חכמת אדם/קמב

חכמת אדם ‏ קמב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין הנותן לחבירו בהמה או סחורה או שאר דבר או שנותן לו מעות על עיסקא (סי' קע"ז)

א אין מקבלין צאן ברזל מישראל (לפי שכן היו רגילין לקבל צאן שהגיזות והולדות והחלב יחלוקו עד שנה כמו שהתנו ואם מתו הצאן המקבל משלם דמיהם וזהו רחוק להפסד וקרוב לשכר ולכן כל עיסקא בין סחורה וכל דבר נקרא צאן ברזל כן פירש"י) ולכן כל הנותן עיסקא לחבירו בין בהמות ובין סחורה ובין מעות שיעסוק בהם אם המקבל העיסק' מקבל עליו כל האחריו' ואם ירויח יתן לו גם חלק ריוח ואם לא ירויח כלום לא יתן לו כלל ואפי' נותן לו שכר כפועל אפ"ה אסור מדרבנן דהוי א"ר ונקרא רשע שהרי הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד והוי כמלוה לפיכך אם קיבל עליו הנותן שאם הוקרו או הוזלו או נטרפו הם ברשותו ה"ז מותר. ואם מתנה עמו עוד וקונה ממנו הספק שמשער בד"מ שירויח כ' זהו' על חלקו וזה קונה ממנו הספק שבין ירויח או לא יתן לו י' זהו' ריוח (זהו פי' ר"ת בצאן ברזל) הוי ר"ק לכ"ע שהרי אין כאן עיסקא כלל אלא מלוה גמור כיון שכל האחריות על המקבל וגם קצץ לו ריבית (סעי' א' ובש"ך ס"ק א'):

ב ולא מבעי' זה דאסור אלא אפי' אם נותן לו בתורת עיסקא גמור שיהי' חצי אחריות על הנותן וחצי על המקבל נמצא שהחצי הוא ג"כ ברשות הנותן מ"מ אסור מדרבנן דקיי"לן כל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון והרי החצי שהוא באחריות המקבל הוא מלוה גמורה לכל דבר והחצי שהוא באחריות הנותן היא פקדון גמור ונמצא זה מטריח א"ע בחלק הפקדון בשביל זה שהלוה לו והלכך תיקנו חכמים שצריך ליתן לו שכר עבור חלק הפקדון ומ"מ הקילו בזה שאם יש לזה בלא"ה עסק אחר נמצא שטרחתו בחלק הפקדון מעט די שנותן לו אפי' זהב א' לכמה אלפים וכן אפי' אין לזה עסק אחר אם מתנה עמו בתחל' השותפות ונתרצה זה אפי' בדבר מועט מותר ואם נשתתפו ולא התנו וזה תובעו שיתן לו שכר טרחו או בסדר חילוק ההפסד והריוח מבואר בי"ד (סי' קע"ז סעי' ד' ובט"ז שם סק"ו ובש"ך שם ס"ק י"ד) דלרוב הפוסקים המקבל נוטל ב' חלקים ריוח ואם יש הפסד מקבל חצי הפסד ואם כבר נתן המקבל להנותן קרן וריוח שלו ולא נתן לו שכר טרחא אין לו עליו שום תביע' ולא הוי אלא א"ר ואפי' אם נשאר המקבל חייב להנותן מצד אחר שאינו מעסקא זו אינו יכול לנכות מזה כיון שבשעת פרעון העיסקא לא ביקש כלום הוי מחילה אבל כ"ז שלא נתן לו עדיין הקרן שלו מן העיסקא יכול לעכב עצמו מן הקרן כדי שכר טרחא (ט"ז ס"ק ז') וצריך להיות כל אחריות פלגא הפקדון על הנותן אפי' אחריות אונסין אבל אם אחריות האונסין על המקבל אע"פי שהאחריות יוקרא וזולא על הנותן לא מהני וכ"ש אם נותן לו מעות למחצית שכר דלכ"ע לא מהני (סעי' ב' ובש"ך ס"ק י'):

ג וכל זה כשיש למקבל חלק בריוח דמחזי כמלוה אבל אם אין לו ריוח כלל אלא שעושה לטובת הנותן א"כ אינו אלא שלוחו ואין כאן מלוה כלל ולכן אפי' אם מקבל עליו כל האחריות מותר דהא מותר לשומר חנם לקבל עליו כל האחריות (סוף סעי' א'):

ד ואם הנותן מקבל עליו כל האחריות מכל העיסקא בין מאונסין ובין מגניבה ואבידה וביוקרא ובזולא כ"א בפשיעה גמורה ויהיה המקבל העיסקא נאמן בזה ע"פי עדים או בשבועה ונגד זה מתנה עמו שיתן לו ריוח דבר קצוב אפי' לא ירויח כלום יש מתירין בזה כיון שמתחלה נותן בעיסקא ט ועיין בש"ך ס"ק י"ט כ':

ה וכ"ז כשאחד נותן המעות והשני עוסק בשכר המעות אבל שנים שנשתתפו יחד וכל א' וא' נתן מעות ואפי' אם א' לבד מתעסק הוי כשותפין בעלמא וחולקין ההפסד והריוח באיזה ענין שירצו ואין חוששין משום ריבית (סוף סעי' ג' ומדלא חילק אם א' נותן יותר מחבירו מוכח דאפי' א' נותן יותר הוי כשותפין וכן מוכח בסמ"ג מ"ע סי' פ"ב הל' שותפין שכ"כ וז"ל אמר שמואל השותפין שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' כו' ונתעסקו כולם בממון ובשערי ריף כתב שאף אם א' נתעסק בממון כן הדין כו' וכ"כ עוד שם בדף נ"ז והתימא שבח"מ סי' קע"ו לא הזכיר מזה כלום לא בש"ע ולא באחרונים):

ו ואם הנותן העיסקא מתירא ורוצה להיות בטוח על הקרן יכול להתנות עם המקבל כל תנאי שירצה כגון להתנות עמו שלא ישמור הכספי' אלא תחת הקרק' ושלא יעסוק בהם אלא בעסק פלוני ואפי' מה שאינו כלל מנהג של המקב' להתעס' בו כגון אם דרכו לסחו' בסחור' יכול לתנות עמו שיעסוק דוקא במעו' שלו בהלואה על משכנות כסף וזהב ואם הוא חלפן בחילוף מטבעות יכול להתנות עמו שדוקא יהיה קונה סחורה ולמכור במעותיו או שיחלוף דוקא בביתו ולא ע"י אנשים אחרים כן נ"ל ובכל לילה יטמנם תחת הקרקע וכל כיוצא בזה מן התנאים שאפשר להתקיים אע"ג דהכל יודעים שאין כלל בדעת הנותן והמקבל להתקיים התנאי מ"מ מותר (סעי' ה') עוד יכול להתנות שלא יהי' נאמן לטעון שהיה לו הפסד מן הקרן כ"א ע"פי עדים כשרים המוחזקים לכל אדם לאנשים כשרים ושלא יהיו מקרוביו אפי' קרוב רחוק או ממחותניו שכ"ז דבר שאפשר שיתקיים התנאי (ע' בש"ך ס"ק כ') ושאם יעבור א' מן התנאים אזי כל האחריות על המקבל ושאם ירויח מ"מ צריך ליתן לו חלקו בריוח ואינו קרוב לשכר ורחוק להפסד דהא אם לא ישנה קרוב לזה כמו לזה ומ"מ מותר למקבל לשנו' לכתחלה ולא הוי כגזלן שהרי אין כוונתו לגזול אלא לטובת חבירו שירויח הרבה ואם מתירא שמא לא ירויח באמת והוא רוצה להרויח דווקא יכול להתנות עמו שלא יהיה נאמן לומר שלא הרויח כ"א בשבועה בנק"ח וקרוב הדבר שלא ישבע שמא לא ילוו לו עוד ואם מתנה עמו מתחלה שאם ישנה יהי' כל ההפסד עליו והריוח יחלוקו לא מהני עוד שיאמר לעצמו שניתי כיון שהתנה עמו (סעי' ה') ועיין בנוסח השטרות:

ז יכולין להתנות שאם ירצה המקבל ליתן לו סך קצוב למאה כפי שיתפשרו יהיה המקבל פטור משבועה ואף אם ירויח יותר יהיה הכל להמקבל אך כשיטעון זה שאינו מגיע לחלקו כפי מה שנתפשר עמו או שאינו מגיע לו ריוח אזי יהיה נאמן בשבועה ומ"מ צריך ליתן לו שכר טרחו כמו שכתבתי בסי' ב' ואין לחשוב זה לשכר טרחו דמאן יימר שיגיע על חלפו יותר ריוח ממה שנתפשר עמו (קו' סמ"ע וט"ז ס"ק ד'):

ח המושיב את חבירו בחנות להתעסק ויחלוקו הריוח לא יהי' לוקח ומוכר דברים אחרים ממעותיו שלא יתבטל ממלאכתו שהרי מחוייב לעסוק תמיד בחנות ואם עשה כן שלקח ממעות של עצמו ומכר חצי הריוח לבעל החנו' כאלו התעסק במעות החנות (סעי' כ"ט):

ט אע"פי שכל עיסקא פלגא מלוה אינו יכול להוציא החצי לצרכו ולהתעסק בחציו השני לבד לצורך הנותן דאם מתעסק גם עבור עצמו מתעסק יפה ועוד דשמא לא יהיה למלוה ממה לפרוע וכן לא יכול להניח חלק הפקדון ביד ב"ד (סעי' ל') ואפי' אם יתעסק בכולו רק יקנה בעד החצי שלו חיטין ובחלק חבירו שעורים או שאר ב' מיני סחורות אסור אלא יהיה הכל בשותפו' (סעי' ל"ז) אבל מותר לו לקנות ממעותיו אפי' ממין שקונה לשותפות רק שלא ימכרם ביחד דשמא מה שקנה לעצמו אינו משובח כ"כ כמו של שותפו' ונמצא חבירו נפסד (סעי' ל"ח):

י נ"ל דאפי' אם הפסיד המקבל מותר ליתן לו חלק בריוח כפי תנאי ואין כאן מיחוש כלל (וראי' גדולה מדברי ראב"ד שכתבתי בב"א סי' י' בכוונת אמימר):

יא אם נתן לו עיסקא על זמן ונתעכב בידו לאחר זמ"פ אפ"ה צריך המתעסק ליתן לו ריוח דמסתמא נשאר בידו על תנאי (ט"ז סי' קע"ז ס"ק י"ד וס"ק ל"א) ואם הפסיד כתב בקו' הסמ"ע דההפסד על המתעסק ואם התנה מתחלה שבכלות המשך יהיה נחשב חלק הריוח ג"כ לקרן כגון שנתן לו ק' זהו' ונתפשר עמו שיתן לו בעדם לא יותר מי"ב זהו' כדלעיל סי' ז' וא"כ בכלות המשך נחשב לקרן קי"ב זהו' וצריך ליתן לו ריוח מן קי"ב זהו' י"ב למאה כיון שהתנה מתחלה כך או אפי' לא התנה אלא שכ' בשטר ואם ימשוך הפרעון אפי' מקצתו קיבל עליו מעכשיו להתעסק באותו סך שיעכב אצלו בתורת עסק כיון שהריוח נחשב לקרן חייב ליתן ריוח מן הריוח (ט"ז ס"ק ל"א) ואם לאחר שכלה זמן העיסקא עשו קצבה ביניהם והתנה עמו לתת לו כך וכך לשנה אם הלוה הוציא המעות ביציאותיו ונתן ריוח הוי ר"ק להסוברים בכלל קל"א דאפי' לא קצץ בשעת הלואה הוי ר"ק ואפי' חצי אחריות של המלוה כיון שהוציא המעו' ביציאותיו אבל אם הי' מתעסק והולך ופרע מריוח שהרויחו הנכסים כיון דמתחלה בא לידו בתורת עיסקא אם חצי הריוח שהרויחו המעות עלה למה שנתן לו מותר ואין משביעין אותו ע"ז אלא אומרין למקבל זכור דסמכינן על אמונתך (סעיף ז' ובט"ז וש"ך):

יב הנותן ק' זהו' לעיסקא ונתפשר עמו ליתן לו י"ב זהו' לשנה בעד השבועה אסור לכתוב בשטר עסקא קבלתי מפ' מנה למחצית שכר וקניתי ממנו הריו' בעד י"ב זהובים ולא אשבע והרי אני חייב לו קי"ב זהו' אע"פי דזה דומה לקונה ממנו הספק דמאן יימר שירויח ונמצא נותן לו ריבית (סי' קע"ז סעיף כ"ד):

יג וכן לא יתן לו שט"ח או וועקסיל אפי' על הקרן לבד ואפי' נותן לו ג"כ שטר עסקא ואפי' מבטיחו שנותן לו נאמנות שאם יפסיד או לא ירויח יהיה נאמן ואפי' היה המלוה חסיד גדול אסור שמא ימות ויבא השטר לידי יורשין ואינם יודעין מזה התנאי או שיכחישו ויעלימו השטר עסקא אא"כ השלישו השטר עסקא או שיתנו בפני עדים שהשט"ח הוא רק בתורת עסקא כ"כ הש"ך בס"ק מ"ט בשם הב"ח ומט"ז ס"ק ל"ג משמע דלא מהני וכ"מ בריטב"א שכ' דאם השלישו השטר מותר משמע אבל עדים לא מהני דשמא ימותו העדים ויגבו היורשים ולעת הצורך יש לסמוך על הב"ח וש"ך בריבית דרבנן או שיכתבו על הוועקסיל שהוא ע"פי אופן המבואר בשט"עס. ובדיעבד נ"ל דכיון דבאמת זה היה מתנה עמו ע"פי היתר מותר לו ליתן ריוח אבל המלוה אם כוונתו הי' באמת שאם יהיה הפסד יעלים השט"ע ויתבענו עם השט"ח או הוועקסיל אסור לו ליקח ריבית אבל אם כוונתו ג"כ באמת היה לו להאמין מותר לו לקבל בדיעבד (שם) י:

יד עוד יש היתר בהלואה כעין עסקא דהיינו שיתעסק בו הלוה לתועלת המלוה עד שיהא שם ריוח כך וכך וכל אותו הזמן יהי' הכל באחריות המלוה מיוקרא וזולא ומאונסין כדין פקדון ויהיה נאמן בשבועה או בעדים כשרים מפורסמים כדין שומר פקדון ועל הריוח לא יהא נאמן כ"א בשבועה חמורה כרצון בע"השט ולאחר שירויח למלוה כך וכך אזי יהיה הכל הלואה ובאחריות הלוה אפילו מאונסין וכל מה שירויח עד הזמן פלוני יהיה הכל ללוה וה"ה איפכא שתחלה יהיה הלואה ולבסוף פקדון ובין כך ובין כך צריך שיתן לו שכר טרחתו כדלעיל סי' ד' (קס"ז):

טו אם יש ללוה סחורה וצריך למעות עיין לקמן בקיצור קונטרס סמ"ע מסי' ה' ואילך:

טז נ"ל דהמלוין לסוחרים גדולים על עסקא מסתמא סביר וקיבל שלא יצטרך הלוה ליחד סחורה ידוע דוקא אלא שיקנה לאמצע ואם יהיה הפסד נ"ל דחושבין לפי ערך המעות דהוי כאלו התנו (כדאיתא בח"מ סי' קע"ו סעיף ה'):

יז המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח כל שנה ולבסוף טוען שלא היה שם ריוח אינו נאמן מאחר שנתנו לשם ריוח (סעיף כ'):

יח הנותן לחבירו עסקא סחורה או שאר דברים בתורת עסקא שמין אותו כפי המנהג בענין שלא יהא בו הפסד למקבל דאל"כ הוו' ריבית ולכן אם דרך לשכור כתף להוליכו לשוק לא יאמר לו כיון שאני נותן לך שכר טרחך אתה תתן שכר הכתף אלא שמין כמה צריך ליתן והוא בכלל הקרן (סעיף כ"א):

יט אם יש למקבל סחורה שקנה בזמן הזול ועכשיו נתיקר לא ישום אותו כמו שקנה שהרי יכול למכרו ביוקר אלא כפי מה ששוה עכשיו. במקום שנהגו לתת מעשר מריוח המעות אין המקבל יכול ליתן המעשר אלא יתן חציו לנותן והוא יתן למי שירצה (סעי' כ"ב):

כ כל עסקא שנעשה מתחלה באיסור אינו נוטל הנותן שום ריוח כיצד היה לו חיטין שקנה בזמן הזול ונתן לו ראובן מעות על עסקא שיקנה לו החיטים כמו שקנה ויתעסק בהן כדין מתעסק אם נתן לו שכר בטלה וא"כ העסקא עכ"פ נתקיים אלא ששמין החיטין כשער שהיו בעת שנתן לו המעות וחולקין הריוח ואם לא נתן לו ג"כ שכר בטלה א"כ נעשה כולו באיסור אין לנותן שום ריוח וכן כל כיוצא בו (ט"ז ס"ק כ"ו) וע"ש בב"י:

כא דין הנותן בהמה לחבירו בעסקא עד כמה יטפל בהם ודין לחלוק הולדות מבואר בש"ע (סעיף כ"ג):

כב מתעסק שמת ויש עדים שמעו' או מטלטלין אלו הם מזה העסק נוטלן בעל הממון בלא שבועה ואין בע"ח ולא האשה נוטלין כלום מהקרן ולא מחלק ריוח הנותן ויכול הנותן ליקח כל עסקא מידם אע"פי שעדיין לא כלה הזמן שקצץ עם המקבל (סעיף ל"א ועיין בח"מ סי' ע"א סעיף ג' ואם המקבל נתן במתנה לאחרים ע' בש"ע סעיף ל"ב ובט"ז וש"ך שם):

כג כבר בארנו דסתם עסקא הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון ולכן כשנותן לו למחצית שכר והפסד צריך שיתן לו שכר טרחו ולאו דוקא שיתן לו למחצית שכר אלא אם רוצה להתנות עמו שלא יטול המתעסק רק שליש ריוח או רביע הרשו' בידו אלא דאז יהיה אחריות על המקבל ג"כ לא יותר משליש או רביע כללו ש"ד לפי ערך הריוח שיטול המתעסק כן יקבל עליו האחריות רק שיתן לו שכרו המבואר לעיל סי' ב' (ועיין בב"י ובשיטה מקו' בשם ריף) אבל כשיהיה על המקבל חצי ההפסד ושליש ריוח הוי ריבית דמה שמקבל עליו אחריות הוא מלוה ואע"ג דנותן לו שכרו ורשאי שומר חנם להתנות שיהיה כשואל מ"מ הכא הוי מלוה ואסור כ"כ בתשו' רא"ש כלל פ"ח סי' ב' ואע"ג דהתם מיירי שהמקבל קיבל עליו כל אחריות נ"ל דל"ש דבתשו' רדב"ז ח"א סי' תקע"א כ' ג"כ דמותר לנותן לקבל ב' תלתא באגר וכן בהפסד אם נותן לו שכר טרחתו ואעפ"כ כתב דהוי כהערמת ריבית וכ' עוד שם דאם התנה ב' תלתא באגר ותלתא בהפסד ונותן לו שכרו ה' בשם רא"ש דאסור דמחזי כריבית וצ"ע שהרי בתשו' רא"ש שם משמע דהוי ריבית ועכ"פ א"ר וצ"ע) רק שיהיה דוקא חלק הריוח וההפסד של המקבל שוה ומה שמטריח בשל הנותן בחלקו לזה מהני שכר טרחו ולכך מה שנהגו קצת סוחרים שאינם בקיאים היטיב במו"מ ונותנין להבקי מעות למחצית שכר והמקבל אינו נותן לו לשותפות מעות רק הנותן לבד ומתנה עמו שיהיה למחצית שכר והפסד רק שקודם לכל יקח הנותן א' למאה רוחים בעד מעותיו וזה איסור גמור ואם מתנה עמו שאפי' לא יהיה שום ריוח אעפ"כ יקח רוחים הוי ר"ק ואפי' מתנה עמו שיקדים ליקח מן הריוח א' למאה והשאר יחלוקו עכ"פ הוי א"ר שהרי לעולם אדרבה המקבל צריך ליטול ריוח יותר מן הנותן ולכן אין לזה תקנה אלא שהמקבל יניח מעט מעות לשותפות ואז כיון שהם נותנים מעות ה"ל כשותפין בעלמא כדלעיל סי' ה' וכאשר נכתוב לקמן בנוסח שטר שותפות וגם יתן הנותן להמתעסק אפילו דינר בעד טרחתו (וכמו שכתב הב"י בשם תשו' רא"ש בעסקא שנעשה באיסור שכאשר נתן לו שכר טרחא הוקל האיסור ע"ש וכדלעיל סי' כ'):

כד אם כתוב בשטר פלגא באגר ובהפסד אם הנותן או המקבל אדם גדול וידוע שלא היה עושה איסור ריבית דנין אותו להיתר ומפרשין לשון השטר דר"ל אם יטול חצי הריוח שיקבל עליו ב' חלקים באחריות ואם לא יקבל עליו אלא חצי האחריות שלא יטול אלא שליש ריוח ור"ל פלגא באגר או בהפסד ואזלינן בתר משמעות השטר אם כתוב בה דיהיב מרי דעסקא למקבל פלגא באגר ובהפסד משמע שהדבר תלוי בנותן ובדידיה תליא מילתא ליקח לו הברירה הן להפסד או לשכר ואם כתוב בזה שיטול המתעסק פלגא באגר ובהפסד משמע שנתן להמתעסק הברירה מה שיבחר הן להפסד או לשכר (סעיף כ"ו) ומפקינן מן הלוה בע"כ אבל באדם דעלמא דלא אתחזק בהכי דיינינן לשטרא כפשטי' וה"ל שטר שיש בו ריבית ואם יש הפסד יפסיד החצי כפי תנאו ואם יש בו ריוח אפי' אם רוצה ליתן לו עכשיו שכר טרחה כיון שאינו מפורש בשטר ובשטר כתוב בו ריבית ה"ל כדין עסקא שנעשה באיסור ולכן לא יקבל כלום מן הרויח כדלעיל סי' כ' (סעיף כ"ה):

כה המקבל עסקא מחבירו והפסיד ולא הודיע לו אלא נתעסק ומילא הקרן אינו יכול לומר תפסיד חלקך מהפסד אלא יתמלא הקרן מריוח ואם יש מותר יחלקו לפי תנאם. ואם הודיע לו שהיה הפסד וא"ל לא אעסוק עוד עד שתקבל עליך שנפלוג בריוח מהיום והלאה ולא יהא הריוח משועבד לקרן הרשות בידו (סעי' ל"ד) דכל המקבל עסקא לזמן קצוב יכול המקבל לחזור בו כדין פועל שחוזר בחצי היום אבל בעל המעות אינו יכול לחזור בו עד שיכלה זמן הקצוב (סעיף ל"ו):

כו מי שנתן לחבירו עסקא א' וכ' עליה ב' שטרו' אין שטר א' משועבד לחבירו שאם הי' בא' ריוח ובשני הפסד ל"א שימלאו הקרן ואח"כ יחלקו הריוח אלא יחלקו כל שטר לפי תנאם ונמצא המקבל מרויח שהרי ההפסד מגיע עליו בפחות ממה שמגיע בריוח (דהיינו אם תרי תלתא בהפסד על הנותן) ואם נתן לו ב' עסקות בב' פעמים וכתבם בשטר א' והרויח בא' והפסיד באחרת ימלא הקרן תחלה ואח"כ יחלקו המותר (סעיף ל"ג):

כז היכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי הוי ר"ק או א"ר בודאי ראוי לכל אדם להחמיר על עצמו והב"ד יאיימו עליו ויאמרו שהוא איסור ואם אינו משגיח בכ"ז אין כח ביד ב"ד להוציא ממנו כיון דהוי ספיקא דדינא והמ"עה (ש"ך ס"ק ס"ח ונ"ל דר"ל אם כבר נתן הריבית ואין רוצה להחזיר כדין א"ר דבבא לצאת י"ש יחזיר ובזה יאיימו עליו דשמא הוא ר"ק):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.