רש"י/חולין/ו/ב

רש"י חולין ו ב

ולעלמא. דליכא למימר להטיב מתכוונת:

לא חיישינן. שמא תחליף ליטול היפה לעצמה:

והתנן הנותן לפונדקית שלו. לתקן לו עיסה וקדירה:

מפני שחשודה מחלפת. והא הכא דלאו לטובה היא דאיש נכרי הוא ובמסכת דמאי תנינא לה ולא קתני המתקלקל אלמא על הגזל חשודה:

התם נמי מוריא כו'. התם נמי לטובה היא מתכוונת והא דלא תנא בה המתקלקל משום דאפילו אין מתקלקל נמי אם נצטנן הלחם קודם שאכלו מחלפת ליה דמוריא הוראה לעצמה לטובה אני מתכוונת בר בי רב ליכול חמימא כו' אבל נותן לשכנתו אין לה לחוש עליו ולא מחלפת לטובה שהרי אין סמוך עליה תמיד כאכסנאי ולהרע נמי לא חשידא אגזל:

ולאיחלופי. לגזול לא חיישינן:

טוחנת. מסייעת להנהיג את הרחיים כשהיא טוחנת את התבואה של עם הארץ:

בזמן. שאשת חבר טמאה ליכא למיחש שמא תשכח ותתן לתוך פיה דבר שאינו מעושר דכיון דטמאה היא אינה רגילה ליגע במה שהיא עסוקה בו שמא תטמאה וסתמה עומדת מרחוק היא ולא נגעה:

אבל לא בזמן שהיא טהורה. דהואיל וסתמה נוגעת חיישינן שמא תשכח ותאכל:

שחבירתה נותנת לה ואוכלת. אלמא שחשודה לגנוב משל בעלה ולהאכיל את חבירתה ואשת חבר אע"פ שאינה רגילה לא לאכול גזל ולא לאכול דבר שאינו מעושר חיישינן לשכחה דעביד אינש דמינשי ואכיל מאי דיהבי ליה אבל לתת לאחרים אי לאו דחשודה ורגילה בגזל לא מינשיא:

מוריא. היתר לעצמה:

תורא מדישיה קאכיל. וזו הואיל ומסייעת אותה (זו) לא הוי גזל:

העיד רבי יהושע. הא נמי משום אין הקב"ה מביא תקלה על ידי הצדיקים נקט לה:

עלה של ירק. ולא עישר:

והתיר רבי. על פי עדות זו:

את בית שאן כולה. לאכול ירק שלה ופירות האילן בטבלן קס"ד קסבר רבי מאיר לאו מארץ ישראל היא ומעשר דגן בחוצה לארץ הוא נוהג מדרבנן הואיל ובארץ דאורייתא אבל מעשר ירק דבארץ גופיה דרבנן לא גזור מידי בחוצה לארץ דאי מא"י היא אע"ג דרבי מאיר ורבי אחר חורבן הוו הא קיימא לן מעשר דגן דאורייתא וירק דרבנן דקדושה אחרונה דעזרא קדשה אף לעתיד לבא כדקתני התיר רבי את בית שאן מכלל דשאר מקומות נוהג בהן:

וכתת נחש הנחשת. בחזקיהו מלך יהודה כתיב:

מקום

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

---

---

שולי הגליון

---

---