חתם סופר/גיטין/פב/א

חתם סופר גיטין פב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המגרש את אשתו וכו' עיין לעיל ע"ח ע"א בתוס' ד"ה דצריך שיאמר בשעת גירושין הרי את מותרת וכו' ומפיק לי' מקרא ונ"ל דממשנתינו מבואר כן דאי ס"ד במסירת השטר ואומר הי גיטך לה או לעדים. מתגרשת במה שכתוב בתוך הגט ושם נאמר הרי את מותרת לכל דהרי מיירי משנתינו שלא כ' התנאי והשיור בגט כדמוכח בסיפא א"כ כיון שהכתיבה שבגט אומר לה הרי את מותרת לכל אדם ובזה לבד מתגרשת מה יועיל אמירתו בעל פה לומר חוץ מפלוני וכי אתי ומרע לשטרא אלא ע"כ לא מתגרשת במסירת הכתב אלא בצירוף אמירה בעל פה הרי את מותרת אעפ"י שכבר כתב כן בתוכו צריך לכפול ולאמר דברים אלו בעל פה נמי מקרא דמייתי רמב"ם פ"א מגירושין ומייתי רשב"א ספרי לעיל נ"ה ע"א ותוס' ע"ח ע"א מקרא אחריני ע"ש ואלא מקרא דרמב"ם לא מוכח אלא שיודיע לעדים שהוא גט ולא נייר בעלמא אבל תוס' וכל הפוסקים ס"ל שצריך שיאמר גם כן הרי את מותרת ומשו"ה מצי להטיל בו שיור או תנאי בעל פה אף על פי שכ' בגט לכל אדם ועיין בתשו' מהרמ"ל סי' קכ"ג תשו' מהר"מ יפה בעל הלבושים. יש ללמוד מדבריו דאם כ' בגט הרי את מותרת לכל אדם נהי לר"א יכול לומר בעל פה חוץ מפלוני שהרי אינו סותר לגמרי מ"ש בגט אלא משייר אבל לומר אי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ז"א דסותר לגמרי מ"ש בגט ונתבטל הגט לגמרי ואינו חוזר ומגרש בו ע"ש. ואם כדבריו צ"ל הא דדריש ר"א בקרא אפי' לא התירה אלא לאיש א' היינו שכ"כ בגט ג"כ ואין דבריו שבעל פה סותרים מ"ש בגט. ומיושב קושי' הירושלמי דר"א מפיק מקרא אפי' לא התירה אלא לאיש א' ושנה משנתו שלא אסרה אלא לאיש א' וא"ש דבמשנתנו רצה לשנות דין דחוזר ונותנו לה ודין כתב ומחקו לרבנן וע"כ מיירי ברישא שכ' גט סתם הרי את מותרת לכל אדם ושוב לא מצי למימר בע"פ אלא חוץ מיחידים ולא לאוסרה אכ"ע רק ליחידים וק"ל:

אלא לפלוני. דע כי עיקור שקלא וטריא דשמעתין הוא במשייר או במתנה תנאי בגט ולשון חוץ הוא שיורא. ולשון אם לא תנשאי הוה לשון תנאי ולברייתא דריבר"י אע"ג דלשון תנאי הוא מ"מ הואיל והתנה בעניני נישואין ואישות ה"ל שיור בגט אבל בזה אין ספק דאם לא תנשאי הוה לשון תנאי. ובלשון ע"מ מצינו פלוגתא דתנאי בחולין קל"ד ע"א אי הוה כמו חוץ או כמו תנאי ובב"ב ס"ג ע"א סתם בריי' ס"ל ע"מ שיורא הוא ובנזיר י"א ע"א פליגי בי' אמוראי ריב"ל ורבינא ע"ש ובמקום אחר הארכתי בישוב הפסקים אבל אינו ענין לדשמעתין כי מאן דס"ל ע"מ שיורא א"כ הוא בסוג חוץ דשמעתין ומאן דס"ל תנאי הוא הוה בכלל תנאי דשמעתין ומיהו שמעתין וכל מס' גיטין וקידושין ריהטא דע"מ תנאי הוה אמנם בלשון אלא מספקא בשמעתין ופי' ראב"ד בתמים דעים דיש לפרש אם לא והוא תנאי או אך לא והוא חוץ ופשיט רבינא מדאשכחן בריי' בשום מקום בנגעי בתים דאלא אך לא הוא א"כ ראוי לפרש גם משנתינו הכי משום דבכולי' מתניתא עד הכא תנן ע"מ ולא תנן אלא אע"כ אלא דמתני' אך לא הוא ע"ש ודפח"ח ומ"מ צל"ע מה דמשמע מכל הפוסקים ורמב"ם ורא"ש וטור ש"ע דהעומד לפנינו ומגרש ואומר אמרינן דהוה שיורא וכוונתו אך לא מנ"ל הוא ע"כ לא איבעי' לן ולא איפשטא אלא בלשון תנא דמתני' ופשיט מלשון תנא דבריי' אבל מנ"ל בלישנא דהאי גברא אפשר שהיה כונתו אם לא והוה תנאי ולא שיור. והשיב לי תלמיד א' כיון דעכ"פ לשון מסופק וסובל ב' כוונו' א"כ לא יאמר האי גברא מילי דגירושין בשעת מסירה ואינה מגורשת וצריך לומר באותו צד דאלא אם לא הוא מיירי באומר מעכשיו אם לא תנשאי לפלוני או זמנו של שטר מוכיח למאן דס"ל הכי אבל זולת זה אם אומר ויהיה פירושו אם לא תינשאי לפלוני אינו גט עד שימות פלוני ולא נישאית לו וכמ"ש ר"ח אפי' בע"מ שאינה מותרת עד שימות פלוני או לרמב"ם דמייתי בקבע זמן שלא תינשאי לו חמשים שנה ועבר הזמן. או שתינשא מיד לא' מעריות של פלוני כגון אחיו או בנו ואביו כ"כ בס' מוצל מאש סי' ס"ז בשם ריטב"א דשמעתין: ולדידי צ"ע מה יועיל זה הלא עדיין אם תינשא לפלוני ויתבטל הגט יתבטלו גם קידושי הקרובים שנישאית להם והי' כל בעילתו זנות ואין בעילתו בזנות אוסרת לו לפלוני דאנוסת אביו ומפותת אביו אינו ערוה אלא לר"י. וי"ל לפמ"ש בתשו' הרב"י ובתשו' מבי"ט ומייתי לי' בשער המלך פ"ח מגירושין דע"מ שלא תינשאי' אין קידושי' בכלל ואם נתקדשה לפלוני לא נתבטל התנאי עד שתכנס עמו לחופה ואין נישואין בלא קידושין תחלה והכא כיון שנישאי' לא' מקרוביו של פלוני א"כ אין קידושי' קידושין דאין קידושי' תופסי' בעריות וממילא א"א לבוא לידי נישואין ולא יתבטל התנאי לעולם. ומ"ש שער המלך מלשון תוס' ד"ה אפי' וכו' שכ' או לא תיבעלי גרידא שיכולה להתקדש עכ"ל דמשמע בלא תינשאי אין יכולה להתקדש. לפע"ד כוונת תוס' אבעילה אחר קידושין דבלא תיבעלי יכולה להתקדש ולבעול אח"כ משא"כ בלא תינשאי אין יכול אלא לבעול בלא קידושין ובאחות אשתו זה וזה אינו יכול:

ונ"ל זה רמוז בלשונו של ר"ע הרי שעמדה ונישאי' לא' מן השוק שהוא מיותר אלא לאפוקי לא' מקרוביו של פלוני דאז ליכא למיחש למידי וכן מדוקדק בלשון בריי' דרבר"י שמותרת לכל חוץ מאותו איש ר"ל לכל אפי' אינם קרובי אותו האיש דהא ר"א לא חייש לפירכת ר"ע ומיירי בע"מ כאומר מעכשיו וא"כ מותרת מיד לכל אפי' אינם קרוביו. אמנם מ"ש עוד שם בס' מוצל מאש להדירה ע"ד רבי' הנאת פלוני עלי' צ"ע לסמוך על זה דהרי נחשדת ונטענת מאותו פלוני ומש"ה הטיל תנאי שלא תינשא לו וכמ"ש להדי' באותה תשו' והשתא ביושבת תחת בעלה נטענת על פלוני וקשורה בו באיסור ואיך נאמין לה על איסור נדר ובלאה"נ אמרי' לעיל ל"ה ע"א בימי רב קילי נדרי ולא אכשיר דרי ובמרדכי ר"פ המגרש בשם רב נטוראי גאון ומייתי לי' בד"מ סי' קל"ז אם נחשדת מ"מ לא יגרש ע"מ שלא תינשא לו שמא לבסוף תינשא לו ויהי' בניה ממזרים אלא יגרש סתם והב"ד יזהירם ע"ש ולא יהיב עצה להדירה ע"ד רבי' אלא ע"כ דליתא. ובאמת צל"ע מאי דפריך רבא לר"ע מ"ש מכל תנאי דעלמא. מה ענין זה לזה תנאי דעלמא לא חיישינן שתעבור ותעשה בניה ממזרים ותקלקל עצמה אבל הכא מסתמא נחשד' על פלוני חיישי' בודאי' וצ"ע ויבואר אי"ה עוד לפנינו. ואולי י"ל דהא רבא כר' ינאי משום זקן א' ס"ל דר"א מפיק מקרא אפי' לא התירה אלא לאיש אחד ובאותו הצד דר"א מודה בחוץ ופליגי בע"מ א"כ דברי ר' ינאי אמורים בע"מ דמיירי קרא שאמר ע"מ שלא תינשאי אלא לפלוני וא"כ לא מיירי קרא במגרשה ע"י חשד דכולי עלמא לא חשודי ושפיר פריך רבא מ"ש מכל תנאי וא"ש לכאורה אלא דהא לר"א קיימי' מתלמידי דב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה וא"כ ע"כ משום חשד מגרשה והא דלא התירה אלא לאחד היינו קרובו של הנחשד כדי שלא תוכל להנשא לו להנחשד מזה מיירי תורה ומ"מ פריך ר"ע דנתנה תורה מכשול דאם תעבור ותינשא לו נמצא בניה ממזרים מיהו למ"ש לעיל דא"א לנישואי' בלא קידושין וקידושין אינם חלים לא א"ש הנ"ל:

ר"א מתיר. לאותו צד דבאם לא פליגי א"כ מיירי דאומר הרי את מותרת לכל אדם אם לא תהי' מותרת לפלוני ומתיר ר' אליעזר ומינה למאי דקיי"ל בחוץ פליגי ובתנאי מודו רבנן נמי בכה"ג הוא וכ"כ הרא"ש בשמעתין דע"מ שלא תיבעלי ואו שלא תינשאי או שלא תהי' מותרת וכ"כ טור בשמו סי' קל"ז ומייתי בש"ע ולאפוקי מהרמ"ה דס"ל ע"מ שלא תהי' מותרת הוה שיור ועיין ט"ז שם הסביר בטוב בשלמא ע"מ שלא תינשאי ותיבעלי דתלי' במעשה דילה הוה שפיר גירושין גמורים רק שהתנה שלא תעשה אותו מעשה בעילה או נישואין אבל שלא תהיה מותר' לפלוני נהי דתנאי ומעשה בדבר א' לא מיקרי דתנאי בטל ומעשה קיים כיון שעכ"פ הגט מתירה לכ"ע מ"מ שיור הוה זו היא סבר' רמ"ה אלא דקשי' ממתני' כמו שהקשיתי וראיתי באבני מילואים שכ' דפליגי אי ע"מ כי האי גוני מתפרש בלשון שיור או לא. ותינח בע"מ דאיכא דוכתא דהוי שיורא כמ"ש לעיל אך משנתינו לא מיירי בלשון ע"מ אלא באם לא והאי לישנא בודאי לא יתפרש אלא בלשון תנאי ומ"מ ממילא הוי שיור כמו שהסביר ט"ז וא"כ קשי'. ונלע"ד הא לקמן פ"ה ע"ב אמרי' דבעי למכתב למהך להתנסבא וכ' שם הר"ן בסוף דבריו בשם רמב"ן דמותר' לכל אדם ה"א לא להתנסבא לשום אדם אלא מותר' בזנו' ע"ש וצ"ל עכשיו שכבר כ' כן בגט מותר' וגם להתנסבא באמירה שבעל פה בשעת נתינ' הגט סגי במותר' לחוד וכן נוהגים מ"מ נ"ל אם אומר ע"מ או אם לא תהיה מותר' לפלוני מפרשי' אינה מותר' בזנו' קאמר כי היכי דלא להוי שיורא. ובזה מיושב מאי דמייתי רא"ש בשם ריצב"א ליישב כל קו' תוס' ד"ה אבל וכו' דלהצד דפליגי בע"מ אזי הוה שלא תבעלי ולא תינשאי כמו חוץ ע"ש וקשה מה יענה במה שהקשו תוס' איבעי' דאמר אלא ע"מ הוא ובמתני' לא הוזכר לא נישואין ולא בעילה ולהנ"ל א"ש דמתני' הא מיירי שאמר לא תהי' מותר' לפלוני והיינו זנו' אבל נישואין מותרים:

ומ"מ לפ"ז מודה הרא"ש להצד דר"א בחוץ נמי מתיר שיורא אם אומר ע"מ שלא תהי' מותר' לא דחקי' למימר שלא תזני אלא הוה שיור גמור כמו חוץ שהרי לר"א חוץ נמי מותר ובזה נ"ל לקמן דקאמר בתשו' ר"ן אי בחוץ הא משרי שרי והקשה מהרש"ל תיפוק לי' אפי' לא שרי הא לא הוה בניה ממזרים ועיין דבר חריף בס' קול יהודה בשם הגאון מו"ה יונתן אבל אינו אמת. ולפי הנ"ל אי הוה מקשה רק הא לא בחוץ לא הוה בניה ממזרים מ"מ עדיין היה מקום לתשו' ר"ן בע"מ שלא תהיה מותר' דהוה כמו חוץ ומ"מ כיון שאמר ע"מ עוקר הגט ובנים ממזרים ע"כ אמר הא משרי שרי וכ' הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' י"ד הטעם דפקע משום דא"א להתירה לעלמא משום צד א"א שבה וע"כ כוונתו שתפקע ע"י בעילת אותו שמותר לו וזה שייך נמי בע"מ שלא תהיה מותר' לפלוני ולפ"ז צ"ל מ"ש ר"ע אשת איש שהיא חמורה לא כ"ש ר"ל תחלת ביאה אבל אח"כ כבר פקעה והותרה ויבוארו דברי תשו' הרא"ש האלו לפנינו אי"ה או תפיסת קידושין לא שייך כנ"ל:

יטלנו הימנו ויחזור ויתנו לה. עיין ס' הזכות דעת הרמב"ן כשחוזר ונותנו לה צריך לבאר כל דבריו היטב ואין לו לסמוך על אמירה הראשונה כלל כי היא נתבטלה וכמאן דליתא ומאי דאיבעי' לי' לאביי לקמן לראובן ושמעון מהו מאי דאסר שרא ומה דשרא אסר היינו קודם שמוסר הגט לידה וכפירש"י שם אבל אחר שכבר נתן בפסול וחוזר ונוטלו. נתינה חדשה היא זו וגם לר"א דמגורשת בנתינה ראשונה לכל עולם לא יכול לחזור ולאסור מאי דשרא שהרי כבר הותרה לכל עולם. וגם לא להתיר מאי דשייר דכיון דכבר עביד הגט דידיה בנתינה הראשונה ה"ל כשטר שלוה בו ונמחל שיעבודו ואינו חוזר ולוה בו ע"ש. ועיין לקמן פ"ז ע"ב דילכון אמר שאני הכא דקנאתו לפסול לכהונה כ' רשב"א בשם ר"ת אדרבא אי הוה קנאתו מדאוריי' לפסול לכהונה כבר נמחל שיעבודו ואינו חוזר ומגרש בו אלא פסול כהונה לאו דאורי' כפסק רמב"ם פ"י מגירושין וגרס איפכא שאני התם גבי כנסי שטח"ז כבר קנאתו מדר' יוחנן בן גודגדא ע"כ סגי בטלי גיטך אבל הכא לא קנאתו אפי' לפסול לכהונה ע"כ בעי' שיחזור ויטלנו ע"ש ושיטת רמב"ם הנ"ל יבואר לקמן אי"ה. ואמנם נ"ל להסביר עפמ"ש מהר"מ יפה בעל לבושים בתשו' מהרמ"ל דבפ' גירושין לא מצינו שיכול אדם לגרש אשתו שאוהב אותה בלבו אלא כי לא מצאה חן בעיניו ואדם כזה הכותב גט שלא תהי' מותרת לכל אדם. אותו גט אפי' ריח הגט אין בו מן התורה אך בפ' כהנים כתי' ואשה גרושה מאישה מיירי במגרש מחמת אהבה שלא תזקק ליבם ואותו יכול לגרש רק ממנו שלא תזקק ליבם ואינו מתיר לעלמא ויש בו ריח הגט מן התורה ואבאר זה לפנינו אי"ה:

ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. הקשה פ"י לימא לה הרי את מותרת ע"מ שלא תינשאי ותבעלי לפלוני אע"כ כיון שכבר אמר בפעם הראשון חוץ מפלוני שוב אין השיור הזה נעקר עד שיאמר בלי שום תנאי ומהתימה על הפוסקים שלא הביאו זה ע"ש ולפע"ד אינו מוכרח אלא הרי מתני' אתי' לאשמועינן דלא סגי בהי גיטך אלא ביחזור ויטלנו ואי הוה תנן ע"מ ה"א הכא הא דבעי ליטול ולחזור וליתן כיון שצריך לעקור בע"מ הנתינה הראשונה שהיתה בשיור אבל אי אמר סתם הרי את מותר' סגי בהי גיטך קמ"ל אפי' בהרי את מותר' נמי בעי' שיחזור ויתננו לה:

והנה בס' מוצל מאש סי' ס"ז א' חשד אשתו מפלוני ורוצה לגרשה שלא תינשא לפלוני וחשש לשיטת רמב"ן דבתרווייהו פליגי גם ע"מ הוה שיור. ויעץ לגרש ע"י שליח גט פטורים בלי שום תנאי רק עם השליח מתנה אם תינשאי לפלוני איננו שלוחו והוא מגרשה בלי שום תנאי בגירושין והגט כורת כריתות גמור רק מודיעים להאשה שהשליח הוא על תנאי שלא תינשא לפלוני ע"ש וצריך לומר הא דלא תנן במשנתינו כיצד יעשה וכו' כנ"ל צ"ל נמי מהאי טעמא דרוצה להשמיענו אפי' במגרש ע"י עצמו צריך ליטלו ממנה ואי הוה תנן תקנתא דשליח ה"א משו"ה צריך ליטלו כדי ליתנו ע"י שליח אבל אי הוה יהיב לה בעצמו סגי בהי גיטך קמ"ל. וכבר קדמו מהרי"ט ח"א ססי' ס"ו ע"ש:

ועוד י"ל דהרי הגאון הנ"ל דבא לצאת י"ח הפוסקים דס"ל בע"מ נמי פליגי ומשו"ה ציוה להתנו' עם השליח ע"כ ס"ל דאפי' הרמב"ן וסיעתו לא חיישי לתשו' ר"ט ור"ע משום דאמר ר' יוסי לכולהי אית להו פירכא ולא חיישי' אלא לפירכא דראב"ע דקאי נמי אתנאי אבל לתשוב' ר"ט ור"ע לא חייש ומש"ה סגי במגרש ע"י שליח ומתנה כנ"ל אבל מודה הוא דלר"ט ור"ע לא יועיל גירושין ע"י שליח ומשו"ה לא תנן במשנתינו הך תקנתא משום תשו' ר"ט ור"ע ואנן לא קיי"ל כוותיה ובזה מיושב גם קושי' שעה"מ להנ"ל מ"ט לא י"ו נשים פוטרת צרותיהן ומשכחת בע"י שליח ולק"מ דבפלוגתא לא קמיירי ובלאה"נ עיין רשב"א ריש מס' יבמו' כ' עפ"י הירושלמי דצרת אשת איש מת במת ולדידי' נראה אפי' היא עצמה חולצת אלא לא מלאו לבו לחלוק אהרמב"ן ע"ש והשתא נהי התוס' חולקים אהרשב"א ושקלי וטרי בהא דלתני' י"ו נשים היינו בגט על תנאי אבל כשהגט גומר וכורת והתנאי תלוי בשליחו' גם תוס' מודו דאינה פוטרת צרתה:

ועד"ז נ"ל ליישב מה שהקשה עוד מפרק קמא דיומא דשקיל וטרי מכה"ג ביה"כ דמגרש נשיו ע"מ שלא תמות ופריך הא כל ימי חייכי לא הוה כריתו' ולהנ"ל יגרש ע"י שליח ויהי' התנאי עם השליח והגט יהי' כריתו' גמור. ולפע"ד גט כזה פוסל מן הכהונה וכ"כ בתשו' א' דהמרדכי סוף פרק מי שאחזו נשאל בכהן המגרש גט שכ"מ בתנאי אם ימות אי מותר' לו ומייתי ממתני' לעיל פ"א ע"א אעפ"י שנתנו לה ע"ת ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה. ושוב מייתי מש"ס דיומא הנ"ל דכה"ג מגרש על תנאי ומותר' לו. וקשה כיון דמשנה שלימה שנינו מה צורך תו לאתויי מש"ס דיומא וכתבתי שם דבירושל' פרק ג' דקידושין הלכה ח' אמתני' דיש לי בנים פריך הגע עצמך שהוא כהן פי' דאז אין לו להאמינו במגו הואיל ובידו לגרשה שהרי כהן הוא ע"ש מבואר דס"ל כהן המגרש על תנאי ולא נתקיים התנאי אסורה לו וצריך לומר דסבירא לי' לירושלמי דמתני' מיירי בתנאי שאינו מעכשיו אז אם לא נתקיים התנאי אין בו ריח הגט אבל תנאי דאם ימות ואם לא ימות שהוא במעכשיו אפי' לא נתקיים התנאי יש בו ריח הגט ולהשמר מזה מייתי מרדכי מפרק קמא דיומא דמוכח דש"ס דילן לא ס"ל לחלק בכך אלא אפי' תנאי דמעכשיו ולא נתקיים נמי שרי' לכהונה. והשתא נימא ע"כ לא פליגי בבלי אהירושלמי אלא בשתלה התנאי בגט עצמו אבל במגרש להדי' בלי תנאי ומחלה התנאי בשליח ובמעכשיו לכ"ע פסולה לכהונה ולק"מ מפרק קמא דיומא ודברי מוצל מאש כראי מוצקים:

ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"ט נו"ן רצה מהר"מ קאשטציץ להוכיח משמעתין בע"מ שלא תינשאי פסולה לכהונה אפי' לא נתקיים התנאי מדאמרי' הרי אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וכו' תיפוק לי' אם ישאנה יעקור הגט למפרע ולא תהי' גרושה כלל אע"כ אפ"ה תיאסר עליו מריח הגט ע"ש וצ"ל דס"ל כירושלמי הנ"ל בתנאי דמעכשיו נפסלה מכהונה. ויפה דחה מהרי"ט נהי אם נשאה בקידושין דכסף ושטר וחופה אחריהם נתבטל התנאי ונעקר הגט ואין כאן גרושה מ"מ אסור לו לעשות אירוסין ונשואין ע"י ביאה כי עדיין גרושה היא בכסף ושטר יכול לעקור הגירושין ולא בביאה אם כן הרי עומד בפניו איסור כהונה הקל מכ"ש שיעמוד בפני' כ"ע איסור א"א החמור ע"ש:

והנה להס"ד דר"ע אע"מ קאי שפיר השיב השתא איסור כהונה הקלה ורק משום תחילת ביאה שהרי אחר שיגמור ביאה ויגמרו הנישואין הרי הותרה למפרע ורק תחיל' ביאה באיסור כהונה ומ"מ לא ישאנה בביאה מכ"ש איסור א"א החמור ויהי' כל הביאות באיסור כל פשיטא שיש לחוש אלא ש"ס דחה הא הותרה אצלו בזנו' ומש"ה מוקי תשו' ר"ע אחוץ וצ"ע מאי פריך דלמא איסור כהונה דכל הביאה באיסור חיישינן לה דהא בחוץ לא נעקרו גירושין למפרע והוה כל הביאו' באיסור משא"כ באישות דכיון בחוץ קיי"ל פקעה וליכא אלא תחיל' ביאה באיסור לא חיישי' לכך ומאי פריך ר"ע ומוכח מזה כחד דיעה בהירושלמי דהא דאמרי' פקעה היינו ע"י מיתתו או גירושין של שני לא בשע' קידושין נמצא גם הכא כל ביאותיו באיסור:

והנה הא דפשיטא לש"ס דפקעה כתבתי לעיל בשם תשו' הרא"ש דאל"כ יפגע באיסור א"א וע"כ דעת המגרש שיוגמרו גירושין בנישואי של זה מן השוק. אך לפי מה שהוכחתי דר"ע ס"ל כירושלמי דאין הקידושין מפקיעים אלא היציאה מבעלה השני ולא חיישינן לבעילה באיסור א"כ צריך טעם וראיה מנא פשיטא לי' דפקעה. ושמעתי מפה קודש מרנא הגאון מו"ה נתן אדלר כ"ץ זצ"ל דמקרא מוכח דלר' ינאי אפי' לא התירה אלא לאיש א' ועלה קאי ויצאה והיתה לאותו האיש שהתירה לו וימות האיש האחרון לא יכול בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וקי"ל בפרק עשרה יוחסין דלא עבר על לאו דלא יכול עד דקידש והדר בעל וקשה איך אפשר לקדש הא קידושיו לא אהני מידי דאכ"ע עדיין אסירי מגירושין הראשונים שלא התירה אלא לזה וזה האיש כבר מת א"כ לא אהני קידושיו מידי אע"כ מוכח דפקעה קידושין ראשון ע"י שני ולכל הפחו' משעת מיתתו פקעה ודפח"ח. אך כל זה לדר' ינאי אבל לר' יוחנן דלאו מהאי קרא נפיק אלא מאשה גרושה מאישה לא מוכח פקעה מקרא וצ"ל מסברא כמ"ש בתשו' רא"ש הנ"ל נמצא בהא פליגי בירושלמי מאן דס"ל כר' ינאי ס"ל מיתה מפקעת ומאן דס"ל כר' יונה ס"ל נישואין מפקיעין וא"כ ר"ע דהוכחנו דס"ל מיתה מפקע' ע"כ כר' ינאי ס"ל היינו דקאמר כר' ינאי משום זקן א' קא מתני היינו לר"ע לשיטתו דאל"ה בלא"ה קשה עליו כנ"ל. ומיושב קושי' תוס' ד"ה רבא וכו' דתיקשי לר' יוחנן הא ר' יוסי כר' ינאי ס"ל ולהנ"ל לק"מ דממ"נ מיפרך ר"ע וק"ל:

והנה לקמן אמרי' דראב"ע השיב אין זה כריתו' ורבנן איצטריך ללא תשתי יין כל ימי חייכי ור"א כרת כריתו' ורבנן לא משמע להו פי' תוס' להך דרשא לא משמע להו ופשוט בפי כל דראב"ע אתרווייהו השיב בין חוץ בין ע"מ. והנה בע"מ שהסברא חצונה שהוא כריתו' גמור ככל תנאי דעלמא ע"כ מאן דלא משמע לי' כרת כריתו' אין כאן סברא למיפסל ע"מ אך בחוץ צריך ביאור דהא ודאי אי נמי לא הוה כתי' לשון כרת כלל אלא שילוח וכדומה נמי מסברא חצונה דאגידא בי' איננו שילוח דהא בקידושין לא כתי' שום משמעו' ואפ"ה לחד צד קנין מעלי' בעי' וה"נ שילוח מעלי' בעי' ומכ"ש לאידך צד קנין כל דהוא פי' כיון דאגידא כחוט הסרבל נאסרה אעלמא מכ"ש בגט שכבר היתה קשורה בו כל שנשתייר חוט הסרבל מנ"ל להתיר אם כן לא צריך שום קרא למיפסל חוץ אלא לר"א התורה ריבתה אפי' לא התירה אלא לאיש א' ואם כן בודאי קשה איך יכריח ראב"ע בדרשה דכרת כריתו' דמשמע לי' לדחות מקרא מפורש ועכצ"ל ראב"ע לא ס"ל דרשא דר' ינאי כלל רק מפסול כהונה יליף ר"א ואהא קאמר ראב"ע דמשמעו' כרת כריתו' יכריע דנימא פסול כהונה שאני. ומש"ה ר' יהושע דכר' ינאי ס"ל לא דחי מכרת כריתו' כיון דעיקור קרא איצטריך לכל ימי חייכי שוב לא אתי משמעותי' דכרת כריתו' למידחי מקרא מפורש איש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר. והנה רבא פריך א"כ כל תנאי דעלמא נמי וקשה דלמא אה"נ ר"ע ס"ל למיפסל כל תנאי דעלמא שהוא בשב ואל תעשה דבר פלוני דחיישי' שמא תעשה ויהי' בנים ממזרים וי"ל מדלא דחי ר"ע כתשו' ראב"ע מכרת ע"כ ס"ל עיקור קרא אלא תשת יין כל ימי חייכי ומשמעו' כרת כריתו' לא מצי למידחי קרא מפורש ע"כ השיב שמא תינשא ויהיה בנים ממזרים ופריך רבא הא ע"כ תנאי דלא תשת יין מהני דאהא קאי כריתו' וא"כ מ"ש האי תנאי מהך תנאי. ולעיל הקשינו מאי פריך רבא דלמא בתנאי דלא תשתי לא חיישי' שתעבור ותקלקל עצמה מה שאין כן בתנאי דלא תינשאי שהיא נחשדת על הפלוני חיישינן ודרכיה דרכי נועם כתי' וי"ל דהנה הרמב"ם ס"ל כל שלא קבע זמן שלא תינשאי לפלוני חמשים שנה הוה כמו לא תשתי יין כל ימי חייכי נ"ל מהכא מפיק לי' דודאי דוחק לומר קרא דכריתו' קאי אתנאי דעלמא ומאן דכר שמיה וכל הפרשה מעניני כריתו' משתעי אע"כ נהי הש"ס נקיט מידי דאיתשל בבי מדרשא לענין תנאי דיין איתשל אבל קרא קאי אתנאי דלא תינשאי שאם אמר סתם בלא קביעו' זמן ה"ל כמו כל ימי חייכי ולראב"ע מדכפל כרת כריתו' חד ה"א דוקא בלא קבע זמן קמ"ל אידך אפי' בקביעו' זמן נמי לא דכל תנאי בגוף האישות איננו כריתו' ומאן דלא דרש כרת כריתו' לא מפיק מיני' אלא תנאי דלא תינשאי בלא קביעו' זמן אבל בקביעו' זמן לא ממיעט ומשו"ה השיב ר' עקיבא דעל כל פנים אין זה דרך נועם דיהי' בניה ממזרים ופריך רבא שפיר דהא קרא נמי ממגרש נחשדת מיירי ואפ"ה לא מימעט אלא בלא קביעו' זמן ולא חששה תורה לבנים ממזרים ופירכא גדולה היא זו:

כתב בתוכו אעפ"י שחזר ומוחקו פסול לרמב"ם כל שום תנאי פוסל בגט משום דאגידא בי' שהרי כתי' בתוך הגט זכיותיו של בעל וצריך הוא לו לראותו מתוכו התנאי שהשאיר לעצמו וכל שצריך הוא להגט איננו כריתו' וזו היא שיטת הרי"ף והרמב"ם לעיל י"ז ע"א התם משום דלאו כרות גיטא הוא פי' הרי"ף כיון דכתיב בשטר שחרור זכיותו של אדון ששייר לעצמו קרקע כ"ש איננו כורת והוא ממש שיטת רמב"ם כאן. ודע לפמ"ש רשב"א בשמעתין ובקידושין פ' האומר דלמסקנא קי"ל בקידושין כשר שיור מה שאין כן בגט אשה וכן בשחרור כנ"ל א"כ צע"ג אמאי לא חשיב לי' בדרכים דשוו גטי נשים לשחרורי עבדים כיון בקידושין עיין לעיל ט' ע"ב וצ"ע. וה"ה כ' מטעם ברירה והקשה עליו מהרי"ט ח"א סי' ס"ו ובסוף העלה כמ"ש כאן. ולפ"ז להרמב"ם לא מיירי קרא שהשיור כ' בגט אלא בעל פה אומר הרי את מותרת לפלוני ולא לכ"ע ודלא כמ"ש למעלה וקשה קושי' ירושלמי שמועתא רובא אמתני':

איבעי' להו האי אלא חוץ הוא וכו' והקשה פני יהושע אמאי לא תיבעי' לי' נמי דלמא בחוץ גם רבנן מודו דהוה גיטא ובע"מ פליגא בטעמא דר"ט ודר"ע וקשי' גדולה היא אלא די"ל מאן דמכשיר בחוץ שהוא יותר נגד הסברא דאי לא נימא פקעה נמצא משמש בצד אשת איש ואי נימא פקעה קשה היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ואפ"ה שבקינן סברא ואזיל בתר קרא ולא אמרי' קרא לאו בהכי איירי וכמ"ש תוס' פ"ג ע"ב סוף ד"ה רבא וכו' מכ"ש שאין להסב פשטי' דקרא לאסור ע"מ משום סברת ר"ט ור"ע דיש להם פירכא. ולפמ"ש לעיל לשיטת רמב"ם היתר דע"מ מפורש בקרא דכל ימי חייכי אין לפרשו אשתית יין וכדומה אלא אע"מ שלא תינשאי ולק"מ קושי' פנ"י כיון דאי הוה מודים בחוץ כש"כ בע"מ. מיהו בירושלמי משמע דקושי' זה אוסר וזה מתיר לא קשי' אלא למ"ד מיתתו של שני מתיר דנמצא זה אוסר ע"י מעשה קידושין שלו וזה מתיר ע"י מיתתו בלי מעשה אבל אי נישואין של שני מתירים לק"מ וכן בדין שהרי מצינו לעיל מ"ג ע"ב שזה אוסר על ידי קידושי' לחצי שפחה וחצי ב"ח וזה מתירה על ידי שחרורו מפקיע מעשה קידושין שלו:

אלא ש"מ חוץ הוא ש"מ. ודעת רוב הפוסקים דבע"מ לכולי עלמא הוה גט ואם עקרה ונישאית לאותו פלוני בחיי בעלה להתוס' לקמן ד"ה ועמדה ונישאית לא נתבטל התנאי שהרי אין קידושין ונישואין חלים ומייתי תוס' ראי' מע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך ע"ש והרמב"ן פליג וס"ל אפי' בחיי בעלה אם נישאי' לפלוני דרך נישואין עברה על תנאי דכוונתו הי' דרך נישואין אעפ"י שאינם נישואין מן התורה. ולא חש רמב"ן ליישב ראיות תוס' מע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך וכ' מהרי"ט דלא גרס לי' לקמן פ"ד ע"א ע"ש בתוס' ד"ה ע"מ שתבעלי וכו' עכ"פ משמע אי אמרי' ע"מ שלא תינשאי כוונתו רק על דרך נישואין אפי' שאינם נישואין דאוריי'. ה"ה שלא תינשאי לאבא ולאביך נמי אם עברה ונישאית בטלה תנאי והגט שהרי נישאית דרך נישואין ובש"ע סי' קמ"ג סט"ז בע"מ שלא תינשאי לפלוני פסק כרמב"ן דדרך נישואין בעלמא קאמר ובסעיף י"ד ע"מ שלא תינשא לאבא ונישאי' לו פסק דלא נתבטל הגט כיון שאין לו בה נישואין נמצא הפסקים סותרים. אבל המעיין ברמב"ן ימצא תי' ולזה נתכווין בית שמואל משמיה דנפשיה בסקל"א והוא לעולם בעי' נישואין ממש ולא סגי בדרך נישואין ע"כ בשלא תינשאי לאבא אפי' נישאי' לו לא נתבטל הגט. משא"כ בשלא תינשאי לפלוני ונישאי' לו ע"כ או תאמר שאינן נישואין כיון שהיא א"א א"כ תאמר שאינו גט או שתאמר הוה גט מעלי' וא"כ הוה נישואין ויתבטל ע"י הנישואין מש"ה אם ניסת לו נתבטל הגט. והנה בש"ע סעיף ט"ז פסק כתשו' הרא"ש דמייתי טור אם אמר ע"מ שלא תינשאי לפלוני שוב אינו יכול לבטל התנאי ההוא לקיום הגט אף אם תינשאי לפלוני אע"ג שבכל שארי תנאים דעלמא לכ"ע זולת בעל העיטור ס"ל דיכול לבטל התנאי לקיים הגט וגם הרא"ש עצמו כ"כ בכמה תשובו' ועיין ב"ש סי' קמ"ג סק"ט מ"מ הכא סגר הרא"ש הדלת שלא יכול שוב לבטל התנאי לקיים הגט עד שמהרי"ט ח"א סי' מ"ט מסתפק אם הרא"ש חתם עלה ואמנם הרבה אחרוני' נדחקו להעמיד דבר על בריו ועיין במבי"ט ח"ב סי' א' ועיין מכתב מאלי' ומהמורם מהם עם קצת הוספת נופך נראה דע"כ לא אמרי' שיכולת לבטל התנאי לקיום המעשה אלא בכולהי תנאים שעדיין בידם לבטל המעשה ע"י ביטול התנאי כגון ע"מ שלא תשתי יין אם תרצה שותה יין כדי לבטל הגט כיון שעדיין בידם ורצונם תליא ה"נ בידם לבטל התנאי לקיים הגט משא"כ הכא אין בידה להנשא לפלוני לבטל הגט כי מי ישמע לה להנשא לה בעודנה א"א נהי אם נישאי' לא' מן השוק נמצא גט בטל ובניה ממזרים כאשר השיב ר"ע מכל מקום לא הוה בידה לעשות כן כי אפי' להשיטה דלבטל התנאי לא בעי' אלא דרך נישואין מ"מ צריך לעשות כעין נשואין איש עם אשתו והרי היא אשת איש מי יתיחד או יכנס לחופה עם אשת איש ע"כ אין בידה לבטל התנאי לבטל הגט ומדלא נשאר בידם שום כח בענין זה א"כ גם לבטל התנאי לקיום הגט נמי אינו יכול:

וכתב דלגרש שנית אינו יכול דכבר נתגרשה ממנו ואין גט אחר גט ופי' מכתב מאלי' דאע"ג אם תנשאי לפלוני יתבטל גט הראשון ויחול השני מ"מ בשעה שנכתב גט השני הזה עדיין הראשון קיים וה"ל כמו כותב גט לאשה דעלמא לכאכנסנה אגרשנה דאינו גט דהוה דבר שלא בא לעולם וה"ל שלא לשמה עיין תוס' יבמות נ"ב ע"ב ד"ה ולאשה וכו' ע"ש:

ופ' הרא"ש ובש"ע שם דקידשה סתם ויגרשנה סתם פי' ואח"כ תנשאי לפלוני ע"ש וצריך ביאור ונ"ל לבאר בעזה"י דכשתנשאי לפלוני ויתבטל הגט הראשון מנשואין הראשונים אז יחול כח הגט השני גם על זה דכיון שנכתב הגט השני הזה בשעה שכבר נישאי' לו שני' והוה דבר שבא לעולם ממילא יחול נמי על נישואין הראשונים לכשיבואו לעולם ע"י ביטול התנאי שתנשאי לפלוני דאפי' למ"ד בעלמא המקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם לא אמרי' מגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אדבר שלא בא לעולם היינו בדבר שמטעם קנין נגעו בי' לא אמרי' קני את וחמור קנה אבל הכא אינו אלא מטעם כיון שלא ב"ל הוה כשלא לשמה והכא הוה שפיר כלשמה כיון שנכתב על שמה אנישואין שכבר באה לעולם חייל נמי אהני כנלע"ד להעמיד דבר על בריו בעזה"י:

ולפע"ד אפילו להחולקי' וס"ל דיכול לבטל תנאי ע"מ שלא תנשאי ויהי' גט אפי' אם תינשאי לפלוני וכדמשמע מתוס' סוף ד"ה אפי' וכו' שכתבו שאם ירצה יתירנה ליבם וכו' מ"מ איתא לכל הנ"ל. להמצאת מוצל מאש שמגרשה ע"י שליח ומתנה עם השליח שאם תינשאי לפלוני יתבטל השליחו' שלפע"ד שוב אינו יכול לבטל התנאי לקיים השליחו' דמכיון ששליח עשה שליחותו והוציא הגט מתחת ידו על תנאי הנ"ל שוב נסתלק ממנו ומכ"ש כשכבר מת אח"כ בודאי שוב אין הבעל יכול לבטל בע"מ לקיים השליחו' למפרע וא"כ אתאינן לכל הנ"ל ליתן גט אחר אינו יכול דה"ל דבר שלא בא לעולם וע"כ יקדשנה ויגרשנה וכנ"ל:

אלא דקשי' לי התם ביבמו' צ"ב דאמר ר"י אמר ה"ל למימר מרגניתא ואמר חספא ע"ש ואמאי הא י"ל קרא לדהכי אתי' דגרשה ע"מ שלא תנשאי או על ידי שליח כנ"ל. ושוב גרשה ואח"כ מת ונישאי' לפלוני ונתבטל גט הראשון וה"א דחייל השני לפוסלה מכהונה קמ"ל דהוה איש שאינו אישה וצריכא רבא לאשמועינן ולא הוה חספא ומנ"ל למידרש בי' ריח הגט כשאינו מתרת לעלמא וי"ל אה"נ למאי דקיי"ל אין אדם מקנה שלא בא לעולם י"ל קרא להנ"ל אך בעל מימרא התם ר"י אמר רב דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושפיר יכול לגרשה ואם כן לדידי' ה"ל חספא ומוכיח מזה ריח הגט וא"ש:

ומיושב בזה פסק הרמב"ם פ"י מגירושין דריח הגט הוא מדבריהם וכ' ה"ה דס"ל הא דאמרי רבנן איסור כהונה שאני ה"ה הומ"ל ההוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא לדברי ר"א אמרי דאפי' הוה דרשא גמורה מ"מ איסור כהונה שאני. וצע"ג דהא ר"ע בשמעתין השיב בפשיטו' ומה איסור גרושה שהיא קלה אסורה משום איסור גירושין שבה וכו' וקשה מה פשיטא לי' לר"ע דלר"א אסורה משום גירושין שבה דהא מסקי' רבא בדרבי ינאי מתני לי' וא"כ י"ל מדאית לי' קרא יתירה לר"א איש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר וכו' א"כ גלי קרא דאיסור אשת איש החמורה אינו אוסר א"כ יליף ר"א ק"ו דאיסור גרושה הקלה אינו אוסר ומנ"ל לר"ע דאיסור גרושה אוסר לכהן וע"כ צ"ל אפי' אי כר' ינאי מתני לי' מ"מ הך דלא נתגרשה אלא מאישה דרשא היא אליבא דכ"ע דהרי ליכא למידרש מיני' חספא וע"כ הך מרגניתא ואי ס"ד דאיכא חד מ"ד דהך דרשא אסמכתא בעלמא הוא דלמא ר"א נמי ס"ל הכי ומנ"ל לר"ע להקשות ור"י אמר רב נמי אמאי קרי לי' מרגניתא ולהנ"ל ניחא בעזה"י דר' יהודה רב לשיטתו וכן ר' עקיבא לשיטתיהו דס"ל ביבמו' צ"ג ע"א אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ לדידהו הוה דרשת ר"א בן מתיא איש שאינו אישה חספא וע"כ אתי' קרא לריח הגט אבל אנן קי"ל אין אדם מקנה אם כן איצטריך קרא לאיש שאינו אישה וכנ"ל ודין ריח הגט אסמכתא בעלמא מדרבנן. ולקמן פ"ה ע"ב דילכון אמר וכו' דכ' רשב"א ר"ת גרס איפכא התם קנאתו מדר' בן גודגא אבל קנין פסול כהונה הוא דרבנן אע"ג דכרבי מוקי לי' ורבי הא ס"ל התם ביבמו' אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולדידי' פסול כהונה דאורי' צ"ל לאו כרבי ממש מוקי לי' אלא דס"ל כרבי בהי גיטך ולאפוקי מדר"ש בן אלעזר ותדע לך שהרי סיפא כתבו בתוכו מוקי לי' רבא פ"ה ע"א דלא כרבי וקשה מציעתא רבי וסיפא רבנן אלא ע"כ לאו רבי ממש קאמר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף