בינת אדם/משפטי צדק/י
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הרמב"ם בפ"ה מהל"מ כ' המשתתף עם חברו במעות או בקרקע או הנותן לו עסק לא יצרף השכר עם הקרן שמא לא יהיה שם שכר ונמצא באין לידי ריבית (וכ"כ הטור בסי' קע"ז) וכן לא יתן לו מעות בתורת עסק או שותפות ויכתוב אותן מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הריבית עכ"ל וכן הוא לשון הש"ע סעיף כ"ד והב"ח כ' שהרמב"ם נתן טעם א' לשניהם שמא ימות ושמא ברמב"ם שלפניו היה גירסא אחרת:
ומה שהשמיט בש"ע דברי רמב"ם שכתב המשתתף כו' ובש"ע לא כ' אלא הנותן עסקא היינו הרמב"ם אזיל לשיטתו דכ' ריש פ' ו' מהל' שלוחין דהמשתתף עם חבירו אם א' עיס' לבד דינו כנותן על עסקא וכמש"כ ב"י בסי' זה אבל הב"י פסק כדעת רי"ף וסמ"ג שכ' רמ"א סעיף ג' דמשתתף אפילו א' עוסק לבד אין לו דין מתעסק ויוכלו לחלוק כמו שירצה וא"כ בשותפין יכול שותף כו' למכור חלקו קרן ורווחים ולכן לא כ' רק מתעסק משא"כ בדין ב' לכתוב מלוה דאסור שמא ימות כו':
והנה מלשון הש"ע משמע דאין הכוונה כמ"שכ הב"י וכן כתב הסמ"ע בקו' ריבית והש"ך בה"ק מ"ט דר"ל שיגבה כל הקרן שהרי פרשו שכותב מלוה על הקרן דלפ"ז ה"ל לכתוב ויגבה את הכל והטור כ' וכן לא יכתוב עליו שט"ח דכיון שאינו מפורש בשטר שהוא עסקא א"כ ה"ל הכל מלוה וקרוב לשכר כו' אפילו התנו ביניהם ע"פ שיחלקו הריוח לא מהני דבתר שטרא אזלינן וה"ל כולו מלוה ואינו יכול ליקח ממנו שום ריוח עכ"ל הטור והנה כל האחרונים בימיהם לא נדפס ריטב"א ב"מ וסמ"ק ואנו שזכינו להנות מאורן והנה הריטב"א הביא דברי הראב"ד וז"ל דשטרי מחוזנאה דזקפי וכתבי בשטרא קבלתי מפלוני מנה למחצית שכר וקניתי ממנו חצי הריוח כ' דינרין לשנה ולא אשבע והרי אני חייב ק"ך זהובים לסוף שנה ואם אמר הפסדתי ואשבע לא היו מאמינים לו ואומר שכבר קנית השבועה וחייבת את עצמך ק"ך דינרים ולא היה זה מן הדין (נ"ל דר"ל דלא מהני מכירתו) ואמימר היה כותב בו והיה מאמין והכתיבה היתה מועלת לו שהיה מפחד המקבל והיה סובל ההפסד א"נ פעמים שהיה מכזב והיה מפחידו מכח השטר וא"ל ר"א איך לא היה אביך מתפחד אם ימות ויפול השטר ביד בניו ולא ידעו הדין כמותו ויגבו הכל עכ"ל ראב"ד וזה הדין שכתב הרמב"ם והטור שלא יצרף הקרן והריוח שנמצא באין לידי ריבית דבאמת אין כאן מכירה כלל ואפילו יהיה ריוח אסור ליטול ונ"ל דגם רש"י ונ"י שכתב שהיו כותבין כך וכך חייב פלוני ג"כ כוונתם כך דא"ל שלא היו מזכירין כלל שהוא שטר עסקא פשיטא דאסיר דהוי קרוב לשכר ועוד שהרי כתב הש"ך רסי' קמ"ז ס"ק א' דכ"ע מודה דאם פסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח וקבל עליו לתת דבר קצוב הוי ר"ק אע"כ דמיירי בעסקא וקנו הספק אע"כ שכוונתם ג"כ שהיו קונים מהם הספק ודין השני שכתב הרמב"ם שלא יכתוב מלוה ע"כ א"ל דכוונתם כמ"שכ האחרונים דר"ל הקרן לבד דא"כ ה"ל לכתוב ויגבה הכל ועוד שכבר כ' כמה פעמים דקרוב לשכר ורחוק להפסד רשע וא"כ למה הוצרכו לכתוב זה ומכ"ש לפי מה שכ' המ"מ שם שזה למד הרמב"ם ממילא משטרא דמחוזא ק' דל"ל ללמוד מהכא וכבר נלמד מהתם אלא ע"כ דכונתם שלמדו כן מההיא דאמימר וכמו שכ' שם באמת הכ"מ אלא שקיצר מאוד והנה אמימר עשה ג"כ כשטרי מחוזא והיה כותב שטר מלוה על הקרן ועל הריוח אלא שהוא עשה רק להפחידם כמו שכתב הראב"ד שהבאתי אבל באמת היה מאמין להם כשאמרו שהיה הפסד וזה הוא היתר גמור דלא איברא סהדי ושטרא אלא לשקרי ואין השטר גורם היתר ואיסור אלא התנאי וס"ל לאמימר דלא חיישינן שמא ימות ורב אשי ס"ל דאוסר לעשות כן שמא יבוא לידי יורשין ויגבו בו הריבית ג"כ שהיורשין לא יאמינו לו וזהו דין ב' שכתב הרמב"ם וממילא לא מוכח שמאמין לו שהרי כ' וכן לא יתן מעות בתורת עסק או שותפות ויכתוב אותן מלוה ואי איתא שאינו מאמין לו כלל א"כ מנ"מ שנתן לו בתורת עסק ושותפות וע"כ דכוונתו שבאמת נותן לו בעסקא ומאמין לו והיה מותר מצד הדין אלא דחיישינן שמא יבוא לידי יורשין והם דברי ר' אשי ובאמת י"ל דבהא פליגי הרמב"ם והטור דלרמב"ם כשאמת מאמין לו אעפ"י דאסור לעשות כן שמא ימות מ"מ אם כבר עשה והרויח מותר ליתן לו הריוח כדעביד אמימר אבל הטור ס"ל דדוקא אמימר דלא חייש שמא יבוא לידי יורשין א"כ היה עיסקא בהיתר אבל בתר דאמר ליה ר"א תינח היכא דאיתא לדידיה ור"ל דוקא אביך שהוא חסיד גדול אבל לכולי עלמא לא סמכינן עליהם דחיישינן שיחזרו מדבורם ויתבע עם השטר וס"ל להטור כיון שהעסקא נעשה באיסור אסור ליטול הריבית ולכן כתב הטור ואינו יכול ליקח ממנו שום ריוח משמע ודאי אפילו זה נותן לו מרצונו וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל פ"ט סי' י' הביאו הטור במ"מ סימן קע"ז וע"ש בב"י סי' י"א שמסיים וז"ל ואם השטר הוא שט"ח ואין מפורש בתוכה עסקא אין ראובן יכול ליטול כלום מן הריוח כי ריבית הוא וכ"כ הט"ז בי"ד ס"ק ל"ג וכן משמע מתשובת הרא"ש הביאו הב"י סי' קע"ז והט"ז בס"ק כ"ו דהיכא דתחילת העיסקא הוה באיסור לא יטול ריוח כלל ע"ש בב"י ובאמת י"ל שגם הרמב"ם מודה בזה אלא שדרכו להעתיק מה שמבואר בגמרא ולכן כתב דהטעם שמא ימות דזה שייך אפילו בחסיד גדול וכוונתו באמת להאמין והטור מיירי בזמ"הז דאין לנו חסיד כאמימר וא"כ מסתמא דעתו שאם יהיה הפסד יתבע בשטר וצ"ל דזה חמור טפי מבסי' קס"ג דאפילו לרמב"ן והרא"ש משמע דעכ"פ אם רצה ליתן מותר ליטול כמ"שכ הטור שם בהדיא דהתם אין כאן ריבית בשום אופן מה שאין כן כאן ועכ"פ כיון דברא"ש וטור אי' להדיא דאסור ליטול הריבית וא"כ אף דמרמב"ם אין הכרע כמ"ש הב"י נקטינן דלמעט בפלוגתא עדיף ולמידין דברי הרמב"ם הסתומים מדברי רא"ש וטור המפורשים שכתבו דבתר שטרא אזלינן ור"ל בזמ"הז בודאי סמכינן יותר על השטר מתנאי שבע"פ וכל זה אם באמת לא כתב השטר מלוה אלא להפחידו אבל אם כוונא המלוה באמת שאם יהיה הפסד יתבע לו בשט"ח אפילו אם אין השט"ח רק על הקרן לבד לכ"ע אסור לזה ליטול ריוח ואפשר שלכך דקדק הרא"ש והטור וכ' דאסור לזה ליקח ריוח ולא כ' כן על הלוה דבאמת העיקר תליא בכוונת הלב וע"ז נאמר ויראת ולכן תלוי הכל במלוה ונ"ל דהלוה מותר ליתן ריוח אף אם היה הפסד כיון שהמלוה הבטיחו עכ"פ שיאמין לו וא"כ לא עשה איסור וכן מוכח ממה שכתב הראב"ד שהבאתי שלכך עשה מלוה שהיה מפחד להמקבל והיה סובל ההפסד ע"כ הרי להדיא דמותר אלא שהאיסור הוא על המלוה וע"ז נאמר ויראת ועיין בח"א כלל קמ"ב סימן כ':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |