חתם סופר/גיטין/עב/א

חתם סופר גיטין עב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עד שישמעו קולו שיאמר לסופר וכו'. הלשון הזה קשה קצת מה ישמעו קולו דקאמר הכי הל"ל עד שישמעו הסופר והעדים קולו שיאמר להם כתוב ולשיטת הרא"ה והר"ן דיכול למנות שליח שלא בפניו והכא בשמעתין מיירי שאמר אמרו לפלוני שאינו ממנה פלוני אלא אמר להם שהם ימנו אותו אבל אי הי' הוא ממנה פלוני שליח לפני עדים אע"פ שאינו בפנינו מהני. יש ליישב קצת עד שישמעו שני עדים קולו שיאמר לסופר שאינו בפנינו ולסופר רוצה לומר שאומר להם על סופר ידוע שיכתוב וממנה אותו. וגם זה דחוק ולרמב"ן דס"ל דאינו יכול למנות סופר ועדים שלא בפניהם משום דלא מקרי לשמה פשיטא דקשיא. ונ"ל מזה יצא לו למהר"י מרגליות שצריך שיאמר להעדים שמעו לי מה שאני מצוה לסופר ומביאו ד"מ סי' כ' אות ג' ומסיים פשיטא שאין לחוש לזה בדיעבד ע"ש ולפע"ד נפקא לי' מהכא וכן אנו נוהגים עכשיו בזמנינו:

הרי זה גיטך אם מתי. כתב רמב"ם רפ"ט מהל' גירושין דאף על גב דאמרינן ספק תנאה ספק תורה אין הכוונה דהוה תנאי וצריך דיני תנאי וכפלות דהכא איננו אלא מגרש לחלוטין לכשיגיע הזמן כמו הרי את מגורשת אחר שלשים יום כן אם מתי קובע זמן הגירושין לכשימות ואין כאן מקום לתנאי ונעלם זה מפנ"י שהאריך בזה. וכתב הר"ן פ"ג דשבועות גבי קונם ככר זה אם אוכל זה דאם משמש ב' לשונות משמע מעכשיו ומשמע לכשיהי' דבר זה משום הכי כל שיש לו משך זמן כגון קונם פירות עולם אם ארחץ אינו אסור אלא אחר רחיצה אבל קונם ככר זה אם אוכל זה שאין לתנאי משך זמן שהרי אם יאכלנו היום שוב אינו בעולם לאוכלו אחר שיאכל ככר השני ע"כ כוונתו לאוסרו מיד וסיים דבאומר ה"ז גיטך אם לא אבוא מכאן עד אחר יב"ח ומת בתוך יב"ח כיון שכל המגרש אינו מגרש ברצון אלא מחמת דוחק דעתו מסתמא לאחר הגט עד לבסוף ע"כ מפרשינן אם לא אבא עד יב"ח לאחר זמן שלא יבוא ע"ש. והנה באם לא אבא עד יב"ח לא הי' צריך לזה שהרי יש לגט משך זמן לחול אחר יב"ח דבשעת התנאי לא עלה על דעתו שימות בתוך יב"ח וא"כ יש לו משך זמן ולא הוצרך לכך משום תנאי אם מתי דאין לו משך זמן לחול לאחר מיתה ומ"מ כיון שרצונו לאחר כל מה שיכול א"כ אין במשמע לשון אם מעכשיו אלא אחר זמן. ועיין סברא זו דרצונו לאחר בתוס' לקמן ע"ג ע"ב ד"ה אמר רבא וכו'. והנה לפי דברי הר"ן הללו יש להסביר סברת רבינו אלחנן בתוס' ד"ה מהיום דודאי נראין דברי ר"ת דאטו בירושלים יתבינן דכותבין שעות ומשמע מרגע אחרון שביום. אלא יובנו דברי ר' אלחנן דהא בדבר שאין לו משך כגון אם מתי הוה אם כמעכשיו אלא הכא בגט אמרינן שרצונו לאחר כל מה שאפשר ומפרשין אם כלאחר זמן. והיינו אי לא הוה אמר מהיום אבל עכשיו שאמר מהיום הרי חזינן דהאי אם אינו לאחר מיתה ואין רצונו לאחר כל מה דאפשר א"כ תו ממילא אמרינן אם כמעכשיו ברגע זו דמי. אך כל זה במהיום אם מתי אבל במהיום אם לא יבוא בתוך יב"ח ומת במשך אותו היום הדרינן לספיקא דר"ת דהכא יש לו משך זמן ואם אחר זמן משמע ואי משום דאמר מהיום הרי לא ידענא מאי אידן בי':

אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמי וכו'. אין רוצה לומר דהוה ליה למימר מהיום אם מתי גט ואינו גט כמו במהיום ולאחר מיתה. דז"א דהא רש"י פי' במתני' משו"ה מספקין בספק חזרה מדלא אמר אם מתי והיינו לקושטא דאם מתי לשון מבורר הוא והל"ל אם יאמר לאחר מספקי' בחזרה אבל להס"ד דגם אם כלאחר משמע שוב מהיכי תיתי לספק בחזרה ואפי' באומר לאחר ה"ל להיות גט מהיום אלא ש"ס לא נחית לפרושי ומקשה דיני דמתני' אהדדי. א"נ י"ל דס"ל להמקשן כי באומר ולאחר כיון שלא בירר דבריו ואמר אם דהוה לשון תנאי לכן אמרינן גט ואינו גט ה"נ אם אמר מהיום אם ולא בירר לומר מעכשיו אם נמי הוה לי' למימר דלשון גרוע הוא ומשני דהיום הוה כמעכשיו ממש וכדעת רבינו אלחנן וכדהסברתי לעיל ע"פ דרכו של הר"ן הנ"ל:

זמנו של שטר מוכיח עליו. פירש"י דאם לא נתן לו הגוף מעכשיו למה נכתב זמן בשטר המתנה. יש לעיין תינח בנותן לו מתנה קרקע ידוע אבל הכותב כל נכסיו לבנו כפי' רשב"ם שם בב"ב דבא להבריח נכסיו מאשתו השני'. וקיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולר"נ דס"ל קני את וחמור קנה מחצה א"כ מכ"ש בדבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם ולא קנה אלא הדבר שבא לעולם עיין סמ"ע סי' ר"ג ס"ק י"ט וא"כ לכשימות ויבוא הבן להחזיק בנכסיו צריך שיבורר איזה נכסים היו בעולם בשעת כתיבת השטר ואיזה שבאו אח"כ וא"כ ע"כ צריך לכתוב זמן בשטר ומנ"ל שכוונתו גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ומיהו רב הונא דאמר טעמו של ר' יוסי משום זמנו של שטר מוכיח שפיר קאמר דר"ה הא ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ור"נ דס"ל אין אדם מקנה היינו דקאמר טעמא דר' יוסי לא ידענא ולדינא צ"ע. והנה לכאורה רש"י הוצרך לזה בשטר ממון שאין הזמן מוכרח מתיקון חכמים צריך לומר שהוכחה הוא דאל"כ למה צריך זמן כלל אלא להורות נתן שמהיום יתחיל הקנין משא"כ בגט שהזמן מתיקון חכמים לא צריך שום הוכחה כי הרי לזה תיקנו חכמים זמן משום בת אחותו או פירות לומר שמזה הזמן מתחיל ענין הגירושין ומה צורך הוכחה יותר אע"ג דבכ"מ רפ"א מגירושין לא כתב כן ויבואר לקמן אי"ה מ"מ מדחזינן דלא שום אחד מהמפרשים הראשונים נתעוררו בזה ש"מ פשיטא להו דגם בגט זמנו של שטר מוכיח ויותר מבממון עד שהי' ראוי לומר שאפי' רבנן מודו בו לולי דש"ס תלי' לי' בפלוגתא דר"י ורבנן. והנה הרי"ף ס"פ י"נ כתב מדסתרי מילי דרב כמ"ש תוס' ד"ה הכי אמר רב וכו' ש"מ ס"ל לרב להכריע בממון אמרינן זמנו מוכיח ולא באיסור פי' בי דינא דשרו משחא לא חילקו בין איסור לממון ורב הכריע לחלק. והרמ"ה שבטור ח"מ סי' רנ"ח מחלק באופן אחר והוא כשתלה במותו אז זמנו של שטר מוכיח אבל כשתולה בלאחר י"ב חודש אין זמנו מוכיח שהרי צריך לידע מתי יתחיל זמן יב"ח. והקשה ב"י ה"ל למכתב ירח ניסן שנת כך וכך תהי' מגורשת ולא צריך להזכיר זמן הכתיבה. ותי' הפרישה אה"נ מ"מ אם לא כתב כך וכתב תחלת זמן שוב אין כאן הוכחה כיון שעכ"פ צריך הי' להודיע זמן כלות יב"ח. ונ"ל להרמ"ה בהא פליגי רבנן דשרו משחא הוה ס"ל דהוכחה קילא כזו נמי הוה הוכחה שמגרש מהיום ורב ס"ל הוכחה גמורה בעינן ותיקן יומא דנן משום תנאי דלאחר יב"ח דבהא לא קיי"ל כר' יוסי. נמצינו למדין בישוב סתירת רב להרי"ף אין חילוק בין תנאי דמיתה לתנאי דלשלשים יום אלא החילוק בין איסור לממון דלרבנן דשרו משחא אפי' באיסור הלכה כרבי יוסי ולרב בממון דוקא. ולהרמ"ה אין חילוק בין איסור לממון אלא בין תנאי דמיתה ליב"ח ובהא פליגי רב אדרבנן דשרו מישחא. אמנם הרב המגיד אחז החבל בשני ראשון לחלק בין ממון לאיסור וגם בין תנאי דמיתה לתנאי דיב"ח ע"ש. וזה צ"ע כיון דחזינן רבנן שרו מישחא ס"ל כר' יוסי אפי' בתרתי לריעותא היינו תנאי דיב"ח ובאיסור מנ"ל דרב פליג בתרתי ולקושי' זו רמז הש"ך סי' רנ"ח סק"ב ע"ש. ולפמ"ש לעיל דבגט לא שייך הוכחה אלא דתיקון רבנן כך הוא שהזמן מורה על התחלת ענין הגט א"כ לא שייך סברת הרמ"ה לחלק בין מיתה לזמן יב"ח אלא בממון דהתם י"ל בקובע זמן יב"ח הוצרך להזכיר הזמן לידע מתי יתחיל המנין אבל בגט שמעיקרא להכי איתקן זמן ולא מכח הוכחה דיליה א"כ בגט אין לחלק בין תנאי דיב"ח לתנאי דאם ימות וא"כ בסברת הרמ"ה נתיישב סתירת רב אבל לא הפלוגתא בין רבנן דשרו משחא ורב וא"כ גם להרמ"ה קשה לה"ה:

והכ"מ הקשה אי ס"ד טעמא דהרמב"ם כהרי"ף להחמיר באיסור א"כ הל"ל חולצת ולא הל"ל אינו גט דמתיבמת ע"כ כתב בגט לא שייך הוכחה זמנו של שטר שהרי צריך לכתוב זמן משום שמא יחפה. ולא ביאר איך יתיישב סוגי' דשמעתין ונ"ל לפרש דהנה ע"כ כל מגרש על תנאי בע"פ צריך לומר שיש לו קול נהי שהזמן שנכתב אין לו קול כיון שנמסר ביום הכתיבה אבל מ"מ יש לו קול שניתן על תנאי דאל"ה תלך ותינשא בגט זה אע"כ יש לו קול שניתן על תנאי וצריכא להביא ראיה שנתקיים התנאי וממילא ליכא חשש פירות דאפילו למ"ד משנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות היינו משנתן עיניו לגרשה לחלוטין אבל לגרשה על תנאי יש לו פירות עד קיום תנאי וכן משמע בתוס' לעיל י"ז ע"א סוף ד"ה ריש לקיש וכו' ע"ש. אך משום שמא יחפה איכא דכשלא תרצה לברר מתי נתקיים התנאי ותחפה על עצמה שלא תיהרג אע"פ שהיא בחזקת אשת איש אינה נהרגת אם אומרת ברי לי הוה בכלל נקי וצדיק אל תהרוג עיין רשב"א ומהרש"א ביבמות ר"פ האשה רבה ופנ"י בכתובות סוגי' שנים אומרים מת וכו' ע"ש. ועיין תוס' לעיל י"ז ע"א ד"ה משום בת אחותו וכו' וע"ש אני עני שם. והשתא ס"ל לכ"מ דשמעתין כמ"ד משום פירי וכר"ש משום זמנו של שטר מוכיח דבגט על תנאי לא בעי זמן ואנן קיי"ל כמ"ד משום בת אחותו וצריך זמן שלא יחפה ואין כאן הוכחה כצ"ל. ובימי חורפי אמרתי היינו דדקדק רבנן דשרו מישחא משום דס"ל משום זליפתן של כלים נאסר ואינהו ס"ל נותן טעם לפגם מותר אבל למגזר משום יינן ויינן גופא משום בנותיהן דפרהסיא ע"ש פ' אין מעמידין דס"ל זנות פרהסיא לא שכיחא כלל למיגזר שמנן משום יינן ויינן משום בנותיהן ומדשרו מישחא וס"ל זנות פרהסיא לא שכיחא ממילא ליכא לתקן זמן משום יחפה דזנות בעדים והתראה לא שכיחי ורק משום פירות ובגט על תנאי ליכא משום איכא זמנו מוכיח עליו. ולעיל דף י"ח ע"א כתבתי לשמואל דס"ל מונין לגטין ימי הבחנה משעת כתיבה א"כ הי' צריך לכתוב זמן למנות ימי הבחנה אך שמעתא אזלא לר"ה תלמיד רב דס"ל מונין הבחנה משעת נתינה ולא יועיל כתיבת הזמן לזה ע"כ זמנו מוכיח עליו. והרבה פוסקים פסקו כשמואל משום דרב אשי קאי כוותי' וא"כ אין זמנו מוכיח ואינו גט. עוד יש לעיין הא ר' יוסי ס"ל מה היא באותן הימים ספיקא הוה עד שימות וא"כ מסתיין כשאומר להדיא מהיום אם ימות אבל לעשות הוכחה מזמן דנחית לספיקא הלא ר' יוסי ס"ל בעלמא לא מייתי איניש נפשי' לספיקא והכי קיי"ל א"כ בגט לא שייך לומר זמנו של שטר וצ"ל סוגי' דשמעתין ס"ל כסוגי' דקדושין ס"ד ע"ב דשם ס"ל לר' יוסי מחית איניש נפשי' לספיקא. אך הפוסקים פסקו כסוגי' דנדרים ס"א ע"א ובר"ן שם ע"כ אין להוכיח מזמן הגט דלא מחית נפשי' לספיקא משא"כ בממון דגופא מהיום וכו':

למה לי אומדנא הרי עמד. פי' דפשיטא לש"ס דלענין מתנת שכ"מ דמשום דלא תיטרוף דעתו קנה לאחר מיתה שלא מן הדין וכשעמד וליכא תו משום טריפת דעת חזרה מתנה ממילא. ופשיטא מסברא כיון דעמד באופן שהי' הוא סבור שהוא בריא אולם אע"פ שהאמת אינו כן שהרי חזר ונחלה ומת ואמרו הרופאים שעדיין נשאר מארס חולי הראשון מ"מ לא אמרינן אלו הי' הוא יודע שיש בו מחולי הראשון לא הי' חוזר בו לא אמרינן כן אלא אפי' לא חזר בהדיא נמי בטלה צוואה הראשונה משום דעכ"פ באותה שעה לפי טענתו לא הי' אז משום טריפת דעת הדרן לדין תורה שאינו קונה אפי' קנו מיני' בחליו כיון שהקנין היה אלאחר מיתה ואין קנין לאחר מיתה זה הי' פשוט לבעלי הש"ס. וא"כ אי גטו כמתנתו א"כ בגט נמי נימא הכי אם עמד אע"פ שנחלה אח"כ ומת מחמת חולי הראשון ליבטל גיטא א"כ למה לי אומדנא פי' מה מועיל אומדנא ומוקי לי' בניתק והלך על משענת קנה כחולי המנתק אנה והולך. ויש כאן ג' שיטות לרש"י נהי דבהס"ד לא הוה סברא לחלק בין סתם לאומר אם ימות מחולי זה או כר"ה דחוזר אפי' במפרש או דאינו חוזר אפי' בסתם מכל מקום למסקנא רבה ורבא דמסברא ס"ל כר"ה רק משום גזירה והפקעת קידושין זה שייך רק בשכ"מ סתם אבל במפרש כבמתני' מודו לר"ה והטעם דלא שייך למיגזר שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה כיון שהתנה בהדיא אין מקום לטעות ולפ"ז גם לרבה ורבא אתאן לאוקמי מתני' בניתק והלך על משענתו כמו לר"ה דהא מתני' במפרש אם ימות מחולי זה מיירי. ונראה מכח סברא זו הקשו תוס' מדב"מ דאמרינן פטומי מילי נינהו ופריך פשיטא ובאמת אין הגירסא לפנינו פירכא פשיטא אלא פריך אי לא פטומי מילי בדידה קיימא לאתנוי וכו' ע"ש. ומיהו להנ"ל מ"מ קשה כיון דסתמא דשכ"מ נמי כאלו התנה דמי רק משום שמא יאמרו יש גט אחר מיתה והכא שהיא התנה שוב ליכא למיגזר אי לאו דהוה פטומי מילי ושפיר הקשו תוס'. מיהו התם בשיטה מקובצת לב"מ לא חייש לקושי' תוס' ע"ש. ב' שיטת הרי"ף ורמב"ם דס"ל כשיטת רש"י הנ"ל אך ס"ל דרבה ורבא גזרו אפי' באומר בפירוש אם ימות מחולי זה ולפ"ז למסקנא לא מיירי מתני' מניתק מחולי לחולי אלא עמד ממש על בריו ואפ"ה צריך אומד ומהני אומד ומשו"ה מייתי רי"ף משנה כצורתה. ושיטת ר"ת דבסתם שכ"מ גם ר"ה לא אמר דאם עמד חוזר אלא במפורש ואהא פליגי רבה ורבא נמצא למסקנא בסתם אינו חוזר מדינא. ובמפרש אינו חוזר משום גזירה ואפקועינה לקידושין מיניה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף