שו"ת הריב"ש/רנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת אותן המים שקורין אייג"ואה ארדי"נטי שעושין אומנים עובדי ככבים לרפואה מעקרים ידועים ובתערובת יין נסך אם מותרים בהנאה דרך רפואה שלא במקום סכנה דאין עצמות היין בהן אלא הזיעה שלו העוברת דרך הסמפונות ואותו היין שהיה אדום בתכלית נשתנה ויהי למים והלך טעמו ריחו וממשו:
תשובה כל איסורי ע"ג אפי' נשרפו והיו אפר אפרן אסור כדאמרינן בשלהי מסכת תמורה (לד.) כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשרה דאסורי ע"ג כיון דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אין ליהנות כלל אפי' באפרה וכן נמי במסכת ע"ג (מ"ג:) דתנן התם ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף הוא נעשה זבל וכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ומשמע בגמרא דאפי' לאחר שרפה אסרי רבנן לזורקה במקום שמגדל צמחים דאמרינן התם (מ"ד.) אמר להן ר' יוסי והלא כבר נאמר ויכרות אסא את מפלצתה וידק וישרוף בנחל קדרון אמרו לו משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל צמחין ויין נסך שנתנסך ודאי לע"ג הרי הוא בכלל אסור שהרי תקרובת ע"ג הוא וסתם יינם הרי הוא חמור מדרבנן כודאי יין נסך כדאמרינן בפרק בתרא דע"ג (ס"ב:) איבעיא להו שכרו לסתם יינן מהו מי אמרינן כיון דאסוריה חמור כיין נסך שכרו נמי אסור או דלמא כיון דטומאתו קילא שכרו נמי קיל ופשטינן ליה מההוא גברא דאגר ארבי' לסתם יינן יהבו ליה חטי באגריה אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה זיל קלינהו וקברינהו בי קברי ואמרינן התם דבקלייה לחוד לא סגי שהרי נעשה זבל ובקבורה לחוד נמי לא סגי דילמא משכח להו גברא ואתי בהו לידי תקלה ואם בחטים של שכר הבאת סתם יינם אסור האפר אחר שרפה כל שכן בסתם יינם עצמו שאסור בהנאה ואפי' לאחר שנשתנה לצורה אחרת במראיתו וטעמו. ומה שאמרת שאין כאן עצמות היין אלא הזיעה שלו זה היה בזיעה היוצאת מחמת הלחות שלא ע"י חום וכדתנן בפ' שני דמכשירין זיעת בתים בורות שיחין ומערות טהורה וכו' אבל הזיעה היוצאת מן המשקין החמין הרי הוא כמשקין עצמן[1] וכדתנן התם מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יותן הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת כל הבית שמחמת הבריכה טמאה ותנן נמי התם בפ"ה האשה שהיו ידיה טהורות ומגיסה בקדרה טמאה אם הזיעו ידיה טמאות היו ידיה טמאות ומגיסה בקדרה טהורה אם הזיעו ידיה הקדרה טמאה ר' יוסי אומר אם נטפו וקיי"ל כת"ק. ומיהו הכא אפילו לרבי יוסי דהא איכא נטיפה ורוב מים וכבר הביא זה הרמב"ם ז"ל (פ"י מהלכות טומאת אוכלין) וכתב בלשונו כל העולה מן החמין משקין הוא חשוב וכן בפרק כל הבשר (ק"ט.) בברייתא דטיפת חלב שנפלה על חתיכות בשר תני התם אמר ר' נראין דברי ר' יהודה בשלא נער ולא כסה דאלמא כל שכסה הקדרה הרי הוא כאלו נער אותה וזהו מפני הבל העולה מן הקדרה וכשהיא מכוסה ההבל מתפשט בכל החתיכות והטעם מתערב בכלן כמו אם נער אותה ובלל את כלן בתוך הרוטב ובנדון זה ג"כ המים היוצאין מן היין כיין עצמו הן ואסורין בהנאה ואם מפני תערובת העקרין ההם אין להקל דהח חמרי' בגמ' (ע"ג ל'.) דאלונתית של כותי אסורה בהנאה והיא יין ומים צלולין ואפרסמון דעבדי לה לבי מסותא וכן בשלקות של כותי שדרכן לתת לתוכן יין או חומץ ששנינו (שם ל"ה:) דאין אסורין אסור הנאה וקיי"ל כחזקי' דאמר התם (לח:) לא שנו אלא שדרכן אבל בידוע אסורין אפילו בהנאה ואע"פ שאין טעם היין נכר בהן ולא ממשו כדאמרי' התם הכא לא ידיע ממשו וגם שאינו ודאי גמור שהרי פירשו המפרשים ז"ל דכל שהרוב עושין כן מקרי בידוע ומורייס של כותי שמותר בהנאה אע"ג דהוי בידוע שהרי רובן מערבין בו יין אמרינן בגמרא (שם) משום דאין נותנין בו יין אלא לעבורי זוהמא ולא למתוקי טעמא אבל אלו המים שהעיקר הוא היין וגם טעם היין וריחו נשאר בו קצת ולזה אסורין אפילו בהנאה. ואם מפני חולי שאין בו סכנה נראה שאין להתירו כלל ואפילו לחולי שיש בו סכנה נמי אסור דהא אסורי ע"ג הוא ואמרינן בפרק כל שעה (כ"ה.) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה ומסקינן התם לעולם דאיכא סכנה ואפי' הכי עצי אשרה לא דתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך וכו' וכן נמי אמרינן התם כי אתא רבין אמר רבי יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ג וגלוי עריות ושפיכות דמים ואע"ג דסתם יינן אסורא דרבנן ומשום בנותיהן היינו משום בנותיהן איתסר מעיקרא דאלו משום יין שנתנסך הוי מעוטא דמיעוטא ומיהו משום בנותיהן לא היו אוסרין אותו בהנאה כמו שלא אסרו פתן ושמנן אלא באכילה אבל כדי שלא יבאו להקל ביין שנתנסך לע"ג להתירו בהנאה אסרוהו גם בהנאה וכיון דמשום לתא דע"ג איתסר בהנאה נראה דאסור ליהנות ממנו אפילו במקום סכנה דבשלש עברות הללו לא שנא בעברה גופה ולא שנא אבקה של עברה אין מתרפאין בהן כלל כדאמרינן נמי גבי גלוי עריות בפר' בן סורר ומורה (ע"ה.) מעשה באדם אחד שנתן עיליו באשה והעלה לבו טינא באו שאלו לרופאים וכו' תספר עמו מאחורי הגדר ימות ואל תספר עמו אחורי הגדר ואע"פ שאין בזה אסורא דאורייתא וכ"ש לההוא לישנא דאמרי' התם פנויה הות דבשלש עברות הללו ובכל אבזרייהו אין מתרפאין כלל ואפי' במקום סכנה ואע"פ שבשאר אסורי הנאה דרבנן כגון חמץ שעבר עליו הפסח וכלאי הכרם שבחוצה לארץ מתרפאין מהן אף בחולי שאין בו סכנה כמו שמתרפאין באסורי הנאה דאורייתא שלא כדרך הנאתן לפי שאין אסורן שלא כדרך הנאתן אלא דרבנן כדאמרינן התם מידי דרך הנאתן קא עבידנא כמ"ש כל זה להרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם וכן הסכימו האחרונים ז"ל. ולפי זה נראה שאפילו במקום חולי שיש בו סכנה אין מתרפאין מסתם יינן ולא מן המים האלו הנעשין ממנו אלא שנראה מלשון מורינו הר"ר נסים ז"ל בפרק כל שעה דסתם יינן הוא כשאר אסורי הנאה דרבנן ושלדברי המתירין בשאר אסורי הנאה דרבנן להתרפאות מהן בחולי שאין בו סכנה גם בסתם יינן מותר להתרפאות בהנאתו אלא שהוא נסתפק לאסור בכל אסורי הנאה של דבריהם דרך הנאתן בחולי שאין בו סכנה אע"פ שבאסורי הנאה של תורה מותר שלא כדרך הנאתן. וא"כ יצא מדברי כלן לאסור בחולי שאין בו סכנה הנאת סתם יין או המים הנעשין ממנו ולפי מש"כ למעלה אפש' שאף בחולי שיש בו סכנה אסור כיון שמחמת יין נסך ודאי נאסר בהנא' גם אפשר שמה שהביא הר"ן ז"ל סתם יינן עם אסורי הנאה דרבנן בדין זה אגב שיטפא נקטיה והרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם לא נקט אלא כגון חמץ שעבר עליו הפסח וכלאי הכרם בחוצה לארץ. ודע שאף אם נאמר שאין סתם יינן בכלל אסורי ע"ג אלא בכלל אסורי הנאה של דבריהם ונתיר להתרפאות חולי שאין ב"ס באסורי הנאה של דבריהם ולמנקט קולי דמר וקולי דמר מ"מ לא הותר אלא הנא' אבל אכיל' או שתי' אין לנו וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפירוש[2]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |