רמב"ן/חולין/לא/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן חולין לא א

איבעיא להו מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר. ק"ל , בשלמא אי אמרינן מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר ניחא דמתני' הכי קתני אם יש בסכין מלא צואר מבחוץ שחיטתו כשרה לפי שהוליך אותו מלא צואר אלא אי אמרת מלא צואר וחוץ לצואר מה שהוא הא מתני' לא קתני אלא מלא צואר בלחוד ולא קתני חוץ לצואר (מציגו) ואפשר דקס"ד דמלא צואר שוחק קתני דאיכא משהו מבחוץ ויש נוסחאות שכתוב בהם כמלא צואר ולפיכך אפשר היה לי לומר דבעינן מלא צואר וחוץ לצואר משהו.
הא דתנן אפי' כל שהוא באיזמל שמעתי שכך פירושה אפי' כל שהוא חוץ לצואר קאמר והא דאמרינן בגמרא מחטא מאי בששחט בה לאורכה כסכין אלא מפני שראשה חד דומיא דאיזמל שיש לו קרני' דבזעייא ברישא ומחטא דאושכפי מתוך שארוכה כסכין שמא אין חוששין.
ולאו מילתא היא, חדא דמעיקרא כדקס"ד דלא בעינן אלא משהו חוץ לצואר וע"כ הא דקתני מתני' אפי' כל שהוא בשאין בו מלא צואר הוא והשתא נמי לא סתרינן לה בלא ראיה וכן נראה מכל דברי רבותינו הגאונים ובעלי ההלכות ז"ל.
ופי' מחטא מאי שישחוט בחודה ויוליך ויביא ומש"ה אמרינן דודאי מבזע בזע אבל מחטא דאושכפי מחודדת בצדה כסכין.
ומתני' בין בעוף בין בבהמה היא שאלמלא היה בעוף ולא בבהמה היו רבותינו מפרשים כן בגמרא ואמת שכת' ר"ח ז"ל קבלה בידינו דבבהמה בעינן כה"ג מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר והא דתנן אפי' באיזמל ואפי' כל שהוא בעוף אבל לא בבהמה. ורבינו ז"ל כ' דבריו ובלשון איכא מ"ד אבל אין לו על מה שיסמוך בגמ'.

והא אמרה רבא חדא זמנא. פירש"י ז"ל דמתני' נמי לא ק"ל למ"ל לתנא למיתני תרתי אלא משום דרבא הוא דדייק הא הפילה כשרה. ותנא לא תני לה בהדיא הא אמרה רבא חדא זימנא שאלמלא רבא הוה אמינא כל שלא כיון לשחיטה נפלה קרי ליה ולא קרינן ביה מה שאתה זובח אתה אוכל אלא בזובח לדעת אבל שלא לדעת אסור.
ויש לפ' דלרבא קפריך, ל"ל לאשמועי' הכא דמדיוקא דמתני' לא בעי כוונה בשחיטה הא אשמעינן בפרקא קמא דסתם לן תנא לא בעי כוונה ור' נתן היא ול"ל לרבא למימרא ב' זימני דכל דלא בעי כוונה ר' נתן ומתני' ודאי פשיטא לן דצריכי דהתם דינא דאין להם דעת קתני באחרים רואין ואין רואין לכתחלה ודיעבד (וליכא) [והכא] דין נפלה קתני ולגופייהו קתני להו.
ומפרקי' התם הוא ומכוין לשום חתיכה בעולם. ואיכא למידק היכי אמרי' התם הוא משום דקא מכוין לשום חתיכה בעולם אי מכוין לשום חתיכה אפי' רבנן נמי מודו כדאמרינן לקמן לרבנן בכוונה לזביחה לא בעי' לחתיכה בעינן ור' נתן לא בעי כלום דלנועצה בכותל לאו חתיכה כלום הוא.
ולפרש"י ז"ל ל"ק, דה"ק: אי תנא הא הו"א כוונת שחי' של חש"ו ככוונת חתיכה דמי דלכתחילה מיהא יש להם דעת והו"א דרבנן היא דלא תיקום סתמא כיחידאה לפיכך הוצרך התנא לשנות הא הפילה כשרה לאשמעינן דלא בעי' כוונה לחתיכה כלל ובא זה ולימד על זה דכוונת חש"ו לאו כוונה היא ומתני' ר' נתן כי היכי דלא ליקשי סתמא אסתמ'.
ולפי הפי' הב' הכי נמי קאמר דאי אשמעינן רבא התם דדיוק' דמתני' לא בעי כונה לשחיטה הו"א משום דמכוין לחתיכה היא ולאו ר' נתן אלא רבנן לכך איצטריך רבא להביא זו ללמד עליה דסתמא רבי נתן ולא בעי כלום דחש"ו לית להו כוונה ולא דחקינן לאוקומי סתמ' כרבנן.
ויש שמחלקין בפירושין בין שם חתיכה בעולם שהזכירו כאן ובין כוונה לחתיכ' שאמרו לקמן.
ואיכ' למידק אשמעתין, דתנן (גיטין כב,ב) הכל כשרין לכתוב הגט אפי' חש"ו והוינן בה והא לאו בני דעה נינהו וא"ר הונא והוא שיה' גדול עומד על גביו אלמא כשגדול עומד על גביו אית להו כוונ' הכא נמי הרי אחרים רואין אותם.
וי"ל שאני גדול עומד על גביו שאימת גדול עליהן אבל הכא אחרים רואין ואינן עומדים על גביו ולפי' אינם מכוונים שלדעת עצמן הם עושים. והיינו דגרסי' ביבמות פ' מצות חליצה החרש והחרשת שחלצה חליצתן פסולה ואמרי' בגמ' מאי לאו משום דלאו בני דעה נינהו ואסי' לא לפי שאינן בואמ' ואמרה ודייקינן מינה בגמ' דקריאה מעכבת משמע דבני דעה נינהו דאי לא חליצתן פסולה דבעינן שיתכוונו שניהם והיינו כשאחרים עומדים על גבן שחליצה בב"ד הוא והם עומדין על גבן ומזהירין אותם.
ואין תירוץ זה עולה כהוגן, משום דתניא בתוספת' [יבמות] פי"א וחולצת מן השוטה וכן שוטה שחלצה וחולצת מן הקטן וכן קטנה שחלצה תצא היא וי"ג דבר בה והיינו משום דלאו בני דעה נינהו דהא בואמר ואמרה איתנהו.
אלא ודאי חרש הוא דאית ליה דעת אבל שוטה וקטן אפי' אחרים עומדים על גבן לית להו כוונה וגבי חליצה בעינן כוונה גמורה שיתכוון להוציאה בכך שחליצה מוטעת כגון שאומרים לו בכך אתה כונסה פסולה ושוטה וקטן אין כוונתם לא לכנוס ולא לפטור וכל כוונתם אפי' באחרים עומדים על גבן אינה אלא כעין חתיכה בעלמא ולאו כוונת מעשה חיוב או פטור לפי' חליצתם פסולה אבל התם כתיבת גט כיון שהם כותבין במצות הבעל לשמה של פלונית על מנת ליתן לה אינו צריך דבר אחר ומיהו מסקנ' דהתם הוא ששייר מקום התורף לפי שאין כוונתם לשם ואפי' גדול עומד על גביו.

לאסור כרת התרתם לאסור מיתה לא כ"ש. ואיכא למידק, הרי מעת לעת ומפקיד' לפקידה שבנדה שלא אמרו אלא לטהרו' אבל לבעלה לא החמירו כ"כ וכן יש קולות אחרות במס' נדה לבעלה יותר מבטהרות איכא למימר התם לפי שהם חומרות יתירות מדבריהם חששו שמא יהא לבו נוקפו ופורש ולפיכך לא החמירו בו כ"כ אבל בנדה שנאנסה וטבלה אין לחוש לכך לפי' ראוי היה להחמיר בבעלה מבטהרות.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.