חתם סופר/ביצה/ז/ב

חתם סופר ביצה ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאור בכזית וכו'. כבר כתבתי לעיל במתני' דאפי' אי איכא איסורא בחצי שיעור בל יראה וליכא מלקו' על שיעור בל יראה. מ"מ נפקא מיניה אי אתי עשה דביעור חמץ ודחי לאו דלא תעשה מלאכה בי"ט עמג"א סי' תמ"ו ופר"ח שם. ועוד נפקא מינה לבצק שבסדקי עריבה עי' ש"ע סי' תמ"ב סעי"ז ח' ע"ש:

וב"ה ס"ל ילפי ביעור מאכיל' נ"ל דב"ה ס"ל כמ"ש ר"ן ריש מס' פסחים דאפשר דמשו"ה הקפידה תורה לבער חמץ משום דילמא אתי למיכל מיני'. וא"כ חד טעמא הוא וילפי' ביעור מאכילה וב"ש ס"ל דגזירת הכתוב בעלמא הוא דא"כ בשארי איסורים נמי כמ"ש תוס' ריש פסחים וכיון דגזירת הכתוב הוא ומצוה בפני עצמו לא ילפי' ביעור מאכילה. והא"ש נמי דב"ה ס"ל הצריכותא דה"א חמץ ראוי לאכילה דלטעמי' אזיל דס"ל דביעור מטעם אכילה משא"כ ב"ש לית לי' האי צריכותא וק"ל:

ועיין רש"י פסחים כ"ג ע"א ד"ה וצריכי וכו' והתם אשגירת לישנא דשמעתין נקט וצ"ל בהיפוך אי הוה כ' לך גבי שאור ה"א משום שאינו ראוי לאכילה מותר בהנאה משא"כ חמץ וכו' וק"ל:

מ"ש תוס' כדאשכחנא האי שיעורא ביה"כ עיי' באיכה רבתי בפסוק כל עמה נאנחים פליגי תנאי בשיעור משיב נפש וס"ל לר' חנינא שיעורא כגרוגרת וכ' יפה ענף דס"ל לר"ח דזהו שיעור של יה"כ ופליג אתנא דמתני' פ' יה"כ ע"ש ומ"מ על ב"ש וב"ה לא יחלוק וא"כ א"א לומר כתוס' דשמעתין אלא כפירש"י:

דלמא מימלך ולא שחוט. דעת רמב"ן במלחמו' ה' דלרב יוסף טעמי' דב"ה כמו ב"ש אליבא דרבה דלמא מימלך ולא שחיט אבל אי אית לי' עפר מוכן ליתן עפר למטה ישחוט ויחפור ויכסה אחר שחיטה: ולכאורה יש לעיין אי נמי לית לי' עפר למטה ישחוט. ושוב יקבץ הדם ויחפור ויתן עפר למטה ולמעלה כבש"ע י"ד סי' כ"ח סעי' ז' וי"ל דא"א שלא יבלע בעפר קצת דם ואסור לגוררו בי"ט כמ"ש מג"א סי' תצ"ח סקכ"ה. אכן תינח למ"ד כל דמו בעי כיסוי אך למאי דקיי"ל אפי' מקצת דמו סגי לכתחלה והוא פלוגתא דתנאי ס"פ כיסוי הדם ופלוגתת רמב"ם וראב"ד פי"ד מהו' שחיטה ע"ש ואנן קיי"ל בש"ע י"ד כרמב"ם דלכתחלה אפי' מקצת דמו וא"כ ע"כ א"א לומר כר' יוסף אלא כרבה:

ועיין ברא"ש פ"ג דבכורו' דמייתי מג"א סי' תצ"ח סקכ"ד ולע"ד כוונתו אפי' חפירה דאחר שחיטה נמי הוה מכשיר שאפשר לעשותן מעי"ט כיון דקודם שחיטה יודע שעתיד שיצטרך עפר לכסות לא שרינן לי' לשחוט וכן מצאתי להדי' בשיטה מקובצת בשמעתין והוה כמו אישתפוך חמימי לפני מילה דאסור למול משום דסופו לבוא לידי חלול שבת לחום לצורך פ"נ וה"נ דכוותי' וע"ש בש"מ. והשתא לפ"ז לא פריך מידי מתריסי' אהשוחט די"ל שאני השוחט דהי' אפשר לעשותו מעי"ט משא"כ תריסי' דא"א לפותחן מעי"ט ולהניח פתוח כל הלילה דהרי התירו סופן משום תחילתן מבואר מזה דא"א להניח פתוח כל הלילה ולק"מ ב"ה אדב"ה וב"ש אב"ש בלאה"נ לק"מ כדאמרינן לקמן שאני התם דאיכא דקר נעוץ. וא"כ קשה אמאי דחוק ר' יוחנן מוחלפת השיטה האיכא לשנוי כנ"ל. וי"ל דלרב יוסף תיקשי דלפמ"ש לעיל בשם רמב"ן שרי ב"ה לחפור אחר שחיטה אע"ג דגם חפירה דאחר שחיטה אפשר לעשותו מעי"ט. וא"כ הא דאוסר קודם שחיטה לאו משום דאפשר לעשותו מבע"י הוא ושפיר קשי' אתריסי' ומחליף השיטה. אך לרבה דקיי"ל כוותי' לא אתאינן כלל להחליף השיטה ומיושב פסק הרי"ף דמייתי השוחט ותריסי' ולא מחליף שום שיטה וערז"ה ורמב"ן:

והוא שיש לו דקר נעוץ מבע"י וטלטול הדקר צ"ל שהותר דה"ל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו ועמ"ש תוס' ר"פ כל הכלים ד"ה רחת ומלגז וכו' בסוף הדבור ע"ש וק"ל. והנה רמב"ם ס"ל אם שחט ועבר וחפר ג"כ יכסה. אבל לא יחפור בתחלה לכסות ועמד עליו לח"מ ע"ש ומ"ש בס' בינה לעיתים ועדיין צ"ע ליישב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף