חתם סופר/גיטין/יא/א

חתם סופר גיטין יא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשמות מובהקין ע' פירש"י דלא כפי' תוס' לעיל ד' ע"א ד"ה מודה וכו' והרשב"א דכ' שם דכיון דסמכי' על עדי חתימה ה"ל מכלל תורף הגט ופסול כמו כתב הגט עצמו. כ' בנכרי ושמות מובהקין אינו בגדר עדות אלא כטיוטא בעלמא ואינו בכלל כתיבה ע"ש. ובסברא זו יש לחלק בין חתימת קרובים לחתימת גוים ומשו"ה פי' רש"י פ' ז"ב דחתימת תרי גיסי משוו לשטר חספא משא"כ הכא בחתימת גוים בשטר מתנה הוה ס"ל דמהני עדי מסירה ולא הוה חספא ע"י גוים דהוו בטיוטא בעלמא ורק למיחש משום למיסמך עליהו ולמימסר באפיהו וכבר כתבתי לעיל דס"ל דאין לפסול ולבטל מתנתו של זה שקנאה בדינו משום חשש שיארע בשטר אחר:

ואי בעית אימא וכו' דלא קפדי אאוריע נפשייהו עכ"ל רש"י. מלשון זה הוכיח הרא"ש דלרש"י כשר בהדיוט ע"י ע"מ ובערכאות אפי' בלא ע"מ וק' קושי' תוס' ארש"י ובתומים סי' ס"ח סקכ"ח יישב קו' תוס' לרש"י ע"ש. ולא עיין בלשון רש"י ד"ה אלא בשמות שאינן מובהקין וכו' דנעשו כשארי שטרות הנעשין בהדיוט עכ"ל ע"ש. ולזה עוררני בני הרבני מוה' שמואל וואלף נ"י. ומה שנלע"ד בישוב דברי רש"י ז"ל דס"ל דהסוגי' ממש כהתוס' אך בואי בעית אימא דקאי ארבנן דמתני' ולרש"י רישא ר"מ דמדסיפא ר"ש אליבא דר"א ש"מ רישא לאו ר"א. ולר"מ דע"ח כרתי לא הוזכרו ע"מ כלל ולא מעלין ולא מורידין לכן פירש"י דמשום אוריע נפשיהו הוא אבל אי לא"ה כשרים. ובפלוגתא דר"ע ורבנן נמי מודה רש"י לפי' תוס' דרבנן גזרו ע"מ אטו ליכא ע"מ. אך הכל לר"ש אלא ת"ק ס"ל לא נחלקו ר"ע ורבנן בזה מעולם וכ"כ בתומים סי' ס"ח ססק"ח ע"ש. ונהי לא קיי"ל כר"מ אלא כר"א מ"מ באוקימתא דמתני' ס"ל ת"ק דמשנתינו ר"מ ולא הוזכר מי שגזר אליבא דר"א מובהקים אטו אינו מובהקים במתני'. ולא הוזכרה פלוגתת ר"ע ורבנן אלא אליבא דר"ש ולא קיי"ל הכי ומש"ה ס"ל לרש"י דשטרי פרסאה בהדיוט ובע"מ הוה וגובה מב"ח ולא גזרינן אטו בלא ע"מ. ועיין סמ"ע סי' ס"ח סק"ה וסק"ח וצריך ביאור טעם תליית סברת פלוגתתם ואבאר בעה"י. דרמב"ם וסייעתו ס"ל שטרות העולות בערכאות של נכרים היינו שהשטרות כבר נחתמים בעדי גוים ונכתב בשטר שהעדים ראו נתינת המעות. ושוב אח"ז מביאים השטר המחותם לפני הארכי ומקיים אותו ובנימוסיהם שאין הארכי מקיים אלא אחר החקירה מי הם העדים אם נאמנים ואם כל הכתוב בשטר אמת ונכון ואח"כ מקיימו וחזקה לא מרעי' נפש בשיקרא אי לאו דאתברר קמי' לא הוה חתם ונמצא הכל תלוי בהארכי. וס"ל לרי"ף ורמב"ם דבעי' עדים דאינם ידועים בקבלת שוחד דנהי דלקבל שוחד לאסהידו שקרא לא חשיד מ"מ חשידי לאצלוי' דינא כיון שתלוי בדעתו ומחשבתו ויכול להתנצל ולתת אמתלאות לאצלוי' דיניו. וה"נ כיון שאינו מעיד שנעשה הכל בפניו ממש אלא ע"י חקירתו ודרישתו ובקיאתו בהאמנת העדים החתומים וכל זה הוה כעין אצלוי דינא ומשו"ה בעי' לאסהודי עליהו דלא ידועי בקבלת שוחד. ולפ"ז ממילא לא גבי ממשעבדי דאע"ג דקול יוצא לארכי כדאיתא בירושלמי והרמב"ן מפרש סוגי' דשמעתין עפ"י הירושלמי מ"מ לא גבי ממשעבדי כיון דעדיין לא נכשר השטר עד דמקבלי ב"ד ישראל סהדי עליהו דהארכי ומזה לא יצא קול ונ"ל הך דבעי' סהדי להנ"ל יצא להרי"ף מהאי גופא כיון דגרס לקמן בפ"ב דגבי מבני חורי ולא ממשעבדי וק' אמאי הא קול יוצא לארכי אע"כ משום דעכ"פ אין קול דלא ידועי' מקבלי שוחד ולא ידעו הלקוחות להזהר. ושיטת הרא"ש וסייעתו דהשטר נכתב ולא הוזכר בו נתינת מעות ולא חתמו עדים אלא מביאין הטופס ההוא לפני הארכי ולפניו נעשה כל המעשה והוא יחתום עליו ועדים העומדים לפניו מזומנים לחתום שטרות ונראה שגם יש בהם ישראלים ממונים לחתום שטרות דהרי תנן אע"פ שחותמיהם גוים ש"מ יש שחותמיהם ישראל שגם מהם עומדים לפני הארכי לנאטיריו"ן כאשר הוא כן בארץ אשכנז כעת. ומשו"ה לשיטה זו אין לתמוה מה שתמה רשב"א איך אפשר שיטעה ישראל וימסור בפני עדי גוים ויחשוב שישראל הם. ולהנ"ל לק"מ כיון שלא נחתם השטר ע"י עדים שביררו להם הישראלים אלא שם במקום הארכי אחר שנעשה כל המעשה בפניו הוא קורא לשנים מהמזומני' לפניו ויחתמו ואם אין שמותיהם מובהקים יטעה בעל השטר ויסבור שהם מהישראלים העומדים ג"כ שם לנאטיריו"ן ויבוא למסור לפניהם וא"ש. וכיון שכל המעשה נעשה ע"י הארכי א"כ לא בעי' לאסהודי דלא מקבלי שוחד שהרי לאסהודי שיקרא לא נחשדו מעולם הערכאות. וכיון דמבואר דקול יוצא לארכי ממילא גבי ממשעבדי בין תבין:

רבינא סבר לאכשורי בכנופיאת' וכו' נ"ל דכנופיאת' נהי ערכאות לא הוה מ"מ הדיוטות נמי לא הוה וס"ל לרבינא כלישנא בתרא לעיל סיפא אתאן לגיטי ממון וכולא רבנן היא נמצא י"ל ברישא הזכירו ערכאות לרבותא דג"נ ושחרורי עבדים דפסולי' אפי' בעש"נ וסיפא בגיטי ממון לא הוזכרו לפסול אלא בשנעשו בהדיוט ולא בכנופי' דכשר. אך רפרם ס"ל כלישנא קמא דכולא סיפא ר"ש היא ורבנן לא הזכירו הדיוט אלא ערכאות בין לפסול דגטי נשים בין להכשירא דשארי שטרות ולא בכנופי':

מגבינן בי' מבני חרי. הנה רמב"ם ס"ל שטרי הלואה העולה בערכאות של נכרים בלא ע"מ לא גבי ממשעבדי דלא כל כמיניהו לעשות קנין שיעבוד אבל פרעתי לא מצי למיטען וראב"ד השיג דגם פרעתי מצי טעין כמו בכתיבת יד והקשה בתומים א"כ בנעשה בהדיוט וע"מ ישראל דאמרינן גבי מבני חרי ולא מצי איירי בטוען להד"מ תיפוק לי' האיכא ע"מ ואיך יטעון להד"מ אע"כ פרעתי וש"מ אע"ג דלא גבי ממשעבדי מ"מ לא מצי למטען פרעתי ע"ש ולק"מ דמצי מיירי דכתיב בי' נאמנות או אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ומיהו בלי ע"מ אפי' בערכאות ש"נ לא מהני דה"ל כשטר מתנה דלאו כל כמינייהו לגמר שיעבד לשעבד נפשי' ליתן לו נאמנות או לפסול כל העדים אבל הכי מצי מיירי כנ"ל דע"י ע"מ משתעבד ולא מצי למטען פרעתי וממשעבדי לא גבי. והנה רמב"ם מוסיף דגם שטרי הודאה פסולי' בגטי נשים בעש"נ ונדחקו בטעמא והאמת הפשוט כמ"ש בש"ג פ' מי שמת דר"ל חייב אני לך מנה בשטר והוא אינו חייב לו ועי"ז השטר נשתעבד לו ונראה ה"ה הומ"ל שטרי אודיתא והוא פשוט. עוד כתב רמב"ם שטרי מחילה והא ודאי קשי' והריב"ש כ' אהרמב"ם אגב שוטפי' כתבי' ומ"מ יש ליישב קצת דמיירי שיש בידו של מלוה שטר מקויים על הלוה ואינו מחזיר לו שטרו אבל כותב לו שטר מחילה וס"ל לרמב"ם בישראל מהני ובעש"נ לא מצי להקנות לו הלואתו ששטרו בידו. ויש בזה פלוגתא עיין סמ"ע סי' י"ב ס"ק כ"א וש"ך שם ס"ק י"ז. ועי' תוס' כתובות מ"ד ע"א ד"ה והלכתא וכו' וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף