חתם סופר/ביצה/ז/א

חתם סופר ביצה ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למיתבי לי ביני וביני עפירש"י ומזה למד בתה"ד סי' שכ"ב דינו של מוכר בשר איל שאינו מסורס בחזקת מסורס שפסקו רמ"א בח"מ סי' רל"ג. ותמה שם הב"ח הא משנה שלימה שנינו בב"ב פ"ג ע"ב ד' מדות במוכרי' יפות ונמצא רעות לוקח יכול לחזור בו. אע"כ מיירו הכא בשנפסדו שהניחום תחת התרנגולת ולא אפרחן וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בשמעתין. וביאור הדברי' ר"ן פ"ב דקדושי' אבל אי הוה בעינא לעולם הלוקח יכול לחזור בו. וכ"כ מהרש"ל ביש"ש דפרקין ובחכמת שלמה דשמעתין ועי' מה שנדחק קרבן נתנאל בזה וכבר נזהר בזה הריטב"א דמייתי לי' בשיטה מקובצת דאין שום קפידא לאכילה ולא לענין בריאות הגוף כלל וכלל בין הני ביעי להני ביעי רק קפידא של קפדן וה"ל יפות ונמצא יפות דהמקח קיים ומחזיר לו אונאתו. ואין ספק דבין איל מסורס לאינו מסורס נמי הכי הוא דהרי איל שאינו מסורס לגבוה סליק וכהנים אוכלי' אותו למשחה לגדולה כדרך שמלכי' אוכלי'. ובהיות ישראל יושבי' על אדמתם ואין עכו"ם ביניהם מי סירס להם בהמתם והי' עולה על שולחן מלכי יהודה הצדיקי' בשר שאינו מסורס וליכא אלא קפידא של קפדן וה"ל יפות ונמצא יפות דמחזיר לו אונאתו והמקח קיים ויפה למד כן מרש"י דשמעתין והדין דין אמת עכ"פ אלא שצריכי' להבין מנ"ל לרש"י שאין קפידה יתירה באלו הביעי' דלמא איכא קפידא והלוקח יכול לחזור והכא מיירי בדלא אפרחן וכהרי"ף וי"ל זה:

אך נ"ל הכרח גמור דאלת"ה תיקשי אי לא אפרחן נמי לימא לי' דלמא לאכילה זבנתה ואיתיב לך דביני וביני אבל לא אפסיד הקרן שלי דאע"ג דרוב הקוני' ביעי' דפחי' או דדכרא צריכי' לגדל אפרוחי' מ"מ הא אין הולכין בממון אחר הרוב כמו זרע פשתן שזרעו ולא צמחו ר"פ המוכר פירות צ"ג ע"א ת"ש המוכר פירות וכו' ע"ש ובטוש"ע סי' רל"ב סקכ"א. ועוד הכא גרע טפי מזרע פשתן דמדאכרז ביעי דפחי' ולא התנה שיהי' נמי דדכרא דדלמא יהבו לי' דספנא מארעא. וכן האי דהכריז ביעי דדכרא איך לא חשו שיתנו לו דדכרא משחוטה ולא יגדלו אפרוחי' וה"ל להכריז דפחי' דדכרא למאן. ומדלא אכריז יש קצת ראי' דלא בעי להו אלא לאכילה והאי גברא לא דקדק אלא אצריבא ולא אשמינא. ואידך דקדק אשמינא ולא אצריבא והצד השוה ששתיהם לא הקפידו אגידול אפרוחי' וא"כ איך הוציא רב אמי ממון מיד המוכר אע"כ מוכח שאין שום קפידה לאכילה בזה והמקפיד ממש בטילה דעתו ומסתיין למיהב לי' ביני וביני אבל לבטל מקח לא כמו יפות ונמצא יפות מיהו החולקי' י"ל ס"ל כשיטת תוס' סנהדרי' ג' ע"ב דברוב מעלי' כ"ע מודי' דהולכין בממון אחר הרוב:

ועוד ראי' ברורה לדין זה מדאמרי' לרב עם יציאתה נגמרה ומגדל אפרוחי' נפקא מיני' למקח וממכר ואי ס"ד דבלא גידול אפרוחי' נמי אי הביעי' בעינא הלוקח חוזר בו מטעם יפות ונמצא רעות דלא חזיין לאכילה כולי האי א"כ אמאי צריך למימר מגדל אפרוחי' דלית בי' נפקותא אלא אי אפסיד ולא אפרח וגם לא שייך דין זה בדספנא מארעא נימא עם יציאתה נגמרה לאכילה דצריבן ואי הביעי' בעין הדרא זבינא ושייך אפי' בדספנא אע"כ מוכח דאי לאו לגדל אפרוחי' משום שינוי דאכילה אפי' הי' בעין לא יהיב לי' אלא ביני וביני. אבל השתא דאיכא נפקותא דלגדל אפרוחי' ה"ל אינו מינו ושניהם יכולי' לחזור בו. ולא תיקשי אכתי נימא רק עם יציאתה נגמרה לאכילה ונפקא מיני' למיהב דביני וביני. ז"א דזה לא שייך אלא בדספנא מארעא דלא שכיחי אבל זבין מיני' דדכרא כיון דאמת הוא דאינו מגדל אפרוחי' המקח בטל. והאמת קאמר. ומיהו אעפ"י שהוכחנו דין זה מדרב מ"מ אין להוכיח סברת ריטב"א שאין שום שינוי לענין אכילה בין אלו לאלו די"ל דאע"ג דיש קפידא מ"מ כיון דרובא המקפידי' על דפחי' אין כוונתם משום אכילה אלא משום ולדות א"כ רב לטעמי' דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ומבטל המקח מטעם רוב ואע"ג דכתבתי לעיל מדפרט דפחי' ולא אמר נמי דדכרא יש קצת ראי' דבעי להו לאכילה מ"מ מאן לימא לן דרב לא מיירו אלא באומר דפחי' ודדכרא:

עם יציאת כולה ולא רובא ולאפוקי מדר' יוחנן נראה דודאי אין סברא דרב פליג דיציאת רובא ה"ל כילוד כולה ואפי' החזירה אח"כ וער"פ בהמה המקשה. אבל נלע"ד דפליגי לישני בשני תירוצי תוס' לעיל ד' ע"א ד"ה אלא בהכנה וכו' דלתי' קמא לידה גופי' הוה הכנה ומשמע מלשון רמב"ן דהיינו שבא לידינו מה שלא הי' לנו עד עתה נמצא שבת הכין לי"ט וזה לא שייך ביצאה רובא בשבת וחזרה ויצאה אח"כ בי"ט דהיציאה דשבת לא הועילה לנו כלום שהרי חזרה וכיון דביו"ט אחר שבת שרי כי האי גווני מכ"ש י"ט דעלמא דכיון דיצאה רובא בשבת וה"ל כילוד נמצא כבר מאתמול מע"ש גמרה בחול. והלידה דשבת לא הועילה לי"ט שהרי חזרה ומותרת בי"ט אחר שבת ומכ"ש בי"ט דעלמא משא"כ לתי' ב' דתוס' דהכנה הוא מה שגמרה הלידה דשבת דהותרה בי"ט א"כ גם יציאת רובא בשבת גרמה היתר בי"ט וה"ל הכנה ואסורא אם יצאה בי"ט אחר שבת וגזרי' י"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת ובהא פליגי הני תרי לישני לפע"ד: והלא בדק יפה וכו' מהרמ"ל הגי' ואפי' בדק יפה אימר יצתה רובא וחזרה וכן נראה דללישנא דלית לי' לרב כר' יוחנן הך דיצאה רובא. ע"כ מוקי ברייתא דכל שתשמישו ביום באומר לא בדק יפה:

בדאיכא זכר נמי אימא מארעא ספנא אע"ג דרובא ע"י זכרי' כמ"ש הרא"ש מ"מ דבר שיל"מ לא מהני חד רובא ומשני גמירי כל היכי דאיכא זכר לא ספנא מארעא. ולפ"ז הא דאמרי' דרב מיירי בדספנא אין רוצה לומר דודאי ספנא אלא דלא בדיקנא עד שיתין בתי והוה ספיקא אע"ג דרובא ע"י זכר מ"מ בדשיל"מ אין הולכי' אחר הרוב ולפ"ז מ"ש תוס' לקמן ד"ה כי לא בדק וכו' דרובא דספנא יולדי' ביממא ר"ל השתא הוי תרי רובא חדא רוב מן הזכרי' שאינם יולדי' אלא ביום. והמיעוט נמי דספנא נמי רובא ביום וזה דעת יש"ש ולחנם השיג עליו בקרבן נתנאל: מיהו הר"ן בשמעתין ס"ל נהי דשיל"מ לא בטיל ברוב היינו כיון דאתחזק עכ"פ מיעוט איסור בתוך התערובו' משא"כ מרובא דליתא קמן כגון רובא דספנא יולדת ביום דלא אתחזק שום מיעוט איסור לפנינו גם בדשיל"מ הולכין אחר הרוב ומ"מ לקמן ס"פ אין צדין כ' ר"ן שהוא חוכך בעכו"ם שהבי' ביצים בי"ט אי נסמוך ארוב ביצי' דעלמא שהם מאתמול שלשום ע"ש ותמהו האחרוני' בסתירה זו ועי' שער המלך פ"ד מהו' י"ט הלכה כ"ד ועי' יד דוד בשמעתין ועי' מל"מ פ"ז מהו' מעילה:

ולפע"ד ודאי היכי דאיתחזק מיעוט איסור בתוך התערובות פשיטא דלא בטיל והיכי דלא אתחזק כלל כגון שהעכו"ם מביא בליל י"ט דלית לן שום חזקה שנולדה שום ביצה בלילה בכל העולם כלל בזה פשיטא דאזלינן בתר רובא דיולדת ביום. אך אם העכו"ם מביא ביום נהי דלא דמי לרובא דנתערבה באלף דאיכא חזקת מיעוט קמן מ"מ נמי לא דמי לעכו"ם המביא בלילה דלא אתחזק שנולד שום ביצה בלילה. אבל הכא משהאיר השחר איכא כמה ביצים שנולדה היום בעולם ואתחזק איסורא בעולם עכ"פ בזה חוכך הר"ן להחמיר כנלע"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף