חתם סופר/גיטין/יא/ב

חתם סופר גיטין יא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא בא לידינו אלא לוקס ולוס. ולשון זה משמע כפי' רש"י ותוס' דהאיבעי אליבא דחכמים אי חששו ב' חששות שמא גוים הם ואי גזרינן מובהקים אטו אינו מובהקים או נימא אפי' באינם מובהקים דגוים לא שכיחי דחתמי אגיטא ופשיט לי' פלגא לא בא לידינו וכו' חדא חששא חיישינן תרי לא חיישינן. אבל לראב"ד דאיבעי אליבא דר"ש ק' הך לישנא. ולרשב"ם דמייתי רא"ש יש להסביר עוד דקמיבעי' לי' אי טעמא דרבנן משום גזירה מובהקים אטו אינו מובהקים והכא בספק גוי ספק ישראל הן תרי חששות ולא חיישינן או דילמא טעמא גזרו דילמא בעל הגט טעה בדינו וחשב שמותר למסור לפני גוים ואין לחלק בין מובהקים לאין מובהקים ואפי' לא נחוש ב' חששות מ"מ אסור אפי' מובהקים דלא שייך לומר לא שכיחא גוים דחתמו אגיטא כיון דתלינן דטעה בדין. דברי הרא"ש התמוהים עיין תומים סק"ח ובקרבן נתנאל ולא העלו מזור וגם טרחתי ואמרתי בישיבה אבל אינו נראה לי נכון עד יבא מורה צדק ויורנו. ועכ"פ נלמוד דבע"פ אפי' עש"נ חשידי לשקר ומרעי נפשייהו. ונפקא מיני' בזמן הזה בעדי מיתה של אנשי צבא להתיר נשותיהם עפ"י עדות ערכאות שלהם ואין להאריך פה:

האומר תן גט זה לאשתי וכו' הרי"ף דמייתי רא"ש ס"ל לא מהני לזכות אלא להפקיע ממון דהאדון אבל לא לאיסורא דאינו מותר בבת חורין עד שיגיע גט לידה וזו היא שיטת רש"י לעיל ט' ע"ב אלא שהתוס' שם ד"ה לא יתנו כתבו שרש"י חזר בו לקמן במתני' י"ג ע"א ע"ש. והנה הרא"ש הקשה אשיטה זו מדאמרינן לקמן י"ג ע"א ומה אילו עבד כהן שברח וכו' וזה אינו אוכל ע"ש. ולפע"ד לק"מ דס"ל כיון דאינו יכול לחזור בו ונפקע ממונו של כהן תו לא ה"ל קנין כספו כמפקיע עבדו דאעפ"י שצריך גט שחרור לקמן מ' סוף ע"א ונאסר בתרומה כמ"ש רמב"ם פ"ט מתרומות הל' ה' ורמז תוס' לקמן מ"ב ע"ב ד"ה מעוכב וכו' דסוגי' דכריתות כ"ד ע"ב אתי' לריש לקיש ולא כהלכתא. ונראה לרי"ף בשפחה נמי אסור רק דלא הותר בבת חורין דכן משמע מתוס' לקמן מ' ע"א ד"ה אותו העבד וכו' נמצא שפיר קאמר אילו עבד כהן שברח וכו' וזה אינו אוכל בתרומה וגם שפיר קאמר מפני שמפסידו משפחה. ואפ"ה אמרינן לקמן האומר תנו גט זה לא יתננו לאחר מיתה דהרי עכ"פ צריך גט שחרור להתירו בבת ישראל וכדקיי"ל הלכתא המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור וה"נ צריך שיגיע לידו בחיי רבו. ואמנם לשמואל דס"ל המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור וממילא מכיון שזכה המקבל להפקיע ממון הרב ממילא מופקר לגמרי ומותר אפי' בבת חורין. ולדידי' הא דתנן האומר תנו לא יתנו לאחר מיתה ע"כ צריכין לדחוק דמתני' מיירי שלא מסר גט מיד ליד אלא ציוה תנו כי היכי דלא תקשי מתני' לשמואל וא"כ יפה פירש"י ע"כ לא גרסינן במתני' תן גט זה דא"כ תיקשי מתני' לשמואל אע"כ גרסינן תנו ולשמואל נדחק דמיירי בשלא מסר מיד ליד ולהלכתא יתפרש אפי' שמסרו מיד ליד וכהרי"ף וכפירש"י לעיל ט' ע"ב ואין כאן חזרה לפע"ד:

ושטר שחרור זה לעבדי עיין יבמות מ"ז ע"ב דצריך טבילה כגר והקשו תוס' מגטין מ' ע"א הכותב שטר אירוסין לשפחתו ונדחקו כשכבר טבלה מקודם. מבואר דס"ל דטבילה זו דאורייתא וכן שיטת רמב"ן שם ונחלק בחוזק יד על חכמי הצרפתים דס"ל מדלא הצריכו הטפת דם ברית ש"מ דרבנן היא דליתא אלא דאורייתא ואינו נכנס לדת בלא טבילה. ולפע"ד צ"ע לוקמי כולי שמעתא דהכא בשכבר טבל קודם שיחרור לשם שיחרור ואי לא איירי הכי איך קאמר לקמן י"ג ע"א מפסידו משפחה הא אי בעי לא טביל ואפי' נימא מטבילין אותו בע"כ ע"ש ברמב"ן ורשב"א. אבל הכא מה הפסידו הא כי היכי דערק לעלמא מלקבל גט שחרור ה"נ ליערוק לעלמא שלא יטבילוהו וצ"ע שלא נתעורר אדם בזה:

לפי שזכין לאדם וכו' עיין היטב בכללא דכייל רמב"ן שבה"ה פ"ד מזכי' ומתנה הלכה ב' ומ"ש משמא נתרצה הבן יש לעיין בדוכת' טובא וכן בשמעתין דודאי עבד קטן דלא פריץ כמ"ש תוס' לקמן י"ג ע"א ולא פליג אלא בעבדו של כהן שמפסידו מתרומה בזול וכיון שבכל ענין הוא לו לזכות שיצא לחירות בלי ספק רק שיש בו קצת חוב רחוק אכילת תרומה בזול א"כ דומה ממש לשמא נתרצה הבן וא"כ אם יאמר העבד רצוני להשתחרר יודה ר"מ וצ"ע:

אבל לא בשחרורי עבדים כ' תוס' בשם ירושלמי ע"ש. ונ"ל ק' עבדו של קצין הוא שאעפ"י שמטעם מזונות אין לו זכיה שיכול לומר עשה עמי ואיני זנך אבל עכ"פ כבוד וגדולה הוא לו שיקרא שמו של מושל קצין עליו עבד מלך מלך וכעבדי שלמה שבס' עזרא. ומשני גם זה אינינו בטוח שהרי יכול למוכרו לשפל איניש. שוב הקשה בהיפך מאשתו של מוכה שחין שהרי כופי' אותו להוציא שהרי ממקתו ומשני עכ"פ אינו יכול לגרשה ע"כ ע"י אחר ויקרא שמו עליה אשתו של פלוני וכו' ויכול להיות פרושה ממנו בשאר כסות ועונה ואין כנפי' אלא שיפרשו ותו יקרא שמו עלי' ומשו"ה לא הוה זכות ולפ"ז אין ללמוד לאשת מומר אפי' של שר גדול שיקרא שמו עלי' לכבודה. מ"מ כיון שאין ביד ב"ד בזה"ז להפרישם זה מזה וסופו לכופה לשמשו נדה ולהוליד בנים לע"ז. בודאי זכות הוא לה ואינו דומה למוכה שחין. ומ"מ אין להחליט דין זה אבל אין ראיה מכאן:

התופס לבע"ח קנה א"ל ר"י בר יוסף ואפי' במקום שחב לאחרים פי' משום דהוה ס"ד במקום שחב לאחרים לא קנה ורק קמ"ל במקום שאינו חב לאחרים לא מצי למימר לאו בע"ד דידי את נהי לא מצי להזמינו לדין מ"מ כיון שכבר תפס תפס וכדעת הרא"ש לאפוקי הרי"ף פ"ק דב"מ ובש"ע סי' ק"ה סעיף ד' פסק כהרי"ף ובמקום אחר הארכתי:

הכי אמר ר"י התופס לבע"ח וכו' מהמשך לשון תוס' משמע דלא הו"מ להקשות בפשיטות אדר' יוחנן דהומ"ל התם בב"מ בלא עשאו שליח כדמסיק שלא אמר זכה והכא בדעשאו שליח. ע"כ הקדימו תוס' דמוכח מיימר בר חבו דאפי' עשאו שליח לא מהני לר"פ ור"ה בר"י שם. וש"ך סי' ק"ה כ' בישוב שיטת רש"י דקאי אמסקנא שאני פועל ורש"י מיירי בשליח שכיר בא בשכרו ע"ש ודוחק בלשון רש"י ואם באנו לידי מדה זו. וי"ל בלי דוחק דהרי יש לדקדק בדברי ר"י התם בב"מ דאמר וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי וקשה וכי מיגרע גרע אילו לא אמר כלום והיה זה מגביה מציאה לו קנאו והשתא דאמר תנהו נפרש כוונתו לא אזכה עד שתתנהו לידו זהו דוחק גדול אע"כ ר' יוחנן חדית לן דקנה בעשאו שליח ולא תיקשי מתני' נמי עשאו שליח קמ"ל דתן לאו כזכי ולא נעשה שליח. נמצא מתחלה הוה ס"ד דר"ח אמר לא קנה מאמר מוחלט אפילו פועל ומכ"ש שליח והקשה מפועל ומשני שאני פועל ושוב הוסיף ר' יוחנן אפי' שליח שאינו פועל נמי קנה אך במי שאינו שליח כגון דאמר תנה לי לא קנה. ופירש"י כן לפי מסקנת סוגי' דהתם. אך מ"מ האיכא תנאי ואמוראי דסברו גם במתנה תן כזכי ולדדהו ע"כ מוכח ממתני' אפי' ע"י שליח לא קנה ונהי לענין תן כזכי לא קיי"ל הכי מ"מ לענין תופס לבע"ח אפי' ע"י אחר ס"ל לר"פ ור"ה בר"י דר"י כוותי' בפ' הכותב ולק"מ ארש"י וזהו ע"ד הש"ך דרש"י פי' כן לפי מסקנא דהתם. וכשאני לעצמי אמינא דלק"מ דהנה יל"ד התם אמרי המגבי' מציאה לחברו לא קנה חברו מ"ט ה"ל תופס לבע"ח משמע תופס לבע"ח פשיטא לי' וקמ"ל מציאה הוה נמי חוב לאחרינא כמו תופס לבע"ח דפשיטא לי' דלא קנה ואלו הכא קאמר התופס לבעל חוב באנו למחלוקת ר"א ורבנן הרי יליף בע"ח ממציאה. אע"כ התם מיירי בלא עשאו שליח ובהא פשיטא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה מטעם שפ' הרא"ש מאי חזית לזכות להאי ולחייב להאי ושניהם לא עשאוך שליח. אך בשמעתין רוצה ללמוד תופס לבע"ח אפי' עשאו שליח לא קנה ואמר באנו למחלוקות ר"א ורבנן וכתב תוספות בשמעתין סוף ד"ה אלא וכו' דלר"ח מהכא יליף והיינו מדהזהירה תורה לא תלקט לו לעני והתם פשוט אפי' עשה עני את הבעה"ב שליח לתפוס עבורו מ"מ לא תלקט לעני וילפי' מיני' תופס לבע"ח אפי' במקום שעשאו שליח ולק"מ מסוגי' בפ' הכותב ונלע"ד נכון בעה"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף