חתם סופר/חולין/עט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png עט TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בין לר"א ובין לרבנן לשחוט ולכסי צבי ואפי' מקצת צבי. ואפי' למאן דס"ל בביצה גזירה משום התרת חלבו י"ל התם קאי הסוגיא לדר' יהודה אמר רב ממלא אדם קופתו עפר. ור' יהודה ס"ל ברי' בפ"ע היא ושפיר אתי למטעי למשרי חלבו אבל בשמעתין הבא מתייש וצבי' ידעו שמכסין משום חלק צבי שבו וחלבו אסור משום חלק תייש שבו דמאי אולמא דהאי מהאי ועיין ט"ז הל' י"ט:

צבי ואפי' מקצת צבי הרמב"ם פ' דהבא מתייש וצביי' אין שוחטין בי"ט ואי שחטו אין מכסין דמו. והקו' מפורסמת הא ס"ל שה ואפי' מקצת שה גבי מתנות ותי' פרישה וב"ח לחלק בין מקצת שה ומקצת צבי דלא אמרינן. והש"ך טען משמעתין דמשמע דמאן דס"ל מקצת שה ה"ה דס"ל מקצת צבי ולפע"ד ליישב דבשלמא מקצת שה הכרח לומר כן דהא קיי"ל זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא הכלאים נמצא בכלל לשון שה דקרא ה"ל כאלו כתיב להדיא שאביו ואמו כבש או עז ואפ"ה אתי או לרבות כלאים הרי שנתערבה מקצת שה וה"ה אם יש בו כח צבי מעורב בו נמי נימא אפי' מקצת שה אמרינן משא"כ לענין כיסוי לא מצינו שום רמז שיהיו חי' דקרא אפי' מקצת חי' ע"כ יש להסתפק אי נילף ממקצת שה או לא זהו סברת הרמב"ם ומ"מ הכא פריך ש"ס שפיר לר"ח לשחוט ולכסי דמקצת צבי היא ולא הו"מ לשנויי ולחלק בין מקצת שה למקצת צבי דע"כ לאו בהאי טעמא אתאי עלה דהא איהו ס"ל דגם לר"א מקצת שה אמרינן ור"א ס"ל בב"ק ע"ד ובבכורות פודין בשה משום דלית לי' הך בנה אב דכ"מ שנאמר שה להוציא כלאים ואפ"ה ס"ל מסברא חצונה דמקצת שה ככל שה וא"כ ה"ה לצבי דמ"ש. ואמנם למסקנא ס"ל בהא פליגי ר"א ורבנן וכ"א לטעמי' אזיל ואי קשי' לפ"ז לר"פ הו"מ לאוקמא פלוגתא דכיסוי ומתנות בתייש הבא על הצבי' ובשה אפי' מקצת לטעמי' אזלי. ובכיסוי הדם היינו טעמי' משום דמספקא במקצת צבי י"ל דס"ל לרמב"ם דר"א דפוטר אכולה מתניתין קאי בין אמתנות ובין אכיסוי וכן משמע בהדיא למעיין במתניתין דבכורים וא"כ מ"ט דר"א דפוטר לגמרי מכיסוי בתייש הבא על הצבי' אם לא נאמר דס"ל בברור חוששין לזרע האב שהוא תיש ונמצא הו"ל רק מקצת צבי ומקצת צבי לא אמרינן לר"א. ואס"ד דברירא לי לר"א דחוששין משום דהו"ל או"ב ושלוח הקן ב' כתובים מ"מ כבר כתבתי לעיל דלר"א דמחייב בקורא זכר בשילוח ע"כ ליכא ב' כתובים וא"כ אי ס"ל לר"א חוששין ע"כ ס"ל לחלק לא צריך קרא. וא"כ אם שה דגבי מתנות ל"ל דהרי לחלק לא צריך קרא וע"כ לחייבו במתנות ומ"ט פוטר ר"א במתנות ע"כ משום דמספקא לי' וא"כ קשה אמאי פוטר מכיסוי ולומר דפוטר לא קאי רק אמתנות ולא אכיסוי נראה לר"פ דוחק לכן מוקי בצבי הבא על התיישה דהשתא פוטר מכיסוי משום דברירא לי' דמקצת צבי ל"א ופוטר נמי ממתנות דמקצת שה ל"א דאזיל ר"א לטעמי' כנ"ל ואין לומר דאם שה מרבה למתנות ז"א דמספקא לי' אולי צריך קרא לחלק:

ובמ"ש מיושב מה שמקשין כי היכי דלרבנן מלקין באו"ב משום סברא דמקצת שה אמרינן א"כ לחייב כרת על חלבו של כוי דה"ל מקצת שה. ומשנה שלימה שנינו במס' בכורים דאין חייבין כרת על חלבו ולא אסור אלא מספיקא והתם פלוגתת ר"א ורבנן היא שמיירי מכוי הבא מצבי הבא על התישה למסקנת ר"פ ולהנ"ל ניחא דגבי חלב לא כתיב שה רק שור כשב ועז והתם דומה לצבי דמספקא לן אי אמרינן מקצת ככולו או לא ודוקא בשה זאת להוציא כלאים ואתא או לרבות כלאים בהך אמרינן אפי' מקצת ככולו ולא בשור כשב ועז:

ודע לפמ"ש תוס' בשמעתין לחד תי' דלר"א אליבא דר' יוחנן מודה בחלב משום דרבי רחמנא כל חלב והנה תינח לר"א דס"ל מסברא חצונה מקצת שור כשב ועז לא אמרינן וחלבו מותר אתי כל לרבות לאיסורא אמנם לרבנן דס"ל מקצת כשב ועז אמרינן הי' לנו לומר איפכא אתי כל להתיר החלב מכל וכל וכמ"ש תוס' לקמן פ"ח ע"א ד"ה ור' יהודה ולכאורה י"ל בפשיטות דהא אצטריך כל לרבות חצי שיעור למ"ד לרבות כוי לאיסורא נימא דשקולין הם כוי וחצי שיעור ויבוא שניהם לאיסורא אבל אי נימא דכל אתי להוציא כוי זה אינו במשקל אחד עם ריבוי חצי שיעור לאיסורא וק"ל ואמנם לפי הנ"ל בלאה"נ א"ש דמקצת שור וכשב ועז גם לרבנן ספיקא הוא אי אמרינן או לא ומשו"ה אוסרים חלבו של כוי מספיקא:

ובסברא זו ניחא נמי למ"ש תוס' דמיירי פלוגתתם בתייש הבא על הצבי' ובהכי מיירי נמי מתניתין דבכורים והתם מיירי נמי מכיסוי וקשה אמאי אין שוחטין ביום טוב הא אמו צבי ומקצת צבי ומקצת צבי אמרינן דמה"ט לוקין באו"ב ולפי הנ"ל א"ש דבצבי לא אמרינן הכי אלא בשה וק"ל:

הזרוע והלחיים והקבה. לקמן בפ' הזרוע הקשה הר"ן לפירש"י דר' יוחנן דאמר רבנן מחייבו בכל המתנות קאי אצבי הבא על התישה א"כ תפשוט מהכא מדאיצטרך קרא להני ש"מ חוששין וכבר כתבתי מזה לעיל משו"ה מוקי הר"ן בכוי שהוא ברי' בפ"ע ומסתייע מפסק הרמב"ם ולבסוף הניחו בצ"ע. ולפע"ד ס"ל לרש"י דבהכי פליגי ר"ח ורבנן לרבנן מדמספקו להו אי קאי ריבוי על כוי או אצבי הבא על התישה ס"ל יותר נכון לרבות צבי הבא על התישה בכל המתנות כיון דבלאה"נ אמרינן מקצת שה והשתא בצבי הבא על התישה חייב ממנ"פ בכל המתנות אי חוששין מוקי ריבוי אהכי ואי אין חוששין נוקי קרא אכוי שהוא ברי' בפ"ע ור"א לטעמי' דס"ל בעלמא מקצת שה ל"א נמצא ניחא לי' טפי לאוקמי קרא אכוי שהוא ברי' בפ"ע ולומר דאתא לרבות צבי הבא על התישה אפי' לחצי מתנות ומיושבים דברי רש"י. ואמנם הרמב"ם אפשר נמי דפי' כן כפירש"י אך ס"ל דאינהו לית להו לרבות כוי אך למאי דקיי"ל כהך ברייתא לרבות כוי לענין חלב ודם ללאו עכ"פ א"כ איכא סברא טפי לרבוי לכלהו מתנות ולא להבא מן התיש וצבי והשתא צבי הבא על התישה מחייב בחצי מתנות אך מה שפי' בתייש הבא על הצבי' ולא כלום ק' לפי הנ"ל דהא פסק חוששין לזרע האב ומקצת שה אמרינן וה"ל לחייב בחצי מתנות:

בשלמא פלגא לא יהיב לי' וכו' נראה כשפת יתר ולא הו"ל למימר אלא לימא לי' אייתי ראי' והנלע"ד דלקמן קל"ד ע"א איכא למ"ד בס' מתנות צדק משלך ותן לו וא"כ ליכא לאקשוי כולי האי בפשטות לימא לי' אייתי ראי'. אך הא פשיטא לי' כיון דבעה"ב הוא ודאי בחצי מתנות שמכח האם שהוא הצבי' והכהן אינו אלא ספק באידך חצי מתנות ה"ל כמו ספק ויבם דאמרינן אין ס' מוציא מידי ודאי ובשגם הבעה"ב הוא מוחזק וכולי האי לא אמרינן צדק משלך לכ"ע. עי' לקמן מחלק הש"ס נמי בין פרה בחזקת חייבת או בחזקת פטורה קיימא ע"ש ומשו"ה הניח לכלל דפלגא בודאי לא יהיב וא"כ ה"ל בעה"ב ודאי וכהן ספק והוה נמי מוציא מחברו איכא אידך פלגא נמי לימא בי' הממע"ה. ובזה מיושב קו' תוס' דהוה צריך למימר ר"א מיפשט פשיטא לי' דאל"ה הומ"ל דמיירי בצבי הבא על התיישה ולרבנן חייב בכל המתנות דהשתא הו"ל כהן ודאי ובעה"ב ספק דאע"ג דהו"ל מוציא מחברו מ"מ אמרינן צדק משלך בכה"ג כמו קמה דבחזקת חייבת קיימא ור"א דפוטר לאו מכל וכל רק מהיתרון דלא ס"ל הך סברא ופוטר מחצי מתנות אבל השתא דמפשט לי' דאין חוששין א"כ מ"ט פוטר אפי' מהחצי כולי נמי חייבים. עיין ביבמות וב"ב פ' מי שמת וריש ב"מ תוס' ד"ה זה נוטל רביע וכו' דפליגי תוס' אהך דינא דאין ס' מוציא מידי ודאי. ועפ"י דבריהם יתישבו דברי על נכון דבכה"ג דאיכא נמי צדק משלך מודו תוס' וק"ל:

במאי פליגי בשה ואפי' מקצת שה וכו' עיין לקמן קל"ב ע"ב תוס' ד"ה וצריך וכו' ועיין בב"ק ע"א ד"ה כנפי וכו':

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף