חתם סופר/ביצה/ח/א

חתם סופר ביצה ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא קא עביד גומא ופרש"י דחייב משום בונה עיי' תוס' שבת צ"ה ע"א ד"ה והרודה וכו' דבנין בי"ט שרי מטעם מתוך וליכא אלא איסור דרבנן א"כ הוה הכא ג' דרבנן בנין דרבנן ומלאכה שאצ"ל ומקלקל דכי האי גוני שרי במקום מצוה לכ"ע ולר' יהודה נמי דמלאכה שאצ"ל חייב מ"מ הוה שבות דשבות במקום מצוה. מיהו לב"ש דלית להו מתוך. מ"מ לב"ש בלא"ה מתיר אפי' לכתחלה משום שמחת י"ט. אבל לב"ה דאוסר עכ"פ אם עבר ושחט שרי במקום מצוה משום כל הני שבותים דרבנן ומוכח דלא מהפכי' השוחט דא"כ לב"ש אסור לכתחלה ולב"ש לית לי' מתוך ואיכא בנין דאורייתא לא הי' מתיר ב"ש משום מצוה. ואמנם לרבה דס"ל לקמן י"ב ע"א דבעירוב והוצאה פליגי. וגם ב"ה לית להו מתוך ע"כ ליכא הכרח הנ"ל שפיר יש להפוך השוחט ובזה י"ל לשון רש"י לקמן ח' ע"ב אמר רבה שחט ציפור מעי"ט וכו' ופירש"י משום אימנועי שמחת י"ט ליכא. וקשה שמחת י"ט מאן דכר שמי' הא ב"ה לא שרי אלא בעבר ושחט ומשום מצות כיסוי. והא"ש דלרבה מודה רש"י דמהפכי' השוחט אלא שכתבתי לעיל לרבה לא ק' כלל מתריסי' ולא צריכי' להחליף שום שטה:

שאפר כירה מוכן הוא עמג"א סי' תצ"ח סקכ"ח וכן בסי' ש"מ סק"ח כ' מג"א שאם נתערב אפר שהוסק היום עם שהוסק אתמול באופן שלא היה ניכר מעולם בטיל ברוב דדשיל"מ שלא ניכר מעולם בטיל ולא בעי ששי' אע"ג דאפר באפר הוה כקמח בקמח ומקרי לח בלח מ"מ בדרבנן סגי ברוב. וכבר תמה עליו בס' בינה לעיתים פ"ב מהו' י"ט הלכה י"ח מה לי דרבנן מה לי דאורייתא לעולם לח בלח בעי ס'. אך הכא במידי דלאו אכילה וטעמא אין ענין לששי' לא בדאורייתא ולא בדרבנן וסגי ברובא לעולם ע"ש. והנה אמת נכון הדבר. ואעתיק כאן מ"ש על גליון ש"ע שלי מאז וז"ל עיי' בכורו' כ"ג ע"א אפר פרה שנתערב וכו' דבמשא מטמא וס"ל למג"א טלטול כמשא דמי' משו"ה הוצרך לומר דהוה מדבריהם. וצ"ע בתוס' שם סוף ד"ה נבלה וכו' במ"ש דמים ומלח לענין תחומין ע"ש וק"ל. ועיי' עוד בכורו' כ"ב ע"א תוס' ד"ה הנך וכו' ונלע"ד דמ"ש שם טומאה הוא לאו דוקא אלא כל מידי דלאו אכילה והנאה לא שייך ס' וטעם כעיקור ועיי' משנה למלך פ"א ממשכב ומושב הלכה י"ד ד"ה עוד נראה וכו' מבואר דרמב"ם ס"ל אפר באפר מקרי יבש ביבש משו"ה אמרי' נהי במגע לא מטמא מ"מ במשא מטמא ע"ש וא"כ אנן קיי"ל דלא כרמב"ם אלא קמח ואפר מקרי לח בלח אינו מטמא אפי' במשא וה"ה לענין טלטול מוקצה וצ"ל ליישב ש"ס דאמר אאפר פרה דבמשא מיהו מטמא דאזלא למ"ד גם לח בלח אין בילה לכן מדמה לח ליבש לענין זה. אבל למאי דקיי"ל בלח יש בילה עיי' תוס' ר"ה י"ג ע"ב ד"ה חוץ וכו' א"כ אפר פרה אין לדמות לנבילה בטילה בשחוטה וכן הפילה חררת דם ואינו מטמא לא במגע ולא במשא. וה"ה לענין טלטול מוקצה דבטל ברוב ולא הי' צריך מג"א לכל זה:

ואמנם נ"ל דהיינו למאי דקי"ל מין במינו בטל ברוב. אך לר' יהודה אמר רב דמיירי בשמעתין וס"ל בעלמא מב"מ לא בטיל ורוב הראשונים לא ס"ל מ"ש תוס' בחולין גבי שאני ציר דרבנן בטיל מב"מ דליתא אלא בדרבנן נמי לא בטיל ומפרשי' שם פי' אחר עי' חי' רשב"א שם ועי' יבמות פ"ח ע"א א"כ אפר באפר דהוה מב"מ לח בלח לא בטיל:

ורציתי בזה כי מ"ש תוס' בשמעתין דלא שכיח שיהי' לו אפר כירה מעי"ט נראה תמוה בעיני. דסתם כל אדם מבשל בעי"ט לצורך ליל י"ט וההסיק והבשול נמשוך עד הלילה ואם אז נתערב אפר מהסק הלילה עם אפר היום של חול הרי בטיל. ומסתמא שוחט קודם סעודת שחרית שעדיין לא רבה עליו אפר של היום. וא"כ אפר מוכן שכיח ואיך כ' תוס' דאפר מוכן לא שכיח. אבל יתכן שכ"כ לפום שמעתין דאזלא לר' יהודה אמר רב אבל למאי דקי"ל מב"מ בטיל ברוב שכיחא ושכיחא. ואה"נ דקשי' אכוי לכסי' באפר מוכן. ומיושב קו' מהרש"א דרבה אמר לקמן אפר כירה מוכן לודאי דשפיר הוצרך לתרץ אאפר כירה כנ"ל דלדינא קשה נמי מאפר כירה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר לפי מה שכתבתי לעיל בשם הרא"ש דעיקר איסור חפירא וכיסוי הוא משום שאפשר לעשותו מעי"ט. א"כ י"ל לפי מה דמשמע לקמן בסוגי' דמלח ותבלין דבדבר דלא הוה מסיק אדעתי' שיצטרך לו בי"ט ושוב אירע לו מקרה שנצטרך לו הוה כא"א לעשותו א"כ יש לפרש משנתינו שאפר כירה מוכן הוא. כפשוטו מהאי טעמא שרינן ליה לחפור ולכסות הואיל ואפר כירה מוכן הוא וזה שכיחא טובא. לא הוה מסיק אדעתיה מאתמול לחפור כי סביר היה די לו באפר כירה המוכנת ועכשיו דאירע לו דלא מצא אפר מוכן יחפור בדקר. ומה דנדחק ואמר ואפר כירה מוכן הכל הוא לר' יהודה דמב"מ לא בטיל אבל למ"ד מב"מ בטיל י"ל כנ"ל. ואע"ג דכ' תוס' דלב"ש אין מכסין באפר כירה והוא מוכן לשארי דברים וא"כ לב"ש מ"ט יחפור בדקר י"ל לב"ש בלא"ה לק"מ דמקיל דאפי' משום שמחת י"ט ישחוט ויחפור ויכסה. אבל עיקר דברינו לב"ה דמחמיר בעי' טעמא דאפר כירה מוכן הוא. ולפ"ז מוכח דמחליפי' תריסי' ולא השוחט וק"ל: ואיידי דאיירי אזכיר פה מ"ש תוס' חולין פ"ח ע"ב ד"ה אלא וכו' ושמא אז כשבאו שם ישראל היה מצמיח עכ"ל. וצ"ע דלא משמע כן ביומא ע"ה ע"ב מה שתגרי נכרים מוכרים להם ואם איתא דלמא מה שזרעו והצמיח שהרי ישבו בקדש ימים רבים ופי' רש"י פ' דברים י"ט שנה. ועוד צ"ע בלשון רש"י קידושין ל"ח ע"א ד"ה בכניסתן לארץ שהרי במדבר לא זרעו ולא קצרו ולא נטעו עכ"ל. ועי' תוס' מנחות מ"ה ע"ב ד"ה קרבו וכו' ע"ש וצ"ע כל זה:

ואם שחטו אין מכסין את דמו בחולין פ"ד ע"ב יליף ליה ר' יוסי מק"ו ושם פ"ד ע"א מסיק ש"ס תשובות ר"א הקפר לדחות האי ק"ו וא"כ צ"ע אמאי פסקי' כר' יוסי. והי' נ"ל לרמב"ם דכל ספיקא דאורייתא לקולא חוץ היכי דאיקבע איסורא דמייתי אשם תלוי. א"כ מן התורה כוי אין צריך כיסוי כלל. א"כ דינא הוא דלא לידחי י"ט ולא צריכי' ק"ו דר' יוסי ור' יוסי ס"ל כר"א דכריתות דמחייב אשם תלוי על חלבו של כוי דספק לחומרא מן התורה אפי' היכי דלא איקבע איסורא וא"כ צריך כיסוי מן התורה והיה לנו להתיר חפירה בי"ט באיסורי שבותים דרבנן מיהת ומשו"ה הוצרך לק"ו דר' יוסי. ודחאו ר"א הקפר אבל לדידן לא בעי' ק"ו וא"ש. אך להפוסקים החולקים על הרמב"ם הנ"ל צ"ע מיהו כבר כתבתי בחי' רפי"ה דלא אמרו רמב"ם אלא בספק ל"ת אבל ספק עשה לא א"כ לק"מ:

ואי איתא לכיסוי כדר' יהודה פירש"י והתוס' בהס"ד דקאי אסיפא. וצ"ל ארישא לא בעי להקשות דידע משום התרת דבחול אמרי' לנקר חצרו משא"כ בי"ט אסור לשחוט לכתחלה לעשות גרף של רעי ולנקר חצרו. אבל אסיפא שכבר שחט וחצרו צריך ניקר והעפר מוכן לכל דבר מותר לנקר חצרו כמ"ש בשלטי גבורים קשה שפיר לכסי'. ולקמן מחדש לן ש"ס בא לימלך מאי איכא למימר אבל האי דלנקר חצרו אסיק גם בהס"ד כן י"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף