חתם סופר/חולין/יח/ב

חתם סופר חולין יח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מבבל לא"י וכו'. פי' כיון דאנן כייפי להו לאו שפיר דמי למחזי יהורא להחמיר בפניהם ותלמיד המחמיר לפני רבו חייב נידוי עיי' בב"ק גבי עשרה תנאים שהתנה יהושע עובדא דיהודא בן נקיסאי ועמג"א סי' ס"ג סק"ב ובפ' מקום שנהגו אמרינן נמי דמא"י לבבל לא בעי למעבד חומרי מקום שהלך לשם מהאי טעמא דלא שייך מחלוקת כיון דידעו דבני א"י חשובו טפי לא יתקוטטו:

ה"מ היכי דדעתו לחזור. עיי' תוס'. ורדב"ז ח"א סי' ע"ג הסביר דדעתו לחזור מיד כמו רבב"ח ליכא למיחש למחלוקת וסגי בכוסוי בעלמא ככותאי. ובאין דעתו לחזור כלל כר' זירא. פקע מיני' חומרא מקום שיצא משם לגמרי. ומשנתינו דר"פ מקום שנהגו מיירי כגון בחורים בישיבת רבם שדעתם להתעכב ולחזור אחר כמה שנים בהא לא פקע מינהו חומרת מקום שיצאו משם כלל. אך כיון שמתעכב זמן רב לא ישנה מפני המחלוקת ויעשה כחומרת שניהם וע"ד שלום. והשתא הא דקאמרינן בפסחים ה"מ אין דעתו לחזור ר"ל דמתני' מיירי שאין דעתו לחזור מיד כרבב"ח אך דעתו להתעכב זמן מה. ודאמרינן בשמעתין ה"מ שדעתו לחזור פי' לאחר זמן לאפוקי מר"ז שלא הי' דעתו לשוב לח"ל לעולם ולא פליגי שמעתתא אהדדי ע"ש:

וכשאני לעצמי בקונטרס לסוגיא דמנהגים כתבתי די"ל מאי דאמרינן בשמעתין ה"מ כשדעתו לחזור לא קאי אמתני' דר"פ מקום שנהגו דנימא דמיירי בשדעתו לחזור דאדרבא הא אמרינן התם דמיירי באין דעתו לחזור. אך הכי קאי אהמקשן שהקשה בפשיטות ולית לי' לר"ז חומרי מקום וכו' ופי' רשב"א מידי ספיקא לא נפקא דלמא מקום שיצא משם לא מחמת מנהג בטעות נהגו אלא ידעו הדין וקבלו כך עליהם. ומספיקא יש להחמיר כך הי' ק' המקשן ערשב"א וע"ז תי' ה"מ דספיקא להחמיר אי דעתו לחזור אז אקרקפתא דידי' עדיין מונח חומרת מקומו מדינא דלא יחל דברו אז ספיקו להחמיר אבל ר"ז אין דעתו לחזור הי' ונהי אפ"ה מחומרא צריך לנהוג מ"מ ספיקא להקל ובניתי יסודי על דברי ש"ך י"ד סס"י פ"ב ולא כדבריו ממש אלא שאין כאן מקום להאריך בזה ושם בארה בעזה"י:

נהרא נהרא ופשטי'. פי' בבבל גופי' מקומות מקומות יש ומשו"ה קיי"ל הכא כריבר"י וכרחב"א דקאי ר"נ כוותי' ולא כרב ושמואל אע"ג דאמרינן לעיל בסמוך באתרי' דר"ז בבבל היו נוהגים כרב ושמואל ודלא כריבר"י ואנן בתר בני בבל גררי' כמ"ש הפוסקים לקמן פא"ט דף נו"ן גבי אקשתא ודאייתרא מ"מ היינו כבני בבל נגד בני א"י אבל הכא דבבבל גופי' מקומות יש שאני ופשוט:

גיסא גיסא. פי' ריטב"א דר"ל הי' גיסו של ר"י ואמר גיסי הגיס לבו בזה. ונ"ל רש"י מיאן בזה דא"כ לקמן י"ט ע"ב גבי נכרי נכרי נמי נימא הכי דקרי לי' לר"א נכרי ע"ש פירש"י ד"ה נכרי נכרי אע"ג דיש לומר דמצינו בעלמא דאמר ר' יוחנן על ר"א הדין בבלאה שהי' מבבל ולמד לפני ר"י בא"י וא"כ קרי לי' נכרי הבא מארץ רחוקה ועיי' תשובת מהרי"ט דמותר לומר כן ע"ד מליצה גבי ואת בני יהודה מכרתם לבני יון מ"מ הכא דנכרי ממש נמי קאמר שחיטת נכרי ממש ע"כ לא ניחא לי' לרש"י דקרי לי' נכרי אפי' ע"ד מליצה אלא לגלג וה"ה :

שייר בחוטי וכו' מלשון רשב"א ושארי ראשונים משמע דלרש"י אפשר מהדורא קמא מיירי הכל שתחלת שחיטתו ורובו הי' בתוך הטבעת והגרים ופליגי עד היכן יגיע מקום הטיית סכינו אי עד חוטי או או שיפוי כובע וכשיטה יותר מזה פסול גם לרחב"א אבל תחלת שחיטה לכ"ע ליכא אלא מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה. ומלשון פי' משנה לרמב"ם וכן בחיבורו למעיין שם הבנתי עוד דהני חוטי גדלים למעלה מטבעת הגדולה סמוך לחללו מאד ומשתרבבים לתוכו וכן ראיתי ובל"א דיא מאנדלין וכשמותח ראשו הם חוץ לחלל הטבעת וכשכופף ראשו וצווארו לפעמים המה וגם שיפוי כובע יורדים לתוך חלל הטבעת וכ"כ בכרתי ע"ש והשתא לעולם מתחיל לשחוט בטבעת הגדולה ומ"מ פוגע בחיטי ואפי' בכובע עיי' בפנים בפי' המשנה ותראה כי כן הוא נמצא לשני הפירושים הנ"ל אין מקום שחיטה למעלה מטבעת ולזה התנבאו כל הנביאים בסגנון א' דמייתי ש"ך רס"י כ' ולדעתי יש לעיי' אי להתיר אפי' בה"מ בלמעלה מטבעת הגדולה:

<מהדורה תנינא> ומוגרמת פסולה, העיד ר"ח בן אנטיגנוס על המוגרמת שהיא כשרה, אין הכוונה שיהי' מוגרמת כשר לגמרי ויכול לשחוט בכל מקום שירצה שהרי גם לר"ח ב"א יש מקום קבוע לשחיטה אך אטבעות שמוזכר בבריתא קאי דהבריתא מתחיל בטבעות, ואמר על זה ומוגרמת שנוטה חולין למקום הטבעות הנזכר ברישא פסולה, ור"ח ב"א העיד על אותה ההגרמה שהיא כשרה כי עדיין יש מקום שחיטה חוץ להטבעת, אבל לא נתן גבול אי דוקא כחוט השערה למעלה מהטבעת הגדולה ולא יותר או אפי' שייר בחיטי נמי זה לא הוזכר בעדותו, ומ"מ נ"ל קצת מלשון התוספתא דמייתי רש"י דקתני מקום השחיטה מהטבעת הגדולה וכו' ומוגרמת פסולה משם ולמעלה דהאי משום ולמעלה מיותר לאשמועי' כח דהתירא דר"ח ב"א מתיר עוד משם ולמעלה טפי דהיינו שייר בחיטי וכר"נ לקמן דכל משיפוי כובע ולמטה כשרה דהיינו שייר בחיטי, ובזה מיושב מאי דמסיק הש"ס לקמן הלכה כר"ח ב"א הואל וקאי ר"נ כוותי' והקשה מהרש"א דה"ל למימר כל עדות הלכתא היא, והא"ש דבעדותו לא הזכיר אלא מוגרמות חוץ לטבעת ואפשר כחוט השערה למעלה ומנ"ל להתיר שייר בחיטי' אע"ג דבתוספתא מוכח כן מ"מ הא התם לא תני העיד, וע"כ הוצרך לומר משום דקאי ר"נ כוותי'. והא לא אמר קאמרי הכי קאמרי הלכה כמותו בטבעת הגדולה ואין הלכה כמותו בשארי טבעות, ופירש"י לא אמר כלום קאמרי שאין הלכה כמותו, משמע מזה דברירא להו לרב ושמואל שאין הלכה כמותו שהרי לא אמר כלום אמרו, וקשה דבב"ק צ"ט ע"ב מבואר דספוקי מספקי להו דמשו"ה פטרו רב לטבחי, תו צ"ע דרש"י שם שינה טעמו ופי' כאית דמפרשי דדחי הכא בשתי ידים. והנלע"ד דודאי מה שהקשה רש"י מהתוספתא יש ליישב לשיטת ר"ה דמכשר בהגרים ושחט והגרים ופוסל בשחט והגרים ושחט וכ' הר"ן סברתו דס"ל דמקום הגרמה ה"ל כמקום שחיטה וכל שהוא מקום שחיטה טפי ראוי לפסול יותר בשחט והגרים אח"כ. והנה סתמא דתוספתא מיירי שהתחיל בשחיטה ואח"כ הגרי', וכיון שכן י"ל לעולם כאית דמפרשי ושייך הגרמה בין למעלה סמוך לראש בין למטה מהטבעת וכסברת אית דמפרשי, והא דנקט בתוספתא סמוך לראש לא מיבעי' קאמר לא מיבעי' למטה דהוה מקום שחיטה טפי מלמעלה דהגרמה פוסלת אעפ"י שהתחיל בשחיטה אלא אפי' למעלה דלא הוה מקום שחיטה כל כך ה"א בכה"ג כיון שכב.ר שחט רובו במקומו תו לא מיפסל בהגרמה כזו דה"ל כחתך ברגל קמ"ל דלר"ה גם זה מיחשב כבמקום שחיטה ולא קשה כלל ק' רש"י. וממילא דלא ק' נמי ק' הש"ס על רב ושמואל מבריתא דהשוחט בשאר הטבעות דהרי אפשר לפרש כפי' אית דמפרשי ולק"מ מהך בריתא כמ"ש רש"י דבריתא לא נזכר הגרמה וממילא דלא צריכין לתי' הש"ס דבתרתי פליג ר' יוסי ולא אמר כלום קאמרי אלא כפשוטו דר"י לא פליג על רבנן בהא קאמרי ולא שהי' ברור להם כך אלא מספקא להו אולי ר"י מודה בהו לרבנן ואולי פליג ומשו"ה פטרו לטבחא התם והוה א"ש הכל, והא דלא משני הש"ס כן היינו משום דרב יוסף איירי בשמעתין דמרב יהודה גמיר ורב יהודה פוסל לקמן הגרים ושחט והגרים ומכשיר בשחט והגרי' ושחט משום דאזל בתר מיפוק חיותא ולית ליה דמקום הגרמה הוה כמקום שחיטה עיי' בר"ן ורז"ה וא"כ ליכא לשנויי בתוספתא כמ"ש לעיל דרבותא קמ"ל אע"ג דלמעלה לא הוה מקום שחיטה כל כך וכנ"ל דז"א דלר' יהודה לא תלי' בהכי ואין בזה שום רבותא, וע"כ כפירש"י דלא כאית דמפרשי וקשה שפיר מהך בריתא דהשוחט בשאר הטבעות, והוצרך לשנויי' דלא אמר כלום קאמרי ושפיר דחי רש"י בשמעתין דברי היש מפרשי', אמנם התם דקאמר ספוקי מספקא ליה לרב ע"כ ליכא למימר דלא אמר כלום אמרי דא"כ לא היה מקום לספק וע"כ דס"ל כאית דמפרשי וכרב הונא דלדידי' לק"מ מתוספתא וממילא דלא ק' נמי ק' הש"ס דשמעתין ולא אתאינן נמי לתי' הש"ס. וא"ש וק"ל.

כי סליק ר"ז אכל מוגרמת וכו' הענין היה שהיה מנהג מקומות שלא לאוכלו וסבר ר' יוסף למימר כי אותן המקומות קבלו עליי' כרב ושמואל אמנם מודה ר' יוסף שיש מקומו' שלא קבלו עליה' אותה החומרא כדאמר לקמן בעצמו, נהרא ונהרא ופשטי', ואי הי' כן שקבלו עליי' כאותו דיעה אזי לא מהני אין דעתו לחזור ועמ"ש מג"א סי' תר"ץ סקכ"ב, ואמנם ר"ז ס"ל לא אמרה רב ושמואל מעולם. ורק מנהג המקומות להחמיר משום סייג וגדר נהגו כן, וכיון שאין דעתו לחזור פטור ממנהגם ועפר"ח בא"ח סי' תס"ח מ"ש בשם הרדב"ז בענין זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף