חתם סופר/גיטין/עא/א

חתם סופר גיטין עא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"א אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב. יש כאן ב' שיטות. א' שיטות תוס' והוא שיטת הרמב"ם דכתיבה עדיפא מהרכנה ובמקום דמהני הרכנה מכ"ש כתיבה. ולמסקנא דקיי"ל קולו לאפוקי מדרב כהנא היינו באינו שומע ואינו מדבר לא מהני כתיבה מכ"ש דלא מהני הרכנה אבל שומע ואינו מדבר דמהני הרכנה כ"ש כתיבה. וצריך לדחוק איך מרומז זה בדיוק דקולו עיין לקמן ע"ב ע"א תוס' ד"ה קולו וכו'. ונלע"ד דקיי"ל שומע כעונה משו"ה כשאנו אומרים לו נכתב גט לאשתך והוא מרכין ומכ"ש כותב הרי שמע והבין מה שדברנו לו ומסכים עמנו והרי שומע כעונה וה"ל קולו. לאפוקי אינו שומע ואינו מדבר שלא שמע קולנו אלא אנחנו כתבנו לו נכתוב גט לאשתך וחוזר וכותב כתבו נמצא אין כאן קול כלל לכן אינו מועיל. ולפ"ז אפי' באלם דוקא כשאמרנו לו נכתוב גט והוא שמע קולנו אבל כשהתחיל הוא וכתב כתבו גט לאשתי ולא שמע קולנו אינו מועיל. ושיטת שארי פוסקים דלמסקנא כתיבה גריעא מהרכנה ואפי' באלם אינו מועיל כתיבה אלא דוקא מעשה הרכנה בגופו. רק רב הוה ס"ל כתיבה עדיפא ולפום מה דהוה ס"ל לרב שקיל וטרי אבל למסקנא אינו כן ונראה לפום מה דלס"ד ס"ל לרב כל חרש בעולם אפי' נולד חרש איננו בגדר אינו מדבר אלא כשאינו יכול לכתוב אבל אם יכול לכתוב היינו מדבר ואינו שומע. והשתא אי ס"ד הרכנה עדיפא א"כ אפי' אינו יכול לכתוב מ"מ הוה מדבר ע"י הרכנה א"כ בטלת דין חרש האמור בכל מקום והוא בודאי הלכה למשה מסיני דחרש שאינו מדבר ואינו שומע הוא כשוטה וקטן והיכי משכחת לי' שאינו יכול להרכין אע"כ לפי הך ס"ד הרכנה גריע ודוקא כתב מקרי דיבור ולא הרכנה ומשכחת חרש בכל מקום שאינו יכול לכתוב אבל למסקנא דרב נמי לא אמר אלא בפקח ונתחרש אבל בחרש מעיקרא מודה רב וא"כ שדברי חכמים בכל מקום בחרש מעיקרא אבל פקח ונתחרש י"ל כתיבה גריעא מהרכנה:

אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול להגיד. צ"ע מה יענה בקרא בעל כנפים מגיד דבר דמייתי רשב"א וגם מעשי ידיו מגיד הרקיע. מיהו מהא דכתיב יום ליום יביע אומר לק"מ אע"ג דכתבו תוס' אמירה בכתב לא הוה אמירה די"ל התם הדר מפרש קרא אין אומר ואין דברים רק בכל הארץ נשמע קולם הרי להדיא אפי' הרכנת סביבת הגלגלים לא מיקרי אומר כיון שאין כאן שמיעת קול אבל מהגדה קשי'. וגם מאמירה צ"ע דקרא כתיב גבי יתרו ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך וכתב רמב"ן הוא בעצמו לא אמר אני חותנך הרי רואהו ומה צורך לאמר. והשליח לא יאמר אני חותנך אלא כתב לו במכתב ע"ש. והנה כתיב ויאמר בכתב. ובחי' תורה אמרתי לעולם יתרו עצמו אמר אני חותנך יתרו כלומר איננו עוד כהן מדין אלא חותן משה כי באתי להתגייר וא"כ לק"מ ורמב"ן דפי' אמירה כתיבה צ"ל ס"ל כתי' ב' של תוס' ד"ה והא וכו' דמגז"ש וענתה מלוים גמרינן:

פרט לאלם. פירש"י שאינו חייב קרבן שבועה אם הרכין בראשו וכו' מבואר אי לאו דאינו ראוי להעיד ומטעם שבועה היה חייב אהרכנת ראשו אעפ"י שאינו מוציא בשפתיו קבלת השבועה וההכחשה מזה יש ללמוד כדעת תשו' חו"י דהנשבע בכתב חייב ויש להסביר בשלמא בעדות מפיהם ולא מפי כתבם דלענין להכיר האמת אתו או לא טוב להכיר מפיו מבכתב ע"כ ממעטין מפיהם ולא מפי כתבם אבל לענין שבועה נהפוך הוא השתא לבטא בשפתים בעלמא מחייב ע"י עקימת שפתיו כל שכן כשכותב דהוה מעשה רב ובתשו' הארכתי:

קתני מיהת עדיות וכו'. הקשה פנ"י לשיטת הסוברים דעדים בשטר לא אימעט מפיהם ולא מפי כתבם כמו שרמז רש"י בד"ה ולא מפי כתבם וכו' וכ"כ תוס' בכתובות כ' ע"ש א"כ מאי פריך דילמא בודקין לעדיות היינו לחתום בשטר דלית בי' משום מפיהם. ותי' ליישב בזה קושי' תוס' דוקא אדרב פריך דמשמע מיני' חרש שיכול לדבר מתוך הכתב אפי' בדיקה לא בעי והכי תניא בודקין לעדיות ע"ש. ולפ"ז למאי דלא קיי"ל כרב לק"מ מבודקין לעדיות די"ל דמיירי בחותם על השטר דליכא משום כתבם ולא מוקמינן בעדות נשים ולפ"ז למאי דכתב הר"ן דרי"ף שלהי יבמות מייתי ירושלמי דפליגי בעדות אשה אי מתירין ע"פ כתבים ולא הכריע הרי"ף א"כ אזלינן לחומרא כיון דמש"ס דילן אין הכרע למסקנא להנ"ל ובזה מיושב טור א"ע סימן י"ז דכתב דאזלינן לחומרא ולא מקבלין עדות אשה ע"פ כתבם ותמהו עליו הא היא בשמעתין מוכרע לקולא ולהנ"ל ניחא:

בעדות אשה דאקילו בי' רבנן. בר"ן פ"ב דכתובות וכן בחי' ר"ן דשמעתין כתב בשמעתין בכותב עדותו ומתכוון להעיד בהא מקלינן חדא כולי' דמקבלין על פי כתבם אבל בירושלמי דמייתי רי"ף הנ"ל מיירי במצא כ' בשטר פלוני מת. שלא כיון הכותב להעיד כלל אלא כתב לעצמו לזכר בעלמא בהא פליגי בירושלמי. משמע כיון דלפ"ז אין הכרע בש"ס דנהי במתכוון להודיע לאשה או לב"ד מקבלין עפ"י כתבם אבל במצא כתוב אזלינן לחומרא וכ"כ והבין הב"ח ודברי בית שמואל סי' י"ז ס"ק כ"ז צ"ע שכתב על הב"ח שלא דק בזה ובאמת דק הדק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף