חתם סופר/חולין/יט/א

חתם סופר חולין יט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מידי דהוה אחצי קנה פגום. פירש"י ומ"מ לא סגי הכא בהוספת כ"ש משום דלצרופי לרובא בעי' מקום שחיטה פי' אע"ג דפליג ארבנן דאמרי התם מקום שחיטה והכא לאו מקום שחיטה וס"ל אפי' נפסק שלא במקום שחיטה נמי סגי בשחט אח"כ מ"מ לענין איצטרופי מודה ר"י דאיכא מעליותא למקום שחיטה דמקום שחיטה אעפ"י שנפסק ע"י קוץ שלא בענין שחיטה בסכין וכדומה מ"מ מצטרף לרובא בשמוסיף כ"ש בסכין בדוק וכדומה. אבל שלא במקום שחיטה היינו הגרים שליש אעפ"י שנעשה בעניני שחיטה אינו מצטרף לרובא וצריך להוסיף ב' שלישים בעניני ומקום שחיטה. ולא ניחא לי' לרש"י למימר כמ"ש בחי' ר"ן דב' שלישים לאו דוקא אלא כ"ש ורובא דמתני' היינו מיפק חיותא ברובא דקנה דלשון על פנ"י רוב"ו משמע במשך רוב ולא ברוב חיותא. ע"כ פירש"י דתרי תילתא דוקא. ומשו"ה לקמן כדאמר ר"ה הגרים ושחט והגרים כשרה לא אתי' כלל כהך ר"ה אר"א אפי' ללישנא דלריבר"י משום דעכ"פ בעי' ב' שלישים שחוט במקום שחיטה והכא הגרים שליש ע"כ פירש"י דההוא אליבא דריבר"י וההוא אליבא דרחב"א:

ונ"ל כוונת רש"י לחלק בשלמא לריבי"י דלמעלה מטבעת מיד בחוטי הוה הגרמה אע"ג דמקום חיותא הוא אפ"ה מגז"ה הל"מ אינו מקום שחיטה נמצא אי התחיל לשחוט שם. ושוב מפיק חיותא בשליש השני בקנה עכ"פ החתוך שבחיטי מסייעא למיפק חיותא בפסול ומיגרע גרע משא"כ לר"ח ב"א שאין הגרמה אלא למעלה משיפוי ושם לאו מקום חיותא הוא כלל ולא מסייע להוצאת החיות וכשמגיע לשליש בשחיטה ומיפק חיותא כל הוצאת החיות הוא ע"י שליש השני ורק השליש הראשון הואיל שע"י שנפסק ונדלדל ונפרק ממקומו נפתח הקנה ע"י שליש השני' אבל חיות לא הי' תלוי בהגרים שליש הראשון זה נ"ל סברת רש"י בזה:

ומה שצל"ע קצת לקמן למ"ד ע"ב דס"ל לרש"י הגרמה בשליש בתרא מפסיד. אעפ"י דאי שהה במיעוט בתרא והכה שם בקופיץ והמיתה שלא בענין שחיטה הי' כשר כיון ששחט רובא ומ"מ אי עשה בסכין בענין שחיטה במיעוט בתרא פוסל. נמצא ענין שחיטה במקום שחיטה ושלא בענין שחיטה ע"י קופיץ אינו פוסל אפי' במקום שחיטה ואלו הגרמה במיעוט בתרא פוסל אעפ"י שאינו מקום שחיטה הואיל והיא בענין שחיטה ש"מ ענין שחיטה שלא במקום שחיטה גרע ממקום שחיטה שלא בענין שחיטה היינו קיפוץ והוא בהיפוך מס' הנ"ל:

דילמא ריבר"י הוא כ' תוס' תימא דלא משני וכו' ושמא רבנן דריבר"י פליגי בושט כמו בקנה עכ"ל. נראה דר"ל דודאי לשמואל דס"ל תורבץ ושט לאו מקום שחיטה הוא וכן לרמי בר יחזקאל אליבא דרב נמצא כי נאמרה הל"מ במוגרמת בין בושטבין בקנה נאמרה בשוה. וכיון דלרבנן לית להו רוב במוגרמת בין בושט בין בקנה והשתא ס"ל דשחיטה ומוגרמת חד דינא אית להו וא"כ ע"כ רובו של א' כמוהו דלא כרבנן. אך לרב אליבא דרב יהודה דס"ל תורבץ מקום שחיטה וליכא מוגרמת אלא בקנה ונמצא הל"מ דמוגרמת לא שייך בושט י"ל שפיר בושט דחיותו עיקר ומיטרף במשהו נגמר שחיטה ברובו משא"כ בקנה לא נפיק חיותא דילי' אלא בכולהו ורובו של א' כמוהו אושט קאי. אבל קנה בלא ושט בעי כלו. ומיהו בודאי אי כבר שחט רוב הושט תו סגי גם ברובו של קנה כדלקמן רפ"ב רוב שנים בבהמה עיי' וק"ל:

קרי עלי' נכרי נכרי. עמ"ש לעיל גבי גיסא גיסא:

השוחט מן הצדדים. פי' ששוחט הסימנים מן הצדדים ובהא איירי רש"י ותוס' אי בשהחזיר סי' לצדדים או לא ואי בעי לומר ברי לי ששחט סי' קודם עצם מפרקת וכמ"ש רא"ש ועש"ך סס"י כ' אבל אי שוחט בצדדים ממש פשיטא דפסול. ובהא מיירי בתוספתא ע"ש וענין התוספתא מקום שחיטה בצוואר ומליקה בעורף וצדדים פסול לשניהם ע"ש:

כדקתני סיפא כל העורף כשר למליקה עפירש"י שנדחק וערשב"א פי' אחר ולולי דבריהם י"ל בשלמא כל הצוואר קמ"ל כל הטבעות אפי' שאינם מקיפים כל הקנה וכדלעיל אבל כל העורף אי ס"ד עורף ממש אחורי הראש שכנגד הפנים מאי כל ומאי ס"ד לחלק בין מקום למקום שבו אע"כ מול עורף אחורי הצוואר העשוי פרקים פרקים והוה ס"ד דוקא פרק וחולי' ראשונה דהוה מול עורף אבל אינך ה"ל מול דמול וכמו שהקשה רשב"א באמת קמ"ל כל עורף כשר אפי' אינך ומטעם שתי' רשב"א כיון שאין הפרקים והחולית נכרים מבחוץ לא הוי מול דמול:

ומסתברא כמ"ד אף מחזיר וכו' לפמ"ש תוס' דסד"א דוקא מחזיר פי' למצוה מן המובחר ומ"מ מסתברא דהמולק משמע כדין מליקה לכתחלה ע"ש יש להשיב אכתי מאי מסתברא דלמא דין מליקה לכתחלה דוקא מחזיר ובדיעבד מיהת כשר בלי החזיר ומ"מ איכא בין מליקה לשחיטה דבשחיטה אפי' החזיר פסול עד שיאמר ברי לי ששחט סי' קודם מפרקת כמ"ש בש"ע משא"כ במולק בלא ברי לי סגי דהרי בדיעבד כשר אפי' בלא החזיר וחתך מפרקת טרם סימנים וא"כ בהחזיר לא בעי ברי לי. וליכא מסתברא. וי"ל דלמסקנא מכח ק' דר' ינאי מסקי דס"ל לבני ר"ח דוקא קוצץ ויורד ואינן מוליך ומביא א"כ שפיר קאמר מסתברא אף מחזיר דא"ל כנ"ל דמיירי בהחזיר סי' אלא שלא יכול לומר ברי לי שפגע בסימנים קודם מפרקת דז"א שייך בקצץ ויורד ואינו מוליך ומביא אע"כ מסברא אף מחזיר. ואולי היינו דקאמר ר' ינאי יקבלו הרובין תשובתן הנ"ל דאף מחזיר ולא דוקא מחזיר דהרי ק' ממשנתינו נמצא כשר בשחיטה למעוטי מאי וע"כ מסקינן למעוטי מוליך ומביא א"כ קמה מסתברא דלעיל וק"ל:

ובזה ניחא נמי דלא אמר למעוטי דלא אמר ברי לי דכשר במליקה ופסול בשחיטה אלא ממ"נ הא תנינא לי ברישא השוחט מן העורף וכו' ובמאי איירי אי בהחזיר סי' וקמ"ל לא בעי' במליקה ברי לי וא"כ סיפא כשר בשחיטה למעוטי מאי הא דין דברי לי כבר שמעינן מרישא וע"כ דקוצץ ויורד א"כ תו ממילא לא שייך ברי לי במולק כנ"ל וא"כ ע"כ השוחט מן העורף בלא החזיר סי' והמולק כך כשר אפי' לכתחלה דאף מחזיר סי'. וממ"נ מוכח אף מחזיר סי' דוקא קוצץ א"כ ע"כ השוחט מן העורף בלא בהחזיר דאי בהחזיר ואומר ברי לי הא לא שייך כן במולק דקוצץ. ואי נימא גם מוליך ומביא כשר וע"כ נמצא כשר בשחיטה וכו' כשר במליקה פסיל בשחיטה למעוטי לא אמר ברי לי וא"כ ע"כ רישא השוחט מן העורף בלא החזיר וכשר במליקה לכתחלה ומוכח ממ"נ. והרוחנו לישב דברי הרא"ם פ' ויקרא שהקשה בלח"מ פ"ז ממעה"ק שכ' דעולה ויורד כשר ואפ"ה פסיק אף מחזיר סי' ולהנ"ל ניחא וק"ל:

לא למעוטי שן וציפורן. עפירש"י די"מ אתלוש קאי י"ל הני י"מ ס"ל דאי מחובר מאי פריך בפשיטות הא תנינא לה והיינו השיניים והציפורן הא התם מפרש מפני שהם חונקין ויש לדחוק דגם אציפורן קאי כמו שמוכרחים לומר לעיל י"ו ע"ב ובתוס' שם ד"ה תלוש ע"ש. אע"כ אשן וציפורן תלוש קאי דפסול במליקה ופריך תנינא מלק בסכין מטמא בגדים כמ"ש תוס' ואין לומר אי ס"ד מחובר לא תנינא א"כ נימא למעוטי מחובר דפסול בשחיטה. י"ל דלבני ר' חיי' מקשה ור"ח הא ס"ל מחובר כשר לשחיטה עיי' לעיל י"ו ע"א ויו דכתיב אאופתא ע"ש. ואמנם לפ"ז למאי דלא קיי"ל כר"ח ומחובר פסול לשחיטה ולא תנינא לי' בהדיא א"כ לק"מ אהרובין די"ל למעוטי מחובר ומיושב ק' הלח"מ אהרא"מ הנ"ל וק"ל:

ועיין לקמן רפ"ב כ"ח ע"א תוס' ד"ה רבי היא וכו' ע"ש א"כ לפי דברי הרא"ם דאפשר דלבני ר"ח דמחזיר סי' וכו' ס"ל נמי דמוליך ומביא כשר. ולפמ"ש אני בישוב ע"ד הראשון הנ"ל אפשר דס"ל נמי מחובר כשר א"כ התם בנזיר כ"ט ע"א דאמרינן ריש לקיש דס"ל לחנכו במצות אין שחיטה לעוף מן התורה אין מן ההכרח די"ל מחזיר סי' ומוליך ומביא וס"ל מחובר כשר בשחיטה ואין כאן נבילה. וצ"ע דלא משמע כן קצת לקמן ק"כ ע"א דאמרינן לר"ל נבלה הותרה בכללה אצל מליקה וא"כ ע"כ יש שחיטה לעוף מן התורה ומליקה היא נבלה דלא כנ"ל:

אין עיקור סי' בעוף. כאן פירש"כ כבה"ג וכ' ריטב"א שחזר בו רש"י מפירושו דלעיל ט' ע"א ומשמע לפי פירושו לעיל עיקור דהכא נמי בפגימת סכין וא"כ יש סברא דלמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ואין עיקור סי' בעוף אין פגימה מזיק בעוף וישתקע הדבר ולא יעלה על הדעת ח"ו אע"ג דבלאה"נ לא קיי"ל הכי אלא כרבא בר קיסי דשחיטה יש עיקור. מ"מ אפי' להס"ד דאין עיקור כלל ושמואל אליבא דתני רמי בר יחזקאל ס"ל הכי חלילה לומר כן. אלא לעולם הוה ס"ל לרש"י דברייתא דשחט את הושט ונשמטה הגרגרת לעיל יוד ע"א אין לפרש אלא מטעם ה"ג דטריפה לא הוה אלא דליכא הכשר שחיטה. אך עיקור דלעיל ט' ע"א לא ניחא לי' לרש"י לפרש בשמיטה משום דלא דמי לשאר הלכ' שחיטה דרסה החלדה כמ"ש תוס' שם ט' ע"א ד"ה כולהו תנינהו. והכא עיקור דשמעתין א"א לפרש אלא בשמוטה מודה רש"י דשמוטה קאמר ואפשר דלשון עיקור כולל שניהם ויתפרש לפי הענין לעיל יתפרש בפגימת סכין והכא בשמוטה. או נימא רש"י חזר בו כשהגיע לשמעתין ומודה דעיקור דלעיל נמי בשמוטה מיירי. אבל חלילה להעלות על דעת דיש שום סברא דפגימת סכין אינו פוסל בשחיטת עוף:

<מהדורה תנינא> והלכתא כר"ח ב"א דקאי ר"נ כוותי' הקשה מהרש"א תיפוק ליה דכל עדות הלכתא היא עיין בס' קרבן, אשם יישוב נכון אלא שנדפס בטעות, וכבר כתבתי לעיל מה שנ"ל ליישב ובלאה"נ לא הבנתי מ"ט לא קשי' ליה על רב ושמואל דפליגי לכאורה על ר"ח ב"א והא כל עדות הלכתא היא. וכן קשה על ר' פפי דאמר פגע בחיטי טריפה ומספקא להש"ס אי פגע למטה ולא נגע קאמר לפירש"י, וא"כ יהיה דלא כר"ח ב"א דמכשיר עכ"פ למעלה קצת מטבעת העליונה אבל האמת דלק"מ דאינהו כולהי ס"ל דרחב"א ס"ל ממש כריבר"י ואמוגרמת דרבנן קאי וכס"ד דהש"ס דמקשה אריב"ל ואומר אה"נ ולא אסקי אדעתי' תי' הש"ס א"כ העיד עלי' מיבעי' ליה. וע"כ קאמר הש"ס הלכה כרחב"א כמו שפי' ריב"ל הואל וגם ר"נ קאי כוותי' והתיר משיפוי כובע ולמטה עיין וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף