חתם סופר/חולין/ו/ב

חתם סופר חולין ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשר את שהוא נותן לה. בתי"ט הקשה גבי טוחן נמי יעשר את שהוא נותן לו. ולכאורה י"ל עפ"י שכ' תי"ט פ"ג משנה ב' גבי הלוקח ירק מן השוק לא יחזיר עד שיעשר דפריך ירושלמי ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו פי' שיפרישו ממנו על הטבל ומשני עושה אותו צבור לפניו פי' וירגישו הלוקחים שכבר עישרו חבר ע"ש. והנה בטוחן לא שייך זה צוברו לפניו וא"כ בין מעשר שהוא נותן בין אינו מעשר איכא מכשול א"כ שב וא"ת עדיף. אך צריך ישוב במשנתינו דפונדקית נמי איך ניחוש שהוא מרוב ע"ה המעשרים ותחליף לטובתו כדמסיק. ותכשל להפריש מזה על מקום אחר ויש לדחוק בזה. מ"מ הרוחנו שי"ל שזהו דעת ר' יוסי אין אנו אחראין לרמאין ופי' ר' שמשון דת"ק ס"ל לטובה ור' יוסי ס"ל לרמאות מתכוונת ולהנ"ל ר' יוסי ס"ל ממ"נ אם הוא מרוב ע"ה מעשרים ואזל י"ל לטובה מתכוונת א"כ אי מעשר מה שנותן לה איכא מכשול כנ"ל שתפריש מזה למקום אחר. ואי נחזיקנה במיעוט ע"ה שאינם מעשרים וליכא מכשול מ"מ אותן ע"ה שונאים חכמים כמבואר ס"פ אלו עוברין ואי מחלפת לרעה מתכוונת ואין אנו אחראין לערבאין:

שחברתה נותנת לה ואוכלת פירש"י דעביד אינש דמנשי ואכיל מאי דיהבי לי' עכ"ל משמע מעצמה לא מנשי' לאכול מה שאינה שלה וא"כ קשה אמאי לא תטחון בזמן שהיא טהורה לת"ק הלא לחברתה לא חייש ת"ק והיא לא מינשי'. וי"ל דהמהרש"א הקשה הא פועל אוכל קודם גמר מלאכה ושמעתי בשם הגאון מ"ה בער באסקוויץ זצ"ל שהי' אב"ד בק' פרוסטיץ דקיי"ל בש"ע ח"מ סי' של"ח ס"א שלא יטול בידו ויאכיל לבהמה וה"נ בפועל הוא אוכל אבל אחר לא יתן לו ולק"מ ק' מהרש"א. וא"ש רש"י הנ"ל דבזמן שהיא טהורה והיא אוכלת בעצמה ואין כאן גזל איכא למיחש שתטעה ותאכל בלי מעשר כדחיישי' בכל איסורין שמשו"ה אין ליגע בחמץ בפסח. ועמ"ש מג"א לענין יוה"כ (סי' תרי"ב סק"ו) ומ"ש תוס' דהא מותר לקבל דבר מיעוט מן הנשים וי"ל הכא כששוכר אשת חבר לטחון ויודע שהיא טמאה ואינה יכולה לאכול בשעת מלאכה ע"כ מוסיף על שכירתה כדמשמע בהדיא בב"מ צ"ו ע"א וא"כ הוה גזל גמור אם נותנה לה לאכול כיון שהוסיף לה שכירות על זה. ומיושב נמי קו' ממתני' דגטין דבוררת ונוגעת י"ל ע"פ מ"ש סמ"ע דכל התבואות משנגמרה מלאכתן למעשר שוב אין הפועל אוכל חוץ בחטין שסתמן לטחינה ולעיסה עומדין ולא נגמרה מלאכתן לחלה וא"כ התם בוררת מיירי ברוב תבואות שאין עומד לעיסה וכבר נגמרה מלאכתן למעשר ואין הפועל אוכל וליכא למיחש דמנשי' לאכול מה שאינו שלה ומשתטיל את המים בתבואת חטים איירי. וע"ש בריטב"א בגטין נמי מפרש דבבא משתטיל את המים מילתא אחריתי היא ע"ש. וטוחנו מיירי התם בטמאה וכת"ק דרשב"א כמ"ש תוס'. אבל בשמעתין דמיירי בטוחנות קמח ומעותד לחיוב חלה לכן לא תטחון כשהיא טהורה דכיון דלא נגמרה לחלה תאכל:

ומה שהקשו תוס' דהא בתוספתא דטהרות מיתני' ולא בדמאי ע"ש פ"ח דטהרות בר"ש יש ללמוד תי' על ק' זו דבתוספתא דטהרות הגירסא אשת ע"ה טוחנת עם אשת חבר ומיירי אשת חבר עיקר ואשת ע"ה פועלת עמה בטחינה ומשום טומאה וטהרה וכפי' תוס'. אך בשמעתין מייתי ברייתא אחריתי דגרסינן בהיפוך אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה העיקר ואשת חבר נשכרת אצלה ומיירי מדמאי. ופריך שם מדמאי. אלא שהר"ש כ' שאפי' לפי גי' זו י"ל אשת חבר עיקר דלפעמים מיתני' כן כמו יפה ת"ת עם ד"א. והנה זהו פלוגתא ישינה בין בעלי התוס' עיי' תוס' ישנים שלהי יומא במתני' יה"כ מכפר עם התשובה. ובמק"א כתבתי דמתני' סותרת עצמה מיני' ובי' יפה ת"ת עם ד"א. וכל תורה שאין "עמה" מלאכה בטלה אע"כ הכי קאמר מי שמלאכתו עיקר יפה ת"ת "עם" ד"א שיקבע עתים לתורה עכ"פ. ומי שתורתו עיקר. עכ"פ יעסוק קצת במלאכה כי כל תורה שאין "עמ"ה" מלאכה סופה בטלה וצדקו דברי רש"י לפ"ז. ובפרט בפועל העושה עם בעה"ב דמצינו בלשון חז"ל עשה "עמי" ואיני זנך ובלשון קרא כשכיר כתושב יהי' "עמו" אם בעליו "עמו" לא ישלם אם בעליו של בהמה עם הבעה"ב במלאכתו שהבעליו הוא הפועל עמו הבעה"ב. וה"נ אשת חבר הוא פועלת בטחינה עם אשת ע"ה ולענין דמאי וכפירש"י. אמנם אמת הוא שברייתא זו שנוי' גם בתוספתא דטהרות בהיפוך אשת ע"ה עם אשת חבר ולענין טהרה כפי' התוס' וצ"ל הא דאר"ש התם דמגזל גזלה אע"ג דלענין חשד טהרות איירינן מ"מ ע"ה נחשד נמי על גזל השבט ע"כ נחשד נמי על הגזל דעלמא לר"ש משא"כ לת"ק. והא דפריך ש"ס הכא אע"ג דת"ק פליג ס"ל לש"ס נהי דפליג אגזילה לא יחלוק אחליפין דאפושי פלוגתא לא מפשינן:

וכתת נחש הנחשת וכו' ולא הו"מ לשנויי כדמשני בפ' במה בהמה שכ' תוס' ד"ה אלא מקום וכו' אחרונים לא עשו ותלה הכתוב לשבח דשאני הכא דהכתוב מגנה את ישראל עד הימים ההם הי' מקטרים לו ויקרא לו נחושתן ואי ס"ד אסא ביערו לא השתחוו לו ישראל אח"כ. אע"כ לא ביערו והם חשבו מסברא כיון שעכ"פ בזמניהם של אסא ויהושפט לא עבדו ישראל שום ע"ז ולא הקטירו לנחושתן כי הם השיבום בתשובה. והי' הנחש עומד לנס להתנוסס לזכור חסדי ה' ונפלאותיו וסברו הם כיון שעתה הוא עומד לפרסם נס אין לחוש שמא ח"ו יחזרו ישראל לקלקלה לעע"ז ולהקטיר לו אין רשות למעט כבוד ה' בודאי מפני הספק של אח"כ. וחזקי' סבר דחיישינן שמא יחזור הדבר לקלקלה וספק ח"ה חמיר מודאי ק"ה. ומדחזינן דהודו לו חכמי דורו כמבואר במתני ס"פ מקום שנהגו וחכמי הדור המה יושבי לשכת הגזית אשר עליהם כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית ויגידו לך מן המקום אשר יבחר ה' ש"מ משמיא אסכימו על ידו. וא"כ הא דלא גילה הקב"ה רק זה לקדמונים ש"מ מקום הניחו מן השמים להעלים דבר מעיני הראשונים להתגדר בו אחרונים. וע"ז כתיב יצפון לישרים תושי' הקב"ה מטמין ומצפין תושי' ותורה מעיני ישרים עד שיביא מי שנפל זה בחלקו וגורלו. וע"ז אנו מתפללין ותן חלקינו בתורתיך שעכ"פ כל א' יזכה לחלקו הצפון לו למען לא ניגע לריק ח"ו ועיי' בסמוך אי"ה:

<מהדורה תנינא> התם נמי מורי' ואמרה תורא מדישי' קאכיל הקשה מהרש"א הא פועל אוכל באמת בשעת מלאכה, ונעלמה ממנו הלכה ברורה דאחר לא יתן לו לאכול כמבואר בח"מ סי' של"ז גבי בהמה כהאי גוני ע"ש זה שמעתי בשם הגאון מו"ה בער באסקוויץ זצ"ל א"בד בק"ק פרויסטיץ ובחי' ס"פ הניזקי' הארכתי בזה ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף