רש"י/חולין/עט/ב

רש"י חולין עט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וסימנין דאורייתא. מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז.) דאורייתא היא דאי דרבנן נהי דעבוד רבנן תקנתא בממונא באיסורא מי מצו מתקני אלא ש"מ דאורייתא היא והתם באלו מציאות מיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן:

כוי. מן התייש ומן הצבייה ואע"פ דשור או כשב כתיב (ויקרא כב) ולא כתיב צבי ואיל:

ה"ג רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן הוא בתוספתא ולא גרסינן מן התייש ומן הצבייה אין אותו ואת בנו נוהג בו דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן:

איזהו כוי שנחלקו בו כו'. לאפוקי ממאן דאמר כוי בריה בפני עצמו הוא:

ובנה תייש. שילדה מן התייש:

שה אמר רחמנא ובנו כל דהו. על האם הקפיד שתהא בהמה אבל על הבן לא הקפיד ואפילו הוא חיה:

ובת ילדה בן. האי בן לאו דוקא דה"ה לבת:

חוששין לזרע האב. ויש באם הזאת מקצת שה ושה דאמר רחמנא אפילו במקצת שה משמע:

ורבי אליעזר סבר אין חוששין. הלכך שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן כלומר ליכא למימר בה:

וליפלגו בחוששין בפלוגתא דחנניה. ונימא רבי אליעזר אינו נוהג בזכרים ונימרו רבנן נוהג:

ה"א בהא אפילו רבנן מודו. דאע"ג דחוששין ליכא אלא מקצת שה ושה אפילו מקצת שה לא אמרינן:

אין שוחטין אותו ביו"ט. לפי שאין יכול לכסותו ולדחות יו"ט מספק אם שחטו:

לשחוט וליכסי. דהא מצד האם הוא צבי והכל מודים דחוששין לאם ואי נמי חוששין לאב מקצת צבי מיהא איכא והא אמרן דדברי הכל כי איכא מקצת מיחייב במצות דשייכי ביה כיון דאמר רחמנא צבי חייב בכסוי אפילו מקצת צבי במשמע:

אלא בצבי הבא כו'. דלית ביה צד צבי אלא מן האב אמאי אין שוחטין:

אי לרבנן. דאמרי חוששין בר כסוי הוא:

ואי לרבי אליעזר. בהמה גמורה היא ואין כאן ספק:

לעולם הא בצבי הבא על התיישה. ורבנן היא ואע"ג דמחייבי לעיל משום חוששין לזרע האב לאו מיפשט פשיטא להו אלא מספקא להו הילכך גבי אותו ואת בנו בתייש הבא על הצבייה לחומרא ואמרינן חוששין ואיכא מקצת שה וגבי כסוי נמי לחומרא בצבי הבא על התיישה נמי לא ישחוט ביו"ט שמא חוששין ואנן צבי ואפילו מקצת צבי קים לן וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסות שמא אין חוששין ומחלל יו"ט:

ופרכינן מדלרבנן מספקא להו מכלל דרבי אליעזר. דאמר אין נוהג אפילו מספקא קאמר דפשיטא ליה דאין חוששין והא דתניא כו':

זרוע ולחיים וקבה. אם שור אם שה כתיב בהו (דברים יח) ומשמע דאין נוהגין בחיה:

אי נימא בתייש הבא על הצבייה וילדה. דאי אין חוששין לזרע האב אפילו מקצת שה ליכא:

בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן. ביה בהאי כדאמרן דפשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב הילכך אפילו מקצתו ליכא:

אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה. אמרינן היכא דצד שיות מן האם מיהו הכא דאין צד שיות אלא מן האב ואוקימנא דלרבנן מספקא להו אי חוששין אי לא:

בשלמא פלגא לא יהיב ליה גרסינן. כלומר בשלמא פלגא דמתנות לא פרכינן עלייהו מידי דודאי פשיטא ליה דלא יהיב ליה דאי נמי חוששין ושה ואפילו מקצת שה לא מיחייב אלא פלגא דצד שיות דכיון דאפשר למיפלגינהו יהיב פלגא דשיות ומעכב פלגא דצד צבי דאיכא למ"ד הכי בפרק הזרוע (דף קלב.) והאי דקתני לרבנן נוהגין בפלגא מתנות קאמרי ומשום דילמא חוששין אלא הא קשיא לן אידך פלגא גופיה דקא מחייבי רבנן למיתביה לכהן אמאי והא כהן מוציא מחבירו הוא וקי"ל בכל דבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה ונימא האי ישראל לכהן אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול פלגא דצד שיות וכל כמה דלא אייתית ראיה אפילו פלגא לית לך דאפילו מקצת שה ליכא:

אלא בצבי הבא כו'. דאיכא צד שיות מן האם:

בשלמא לרבנן. אף על גב דמספקא לן שמא חוששין ולא הוי כוליה שה ואיכא למיפרך אמאי יהיב ליה כוליה איכא לתרוצי מאי חייב דקאמרי רבנן חייב בחצי מתנות משום צד שיות דאם ואידך פלגא אמרינן ליה אייתי ראיה דאין חוששין והוי כוליה שה ושקול:

ליחייב בכולהו. דהא פשיטא ליה דאין חוששין וכוליה שה הוא:

הכי גרסינן לעולם בצבי הבא כו':

ספוקי מספקא ליה כו'. ולקמיה מתרץ רב פפא לכולהו מתנייתא בין דאותו ואת בנו ובין דכסוי ובין דמתנות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף