חתם סופר/חולין/מח/ב

חתם סופר חולין מח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחט שנמצאת בריאה וכו' לימא בהא קמיפלגי וכו' נראה דהשתא הוה ס"ד אע"ג דרוב הבליעות דרך הושט מ"מ כאן נמצא וכאן הי' ולא מחזיקינן ריעותא ממקום לומר לומר שניקבו הדקין. וע"כ פליגי בחסרון מבפנים אי שמי' חסרון ופליגי בפיתרא דמתניתין אי או שחסרה לר"ש או נימא או שחסרה מבפנים לת"ק ויען שזה דוחק דפליגי בפי' מתניתין ע"כ מוקי פלוגתייהו במילי אחרינא. והא דרבנן דטרופאי ס"ל אזלינן בתר רוב בליעות בושט ואע"ג דבהמה בחזקת כשרות מ"מ מרוב כשרים ליתא דהרי היא ממיעוט שנמצא בה מחט ונפקא מרובא. רק חזקה איכא דכשרה נולדה דרוב בהמות כשרות ואז לא הי' בה מחט נמצא איתחזקה בכשרות והשתא שנולד בה ספק ע"י מחט הי' לן לומר אוקמא אחזקת כשרות קמייתא לזה י"ל רוב בליעות דרך ושט ורובא וחזקה רובא עדיף. ורבנן דמכשרי סברי כיון דאיתא ריאה קמן ובדקי' לה בנפיחה ולא בצבצא לא נימא שמא קרום עלה עליה דלא שכיחא מידי דמיטרפא בי' שיבריא ומצרפין חזקת כשרות דבהמה לסברא זו דלא שכיחי דיבריא ועדיף מרובא רוב בליעות דרך הושט ואולי שייך זו לסברת הריב"ש דתרי חזקה עדיפי מרובא:

ועי"ל דגם רבנן טרופאי ס"ל חשש רחוק שיבריא אלא ס"ל לגבי חשש גדול כזה דאיכא מחט לפנינו ורוב בליעות דרך הושט לא סמכינן אבדיקת נפיחה ובצבוץ אולי לא עיין שפיר וכן משמע מלשון הראשונים ז"ל. ולפ"ז י"ל רבנן דמכשרי נמי לא פליגי וסמכו אבדיקה אלא היכי שהרגשנו בה מחט בשלימותה וכוונו לבודקה סמכינן אבדיקה שלנו אבל אם לא ידענו שיש בה מחט ובדקנו אותה ושוב נמצא מחט בחיתוכא מודים דלא סמכינן אבדיקה דלמפרע דלמא לאו אדעתי' למיבדק שפיר. ויש לכוון זה בדעת הרמב"ם והראב"ד פ"ז משחיטה ה' י"ד ע"ש:

ובזה י"ל המשך ש"ס דחיתוכא דריאה דר' אמי' ור"י נפחא הדרי בהו מפני קושי' דהריאה שניקבה או שחזרה אע"ג דלא מהאי טעמא טרפוה כמ"ש רש"י ותוס' והרשב"א תמה ע"ז. ולהנ"ל ניחא דמתחלה הוה סבר לאכשורה מטעם לא מחזקינן ריעותא ממקום למקום ולפ"ז רבנן טרופאי מטעם חסרון בפנים אסרו לה ומיירי שאכלה סביבותי' וא"כ תיקשי מתניתין ארבנן דמכשרי והו"מ לשנויי דפליגי רבנן בפירושא דמתניתין אי או שחסרה לר"ש או לת"ק וחסרה מבפנים. ויען שזה שינויי דחוקא ע"כ הדר שדרוה. ולבסוף נזכר לומר דלכ"ע לא שמי' חסרון ופליגי אי רובא עדיף או סמכינן אבדיקה וא"כ ממילא היכי דליתא ריאה קמן דא"א למיבדקה טרפה לכ"ע:

דילמא אי הוה קמן הוה מינקבא כ' תוס' ורשב"א ור"ן ורא"ש דמינקבא קרום הריאה נ"ל הכי פירושא אי קופא לבר חיישינן שירדה דרך ושט ונקבה הדקין וחזרה לריאה. ואי קופא לגו חיישינן שבחודא נקבה קרום הריאה. ולעיל דאמרינן ומר סבר נקובי נקיב ואתא ב' החששות בכלל ועיין ת"ח דמיישב לפירש"י ס"ל דלא צריכין דאי נמי יצאה דרך הושט לדקין ונקבה הדקין ונתהפכה ונכנסה בקופה לריאה דקרומי ריאה רכין ומינקבא ע"י קופא כמו ע"י חודא נמצא לדינא אין שום חילוק בין רש"י לתוס' דלכ"ע בריאה שלימה מועיל בדיקה בין קופא לבר או לגו ובחתוכא לא יועיל בדיקה בין קופא לגו או לבר:

האי סמפונא דריאה. הקשה מהרש"א הא בהא לא פליגי רבנן ור"ש דניקב הסמפונות הקטנים כשרים ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דהא ע"כ למסקנא נמי דלר"נ לחבירו אתמר היכי רמיזא טרפות זו במתניתין וצ"ל היינו הריאה שניקבה כולל כל מיני נקב בין קרום בלא סמפון בין סמפון בלא קרום הכל בכלל לשון ריאה שניקבה ואתרוויהו פליג ר"ש דבעינן ניקב קרום סמפון גדול דוקא וא"כ מאי מקשה מהרש"א. וצ"ל דקאי אדשמעתין שהקשו מריאה שניקבה או שחסרה והוה ס"ל שנקבה מבחוץ או שחסרה מבפנים וא"כ הרי להדיא לא איירי מתניתין אלא מנקב חוץ ולא מסמפון ושפיר הקשה מהרש"א. אלא לפ"ז צ"ל היכי רמיזא סמפון לחבירו במתניתין וע"כ שאינו טרפה מחמת עצמו אלא סוף הקרום לינקב א"כ הדר תלי' בפלוגתת ר"ש ורבנן ולק"מ קו' מהרש"א:

ההוא לחבירו אתמר. הרמב"ם כ' אפי' לחבירו וכ' כ"מ בשם הריב"ש לא מיבעי' היכי דליכא סתימה כלל כגון שנשפכה כקתון וט"ז כ' לא מיבעי' בתחלת הפרד סמפון מחברו דליכא לא בשר ולא חבירו אלא אפי' לחבירו נמי טרפה עד דאיכא סתימת בשר הריאה אלא דקשה תרתי. חדא מנ"ל לרמב"ם הא ועוד מה הי' לש"ס לתרץ ההוא לחברו אתמר דתיקשי עלי מהדורי דכנתא לימא ההוא היכי דליכא סתימת בשר אתמר ותל"מ. ונלע"ד ליישב דהרשב"א הקשה אהרמב"ם ס"ל דסמפוני הכבד שניקבו טרפה מדאמר אמימר משמי' דר"נ לעיל מ"ה ע"ב תלתא קני הוה דריאה כריאה דכבדא כריאה דהיינו סמפוני וא"כ דריאה כריאה נמי סמפוני ריאה קאמר וכן פירש"י התם להדיא וקשה א"כ תרתי דר"נ למה לי דהדר ואמר סמפוני ריאה דאינקב טרפה ולפע"ד ק' מתורצת בחברתה דמדאמר ר"נ תרתי ש"מ דקמ"ל אפי' היכי דאיכא סתימה נמי טרפה ולהכי הוצרך לשנויי דקמ"ל אפי' היכי דאיכא סתימה טרפה אך לא סתימת בשר אלא סתימת חבירו אבל סתימת בשר כשר וקמ"ל ר"ן הכא אינקב אפי' לחברו נמי טרפה וא"ש וק"ל:

שהרי חותכה וכו' פירש"י נחתך בשר הרגלים ולא נשבר העצם וכו' ע"ש שם מיירי רב אשי אעולא דמכשר אפי' בנשבר העצם אלא מדאמר שם מכאן וכו' משמע שגם בעלמא מצינן כבר כן ע"כ פירש"י דעכ"פ נחתך הבשר בלי עצם למעלה כשרה לכ"ע ונחתכו צ"ה בלי עצם טרפה לכ"ע ומזה מייתי רב אשי התם דאל תתמה אעולא דמכשר אפי' בנשבר עצם למעלה אל תתמה שהרי עכ"פ בבשר מצינו כן. הארכתי בזה דרש"י נשמר מקו' תוס' דב"ב קל"ד ע"א:

חיתוכא דכבדא. בראשונים משמע ה"ה שלימה אלא מעשה שהי' הכי הוה ונ"ל אפי' אי נימא דיש בדיקה לכבד שלימה בעיון יפה שלא נמצא בה שום שחיתא מ"מ אפי' רבנן דמכשרי חיישי הכא לעלה בו קרום והבריא בשלמא ריאה הוה מידי דמיטרפא בי' לא שכיח דהדרי בריא משא"כ כבדא דלא מיטרפי בנקב שפיר שכיח הבריא. ולפ"ז בקשייתא דאתא במרה דמיטרפא בנקב ה"ל דינו כריאה ולא הדרי בריא וכשר לרבנן מכשרי ומשו"ה פירש"י דוקא לרבנן דמטרפי ולא צריך למ"ש מהרש"א שם:

אילו אשתכח בבשרא וכו' כ' רשב"א מזה שפט רש"י דעובדא הוה שהמחט פלטה לחוץ והוה סבור למיטרף משום נקובת הכבד ואמר אלו בבשרא הוה טריף מר. אבל לעולם מודה רש"י לדינא אין חלוק בין נחבאת כולה בבשר או פלטה לחוץ כמ"ש תוס' רק עובדא הוה בשפלטה לחוץ וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף