חק יעקב/אורח חיים/תסה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בשום פנים. אפילו אינו רוצה לשהות שיעור מיל דלכתחלה אסור להשהות אפילו רגע א' כמ"ש המחבר לעיל סי' תנ"ט סעיף ב' ועיין שם סק"ו.
(ב) ולא חולטין. לפי שאין אנו בקיאין בחליטה וכמבואר לעיל סי' תנ"ד סעיף ג' וע"ש ס"ק ד'. וכתב בתשובת מהר"ש קאיידנבר סי' כ"ז דמי שיש לו חולה בבטנו שקורין בל"א היבן מוטר שרפואתו שחולטין שעורים או שבולת שועל ומניחים על בטנו דאם אירע חולי זה בפסח ויש בו סכנה דמותר לישראל עצמו לעשות החמץ ולרפאותו אך אם אפשר ע"י עכו"ם יעשה ואם אי אפשר ירתיח המים היטב ואח"כ יטיל בתוכו השעורה ולא יבא לידי חימוץ ע"י חליטה אף על גב דאנו נוהגין לאסור החליטה מ"מ כל מה שאפשר לעשות יותר בהיתר עבדינן ואם אפשר לעשות במי פירות יעשה דאז אינו מחמיץ עכ"ל וע"ל סי' שכ"ח סעיף י"ב וע"ש בט"ז ס"ק ו':
(ג) או חטין לאכול. וכתב מהרי"ו סי' קצ"ג וז"ל ואותם שאינם אוכלים תרנגולים בימים הראשונים ובאחרונים אוכלין לא מצאו ידיהם אא"כ נזהרים תוך הפסח שאין מאכילין אותה אלא מצה ולא שום תבואה עכ"ל וע"ל סי' תס"ו ס"ק מ"ז:
(ד) במקום לח. וכתב מהרי"ו דאף קודם פסח יש להזהר בזה שמא יחמיץ וישאר לשם תוך הפסח ועיין בכ"ג שפי' דמיירי בחורי חצר ועמ"ש לעיל בסי' תל"ג ס"ק י"ב:
(ה) אפי' יבש. והטעם כתב הטור כיון שצריך להעביר כל המורסן קודם שתשטוף במים והאידנא אין הנשים בקיאין בזה עכ"ל ולפי זה נראה היכא דעברה ושפה במורסן אין לשטוף בצונן אחר זה עד זמן מה שידוע שכבר עבר הכל או ישטוף במי פירות תחלה:
(ו) והכי נהוג לענין איסור חמץ שהוא במשהו כלומר אף דהרא"ש דאוסר עיקר ראיה שלו מהא דאיתא בפ' כ"ה דאי אית ביה פילי אסור ואזיל לשיטתו דפסק אף לענין שאר איסורים לאסור כולו אי אית בי' בקעים וכמבואר בטי"ד סי' צ"א אך אנן קי"ל כדעת הפוסקים שם דאין לאסור כולו אלא בצלי או רותח כמבואר שם בש"ע סי' צ"א סעיף ז' בהג"ה מ"מ כאן לענין איסור חמץ שהוא במשהו מחמרינן כדעת הרא"ש ולאסור כולו כי מלבד העור יש בקעים בבשר אווז בכל צד וכן משמע בד"מ וגיסי הרב בסא"ז דלא כע"ש ששגג בזה וע"ל סי' תס"ז ס"ק ל"א דאפי' מאן דמתיר בצונן מודה כאן כיון שיש בה פילי וגם השפשוף גורם שיכנס לתוכו ע"ש. ובע"פ משש ולמעלה כיון דאין כאן חומרא דאיסור משהו יש להקל נ"ל:
(ז) שלא להבהב. ובדיעבד אם הבהב כשר ט"ז וכתב המ"א ודוקא מסתמא אבל אם ידוע שהיה בו דגן מחימץ והבהב בו אסור עבי"ד סי' צ"ב ואם הבהבו בקש ואחר כך נמצא דגן מחומץ בקש הנותר אין מחזיקין בו איסור אך אם נמצאת בו ג' יש להסתפק וצ"ע. ואם נמצא שיבולת מקש ואין בו תבואה ע' סי' תנ"ד ס"ק א':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |