רש"י/גיטין/עא/א

רש"י גיטין עא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפירי. שאינם מצוים באותה שעה כגון צריש"ש בימות הגשמים ובימות החמה נישפל"ה:

חרש. שהיה פיקח כשכנסה וקדושיו קידושין גמורין ותנן ביבמות (דף קיב:) נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית לפי שאין כח בגירושי חרשות להפקיע קידושי חכמה וקאמר רב דאם יכול לדבר מתוך הכתב דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי אתם פלוני ופלוני ומסר להם פיקח גמור הוא וכותבין ונותנין:

אלם קאמרת שאני אלם. דכיון דשומע הוא הרי הוא כפיקח לכל דבריו אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר אי לאו דיכול לדבר מתוך הכתב ברמיזה לא מפיק ואי לאו דאשמעינן רב לא הוה ידענא:

חרש המדבר ואינו שומע זהו חרש. ולא זהו חרש שדברו בו חכמים בכל מקום והשווהו לשוטה דזהו כפיקח לכל דבריו כדקתני בהדיא אבל חרש דרב כהנא (אינו) לא שומע ולא מדבר:

אישתקיל מילוליה. נוטריקון דאלם:

אי קשיא לי. בהא דרב כהנא:

פרט לאלם. שאינו חייב קרבן שבועה על שבועת העדות אם השביעו והרכין בראשו שאינו יודע:

הרי יכול להגיד מתוך הכתב. ואם איתא לדרב כהנא ליחייב:

מפיהם. על פי שנים עדים:

ולא מפי כתבם. יעידו בב"ד דלא דמי לשטר שחתמוהו ביומו דההוא אורחיה להכי:

כשם שבודקים. אנשתתק והרכין בראשו קאי:

למשאות ומתנות. למכור בנכסיו:

לעדיות ולירושות. כולהו מפרש ואזיל:

קתני מיהא לעדיות. שיעיד עדותו מפי הכתב והאמרת מפיהם וזה נאלם:

בעדות אשה. להשיאה:

דאקילו בה. בעד אחד קרוב ושפחה:

ופרכינן קתני ירושות. וקא סלקא דעתך להעיד על ירושה שהוריש אדם מעלמא:

אמר רבי אבהו. מאי ירושות בנו דידיה אם רצה להשוות את הבכור כאחד מבניו ולהכי נקט ירושת בנו הבכור דאם לא לשנות על משפט הירושה של תורה הוא בא למה לנו לדבריו הירושה מאיליה תפול:

מאי לאו דעלמא. דהיינו עדות:

לא הלכו אחר רמיזתו. לחשבו כפיקח:

אבל לא לגיטין. היכא דקידושיו היו קידושין גמורין ותיובתא דרב כהנא:

במה דברים אמורים. דלא הלכו בו בגיטין:

בחרש מעיקרו. שאין לו כתב יד של דעת שלא היתה לו דעת צלולה מימיו ולקמיה פריך וכיון דחרש מעיקרו הוא הרי כנס ברמיזה ולא היו קידושין גמורין ומוקי לה ביבם:

אבל פיקח. שלמד לכתוב מדעת צלולה:

הוא כותב. גט ואחרים חותמין והיינו כרב כהנא:

כשם שכונס ברמיזה כו'. משנה היא ביבמות דחרש שנשא אשה אם רצה יוציא:

ביבמתו. שקידושיה גמורין וזיקתה גמורה והוא אין יכול לחלוץ לפי שאינו בועמד ואמר לא חפצתי לקחתה (דברים כ״ה:ח׳) וכונס ואינו מוציא לעולם דגט דידיה לא מפקע זיקה דאורייתא:

אשתו נמי. ניגזור אטו יבמתו שקידושיה גמורין:

יבמתו ביבמתו. אשת אחיו פיקח באשת אחיו חרש:

ומי גזרינן. אחיו חרש אטו פיקח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף