חתם סופר/בבא בתרא/יג/ב

חתם סופר בבא בתרא יג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שונא מתנו' יחי' עי' סמ"ע דרבנן ס"ל כיון שהוא טובה לנותן לא שייך שונא מתנו' ונ"ל דהיינו פלוגתת ר"א ור"ז ר"פ א"ט ופ' בני העיר דר"א כי הוה מזמנו לי' לא אזיל ור"ז אמר אתיקירו מתיקרו בי פי' והוה טובת הנותן וכת"ק וק"ל:

מדביק אדם תורה ונביאי' וכתובי' כא' כ' תוס' כשהן מדובקי' יחד אין גנאי לכאורה דבריהם תמוהי' דא"כ במגילה כ"ו ע"א דאמרינן דאלת"ה מכרך היכי כרכי' וכו' ע"ש מאי מייתו מגלילה להנחה זעג"ז ע"כ נ"ל בכוונת תוס' כמ"ש רשב"א לקמן ד"ה ועושה וכו' שתהא תורה בפנים ונביאים וכתובים מבחוץ להעשות שומר לתורה ומפני זה כ' תוס' כשהם מדובקי' יחד אין גנאי לתורה שהנביאי' נעשה שומרי' לתורה ולנביאי' וכתובי' גופי' פשיטא שאין גנאי וכך יפה להם וכל דבריהם איננו אלא שמירה לתורה. אבל ס"ת גופי' בודאי א"א לומר שיהי' דף שומר לחבירו ואיכא בזיון משום הנחה זעג"ז אי לא משום דלא אפשר שאני ושפיר הוכיח ש"ס במגילה שם. ועוד נ"ל דמיני' ובי' מוכח כן דאל"כ קשה מאי רצה להוכיח דהיכי דלא אפשר שאני דאלת"ה מיכרך היכי כרכי'. מנ"ל משום דלא אפשר הוא דלמא משום דשוה בשוה שפיר דמי. ובעל איבעי' הוא גופי' מספקא לי' אי שוה בשוה שפיר דמי וכדחזינין גבי כריכה או דילמא התם משום דלא אפשר אבל שוה בשוה בעלמא לא. וא"כ איך רוצה להכריח דינו מכריכה. אע"כ הכי קאמר דאלת"ה אפי' נימא דשוה בשוה בהנחה שפיר דמי מ"מ מיכרך היכי כרכינין דהא הוי כשומר ואיכא בזיון לדף החיצון אע"כ משום דלא אפשר ועיי' מג"א סי' כ"ח ועש"ע קטן של הגאון מהר"ז מרגליו' שם והנלע"ד כתבתי:

תורה בפני עצמו וכו' כ' תוס' דלא אשכחן שיהי' אסור להניח נביאי' וכתובי' זעג"ז ומג"א רס"י קנ"ב הקשה ממ"ש הר"ן במ"ס ר"ה דלענין אמירת הפסוקי' הי' לנו להקדי' פסוקי נביאי' לכתובי' ולפע"ד לחלק בין אמירת דברי נבואה לדברי כתובי' שהם רק ברה"ק. משא"כ ההנחה זעג"ז או גלילת מטפחת שהוא משום קדושת שנכתבי' בהם והגויל מתקדש ע"י שמות הקדושי' ודברי' קדושי' שנכתב עליו בזה כמו בזה והחילק קל להבין. ומ"מ נ"ל דגויל של ס"ת שלימה קדוש טפי מפני שיש בו מ"ע בפ"ע ועתה כתבו לכם. ועוד שראוי לקרות בציבור וע"כ גם חומשי' מקודשי' טפי מפני שראוי' להשלימם לס"ת שלם משו"ה אסור לגלול נביאי' במטפחות חומשי' ולהניח נביאי' ע"ג חומשי'. ומ"מ מותר למכור אפי' חומש לקנות נביאי' וכתובי' או לפע"ד אפי' שארי ספרי' ש"ס ומפרשי' כיון שצריך ללמוד אלו הספרי' והחומש כבר למד או אינו צריך וא"כ אלו ואלו דא"ח ושוין הם לענין מכירה. אמנם ס"ת שלם לא ימכור משום דראוי לקרות בציבור משא"כ חומשי' וספרי' אלא אם א"א בענין אחר דללמוד תורה ולישא אשה שפיר דמי ובזה נתישבו כל ק' מג"א שם ומה שהאריך בטורי אבן במגילה שם ע"ש:

ומסיים מלמטה וכו' עיי' מנחות למד ע"א מבואר דחומשי' של ס"ת שלם מסיים אפי' באמצע משמע מכ"ש למטה וכפירש"י דשמעתין ודלא כהתוס' בשם הירושלמי וצ"ל דהתו' לא הי' גורסי' שם אפי' אלא מסיים באמצע:

מעשה והביאו לפנינו וכו' והכשרנום וכן פסקו הפוסקי' דמעשה רב וכן משמע סתמא דבריתא לקמן י"ד ע"ב סדרן של נביאי' וכו' ומאי אכפת לן בסדרן אי לא מדבקן דודאי אין מצוה לכותבן כסדרן רק תפילי' ומזוזו' דכתב בהו והיו. ועכ"פ מוכח דלא כרבנן שהם רבי' אלא מ"מ תמה במרדכי מ"ט שביק רבי רבים ועביד כר"מ וכי האי גוני פריך ש"ס ארבי רפר"א ד"מ ע"ש ונלע"ד מ"ש תוס' ד"ה ר' יהודה וכו' שלא יראה הכל כמו תורה וכו' ושלא יהי' נראה הכל כמו נביא' א' ע"ש יש להסביר עפ"י מ"ש בס' בני יונה סי' רע"ב הטעם שס"ת אורכו כהקיפו ששיערו נוי הכתיבה המיושרת ויצא להם כן ע"ש וא"כ אי ידבק תנ"ך זע"ז ולא יהי' אורכו כהקיפו יסברו שהכל תורה ואין כתיבה מיושרת ויהי' גנאי לתורה. וחכמי' חששו אפי' לגנאי הנביאי' שג"כ הי' להם שיעור ידוע לכל נביא ונביא כך נלע"ד. וא"כ בימי רבי שכבר נתמעטו הדורו' ורוב ס"ת לא הי' נכתבי' על זה השיעור שהרי אפי' רבי בעצמו אמר בגויל ידענו א"כ שוב כ"ע מודי' שמותר לדבק תנ"ך כאחד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף