חתם סופר/גיטין/לב/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לא צריכא דמהדר עלה מעיקרא וכו' עמ"ש תוס' דלא חשיבא עקירת דבר מן התורה וכו' דמשמע פשט הלכה דלא הוה ביטול וכו' שוב כתב וצ"ע שמא אינו מועיל להקל אלא להחמיר וכו' לבאר כוונת דבריהם הוא דס"ל דרבי לא ס"ל הא דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין. ומ"מ בביטול שלא בב"ד כלל הרי מודה רבי דאינו מביא כמ"ש תוס' לקמן סוף ד"ה ור"נ וכו' וקשה וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כיון דלית לי' כל המקדש ע"ד רבנן וצריך חשש גדול של ממזרות כזה לא חשיב עקירה כיון שיש טעם הגון וכמ"ש תוס' ביבמות פ"ט ע"ב ד"ה כיון וכו' וא"כ ה"נ לענין דברים שבלב י"ל דהוה גיטא ויש כח ביד חכמים ואין זה עקירה. שוב כתב שנסתפקו בהא דביטל שלא בב"ד לרבי כיון דלית אפקעינהו רבנן לקידושין דלמא לא הי' כח לעקור דהוה שפיר עקירה ורק להחמיר אמרו. וה"ה הכא בדברים שבלב וצריך לומר כועוד נראה לר"י שכתב תוס'. ומחלוקות ישנה היא עיין רשב"א ביבמות שם ועיין רש"י שבת קמ"ה ריש ע"ב חתר למצוא טעם משום אפקעינהו וזה דלא כתוס' יבמות פ"ח ע"א ד"ה מתוך ופליגי בהנ"ל:
נקטינן שליח מתנה כשליח גט נפקא מיני' לענין הולך לאו כזכי. מלשון רש"י משמע דה"פ דלענין הולך דקיי"ל בעלמא דלאו כזכי נקטינן דשליח כזה הוא כשליח הגט שיכול לבטלו קודם שהגיע המתנה ליד הנותן לא לענין שיכול לחזור בו בפני השליח מזה לא איירי' פשיטא היינו הולך לאו כזכי אלא שיכול לבטלו שלא בפניו אם היה הביטול קודם שהגיע המתנה ליד המקבל אע"ג דהשליח דלא ידע נתינה להמקבל ואח"כ כשיבואו עדים שביטל השליחות טרם שהגיע ליד המקבל הרי צריך להחזיר המתנה ועדיפא מגט דהתם איכא עכ"פ תקנת ר"ג הזקן וקודם תקנה נמי הי' צריך ב"ד עכ"פ משא"כ שליח מתנה דליכא משום עיגונא וממזרת. ומיהו בפני ב' בעי' עכ"פ כמ"ש רמב"ן דלא אלים ביטול שלא בפניו למיעקר דיבור שליחות שבפניו. ועוד י"ל נפקא מיני' לפמ"ש ר"ת לעיל בתוס' י"ב ריש ע"א דמהאי טעמא הוה בשחרור תן והולך כזכי משום דאי לא דעביד לי' נייח נפשא לא הוה משחרר לי' וא"כ ה"א במתנה נמי דהרי אמרי' בעלמא במגילה כ"ו ע"ב וב"מ ט"ז ע"א במתנה אי לאו דה"ל הנאה מיני' לא הוה יהיב לי' א"כ ה"א להוי נמי הולך כזכי קמ"ל שליח מתנה כשליח גט ולא כשליח שחרור וצריך לחלק ביניהו:
מאי שנא מהרי הוא הקדש. ע' תוס' דפשיטא להו דככר זה הקדש מועיל מש"ס ערוך נדרים ל"ד ע"ב. וא"כ ע"כ צריכין לחלק בין לשון בטל ללשון חרם. דחרם דומה להקדש ולא בטל. ונ"ל זהו הר"ן וה"ה שהקשו אהרמב"ם וראב"ד שמחלקין בין הרי הוא בטל להבא משמע ובטל הוא לשעבר משמע וקשי' להוא מנ"ל הא אע"ג דבחרם הוא מבואר בש"ס לחלק וכן הקשה עליהם לח"מ. וצ"ל דס"ל דליכא למילף לשון בטל מלשון חרם דאל"ה קשה קושי' תו'. אבל מ"מ נ"ל דלרמב"ם בלאה"נ לק"מ קושי' תוס' דהרמב"ם ס"ל בטל איננו מטעם שלא אמר הוא אלא מפני שהוא במשקל פעל עבר כמו חמק עבר ע"ש משא"כ חרם ולעולם אימא לך בטל וחרם חד לישנא ושפיר יליף לחלק בין בטל הוא להרי הוא בטל מחרם הוא והרי הוא חרם. ובעיקור קושי' תוס' צ"ל אין ללמוד מככר זה הקדש שהוא ככר איסור ואדם נאמן לשוי' מה שלו לומר כבר הקדשתיו ואע"ג דמיירי התם בככר של הפקר והוא בתוך ד' אמותיו ואומר הקדש י"ל שאומר דבר הקדישו במחשבתו שהרי הקדשו לגבוה לכ"ע הוה הקדש במחשבתו ולעולם ככר זה הקדש לשעבר ממש ורוצה לומר כבר הקדשתיו במחשבתי בלשון המועיל. ועיין הגהת רמ"א בש"ע יו"ד סי' רנ"ח סעיף י"ג וצריך להגיה שם ואם אמר שחישב כופין אותו לקיים מחשבתו ע"ש משא"כ חרם או הפקר איתא להדי' במג"א סי' ת"ס סק"ב ונעלם לפי שעה מס' תורת גיטין ע"ש:
רב ששת אומר אינו חוזר ומגרש בו. עיין תוס' והכוונה דאתי דיבור ומבטל דיבור או מחשבת לשמה ואפי' אי וכתב אהסופר קאי ולא אהבעל מ"מ איננו לשמה אלא ע"י דיבורו של בעל ואתי דיבורו של עכשיו ומבטל ליה וממילא הגט בטל לגמרי. ומה שהקשו תוס' מס"ת לכאורה לק"מ התם ה"ל הקדש דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וה"ל קדושת השמות וקדושת ס"ת כמעשה גמור וכאלו הקדיש נכסיו או אמר פירות אלו תרומה אינו יכול לחזור בו וכדאית' רפ"ג דקידושין משא"כ לשמה דגט אין בו קדושה ואתי דיבור ומבטל דיבור ואפשר זהו בכלל תי' תוס' דגט לא חשיב גמר מעשה דאל"ה אין הבנה לתי' הלז וע' לעיל במתני' ר"פ כל הגט נמלך ומצאו בן עירו וכו' נתעוררתי כיון דנמלך נתבטל הגט לרב ששת וא"כ אפי' אשתו אינו יכול לגרש בו ע"ש וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |