חכמת אדם/מט
|
< הקודם · הבא > |
א נ"ט בר נ"ט ונטל"פ לא שייך בדברים החריפים דאגב החריפות עושה מה שבלוע בכלי לשבח וגם עדיף מנ"ט בר נ"ט דמחמת החריפות ודוחקא דסכינא מוציא מן הכלי גוף הטעם שבו ועדיף מאלו נתבשל בו דאפילו לדעת המתירין נ"ט בר נ"ט ע"י בישול כדלעיל בכלל הקודם מ"מ בדברים חריפים מוציא עיקר הטעם ואפי' בדיעבד אוסר אם חתכו בסכין של בשר צנון וכיוצא בו ונתנו בחלב ומ"מ אם טעמו ישראל ואמר שאין בו טעם בדיעבד מותר וסמכינן על טעימתו וה"ה אם בישל דבר חריף בקדירה אפילו אב"י וכן אם דכו תבלין או שחתכו בסכין של בשר ונתנו בחלב וה"ה בחתכו בסכין של איסור או שדכו מלח במדוך של בשר או במדוך של איסור ובזה כ"ע מודים כיון שהמדוכה והסכין בלעו מהאיסור בעין:
ב מדינא אינו אוסר רק כדי נטילה דמחמת החריפות אינו מתפשט הטעם יותר מכדי נטילה וכן סתם הב"י בש"ע אבל אנו נוהגין כרמ"א לאסור לכתחלה כשחתך בסכין של בשר צנון וכיוצא בו אסור לאכלו כולו בחלב דחיישינן לדעת הפוסקים דס"ל דהטעם מתפשט בכולו ומ"מ בדיעבד אם כבר נתבשל סמכינן על הש"ע ואין צריך ס' רק כנגד הנטילה ואם הסכין קטן מכדי נטילה או אפילו הסכין גדול אלא שיודע בבירור שלא נגע בכל הסכין רק בקצת ממנו א"צ ס' רק נגד מקום הסכין רק מן הסתם אמרינן שחתך בכל הסכין וכן אם חתך הערינג וצנון בסכין של איסור ויש קצת הפסד הסומך לזרוק כדי נטילה ולאכול השאר לא הפסיד דזה נקרא דיעבד דדוקא בחתך בסכין של בשר נוהגין לכתחלה לאסור כולו לאכלו בחלב כיון דאפשר לאכלו עם בשר אבל בסכין של איסור הוי כדיעבד (מנ"י כלל ס"א ס"ק י"א):
ג בד"א דסגי בנטילה בחתך רק במקום א' כגון שהצנון והבצל עדיין שלם ולא חתכו רק במ"א אבל אם חתכו דק דק וא"כ כל חתיכה וחתיכה נאסרה כדי נטילה וצריך ס' נגד כל הצנון ואם הסכין קטן מן הצנון א"צ ס' אלא נגד הסכין אם הוא בב"וח אבל אם חתכו דק דק בסכין של איסור להנמשכין אחר רמ"א דאמרינן בכל איסורין חנ"נ וא"כ כל חתיכה וחתיכה נעשה נבלה וא"כ לעולם צריך ס' נגד כל הצנון בחתכו דק דק (ש"ך ס"ק ט') ועיין בכלל מ"ד סימן י"ב ולפי מ"ש שם סימן י"ג דלא אמרינן חנ"נ רק דוקא ע"י בישול וא"כ בסכין של איסור נמי אם הסכין קטן אין צריך ס' רק נגד הסכין (פ"ח סק"ח) אך זה דוקא לענין התבשיל אבל הבצלים נשארים באיסור מטעם דאפשר לסוחטו אסור כדלעיל כלל מ"ד סימן י"ב וילקט הבצלים מהתבשיל מה דאפשר:
ד לדעת מקצת פוסקים ראשונים לא מקרי דבר חריף רק דוקא קורט של חלתית וי"א גם צנון דזה איתא בגמרא בהדיא דמקרי חריף ודעת הרבה פוסקים וכן סתם בש"ע דאפי' תרדין ושומין ובצלים וכרישין ותמכא (שקורין חריין) וכן חומץ אפי' אינו חזק ובארשט ואפי' אינו חמוץ הרבה עדיין כיון דאיתא לקיוהא דפירי (ט"ז ס"ק ט') ודגים מלוחים שקורין (הערינג) וכן תבלין כגון (אינגבער) ופירות חמוצים וכיוצא בו כ"ז יש להם דין חריף לכל החומרות ולפיכך אם חתך צנון ושאר דברים מהנזכרים בסכין של בשר אב"י והוא מקונח אסור לאכלו בחלב וכן אם חתכו בסכין של איסור ודינו כדלעיל (ועיין בב"א סימן מ"ח) ובהפ"מ יש להתיר בחומץ שכר או יין שאינו חזק כדעת המ"א בסימן תמ"ז ס"ק כ"ח ונ"ל דלפ"ז ה"ה (בארשט) שאינו מחומץ הרבה וכ"כ בח"ד שאם יכול לשתותו חי דינו כפירות מחומצים: ואף בדבר שהוא חריף לכ"ע אם לבנו בביצים או נתנו בו מים בטל חורפיה:
ה ודוקא הצנון עצמו הוא חריף אבל אם חתך הירק מן הצנון וכן זנבות השומים והבצלים ר"ל השרשים שלהם לא נקרא חריף ואפי' לא נשאר מן הירק רק כרחב קש של חיטים מותר הצנון (ת"ח) והמנהג לקנות חריין אף שנראה שנחתך דמסתמא תלינן שלא נחתך בסכין אלא במרא וחצינא שכן הדרך ואם ספק שמא נחתך בסכין או ספק אם היה הסכין ב"י או לא וא"א לקנות אחרים שאינם נמצאים קונין אותן וחותכין כדי נטילה שהיא כעובי אצבע דכיון דיש ספק סמכינן על דעת הש"ע דאינו אוסר יותר מכ"נ אבל אם אפשר לקנות שאינם נחתכים נוהגין לאסור כולו (מה שהק' הכו"פ נעמיד הצנון על חזקת היתר צ"ע שהרי בסימן קי"א בקדרה א' וב' חתיכה באיסור תורה אסור דע"י נפילה אתרע חזקתו) וצנון שחתכו וידוע שהסכין היה ב"י אלא שמסופק אם חתכו בו כתב הש"ך דאזלינן לחומרא דדוקא בחריין די"א דלא מקרי חריף מקלינן ומשמע מדבריו דכולו אסור (וצ"ע דהא עכ"פ דעת הש"ע דאפי' בצנון אינו אוסר יותר מכ"נ וא"כ בספק אם חתכו בו ג"כ יש להתיר עכ"פ לאחר שיטול כ"נ שהרי לדעת הש"ע מותר) וצריך לדקדק בבצלים כי הרבה שחותכין הזנבות וזה ודאי נעשה ע"י סכין ולכן אסור לקנות א"ל שנשאר כרחב קש:
ו הא דדגים מלוחים נקרא חריף דוקא (הערינג) אבל שאר דגים שנמלחו לא מקרי חריף ולכן אם חתכם בסכין של איסור סגי בגרירה בעלמא וכן בכל החריפים לא נקרא המאכל חריף בשביל מעט מלח או תבלין שיש בו אלא דוקא אם כולו או רובו הוא חריף (סימן צ"ה סעיף ב'):
ז פירות החמוצים אע"ג דכתבנו דהוי חריף מ"מ במקום הפסד יש להקל דהא י"א דדוקא חלתית הוי חריף (ט"ז ס"ק ח' ט') ועכ"פ נ"ל דיש להקל בדברים שאינם חריפים וחמוצים הרבה אם חתכו בסכין שאב"י ולסמוך על הפוסקים דס"ל דאפי' בצנון אינו אוסר רק דוקא ב"י ובמקום הפ"מ אפשר דיש לסמוך אפי' בב"י ולסמוך על הפוסקים דאפי' בדברים חריפים מותר נ"ט בר נ"ט אבל בסכין של איסור בן יומו אין להקל כלל (סימן צ"ו) ועיין בב"ח ובב"א סימן ס"ז:
ח מי לימניש שמביאים נכרים וכן תפוחים חמוצים וכיוצא בהן מותר לקנות מהם דאפי' את"ל שנחתכו בסכינן כיון שחותכין הרבה מאד נתבטל טעם הסכין בראשונים והראשונים נתבטלו באחרים הנחתכין אח"כ וגם להרבה פוסקים לא מקרי חריף אבל צנון ובצלים שהם חריפים בודאי אפי' חתך הרבה הכל אסור (שם ועיין בש"ך): מח
ט פירות שאינם חמוצים שחתכן בסכין של בשר מותר לאכלן בחלב ובלבד שיגרור מקום החתך דסתם סכין אין נקי אבל הדחה לא מהני וכן בכל דבר שיש בו לחות דמכח הלחות אדרבה נדבק בהם השמנונית ואם חתך בו לפת (שקורין ריבין כ"כ הש"ך בשם מהרי"ל ונ"ל דל"ד ריבין דה"ה (מערין) ושאר לפתות וכ"מ מלשון רמ"א שכ' אבל חתך ירק משמע דוקא ירק אבל אין חילוק בין לפתות) די בהדחה ולא עוד אלא אפי' צנון שחתכו אחר הלפת שרי בהדחה לפי שטעם הלפת משונה ומבטל טעם הנפלט מסכין ודוקא לפת אבל אם חתך ירק או לחם לא מהני לחתוך אחריו צנון ואפי' לפת אין להתיר אא"כ שחותך תמיד בין כל חתיכה של צונן יחתוך לפת ובסכין של איסור יש להחמיר דאפי' בחותך הלפת ואח"כ הצנון ואם נתערב הצנון אח"כ בתבשיל יש להתיר בדיעבד (ת"ח כלל ס"א ומנ"י שם ס"ק ל"ד):
י מדוכה שדכין בה זנגביל ושום וכיוצא בו מדברים החריפים שחתכו אותם בסכין של בשר הרי נעשה המדוכה של בשר דע"י דוחקא וחורפא בלע ואסור לדוך בו דברים חריפים לאכלם בחלב כיון דל"ש נ"ט בר נ"ט בחריף ובדיעבד צ"ע ועיין לעיל סימן ז' מט ואם חתך דברים חריפים בסכין של חלב וחזר ודך אותם במדוכה זה הרי נבלע בו בשר וחלב וצריך להגעילו וכן הדין במדוך של נכרים במקום שדוכין בו דברים חריפים הנחתכין בסכין של איסור (א"ח סימן תנ"א במ"א ס"ק ל"א: ועיין במנ"י כלל ס"א וא"ר בסימן תנ"א דזנגביל מקרי חריף כדעת רמ"א בת"ח ודלא כש"ך ס"ק י"ז):
יא ריב אייזן שגוררין בו חריין שנחתך בסכין של בשר אסור לגרור בו גבינה ודינו כדין מדוכה אך בזה אפי' לחם אסור לגרר עליו לאכול עם חלב דא"א לנקותו יפה והא דאמרינן דאגב חורפא בלע היינו כשיש ג"כ דוחקא אבל בלא דוחקא לא בלע ולא מפליט ולכן אם גררו חריין על קערה חולבת נקיה אפילו אם הוא ב"י מותר לאכיל החריין עם בשר (ט"ז ס"ק ג'):
יב דין דבר חריף שבישל בקדרה ותחב בו כף חולבת מבואר בכלל מ"ח סי' ט"ז ועיין לקמן בכלל נ"ה ס"ס ב' מ"ש בשם חק יעקב (א"ח סי' תמ"ז ס"ק מ"ב מ"ג):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |