חק יעקב/אורח חיים/תסו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לא ילעוס אדם. והוא הפי' של מלוגמא כמ"ש לעיל סימן תמ"ב ס"ק ז' וכת' הרוקח סימן רע"א דאפילו אם כבר נלעס והניח ע"ג מכתו קודם פסח צריך ביעור ויסירם עכ"ל וכן נתבאר לעיל סימן תמ"ב דכל שלא נסרחה המלוגמא קודם פסח צריך ביעור וזה פשוט מש"ס ופוסקים ע"ל סי' תמ"ב וכל זה דלא כבית הלל בי"ד סי' קנ"ה ס"ק ג' שכת' הא דלא ילעוס היינו דוקא בתוך הפסח אבל אם היה חמץ כבר מותר להניח בפסח על איזה רפואה וכ"כ בכסף משנה בשם הרשב"א בהל' פסח עכ"ל ובאמת כל זה אינו ומ"ש שכ"כ בכ"מ יגעתי ולא מצאתי חילוק זה בדבריו. ועיקר הקושיא שהכריחו לחילוק זה משום דמקשה ממ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות יסודי התורה דשלא כדרך הנאתן כגון מלוגמא למכה מותר להתרפאות מחמץ בפסח מעיקרא לק"מ דהתם בחמצו של עכו"ם מיירי מה שא"כ בחמץ של ישראל כמ"ש שם הכ"מ וכ"כ המ"א ובתשובת מהר"ש קאיידנבר סי' כ"ז. וכל זה בחולה שאין בו סכנה אבל בחולה שיש בו סכנה אפילו ע"י ישראל בעצמו מחמצו ג"כ מותר וכ"ה במ"א בשם הירושלמי וכ"כ בתשובת מהרש"ק שם ע"ל סי' תס"ה ס"ק ב' ובחמץ שעבר עליו הפסח מותר וכת' בתורת אדם להרשב"א דף י"א ע"ב וז"ל ומיהו לענין אכילה אפשר שעשהו כשל תורה ואין להתרפאות אלא במקום סכנה עכ"ל וכ"כ הר"ן ר"פ כל שעה ובריב"ש סי' רנ"ה וכן מתבאר ביורה דעה סי' קנ"ה דלא כמשמע קצת בירושלמי פרק כל שעה הלכה א' דאפי' שלא כדרך הנאתו אסור ע"ש: כת' פ"ח נשאלתי על מי שיש לו כאב ראש תדיר ומניחין קילור של קמח ומים וסממנים אחרים בצדעיו כדי להקל הכאב אס מותר לעשות כן בפסח והשיב לאסור ומסיק שם אכן לעשות עם מי פירות שפיר דמי עכ"ל:
(ב) ויתן על מכתו. אבל ללעוס ולבלוע מיד מותר דא"מ מיד וכ"כ המ"א:
(ג) שהרוק מחמיץ. נ"ל אפי' רקק דם ומבואר בסעיף ד' דדם אינו מחמיץ מ"מ א"א בלא צחצוחי רוק כדאיתא ביבמות דף ק"ה א' יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א בלא צחצוחי רוק והיינו דוקא במוצצת:
(ד) הואיל וכבר בטל. לאו אביטל קודם פסח קאי שזה לא היה בכלל ביטול כיון שנתחמץ אחר כך וע"ל סי' תמ"ו אלא כיון שנתן לפני בהמתו בטלה והפקירה מדעתו אף על גב דודאי חמץ צריך לבערו כמבואר וע"ל סי' תנ"ג וכדי שלא יאכל בהמתו חמץ כמבואר לעיל ס"ס תמ"ח מ"מ מן הסתם דלא ידעינן שנתחמץ לא חיישינן לזה כנ"ל פשוט דעת הרב ודלא כמ"א שהניח הרב בצ"ע ומ"מ טוב ליתן להם מעט מעט באופן שלא ישיירו כמ"ש מהרי"ו ומהרי"ל לעיל סי' תס"ה ס"ק ג':
(ה) אע"פ שאין רואה עליו ריר. הב"ח כ' דגם המרדכי אינו אוסר במוצא ריר וכ"כ בשכ"ג והשיג על הרב כאן כיון דהרוקח ביאר דבריו להדיא דוקא במוצא ריר (ומהרי"ו) שכת' בסתם לבער כל הנותר זה ודאי חומרא וזריזות יתירה עכ"ל ומ"מ נראה לע"ד דזה דוקא בסוס וכה"ג שמיירי שם הרוקח סי' רפ"ה אבל בפר' דאית לה ריר מן הסתם וכדאיתא בשבת דף קמ"א ע"א שפר' פיה רעה וע"ל סי' שכ"ד ע"כ ודאי יש לבער מן הסתם לכן יתן לפניה מעט מעט וכמ"ש ס"ק ד':
(ו) מזיעת החומה מותר. הוא דעת הרא"ש כאן דדמי לזיעת אדם דאינו מכשיר ואינו מחמיץ ולפ"ז נראה דדוק' כשמזיע מח"ע או מחום האש וכיו"ב משא"כ אם מזיע מחום והבל דמים חמין הרי הוא כמים דמכשיר כמבואר בפ"ב דמכשירין ומחמיץ וכמ"ש גם כן הריב"ש בתשובה סי' רנ"ה דזיעה היוצא מן המשקים הרי הוא כאותן משקים לכל דבר ואף על גב דבדברי הרא"ש פרק כ"ש גבי האשה שפה מורסן משמע דאף הזיעה שמזיע בבית המרחץ גם כן אינו מחמיץ צ"ל שמזיע מחמת חום האש ולא מחמת המים:
(ז) מותר. לכאורה נראה דמותר לגמרי קאמר דהיינו ללוש עם מים ואין צריכין לאפות מיד כמו בלש במי פירות עם מים כמבואר לעיל סי' תס"ב לפי שאין זו מי פירות ממש רק תולדה בפני עצמו וכ"כ הב"ח לענין צואת תרנגולים אכן מדברי הגהות סמ"ק לענין אכילת עכברים הובא בב"י סי' תנ"ג ובנ"ץ ס"ס זה בשם מהרי"ל מבואר דכל הני אף שאינם מי פירות ממש מכל מקום ממהרין להחמיץ עם מים כמו מי פירות ואם הוא מלוחלח עדיין ירקדנו ויקיים המלוחלח עד אחר פסח ואם נתייבש ונתערב אין ללוש בהם ויקיימו לאחר פסח ואם לש בהם יאפה מיד כמבואר לעיל סי' תס"ב:
(ח) ויש אוסרין. הטעם כ' המ"מ שמזיע מחמת לחלוחית המים שיש בה וגם בחומה של עץ אפשר שהוא מלחלוחית המים שקבל בעודו מחובר עכ"ל ועיין בפי' הר"ש פ"ד דמכשירין שכתב דכה"ג הוי מי פירות לענין הכשר ע"ש. ולענין דינא כ' גיסי הרב בסא"ז דדעת המתירין עיקר הוא והמ"א כתב דעיקר כדעת האוסרין וטוב להשהותם עד אחר פסח. וע' בטור שפסק דבשר יבש שמזיע מכח המים שהודח בו דזיעתו מחמיץ וע"ל סי' תנ"ג ס"ק כ"ב מדין זיעת הבהמה ע"ש:
(ט) נפלו מים על הקמח. וכה"ג מחמיר הב"ח בסי' תנ"ג ג"כ בקמח שאכלו ממנו עכברים אבל אם נשכו רק השק ואיכא לספק שמא לא אכלה כלום מקמח אפי' נמצא תוך הפסח יש להתיר להשהותו: ובתשובת מהר"ם מלובלין בסי' קי"ט מיקל קצת בשקים שנישונו מעכברים בשעת הדחק ע"ש גם הט"ז מתיר ליקח סביב מקום הנשוך והשאר ירקדנו ויאכל בפסח אף אם נתייבש עכ"ל והמ"א כתב וז"ל ול"נ דבעכברים יש להחמיר יותר והני עכברים רשיעי נינהו והולכין בכל השק ואוכלין וכ"ש כשמונח בחביות דאז ודאי הולכת בכל הקמח ולכן החמירו הגאונים הנ"ל וכ"כ במבי"ט להחמיר מהאי טעמא ע"ש ולענ"ד נראה דאין להחמיר כלל בעכברי' שאכלו בקמח ולהתיר על ידי ריקוד בכל ענין משום דעיקר דין הקמח שאכלו העכברים לא הוזכר כלל בשום פוסק ראשון רק האחרונים למדו דין זה מחטים שנשכו העכברים דקי"ל כמ"ד דרוק העכבר מחמיץ כמבואר לעיל סי' תנ"ג ולע"ד דאף דרוק העכבר מחמיץ מכל מקום באכלו מקמח אין חשש חימוץ כלל וראיה ברורה לזה ממתני' דפ"ט דפרה משנה ג' דכל השרצים ששתו מי חטאת אינם פוסלין לפי שאין ריר יוצא מפיהם חוץ מן החולדה ר' אליעזר אומר אף העכבר ולית הילכתא כרבי אליעזר כמ"ש שם הר"מ והר"ש והרע"ב וכ"פ הרמב"ם להדיא פ"ט מהל' פרה דין י"ב דאין שום ליחה יוצא מפיה וכ"כ התוס' פ"ק דחולין. הרי דאף משקין דעלולין לקבל ליחות אפ"ה אינם פוסלין כ"ש קמח שכל קורט וקורט מובדל מחבירו דאין חשש כלל שמלחלח ממה שאינה אוכלת ול"ד לחטים שהם גוש אחד ומכח חוזק הנשיכה חיישינן שנשאר איזה ליחלוח במה שנשאר מן החטה משא"כ בקמח יש להקל בכל ענין וזה ברור אך שאין דעתי מכרעת נגד גדולי האחרונים ובפרט שהם מחמירים ואני מיקל עכ"פ יש להתיר לקשור מקום הנשוך ולהתיר השאר בכל ענין ע"י ריקוד וכפסק הט"ז והמחמיר בזה לא חש לקמחיה וכל זה כשאין רואין שום לחלוחית במקום הנשוך אבל אם רואין שום לחלוחית במקום הנשוך יש לתלות בדבר המצוי אולי השתינו העכברים על הקמח ועיין בסמוך ס"ק י"ד אם יש חשש חימוץ במי רגלים והוי כנתלחלח במים:
(י) יאחז בידו כל מקום המלוחלח ומ"מ ירקדנו אח"כ הב"ח ומהרש"ל. וכתב הט"ז דהוא חומרא בעלמא:
(יא) ירקד הקמח. וכתב המ"א ואם אינו רוצה לאכול הקמח בי"ט שאסור לרקדו בי"ט ירקד על ידי עכו"ם או יתנו לעכו"ם במתנה עד שלא שהה שיעור מיל עכ"ל:
(יב) ולא מהני ריקוד משמע אבל אם יאחז בידו כל מקום המלוחלח מהני אפי' בנתייבש וכ"פ הט"ז ואפי' תוך הפסח מתיר בכה"ג דדוקא היכא נתלחלח כל השק או חלק גדול ממנו דאז אי אפשר לאחוז מקום המלוחלח אבל אם אפשר לאחוז מקום המלוחלח שרי:
(יג) ומתערב עם השאר. אע"ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ולא אמרינן דחוזר וניעור מ"מ פירורין שאני דאינן מתערבין יפה כן הסכמת האחרונים דלא כלבוש דכ' דוקא דליכא ס' וע"ל סי' תנ"ג וכתב גיסי הרב בסא"ז בשם הדרישה היכא דאיכא לספוקי אי נתלחלח ממי פירות וכה"ג או מדברים המחמיצין יש להקל לאכלו בפסח אף אם נתייבש מכח ס"ס שמא ממי פירות נתלחלח ואת"ל מדברים אחרים נתחמץ דלמא לא נתערב בו כלום עכ"ל וע"ל סי' תס"ה מדיני ס"ס:
(יד) וכן מי רגלים. כ' הבית יוסף בשם הארחות חיים דכל תולדות למים כגון מי הפה והחוטם והעין ואוזן ומי רגלים מחמיצין עכ"ל. וכיון שתלה הדבר בתולדה למים א"כ אין חילוק בין מי רגלים דקטנים או גדולים היוצא מפי הטבעת וכדאיתא פרק ו' דמכשירין משנה ה' מה נקרא תולדה למים ואף על גב דצואת תרנגולים ובהמה אינו מחמיץ כדאיתא בטור וב"י (וירקד הצואה לחוץ משום בל תשקצו כמ"ש הב"ח) וצ"ל דשאני מי רגלים דבהמה דלא מקרי תולדה למים כמ"ש הרמב"ם פ"י מהל' טומאות אוכלין מדהוי מי פירות לענין הכשר ולהכי כ' המרדכי בעכברים שהשתינו על החטים דאין מחזיקין לחמץ עד שיראה החימוץ לפנינו ולפ"ז נראה דגם רי"ו והא"ח לא פליגי כלל עם המרדכי דלא כמשמעות הב"י דהרי הא"ח כתב להדיא דמה שנקרא תולדה למים מחמיץ דהיינו מי רגלים דאדם אכן באגודה פכ"ש בעכברים שהשתינו על החטים משמע דמחמיצין ע"ש ומי הפה מחמיץ כמו באדם. כדאיתא לעיל ס"ב. ודם אף ע"ג דבלא"ה אסור משום איסור דם מ"מ בטל בס' משא"כ איסור חמץ במשהו:
(טו) וחלב. ה"ה חלב בציר"י אפי' רותח וצלול וכ"ש נקרש שכ"ג וע"ל סי' תס"ב מדין השומן וכתב המ"א דמי מרה ג"כ אינו מחמיץ ופשוט דכל הני שכתב הטור והמחבר כאן דמחמיצין היינו אם שהה בלי עסק שיעור חימוץ דלא גרעו ממים דעל ידי התעסקות אינו בא לידי חימוץ וק"ל:
(טז) וזיעת האדם. ע"ל ס"ק ו':
(יז) בלי הפסק אפי' פחות משיעור מיל וכמ"ש ויאפנו מיד משמע דאין שיעור לדבר והטעם צ"ל דמה שהדלף טורד הוא עצמו אינו עסק גמור ובשהיה מעט יחמיץ כנ"ל ודלא כנ"ץ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |