חתם סופר/חולין/מח/א

חתם סופר חולין מח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

העלתה צמחים חוששין לה. הרמב"ם פ"ז מה' שחיטה פסק ביש מכה בדופן אפי' העלתה צמחים כשרה בלא בדיקה. ובאין מכה אפי' העלתה צמחים בבדיקה מיהו סגי ובפי"א פסק ריאה שהעלתה צמחים או סרוכה לדופן צריכא בדיקה משמע צמחים בלא סרוכה וסרוכה בלא צמוחים וגם לא הזכיר שם מכה בדופן ונ"ל בסרוכה י"ל דס"ל בסמוכה אמרינן בשמעתין ביש מכה בדופן לא בעי בדיקה אבל סרוכה לעולם בעי בדיקה דרוב סירכות מחמת ריאה אתיא וסברא זו הוזכרה ברא"ש דשמעתין ולענין צמחים נ"ל ס"ל דוקא כי סמוכה לדופן איכא למתלי מחמת הדופן העלתה הריאה צמחים ולא בעי הריאה בדיקה. אבל כי לא סמוכה בדופן ועלתה צמחים מליא מוגלא אפי' איכא מכה בדופן כיון דלא סמיכי לה ליכא למתלי בדופן אלא הריאה מחמת עצמה העלתה צמחים וצריכה בדיקה ודאמרינן לקמן עלתה בה צמחים כשרה היינו בבדיקה. וסברא זו הוזכרה בר"ן בפי' הרי"ף בשמעתין ע"ש:

ולשיטה זו יש להקשות ק' תוס' לעיל מה יועיל בדיקה להקל דלמא עדיין לא נתפרקה הסתימה ומשו"ה אינו מבצבץ וסופו להתפרק. ע"כ נ"ל דהכא דמפרקי' הסמיכות בסכינא דחליש פומי' ומפשיטין הסמיכות מן הריאה עד שנשארה הריאה על עצמותה בלי דלדול ושוב נופחין הריאה כשעולה בנפיחה הרי קמן שבשר בלוי הי' על הריאה ואותו העלה צמחים או גרם להעלאת צמחים על הריאה אבל הריאה גופה בריאה וכשרה ומזה סיוע למנהג בודקים שבזמנינו שאינם ממעכים הסירכא אלא קולפים מן הריאה בנחת ונופחין ואי לא מבצבצא מכשירין וכ' הגאון בית אפרים קבלה מזקנו מו"ה סענדר שור שתולין שהי' בשר בלוי על הריאה ובזה הבלוי נסרכא הסרכא ולא בגוף הריאה והיינו כנ"ל:

ומצאתי ראי' לזה דבשלהי מס' ביצה אמרינן משקין ושוחטין דלשקי' והדר לשחוט משום סרכא דמשכי' פירש"י שתהי' נוח לפשוט העור. והרי"ף וכן בפי' המשנה להרמב"ם מפרש דאי איכא סרכא משתמטי ומייתי לי' ש"ך סי' ל"ט ע"ש והקשה בתשובת בני שמואל דהרמב"ם בפי' המשנה פ"ג דתמיד גבי השקו תמיד בכוס של זהב מפרש כדי שיהי' נוח לפשוט העור ומייתי ראי' מסירכא דמשכא סוף מס' ביצה הנ"ל וסתר עצמו וצע"ג לכאורה. הנה במה ששינה טעמו י"ל דבמס' ביצה ק' לפרש משום הפשטת העור דמה ענין זה להודיע זה לקצבים במס' ביצה אע"כ מעניני דיו"ט הוא. והיינו שאם לא ינתקו הסרכות אפשר שימנע מלאכול עי"ז ושחט על מגן ביו"ט וגם אתי לאימנועי משמחת יו"ט ואע"ג דמ"מ לאו דינא הוא לומר מי שאין לו מים להשקות לא ישחוט ביו"ט דז"א. מ"מ מלתא אגב אורחא קמ"ל ועצה טובה דלשקי' בהמתו והדר לשחוט ושייך שפיר ביו"ט משום דאי איכא סרכא משתמטא. ומיהו במס' תמיד דמיירי מכבשים בני שנה דלא שכיחא בהו סרכות כדאיתא בש"ע בגדיים הרכים ויש ס"ל עד שנתן יש להם דין רכים עיין שמ"ח א"כ לא שייך התם להשקות בכוס של זהב משום סירכא משתמטא ע"כ הטעם שתהי' העור נוחה לפשוט ולא ישאר מבשר הקדשים אצל העור ואיכא הפסד קדשים וא"ש. אך הא קשי' כיון דעכ"פ כוונת הש"ס דביצה לא קאי על הפשטת העור אלא על ניתוק הסירכות איך מסתייעא במס' תמיד ממס' ביצה והם רחוקים זה מזה. ולהנ"ל ניחא דגם במס' ביצה אין הכוונה על ניתוק הסרכא שתינתק באמצעה דלא כן הוא אלא סרכא דמשכא הוא שע"י ההשקאה מתחלחלת הבהמה וכל הנדבקים בה נוחים לפשוט הן עור עצמה מעל בשרה דמזה מיירי במס' תמיד הן עור הבלוי הדבוק על הריאה ונסרכא שם סרכא דמזה מיירי במס' ביצה וכמנהג בודקי זמנינו והכל חד שתהי' נוח לפשוט הן עורה מבשרה הן הבשר הבלוי מהריאה וא"ש עיין וק"ל:

וכ' בשמ"ח למאי שאנו מחמירין אפי' יש מכה בדופן חיישינן לנקיבת הריאה לא יועיל מיעוך ומשמוש משום כיון דאיכא מכה רכיך ומנתק כדאיתא בזבחים צ"ד ע"א ע"ש ונלע"ד מ"מ קילוף שלנו הנ"ל מהני עכ"פ בהפ"מ:

והוא דסביך בבישרא. מ"ש תוס' ב' הוכחות דרבינא אתי לאיפליגי ולא לפרש יש לדחות. הנה מ"ש מדפריך אהעלתה צמחים ולא משני הא דסביך י"ל עדיפא מיני' משני וקושטא דמלתא קאמר דיש חילוק בין מקום רביתא לרוחב החזה והא דלא משני כן לקמן וכמו שהקשו תוס' ד"ה למעוטי וכו' י"ל דהרי פי' הש"ס לא למעוטי קרום מחמת מכה הכוונה למעוטי מחמת האבר עצמו ולא נסבך ונסרך למקום אחר ובזה מתורץ נמי הקושי' מסירכא כסדרן אי אין סרכא בלא נקב כמ"ש תוס' לעיל מ"ז ע"א ה"נ הו"מ לאקשויי אמאי דמכשר רבא תרי אוני וכו' ע"ש שמע מיני' בתי' הש"ס למעוטי קרום שעלה מחמת מכה וכו' מיתרצו ב' הקושיות. ומשו"ה לא הו"מ לשנויי הא דלא קיים במקום מיצר וגיד דכרות שפכה נמי לא נסתם במקום מיצר דבזה לא הוה מתורץ הקו' מתרי אוני דסרוכי להדדי לשיטת רבותיו של רש"י דאונה השרוכה לאומה ברוחב החזה נמי כשרה ע"כ תי' למעוטי קרום וכו' כנ"ל אבל לעולם חילוק של מקום רבותא פשיטא לי' טפי ע"כ תי' לעיל בהרוחה הא במקום רבותא וכו' ולעולם אימא דרבינא לפרושי דר"נ אתי ולא לאיפלוגי:

והוכחה שני' של תוס' דמדלא פריך ר' יוסף אדר"נ בלא רבינא ופי' מהרש"א דאפי' אי לא פי' רבינא סביך מ"מ יובן ממשמעות דברי ר"נ סריך ע"ש יש לדחות כך דהר"ן הקשה כיון דסרכא כסדרן כשרה א"כ כל נקב בריאה ליתכשר דאלו חיתה עד הי' עולה בו סרכא כסדרן ואי בדרא לי' סמא חי' ותי' אה"נ אך אין כל הנקבים ראוים לסרכא כסדרן ומספיקא מטרפינן כל נקב. ולכאורה ק' א"כ מאי פריך בשמעתין מזה פסול שחוזר להכשרו ומאי קושיין הא כיון דהשתא סביך איגלאי מלתא למפרע דהאי נקב ראוי לסיבוך בשר ולא הי' פסול מעולם ויש לדחוק דהר"ן לא אמר אלא בסירכא דאתי' ע"י טפין טפין שמנטפין המים דרך הנקב והוה כמו בדרי לי' סמא משא"כ סביכת בשר היא מקרה בעלמא. אפי' נסבך בבשר לא נימא איגלאי מילתא למפרע שלא הי' הנקב פסול ושפיר הקשה אך זהו דוחק לחלק בכך כיון שסופו להבריא אין כאן טרפות וא"כ הדרי קושייתי לדוכתא מאי פריך מזהו פסול הלא הכא לא הי' פסול מעולם. אלא דלק"מ דהא דאמרינן שלא הי' פסול מעולם כיון שראוי ליסרך או או ליסבך היינו בתר דידעינן דהאי קרום שעלה מחמת מכה לא איירי אלא בקרום של עצמו אבל בנדבק למקום אחר הוה קרום אז נימא שלא הי' פסול מעיקרא כיון דיכול ליסרך וליסבך במקום אחר אבל להס"ד שפיר הקשה וא"ש וק"ל. מ"מ הוכחת תוס' יש לדחוק ולומר לעולם רבינא אתי לפרושי הא דר"נ ובלא רבינא נמי ידעינן דר"נ עכ"פ סריך בעי ולא הוה מקשה לי' רב יוסף לר"נ אסירכא משום דיש לדחוק סירכא שאני שנעשית ע"י טפין משקין והוה כסמי' בידן אעפ"י שאין התי' הזה אמת מ"מ ניחא לאקשויי ארבינא דבעי סביך דקשי' טפי ומשו"ה נמי לא הקשה אתרי אוני דסריכים בכסדרן משום דניחא לי' לאקשויי אסביך טפי מאסרוכי כנ"ל וליתי' להוכחת תוס':

העלתה צמחין מהו. הרי"ף ורמב"ם מצרכו בדיקה אי לא אסרוח וכ' מלחמות ה' ראי' מסוכה ל"ו ע"א מדבעי באתרוג שנשפך כקיתון אי חיישינן דלמא סופו להסריח כיון דשליט בי' אוירא ש"מ אי אסרוח טריפה והנה שם פשוט ש"ס מדקתני אתרוג תפוח וסרוח פסיל ודחי לי' אסרוח מבחוץ ולא מבפנים ופי' כפות תמרים עפ"י דרכו של רי"ף הנ"ל דהכי פשוט לקולא מדקתני אתרוג סרוח פסול משמע הא נשפך כקיתון כשר ולא חיישינן שסופו להסריח ודחי לי' סרוח מבחוץ קאמר ומבפנים לא מיירי כלל ואפשר אפי' נשפך כקתון פסול ע"ש וכ' עוד שם דהריף לא מייתי הך דאתרוג שנשפך כקתון וכ' ב"י דס"ל דהני פסולי דרבנן נינהו ע"כ פסק להקל באיבעי' דלא אפשטא וזה דוחק דמנ"ל דפסול דרבנן הוא ע"כ כ' הוא ז"ל לתרץ דלהנ"ל איפשטא האיבעי' לקולא דוקא סרוח אבל לא נשפכה כקתון דכשרה ומאי דדחי ש"ס סרוח מבחוץ דיחוי בעלמא הוא ולא סמכינן עלה אלו דבריו ז"ל. ולולי דבריו נ"ל ליישב דהא מכיון שנשפכה כקתון ע"כ צריך לבדוק אי קיימא סמפנוהא והוציא המים שבתוכו כדלעיל בריאה מ"ז ע"ב מייתי צעא דקוני' וכו' וא"כ תו לא הוה לקיחה תמה אפי' אי חסרון מבפנים לא שמי' חסרון מ"מ חסר כולי האי ועמד על עורו בודאי שמי' חסרון דאפי' בריאה אי חסר רביעית פסול וא"כ איך משכחת אתרוג שנשפוך כקתון דלתכשר וע"כ אשארי ימים קאי דלא בעינן לקיחה תמה וא"כ ה"ל ספיקא בדרבנן אי סופו להסריח או לא ופסק לקולא בדרבנן לא שהפסול דרבנן כמו שסבור הרב"י אלא יומא דרבנן דביום ראשון בלאה"נ פסול משום לקיחה תמה וכנ"ל:

אך עדיין י"ל בנשפך כלו כקתון וצריך להוציא כל מה שבתוכן ולבדוק אי אית בי' שורייקי חיורי זה גם בשארי יומי פסיל ולא משום לקיחה תמה אלא שאינו לקיחה כלל שלא נשאר כלום בתוכו אך מיירי קצת ממנו נשפך כקתון וצריך בדיקה ומוכח מזה כהרי"ף ורמב"ם דבריאה אפי' רק צומחי ובועה צריכי בדיקה אי אית בי' שורייקא חיורא כמו נשפך כלו כקתון ולבדוק אי אסרוח או לא ועיין בסמוך אי"ה:

לא בעי מר אומצא. יל"ד דהא כל הני רבנן אייתי ראי' מדלא א"ל ולא מידי ש"מ כשרה א"כ מ"ט דר' יצחק בר יוסף דלא הוה סגי לי' בהכי במה דר' ירמי' לא"ל ולא מידי ודחק אותו למזבן אומצא. ונ"ל מכאן ראי' לפסק רי"ף ורמב"ם הנ"ל דעכ"פ בעי בדיקה בנפיחה ואי לא אסרוח ומאי דלא אמרו להו ולא מידי אין ראי' אלא שאין טרפה בהחלט אבל לעולם בדיקה צריך וסמיך על מנהגו של טבח ובקיאותו שיבדוק ויתבונן. אך ר' יצחק בר יוסף רצה לעמוד על דעתו של ר' ירמי' אי בעי בדיקה אי לא דאי זבין מיני' בודאי אפי' בדיקה לא בעי דאל"כ אין לך הורה בי' חכם יותר מזה ולא יאכל ממנו. והשיב לו ר' ירמי' דבלאה"נ לא ברירא לי' התירא מדר' יוחנן. וא"כ נהי דלא קיי"ל כר' יוחנן אלא כשרה אבל עכ"פ בדיקה מיהת בעי וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף