חתם סופר/חולין/טז/ב

חתם סופר חולין טז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דלמא פרושי קמפרש וכו' ואיבעי' לא איפשטא ופליגא. הרי"ף והרמב"ם ורוב הראשונים פסקו להקל עיי' מלחמות ה' והר"ש והטור פסקו כהרז"ה להחמיר וכ' רמב"ן דע"כ לא איבעי' לרבא אלא משום דבהכשר פליגי אבל לר"פ דגם בהכשר כתלוש דמי ה"נ בשחיטה ורא"ש כ' מדאסיק רבא דבברייתא אין הכרע דמדיוקא דרישא איכא למידק דוקא כעין סכין שרי אבל צור בכותל מערה לא ומסיפא איכא למידק איפכא א"כ ליכא למידק מיני' מידי ואזלינן להחמיר ולכאורה נ"ל לר"א דשני לעיל בהכשר תברא א"כ כבר אשכחינן תנאי דפליגי אמרינן בהך ברייתא נמי תברא ולר"פ דלא בעי לחדש תנאי וס"ל לעיל כתלוש לענין הכשר הכא מתרץ ברייתא איפכא דומי' דסכין כשר הא אי מבטל לי' נעשה כקנה העולה מאלי' ופסול. וטעמא לחלק דבהכשר כתיב כלי ומחובר אפי' מבטל לי' לא בטיל שם כלי מיני' הכא ויקח כתיב וכיון שמחובר ומבטל לי' שוב אינו ראוי ללקיחה. והנה תוס' הקשו מה עלה על דעת רבא. ותירצו תוס' דמסופק דלמא מתני' ר"ח היא. הנה למאי דקיי"ל כרב ענן דלקמן דבהמה למעלה אפי' בדיעבד פסול כמ"ש תוס' ד"ה אמר שמואל א"כ לא משכחת דיעבד דמתני' אלא בהמה למטה ולפי דתנן בברייתא בכל שוחטין בין בתלוש וכו' וע"כ איכא לר"ח צד דלכתחלה כשר ולרב זביד לא מיתרצו מתני' כר' חיי' דבהמה למעלה אפי' בדיעבד פסול ובהמה למטה אפי' לכתחלה וע"כ מתני' רבי הוא וסתם צור מבטל בכותל ומוכח להקל. ואמנם ר"פ לטעמי' דלא מתרץ תברא וא"כ ברייתא דידן נמי נעשה כקנה העולה מאליו ופסיל ע"כ דחיק ומוקי לברייתא בעופא דקליל שרי ר"ח לכתחלה אבל בבהמה צוואר למטה לכתחלה אסור ומשנתינו ר' חיי' אבל לרב אפי' בדיעבד וכשיטת הרא"ש ואי משום דתנן במתניתין ציפורן כבר כתבתי לעיל דיש ליישבו גם לרב חיי':

קינוח פי מכה קאמרינן. עיי' מג"א דסכנתא דשיניים נושרות היינו ע"י כשפים ובזמניהם שהי' מפנים בשדה אבל בזה"ז לית לן בה ועיי' ת"ח הקשה א"כ למה לי' לדחוקי קינוח פי מכה לימא בבית דליכא כשפים. ולק"מ בזמניהם שהי' רוב בתי כסאות בשדה אסרו אפי' בבית משא"כ בזמנינו ועמג"א רס"י תס"ח לענין גילוי ועמג"א סי' שי"ב סק"ה. וע"ש סק"ד וצ"ל כשפים שע"י חרס לא שכיחא כולי האי ועדיף לקנח בו מבמוקצה ומוקצה עדיף מדבר שהאור שולט בו דשכיחא הזיקא טפי טובא:

הכל בשחיטה ואפי' עוף. כ' רשב"א ואתי לאשמעינן דשחיטת עוף דאורייתא:

כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אוות נפשך תאכל בשר. הנה מרישא דקרא כי תאוה נפשך לאכול בשר יליף ראב"ע למדה תורה ד"א שלא יאכל בשר אלא בהרחבת גבול ולתאוה. ואין חולק על זה ופסקה רמב"ם בה' דעות וכן רש"י בחומש אך בסיפא דקרא דכתב בכל אותו נפשך תאכל פליגי ר"ע ס"ל כולי' קרא לכראב"ע אתי ובשר תאוה לא נאסר מעולם ור' ישמעאל ס"ל דסיפא לאסור בשר תאוה אתי. כן כתב בס' נחלת יעקב בביאור רש"י על התורה ואמת הדבר ונכון לע"ד:

שבתחלה נאסר להם בשר תאוה. פירש"י מקרא דואל פתח אוהל מועד לא הביאו וכ"כ רמב"ן בתורה שכן הוא פשוטן של מקראות וכל הראשונים הביאו כל המדרשים אומרים כן ופי' תוס' א"א להולמו דהיכן נאסר להם בשר תאוה בשלמא לר"ע י"ל מדאצטריך לצוות על השחיטה ש"מ עד עכשיו לא נאמר דבר וממילא נחרו ואכלו דודאי לא הרגו בקופיץ דה"ל טרפה ונבלה וע"כ הי' מיתה בסימנים אך ע"י נחירה. אבל לאסור בשר תאוה מנ"ל ע"כ פי' הר"ן נהי דקרא אקדשים בחוץ קאי לדורות מ"מ במדבר הי' דין כל בהמתם כקדשים בזה"ז וחייב כרת על שחוטי חוץ. אך לא היינו יודעים זה אלא מלשון בכל אות נפשך נבין שעד עכשיו הי' נאסר בשר תאוה בכלל קרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו:

לעולם שוחטין ואוכלין מיבעי' לי'. האריך רש"י בפירושו והיכי שביק לעיקר מילתא וכו' ע"ש דלרש"י דאיכא משום שחוטי חוץ א"כ הוצרך לאשמועי' דשוחטין ואינו חייב כרת. אך הכא עיקר מס' בהכשר אכילה ודיני שחיטה וטרפות וניקור וכדומה אבל קדשים עיקרו במס' זבחים וא"כ איך שביק עיקר אכילה דמס' מיירי בי' ונקיט שחיטה:

מעיקרא מ"ט איתסר משום דמקרבי למשכן. פי' דכתיב ואל פתח אוהל מועד לא הביאו. ולבסוף מ"ט אישתרי משום דמרחקי. פי' דכתיב כי ירחק. ומכאן משמע כפירש"י דלהתוס' לא הו"ל לחלקו לשתי בבות מ"ט איתסר משום דמקרבי ולהתוס' היכי רמיזא איסורא וטעמא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף