חתם סופר/חולין/לא/א

חתם סופר חולין לא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זרק סכין לנעצה בכותל לעיל י"ב ע"ב כ' תוס' ד"ה זרק דנקט לנעצה בכותל לרבותא לרבנן אע"ג דאיכא כוונת חתיכה מ"מ כגון דליכא כוונת חתיכת סי' לא מהנו. ונ"ל הא דנקט והלכה ושחטה כדרכה דהא משכה שאינה צריכא פשיטא דלא יכשיר ר"נ אם לא שחטה כדרכה אע"כ לאשמעינן דמיירי נמי בסכין קטן שאין בו שיעור ב' צווארים אלא שחזרה לאחרי' כדאוקמינא לעיל י"ב ע"ב ואע"ג דהחזירה לא הוה בה כוונת חתיכה אדרבא הוא זרקה לנעצה ולא שתחזור לאחרי' אפ"ה כשרה לר"נ דלא בעי כוונה כלל ועיי' סנהדרין ע"ז ע"ב זרק צרור בכותל וכו' ע"ש. לרבנן פסול אפי' בסכין גדול ולא חזרה לאחורי' ושחטה כדינא בהולכה ובכוונת חתיכת עץ לנועצה בכותל אפ"ה פסול דאין לומר רבנן לא פסלו אלא בסכין קטן ומשום שחזרה לאחורי' בלא כוונה כלל אבל אי הי' שום כוונה מהני א"כ לא ליתני לנועצה כלל אע"כ לרבנן פסול אפי' בסכין גדול ולר"נ כשר אפי' בקטן משום דלא בעי כוונה כלל:

וכ' תוס' סנהדרין ע"ז ע"א דמשנתינו כמ"ד אשו משום ממונו וא"כ ב' דינים נשמע ממשנתינו א' אשו משום ממונו ב' מדיוקא נפלה ולא הפילה מוכח הלכה כר"נ וטפי מר"נ דאפי' כוונת חיתוך לא בעי' כמ"ש תוס' לעיל י"ב ע"ב ד"ה זרק וכו' הא דלא אמר רבא אמשנתינו הלכה היא משום דבהא דאשו משום ממונא לא ס"ל כמשנתינו משום דקרא ומתניתא מסייע למ"ד אשו משום חציו כדאמר רבא ב"ק כ"ג ע"ב ע"ש וק"ל:

הלכה כר"נ לקמן אמר רבא בהא זכנהו ר"נ לרבנן וכו' ע"ש וצ"ע במאי זכנהו הלא אית לן גילוי מדאצטריך למיפסל מתעסק בקדשים ש"מ חולין לא בעי כוונה ואיכא ילפותא וכובס שנית דחולין בעי כוונה דכיבוס טבילת בגד מנוגע אינו אלא להכנסת ג' מחנות והוא חולין ולא לענין קודש לחוד איצטריך האי טבילה וא"כ כיון דאיכא למילף הכי ואיכא למילף הכי מנ"ל לחלק בין טבילה לשחיטה נימא כוונה גמורה לא בעי אבל כוונה כ"ש בעי ובכביסה נמי לא בעי כוונת טבילה אלא אפי' כוונת כיבוס בעלמא דומיא דכיבוס ראשונה סגי נמי בשני' וה"ה בשחיטה סגי בכוונת חתיכת סי' וא"כ במאי זכנהו ר"נ לרבנן. אע"כ מוכח מזה דפשיטא לי' לרבא מבחוץ דאין הלכה כר' יונתן בן יוסף וממילא לית לן קרא בכיבוס. ושפיר זכנהו ר"נ וממילא ליתא לדר' יוחנן ושפיר פסק רמב"ם לקולא בנדה שנאנסה וטבלה וק"ל:

נאנסה וטבלה עיי' הג"א ומלחמות ה' ספ"ג דר"ה דמייתי הך לענין מצות צריכות כוונה אמנם בחי' ר"ן כ' שאינו ענין לכאן כלל ע"ש ומסברא נ"ל הכא אעפ"י שעלתה טבילה ונטהרה מ"מ מ"ע של טבילה לא קיימה כיון שלא נתכוונה לשם מצוה וכן המל שלא לשם מצוה התינוק נימול אבל המל לא קיים מ"ע דמצות צריכות כוונה וכן להיפוך אי טבילה בעי כוונה לא עלתה מטומאתה אפי' אי שאר מצות לא צריכות כוונה לשם מצוה מ"מ הכא בעי כוונה לשם טהרה לא לשם מצוה וכן במילה וכל כיוצא בזה והבן זה:

וקצת יש לעיין כיון דטבילת נדה לבעלה בפ' עריות לא כתיבא אלא מפקינן מדכתיב והדוה בנדתה ר"ל הדוה לבעלה דכתיב איש כי ישכב את אשה דוה בנדתה תהי' כמו נדה לטהרות שבסוף פ' תזריע שם כתיב לשון נדה ולא לשון דוה וקאמר שהדוה לבעלה תהי' כנדה לטהרות דצריך ביאת מים. עיי' תוס' יומא ע"ח ע"א וא"כ מנ"ל להקל לבעלה טפי מלטהרות דבעי' כוונה וכן יש להקשות בשחיטה לרוב תנאי' דלא דרשי וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה ע"פ הלכ' שחיטה אלא כאשר צויתיך בקדשים וכמ"ש רמב"ן בפ' ראה שם א"כ כי היכי דקדשים בעי כוונה ה"נ בחולין לבעי כוונה דהרי גלי בקדשים לרצונכם תזבחוהו ואמר בחולין תזבח כאשר צויתיך שם לרצונכם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף