכו בעי אע"ג דבלשון תורה מיקרי כבד מיקרי לענין במה"ח ואכלו את הבשר בלילה הזה וכדומה. מ"מ זה מועיל לענין נדר הולכים לפעמים אחר לשון תורה. אבל בעה"ב שאמר לשלוחו תן לאורחים בשר מה לו וללשון תורה הו"ל לאימלוכי ומשו"ה מעל שליח:

גזירה שמא יעלה בשר בהמה וכו' עכ"ל רש"י דאע"ג דרב ששת הקשה לרב יוסף חברו אבל לאביי לא הו"מ להקשות דלמא כל זה חדא גזירה הוא מ"מ אביי דמשני רצה לתרץ האמת דגזירה שמא יעלה באילפס ראשון ולאביי בשר עוף בחלב לאו דאורייתא עכפרש"י בשר בהמה משום אביי המתרץ:

סוף סוף כלי שני היא עתי"ט דלא גרס לי' דסתם אילפס רותח הוא כלי ראשון במס' שבת ע"ש. ואע"ג דאין בשול אחר בשול היינו בשר שכבר נתבשל בחלב אם יחזור ויבשלנו בחלב אינו חייב תו דכבר שבע לי' בליעתו אבל בשר מבושל וחלב מבושלת ועדיין לא בלעו זה מזה ועכשיו מבשלם זהו תחלת בישול גדי בחלב אמו ולוקה ונאסר בהנאה והוא פשוט ופלתי סי' פ"ז ססקי"ג נתלבט בזה ולפע"ד נ"ל מ"ש עיקר:

ועיין מנחת יעקב סוף כלל ס"א הקשה מהכא להסוברים דדבר גוש לעולם כלי ראשון הוא א"כ מאי פריך הכא הא בשר וגבינה גושים בקערה ומזה הוכיח נהי מבליע ומפליט כמו חום כלי ראשון מ"מ אינינו בתורת בישול להיות בב"ח דאורייתא. ועיין מג"א ססי' שי"ח לענין שבת. ולפע"ד ליישב קושייתו למאי דכ' ר"ן לקמן דבב"ח לא הוה בישול אלא ברוטב מחמת פעפועו אבל לא צלי יבש ועיין מ"ש ש"ך רס"י צ"ב מחתיכה חוץ לרוטב דאין דינה אלא כצלי לולי דהבל הקדרה כלי ראשון על האש משוי לי' כמבושל. אבל הכא דהוה בכלי שני אפי' שניהם גושים מסתיען דהוה כצלי דאפי' אית רוטב ולחלוחית בבשר וגבינה מ"מ הרוטב והלחלוחית מתקררים ע"י דופני הכלי שני. ורק הבשר וגבינה שמשמרים חום עצמם. וזה הוה רק כצלי וליכא בב"ח. אבל לענין שבת לעולם אימא לך הוה כבשול גמור. והחלוק מבואר בב"ח בשול כתיב ויבש ביבש טגון הוא זה. משא"כ בשבת לא כתיב בשול בקרא אלא מבשול סממנים דמשכן ילפינן מלאכה ס"ל לחכמים אפי' אופה פת הוה אב מלאכת בשול ומכ"ש דבר גוש:

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם פי' זכות הזה עושהו זכאי שראוי לגלגל זכות אחר על ידו שאם היו עת גאולה מצרה יכולה להתגלגל על ידו:

ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. דודאי מרדכי לא רצה שום תשואת חן ושום קרבת אל המלך כמו שעשה יוסף הצדיק ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים שלא ישימם ראשים ושרים כי לא יחפצו הצדיקים להתודע לרשות וביותר במלכות ארמאים ושוב כשנתעלה מרדכי על כרחו ונעשה משנה למלך הרי פרשו ממנו מקצת סנהדרין וגם ירד ממדרגתו ונמנה חמישי באנשי כה"ג כמבואר ספ"ק דמגלה ומזה הטעם בעצמו צוה עליו מרדכי שלא תגיד עמה ומולדתה שלא רצה קריבתו בבית המלך והרי קמן אחר שאמרה למלך בשם מרדכי ולא נעשה עמו דבר לא התעוררה את המלך לעשות עם מרדכי שום טובה על זה כי לא בקש דובשו ועוקצו. אך הואיל ורצון בגתן ותרש להמית המלך והמלכה כמבואר פ"ק דמגלה להטיל סם בספל יהרגו הוא והיא ע"כ להצלת נפשות אמר מרדכי לאסתר אבל לא רצה שתאמר למלך בשמו ולולי דמצוה רבה לומר דבר בשם אמרו לא אמרה היא בשם המגיד מרדכי:

עוף וגבינה נאכלין באפיקורן. יפה כ' ת"ח מדתני נאכלין לשון רבים ש"מ אתרוויהו קאי שהעוף נאכל אחר הגבינה באפיקורן בלי קנוח ולאפוקי בשר אחר גבינה. והגבינה נאכל אחר העוף באפיקורן לאפוקי גבינה אחר בשר שצריך שיהוי וא"ש שיטת תוס':

ודעת רמב"ם דוקא עוף אבל חי' לא משום דחיה מיקרי בשר טפי. וצ"ע אטו בשר בחלב כתיב באורייתא גדי כתיב ועוד מה לי עוף תרוויהו הוה בכלל בשר מן החי. אבל נ"ל בקרא כתיב גדי וחי' הוה בכלל גדי לולי שמיעט הכתיב גדי למעוטי חי' אבל סתם גדי כולל חי' משו"ה יש כח ביד חכמים לעשות גדר וסיג גדול לאסור אפי' האכילה זא"ז משא"כ עוף אין שום ה"א בעולם שיהי' עוף נכלל בלשון גדי ומאן דס"ל בשר עוף בחלב דאורייתא בעי למילף מהקישא דנבלה אבל אין שום ה"א שיהי' נכלל בלשון גדי ולמאי דלא קיי"ל כי האי הקישא הוה ממש כאלו פירשו תורה ולא עוף דהרי גדי כתיב והשתא נהי דאסרוהו חכמים מ"מ א"א להו לאוסרו כ"כ כמו בשר בהמה לאכול זה אחר זה כנ"ל דומה קצת למה שהשריש ט"ז דמה שהתירה תורה בפירוש לא מצי חז"ל לאוסרו והכא עכ"פ צריכין לעשות הכירא בסיג שלהם. ובזה י"ל קצת דברי רמב"ם בפ"ב מהל' ממרים. וכוונתו כך דודאי בין חי' ועוף תרוויהו לאו דאורייתא אלא שהאומר חי' לאו דאורייתא פירוש שאין בלשון גדי שיסבול חי' הרי הוא מגרע שהרי קבלנו גדי כולל חי' אלא שמיעטו קרא ממקום אחר ונפקא מיני' לענין עשיית סיג וגדר. וכן אם יאמר עוף נכלל בלשון גדי הרי הוא מוסיף על קבלתינו שאין עוף בכלל גדי כלל וכנ"ל:

מקנח וה"ה מדיח וכו' נראה דהוה ס"ד דפליגו בטעם הנקיון אי טעמא משום דמושך שומן ולזה הדחה במים עדיפא דמפיק טעמא מפומא או טעמא משום בשר שבין השינים כדעת הרמב"ם ולזה קנוח בדבר קשה שצריך ללעוס בשיניו עדיף ומשו"ה לא הומ"ל דמ"ס או קנוח ומ"ס או מדיח דאיך שייך לומר או הא או הא ממ"נ אי בשר בין השינים הוה בשר צריך לעשות לו תקנה וכן אי המשכת טעם חשוב לאסור א"כ צריך לעשות תקנה אע"כ תרוויהו צריכין ומר נקיט הך תקנתא ומר הך תקנתא ותרוויהו צריכין וזה נ"ל נכון בעזה"י:

מדיח וה"ה מקנח. ר"ת בס' הישר ועוד הרבה פוסקים מפרשין מדיח הדחת ידים. ונראה בוודאי בהס"ד דמדיח ולא מקנח או איפכא בוודאי א"א לפרש מקנח פה ולא בעי נט"י או בהיפוך כי מה ענין נקיות ידים לנקיות הפה וע"כ הדחת הפה קאמר אבל למסקנא מקנח וה"ה מדיח קשה קצת שאמר חצי ענין הנקיון אע"כ כל א' אומר דבר שלם וזה מיירי מנקיון הידים:

אין קנוח הפה אלא בפת. במדרש לא תבשל גדי בחלב אמו וסמיך לי' כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל שע"י בב"ח ניתנה תורה לישראל. שאמר מרע"ה למלאכי השרת כבר אכלתם בב"ח אצל אאע"ה. והנה בש"ס דילן פ' הנזקין דרש מכאן שלא נכרתה ברית אלא על תורה שבע"פ דכתיב ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ע"ש. וי"ל הרי מלאכי השרת לא אכלו בשר אחר חלב כדכתיב חמאה וחלב והדר בן הבקר אלא שלא הי' להם במה לקנח הפה בין חלב לבשר שהרי לחם לא הביא שפרסה נדה. נמצא אכלו בלי פת ואין קנוח אלא בפת. והנה זהו אינו איסור תורה אלא מדברי רבנן תורה שבע"פ והיינו לא כרת הקב"ה ברית אלא ע"י תורה שבע"פ וא"ש יש סמיכות הנ"ל:

איני והאמר רב חסדא וכו' כ' בס' הישר דשאל לו כמה שהה אם לא קינח. ומקשים א"כ מה צורך להקשות מר"ח ליקשו מברייתא דאגרא ודב"ש ודב"ה דע"כ בעינן שום תיקון. והנה ר"ת לשיטתו מפרש מדיח נט"י א"כ מצינו לפרש ברייתא ב"ש מקנח ולא סגי בנט"י שהוא מדיח וב"ה ס"ל סגי במדיח שהוא נט"י שלא בעי מקנח כלל והלכה כב"ה דבנט"י סגי ולא בעי לא שיהוי ולא קנוח. אלא דא"א לפרש כן דא"כ ר"ז דאמר אין קנוח אלא בפת כב"ש אמר לשמעתי' ש"מ ר"ז לא פי' כן מ"מ לא קשי' אר' יוחנן מברייתא אלא מדר"ז שהוא אמורא וניחא לי' להקשות מדר"ת. וברייתא דאגרא נמי י"ל נאכל באפיקורן בלא נט"י הא בשר בהמה בעי נט"י אבל קנוח ושיהוי תרוויהו לא בעינן ולא קשה אלא מהא דהוא תניי לה והוא אמר לה בלי נט"י ובלי קנות משמע בשר בהמה בעי קנוח והוה הקושי' מאגרא ולא מברייתא וניחא לי' להקשות מר"ח ופשוט. בשר שבין השינים נ"ל מה שבתוך חלל השינים להחוששים ויש להם חלל להמאכל נסרח ונמאס בתוכו זה אין חשוב בשר כנלע"ד ונ"ל קרא קאמר בעוד הבשר בין שיניהם ימוקו בעונם שיבואו לעולם האחר וחטאם עמם ע"ד ותהי עונתם על עצמותם:

מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה. עיין תוס' ופוסקים והענין בזה כיון דמשום קדשים ותרומה גזרו נטילה על הידים ועשאנו ידינו כאינם נקיים א"כ ממילא הוה מים ראשונים בכלל והתקדשתם אפי' לחולין וכיון דאיכא מלח סדומית וצריך ליטול מים משום רפואה ועשאנו ידינו כאינם נקיים וכמזוהמים ומכ"ש כשהם באמת מזוהמים א"כ הוה בכלל והיתם קדושים ליטול קודם בהמ"ז והשרים והסגנים הרגילים בשמן ערב הרי להם הוה ידים שאינם נקיות בהעדר שמן ערב ע"כ הוה בכלל כי קדוש אני ה':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף