אילת השחר/גיטין/פב/א

אילת השחר גיטין פב א

דף פ"ב ע"א

תוד"ה צא. אבל כשהגט נגמר בשנים וכו' כיון שנגמר ע"י הראשונים. מדברי התוס' משמע דגם אם יאמר להחתים עוד שנים, לא יצטרכו השנים הנוספים לחתום זה בפני זה כיון דכבר נגמר הגט. ויש לעיין למה נגמר הגט יותר מבשאומר בפעם הראשון שרוצה שני עדים, דהא לדידן דפסקינן עדי מסירה כרתי הא לא צריך עדים כלל, א"כ נגמר הגט אלא מפני שרוצה עדים, ולכן באם אומר בהתחלה שרוצה יותר משנים ג"כ מקרי לא נגמר הגט, כ"ז שלא חתם השלישי, א"כ כאן ג"כ עוד לא נגמר [וכעי"ז הק' הגרעק"א ז"ל לעיל דף ל"ב ב' על מש"כ התוס' לחלק לענין דלא יועיל ביטול גט אחרי שנחתם ולפני שחתמו יועיל, הקשה דמאי נפק"מ דגם קודם הא יכול לגרש אם רוצה בלי עדים חתומים]. (מהדו"ק)

בא"ד. ור"ת הביא ראי' מכאן דכשר דלישנא דצא והשלם עליו עבד מן השוק משמע שכבר חתמו הראשונים. יש לעיין דהא עדיין לא הוכשר הגט כיון דעוד לא חתמו כל אלה הצריכים לחתום והו"ל כאומר בתחלה כולכם חתומו וא"כ בודאי צריך לחתום זה בפני זה, ואם כיון דאינו אלא מדרבנן מחשבינן לי' כאילו נגמר כבר הגט, א"כ הא אין ראי' כלל לנידון דהר' משולם דהבעל הקפיד שיחתום עוד עד שלישי ואינו גט מן התורה, כ"ז שאינו חותם השלישי, דאז אפשר דיצטרכו כולם לחתום זה בפני זה. וברא"ש מבואר דהוכחתו הוא מכ"ש מכאן דעדיין צריך את העד למילוי, ומ"מ צ"ב דכיון דיש בו עוד קשר שלא נחתם הא א"א לגרש בו עדיין. (מהדו"ק)

בא"ד. אך מה שפי' שהסופר בפנינו בחנם פירש וכו'. הנה העדים הא צריכים לראות מה כתוב ולא נזכר חילוק אם יש הבעל לפנינו ואומר דזהו גיטה, משמע דגם אז צריך לקרוא, כמבואר באהע"ז סי' ק"ל סעיף ט"ז, ואפשר דגם הקרוב דחותם למילוי מ"מ צריך לראות מה כתוב בתוכו, ומש"כ רש"י במשנה דכותב שורה וכופל וחותם עד מבחוץ, הא ודאי צ"ל כמש"כ בתפארת יעקב דאין הכונה דחותם אחרי שכתב שורה או שתי שורות אלא אח"כ כשנגמר כל הגט, ומשמע דכל זה מעשיית הסופר דתופר ונותן להם לחתום, א"כ שפיר כתב רש"י דהסופר לפנינו היינו דעוד לא חתמו דעדיין אפשר לקרוא ולחתום, ואולי הקרוב אי"צ שיראה את הגט כיון דאינו מעיד. ומשמע ג"כ דאומרים לו לחתום אע"פ שהבעל איננו, דרש"י לא הזכיר דהבעל נמצא אע"פ דאם הי' צריך עדותו הא לא יועיל דהוי מילי, ואפילו אומר אמרו לא מהני, וע"כ דכאן דאינו אלא למילוי ל"צ שהבעל יצוה, אמנם בתוס' רי"ד כאן הוכיח דע"כ מצוה הבעל לכל אלה שמשלימים לחתום דאל"כ הוי כמעיד שקר [ואולי לא הזכיר רש"י הבעל דזה הי' פשוט דהוא המחתים ובודאי עשו בציוויו], והוכיח בתוס' רי"ד דאל"כ הא יקיימו מהקרוב ומהכשר שלא אמר לו לחתום, ולכאורה עדיין אין ראי' דאפשר דהכשירו קרוב א', והא יכול להיות דכשר השלישי בגט מקושר גם אם אין הבעל מצוהו לחתום, משמע דנראה לו דהפסול הוא גם מעיד כמו הכשר אלא דאף שהוא עד פסול הכשירוהו ולכן פסלינן גזלן דיחשבו כיון שמחתימין אותו בתור עד ממש ולא סתם למילוי, ולפי"ז גם צריך לראות מה שכתוב.

וממה שהקשה הר"ן דלמה תצא הא יכולה כעת להחתים ולמלאות עדים, משמע קצת דהאשה לבד יכולה להחתים עדים בלי שתשאל רשות הבעל, ואם יסבור כן צ"ל דלא תלינן דבעל מקפיד ואינו רוצה שהרבה אנשים ידעו ויתבזה, אע"פ דלעיל (דף כ"ט, וס"ו ע"ב) מבואר דבחתימה יש קפידא שאחר יחתום משום שיש לו בזיון, עיי"ש בתוד"ה והאמר, יש לחלק דכיון דרגילות דעושים הרבה קשרים וצריך עד לכל קשר הו"ל כאומר דאינו מקפיד. ונצטרך לומר דהשלישי אינו חותם כלל בתור עד, דהא אם צריך שיהא עד לא יועיל בלי ציווי הבעל, דאף אם אין קפידא מ"מ הא הו"ל מילי, ואפילו אומר אמרו הא לא מהני, ובודאי יותר מקשר א' א"א שיחתמו בלי ציווי הבעל, דא"כ יקיימו הגט מתוך עדות פסולה כמו שהוכיח בתוס' רי"ד, ומ"מ אפשר דיודה לסברת התוס' רי"ד דצריך לחתום רק עם ציווי הבעל, ומה דהקשה הר"ן דגם כשנישאת למה תצא תחתים עדים, היינו באופן דהבעל מוכן לצוות לחתום דאז היא יכולה להחתים ותהי' מגורשת למפרע דמשמע לי' דתמיד תצא ואין לזה עצה, או אפשר דא' כשר בלי ציווי הבעל כמו דלא איכפת לן על א' קרוב, וקושיתו היתה דהא קרח פסול אפילו רק קשר א' קרח, ואז הא יש עצה להאשה להחתימן בלי ציווי הבעל, ובזיון דבעל צ"ל דליכא וכמש"כ.

בא"ד. יש להסתפק בכולכם היכא דמכוין לתנאי אם התנאי הוא עם השלוחים דאין להם כח לגרש רק אם יחתמו כולם, או דהתנאי עם חלות הגירושין דבלי שיחתמו לא תתגרש, והגרעק"א (בשו"ת תנינא סי' מ"ו) הקשה למה תתגרש אם מסרו לה ותחתימם אח"כ, כמו שרוצה הר"ן לומר כאן, וכן בפ"ק דף י', הא כל תנאי שע"י שליח כמו כתבו ותנו אם לא באתי אמרינן דכונתו דאחרי שיתקיים התנאי תגרשו ותתנו, א"כ למה יועיל החתימה שאחרי הנתינה. אמנם כ"ז אם נפרש דהתנאי עם השלוחים, אבל אם נפרש דהתנאי אינו עמהם אלא עם הגירושין, וכן משמע קצת לעיל דף י"ח ע"ב דכתב רש"י דתנאי גמור הטיל בגט זה דלא ליהוי גיטא אא"כ כולן חותמין, משמע דאין התנאי עם השלוחים אלא עם חלות הגירושין, והא דיקשה דא"כ צריך למשפטי התנאים, וכאן ע"כ הא לא אמר משפטי התנאים, ובשלמא אם התנאי עם השלוחים, הא כ' הר"ן לעיל דף ע"ה דבשליחות לא צריך לדיני התנאי, אבל אם התנאי בגירושין קשה, ובתוס' רי"ד (סו"פ מי שאחזו) מבואר דלר"מ גם בשליח צריך משפטי התנאים, והא דכתבו אם לא באתי דע"כ לא הי' כפי דיני התנאים אזיל אליבא דרבנן דפליגי אר"מ, ולדבריו נצטרך לומר דקאי לרבנן, אמנם לפי"מ שנתבאר בדברינו דף ע"ב ובקידושין דף נ"ט ע"ב, דהיכא דאינו אומר לשון תנאי כלל אלא מובן מדבריו תנאי אינו צריך לדיני תנאים א"ש. (מהדו"ק)

בא"ד. אך מה שפי' שהסופר בפנינו בחנם פי'. הנה להמבואר ברעק"א דף ג' יש מקום לומר דהסופר הוי תמיד כמו עד וצריך שיכתוב בנוכחות העדים וכן הם יחתמו בפניו, ועי' במש"כ לקמן דף פ"ו. (מהדו"ק)

בא"ד. וכן פי' הר' אלחנן וכו' וחתימתו אין כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה. יש לעי' אם כל החסרון מחמת שהראשונים אינם בשעת חתימתו הא אם יהי' נוכחים יועיל שפיר אע"פ שהשלישי הזה לא הי' נוכח בשעה שהם חתמו, או דכיון דכעת רוצה להחתים הג' אז ממילא לא מהני חתימתם כיון דלא הי' השלישי אז נוכח. עוד יש לעיין אפילו אם השלישי הי' במקרה נוכח אז, אבל כיון דאז לא הי' עליו תורת עד דהא עדיין לא צוהו לחתום, נמצא דלא הי' זה בפני זה כיון דאז לא הי' עד עדיין.

בא"ד. הנה לאלה הפוסלים חתימת הג' משום דלא הי' זה בפני זה, ביאר בר"ן דזה רק למאן דס"ל דאפשר לבטל לגמרי שאפי' אם יתנו אח"כ לא יועיל. ולכאורה הא כיון דבטל רק אם יחתום הג' דאז אינו מבטלו, א"כ כל שנתקיים תנאו למה לא יועיל, וברשב"א כתב דהו"ל כאומר דאינו רוצה שיהי' הגט גט, אא"כ תועיל חתימתו של זה והיא אינה מועילה שלא חתם בפני האחרים. [וסיים דהדבר צ"ע, ובאמת הרשב"א הא כתב לעיל ל"ב ע"ב דא"א לבטל גט, אלא דכתב בשם חכמי צרפת דלכתחילה נכון לחוש לא לגרש בו], וצ"ע דלמה לן לומר דכונתו דלא יועיל אא"כ תתכשר חתימתו ממש שזה דבר שא"א, ולמה לא נימא דכונתו העיקר שיחתום.

תוד"ה גזירה. ויש לחלק דהכא במקושר דעדיו ג' הכשירו בו אחד קרוב. ולר' יוסף דס"ל (לעיל פ"א ב') דכל הג' צריכים להיות כשרים, יקשה למה יועיל קרוב בתור רביעי או חמישי למ"ד משום עדים, ובשלמא למאן דס"ל דמהני להחתים קרוב בתור שלישי, מ"מ ס"ל לבן ננס דאפשר להחתים רביעי או חמישי אפילו עבד וגזלן, דכיון דהא מיהת דגם משום עדים לא צריך כשר דוקא דהא מהני קרוב בתור עד שלישי אבל לר' יוסף צע"ק. ונצטרך לומר דמשום דהלכתא כר' יוחנן דכולם משום תנאי ולכן מהני שפיר קרוב בתור רביעי או חמישי.

בא"ד. עי' בר"ן דכתב דאע"ג דהוי משום תנאי מ"מ יוכלו לחתום ויתכשר מכאן ולהבא דאין רצונו אלא שיהי' גט מאחרי קיום התנאי כיון דהוא בגוף הגט. ועי' בשו"ת רעק"א (תנינא סי' מ"ו, ובשו"ע סי' ק"כ אות ח') שנתקשה מה צריך לזה הא כל תנאי אינו חל אלא כשנתקיים התנאי, וכן הק' בשו"ת תנינא הנ"ל למה לא נימא כמו בתנו אם לא באתי דהכונה דאחרי שיקוים התנאי יתנו הגט ה"נ כאן ולא יועיל אם יחתימו אחרי שנתנו להאשה את הגט, ודוחק לחלק כיון דלא אמר בפירוש לשון תנאי אלא רמז בלשון כולכם. ולכאורה יש לעיין בהא דלעיל (דף כ"ט) טול הימנה חפץ פלוני והדר הב לה גיטה, דפליגי ר' יוחנן ור"ל, ולר"ל מותר ליתן הגט לפני לקיחת החפץ, וע"כ דלא דמי להא דכתבו ותנו אם לא באתי דזהו כמעט עיקר ענין הגירושין תלוי בזה, דאם לא יבוא הרי דאין רצונו להיות פה ולהתפייס, משא"כ אם יבוא דאינו רוצה לגרשה כלל דרוצה להתפייס אתה, ובודאי אינו רוצה שיתנו לה הגט כ"ז שמצפה להתפייס עמה, וכן אינו רוצה שיכתבו גט, אבל היכא שאינו אלא עלילה להוציא ממנה חפץ ס"ל לר"ל דלא קפיד, וכ"ש כאן דאפשר דאפילו לר' יוחנן יועיל גם אם יחתומו אחרי הנתינה, דהא בעצם אינו מוסיף לו כלום מה שהוא ג"כ יחתום אלא דרוצה לעשות איזה קפידא בעלמא, ולמה לנו לומר דרוצה דוקא שיהי' לפני הנתינה, משא"כ בטול הימנה חפץ דאז ס"ל לר' יוחנן דרוצה לרדותה בעיגון ורוצה לעכב את הנתינה כדי שיהי' בטוח בחפץ. (מהדו"ק)

בר"ן מבואר דבכל תנאי כונתם מעכשיו ורק כאן דזה בגופו של גט מספק"ל דאולי הכונה שהגירושין לא יגמרו לפני שתחתים העדים, ובתוס' רע"ק (אות ד') תמה דרק בע"מ הוי כמעכשיו, ובתורת גיטין (סי' קמ"ג) הוכיח באמת מהר"ן דרק תנאי דאם הוי כלאחר זמן אבל כל שאר תנאי הוי כע"מ דהוי מעכשיו, וכן הוכיח מקידושין (דף ח') דבאמר התקדשי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים משום דאומר ע"מ כמעכשיו דמי הרי אע"ג דלא אמר ע"מ מ"מ כל תנאי הוי כע"מ, [וכן אמרו לי שהוכיח במחנה אפרים]. ויש להוכיח כדבריו דלקמן בריש המגרש הסתפקו בגמ' באומר אלא, אם הכונה תנאי, ואם נימא דלא כהתו"ג אלא דכל תנאי הוי כלאחר זמן נמצא דתתגרש רק אחרי שימות הפלוני.

ואם כן לשיטת הרמב"ם (בפ"ח מגירושין הל' י"ב) דע"מ שלא תנשאי לפלוני היינו שאמר כך וכך זמן דאם לא קבע זמן אז בכלל תנאי כזה אינו כריתות כיון דלא הותרה בדבר הזה לעולם וכמו בנשפך היין, [ועי' בכס"מ פ"ח מגירושין הלי"ב בשם הרשב"א שהשיגו], א"כ ע"כ כל מה דאיירינן בגמ' ע"מ היינו באיזה זמן שקצב ואם "אלא" פירושו תנאי לא הי' מועיל לרבנן אע"פ שקבע זמן, ולהצד דגם בתנאי כן אז מיירי שאמר אלא לפלוני שנה אחת ואז אין כריתות, וזה ודאי לא יתכן אלא אם רוצה לגרש כבר, אבל אם רוצה שתתגרש אחרי שיעבור זמן ההוא למה לא יהי' גט, וע"כ משום דסתם תנאי כונתו שתתגרש מכעת, [וצ"ל דכל הסוגיא אזלא אליבא דרבי דע"מ כמעכשיו, וכן הברייתא דפליגי בע"מ שלא תנשאי לפלוני ע"כ אליבא דרבי, והברייתא דד' זקנים לקמן דף פ"ג ע"א] וה"נ "אלא" אם הכונה תנאי יהי' כונתו מעכשיו לכן זה לא כריתות. (מהדו"ק)

פרק תשיעי - המגרש דף פ"ב ע"א

כיצד יעשה יטלנו הימנה. בפנ"י העיר למה לא כתוב עצה אפילו לפי רצון המגרש שיאמר הרי את מותרת על מנת שלא תנשאי לפלוני, ובפשיטות י"ל דגם זה אינו לפי רצונו, דהא אם תנשא יתבטל הגט לגמרי, וזה אין רצונו, דרצונו רק שתיאסר להפלוני. (מהדו"ק)

יחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. יש לעי' לרב ששת דס"ל דאם ביטל השליח בטל הגט וכל שכן אם ביטל הגט מפורש דלתוס' (לעיל דף ל"ב ב') גם לר"נ בטל, א"כ כשנתן ואמר חוץ מפלוני הא ביטלו כיון שכבר הקנה לה וגירשה בגירושין כאלו שאינם גירושין אמתיים ופסלה מן הכהונה דלכן אנו מצריכים לחזור וליתנה לה כמבואר לקמן דף פ"ד ב', ואין לך ביטול גדול מזה כיון דכבר ניתן הגט לשם גירושין דפוסל רק מכהונה, ולמה יועיל לחזור ולגרש בו, אפילו אם יחזור ויתן לה, וע"כ דאין בזה משמעות של ביטול אלא דעושה כעת גירושין כאלה, אבל אם יאמר דהגט הזה יועיל רק כריח הגט לפסול מכהונה יהי' כמבטל ממש, וצע"ק.

כן יש לעי' דלפי"מ דאמרינן (בדף פ"ד ב') דכיון דקנאתו להפסל מן הכהונה לכן צריך לחזור וליתן לה. ולכאורה משמע דמיירי גם באופן דנתן לה ע"כ, א"כ הא לא קנאתה את הגט אלא דנתגרשה בו, ומה יוסיף מה דיחזור ויקח ממנה, הא ממ"נ אי מה שכבר עשה הגט גירושין לכהונה מגרע דא"א לגרש עם הגט, מה יועיל מה דיחזור ויקח ויתן לה, וע"כ דבזה לא נפסל אלא מחמת דשייך לה כבר, ואם נימא דכשנותן בע"כ אינה קונה אלא דמהני, א"כ כאן נצטרך לחלק בין נתן על כרחה לבין נתן מדעתה, דבנתן על כרחה א"צ לחזור וליקח ממנה, משא"כ בנתן מדעתה, ולא מצינו האי חילוקא, משמע דבגט קונה האשה את הגט אפילו ע"כ. ועי' באחיעזר (ח"א סי' ל"א) דנוקט בפשיטות דאינה קונה, ובאמרי משה (סי' כ"ה סעיף ו') כתב דקונה, ועי' תפארת יעקב כאן. (מהדו"ק)

האי אלא וכו' על מנת הוא. ובתוס' מבואר דאם זה לשון תנאי, אז אם הבעל יגיד לשון זה הוי תנאי בין על ביאה בין על נישואין. ויש לעי' לפי"ז דהא בודאי לא אמר תנאי כפול, דאם כפל ודאי על מנת הוא, וא"כ איך זה מהני התנאי, ונצטרך לומר דאתיא דלא כר"מ. (מהדו"ק)

ובעל מנת הוא דפליג. בחתם סופר הביא בשם מוצל מאש באחד שלא רצה שתנשא לפלוני וחשש להרמב"ן דגם בעל מנת למסקנא לרבנן הוי שיור לכן מסר לשליח שיגרש בכל גווני אלא עשה אותו שליח רק על מנת שלא תנשא לפלוני.

ויש לעי' לאלה דסברי דעל מנת הוי שיור, וכן בחוץ אי הטעם משום דעצם ההתנאה הוי שיור ולא משום דבאמת עי"ז מעוכבת להנשא להפלוני, או דרק מה דמעוכבת להנשא מחמת דלא נתגרשה הוא דמשוי לה חסרון בכריתות. והנה לקמן דף פ"ג מקשה ר' יוסי הגלילי על דברי ר"א היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה, הרי דקושיתו היא מכח דבאמת אסורה לאחד, וכמבואר דמקשינן ממה דמצינו עריות או אשת איש דמותר לזה ואסורה לזה, אלא דיתכן דקושיתו דאם אפשר שיהא מותר לזה כ"ש שאינו מעכב ההתנאה כזאת, אבל איה"נ עכשיו הקפידא על התנאה כזאת, אבל גם אם נימא כן נמצא דעיקר הקפידא היא על שיהי' גט כזה אלא דממילא גם התנאה כזאת לא מהני, א"כ בגירש ע"י שליח כיון דהגירושין לא הועילו לגבי הפלוני איך יועיל, אם זה מה שהגט לא התיר לפלוני נקרא שיור הא גם כאן לא התירה, נהי דאין זה מחמת התנאתו דשליח בשעת הגירושין מ"מ הא לא הותרה מחמת הגט להפלוני. (מהדו"ק)

חוץ מפלוני. בטור סי' קל"ז הביא מחלוקת הרמ"ה והרא"ש באומר הרי את מותרת על מנת שלא תהי' מותרת לפלוני, דלהרמ"ה לא הוי גט והרא"ש ס"ל דהוי גט. והנה הא דלא מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא משום דבשלמא שאר כסות ועונה דאין חיובו משום דרוצה לחייב עצמו בזה אלא דזה חיוב התורה, אז כשמתנה להפטר מזה הו"ל מתנה על מה שכתוב בתורה, אבל גירושין צ"ל דכל עיקר הגירושין הוא דמתירה, ולכן אם הוא מתנה דאינו רוצה שתהי' מותרת אין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, אלא דצ"ע למה לא הוי כאומר חוץ, דהא אין כאן תנאי לקיים תנאו אלא דאינו רוצה שתהי' מותרת להפלוני א"כ הו"ל חוץ. (מהדו"ק)

תוד"ה המגרש. יש להבין סברת אלה דמחלקים בין על מנת שלא תנשאי לשלא תנשאי ולא תבעלי, דהא אם מדמים לחוץ ובחוץ הא אם יאמר חוץ מנישואין הוי שיור, ואפי' חוץ מזנותיך מיבעי לי' לגמ' לקמן דף פ"ה, א"כ למה יועיל על מנת שלא תנשאי לפלוני. ואפשר דהנה בחוץ יש לפסול משני טעמים, א' כיון דאומר לה חוץ נמצא משייר לעצמו זכות בה ואין זה כריתות, והב' כיון דאינה מותרת אין כאן גירושין אף אי אין לו בה שום דין, וכמו דאמרינן בדף פ"ה דקטנה אם לא היתה יכולה להתקדש לכשתגדל לא הי' חל הגט אע"ג דלא נשאר אצל הבעל כלום דבעינן שיתקיים והיתה לאיש אחר, והנה בכל האיבעיות לקמן דף פ"ה חוץ מירושתך וזנותיך וכו', היינו דמשייר לעצמו אישות, הרי דמשייר לבד הוי טעם לפסול, וכן מה דאינו מתירה ולא יקוים ויצאה והיתה גם הוי טעם לפסול, וע"ז פשיטא להגמ' דבחוץ מנישואין הוי שיור ודאי, ובחוץ לפלוני דכולל נישואין וזנות לא צריך דוקא לסברא דמשייר לעצמו, אלא דכיון דלא התירה אין כאן ויצאה והיתה, ולפי"ז בתנאי ודאי דלא מקרי דנשאר לו בה זכות דהא תנאי זה אינו אחרת מכל תנאי דלא נקרא שיש לו בה זכות, אלא דכיון דסוף סוף לא הותרה לכל העולם, ולכן נהי דבחוץ בנישואין לבד יהי' פסול לרבנן אע"ג דאין בה החסרון דלא התירה כיון דמתירה בזנות, מ"מ משייר לעצמו זכות בה לענין זה, אבל בתנאי שלא תנשאי ולא תבעלי הא לא משייר לעצמו דתנאי לא מקרי דמשייר לעצמו, מ"מ יתכן שלא יהי' גט כיון שאין כאן ויצאה והיתה, ולכן על מנת שלא תנשאי גרידא אפשר דכשר כיון דהותרה בזנות או בנישואין ואינו שיור דהא תנאי אינו נקרא שיור, משא"כ שלא תנשאי ולא תבעלי דלא הותרה כלל לזה מדמינן דלא יהני מחמת דחסר בויצאה והיתה. (מהדו"ק)

בא"ד. דכיון דאין אוסרה אלא בלשון תנאי הוי כאילו הותרה לכל. ויש לעיין על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לשום אדם, אי מהני שיהי' לה דין גרושה שלא תתייבם. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א