בינת אדם/איסור והיתר/מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בינת אדם איסור והיתר מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

[לד] שאלה דין החומץ שכתב חוקר א' בספרו ס' הברית שנתברר שא"א להיותו חומץ עד שירום תולעים והמסתכל בזכוכית שקורין (מקרישקאפיע) יראה כל החומץ מלא תולעים וכ' שלכך אסור לאכול חומץ שאפי' סינן לא מהני אפי' דרך בגד דק מאוד ואין לו תקנה אלא שמתחלה יבשל החומץ ואח"ז מהני סינון בבגד דק:

תשובה מש"כ לאסור חומץ הבל הוא שהרי התורה אמרה בנזיר חומץ יין כו' מכלל דלאחריני שרי וכ"כ ברות וטבלת פתך בחומץ וכי התורה תסתם באיסור לאו ולמה לא תפרש חומץ מבושל או לומר בע"פ למרע"ה הלל"מ שהחומץ צריך בישול וגם א"ל דכוונתו שהחומץ בכח יש בו תולעים דא"כ ביצים לא נאכל שהרי כתב ג"כ שבזרע אדם נראה אדם ובקשר הביצה נראה תרנגולת אלא דבר הבל הוא ולא אסרה תורה מה שבכח אלא מה שיצא לפועל:

אך כוונתו דיש חומץ שכשמסתכלין נגד השמש נראין בו תולעים וזה נראה דיש לו דין חומץ שיש בו תולעים שכ' הב"י בבד"ה בשם ר' ירוחם וז"ל חומץ שיש בו תולעים אם פרשו לאויר נקרא פרשו אבל מן החומץ לתבשיל לא הוי פרשו ומותרים עכ"ל וכתב הפ"ח ס"ק ט' ומסתברא דאף בתבשיל צונן מיירי ואף אם פירש ממקום למקום במאכל עצמו היינו רביתא וש"ד אבל אם פירש מן המאכל לחוץ אף בדופני הכלי מבפנים אסור דלאו היינו רביתא ולפ"ו אין לאכול תבשיל זה אלא ביום דחזי ליה אבל בלילה לא עכ"ל והכו"פ העתיק דבריו בזה"ל ס"ק ו' אבל אם אוכל בקדירה יש ליזהר בחומץ שיש בו תולעים כי אולי יפרשו מאוכל חוץ לאוכל עכ"ל ולענ"ד ז"א דממ"נ מ"ש המאכל עצמו מדופני הקדרה אם נאמר דאם פירש על האוכל הוי רביתא וצ"ל דאנו חושבין כל מה שבקדרה כאלו הוא גוף הכלי והרי בפירש בדופני הכלי אמרי' בהדיא היינו רביתא ואף שלא נתגדלו התולעים בתוכו אלא בכלי אחר כבר כתב הב"י דאף המערה מכלי לכלי דין כלי ב' כראשון ואם פרשו על דופני כלי ב' מותר ומ"ש מים או חומץ שהרי בהדיא כתב הרמב"ם בפ"ב מה' מ"א אחר שכתב דין שרץ המים שבבורות וכלים וז"ל פירש לדופני החביות וחזר ונפל לתוך המים או לתוך השכר מותר ואח"כ כתב דין מסנן יין וחומץ כו' אבל אם לא סינן שותה כמו שפרשנו הרי להדיא דאין חילוק בין מים לחומץ ושכר וא"כ אף אם פרשו על דופן הכלי מותר דהיינו רביתא ועוד לפי מה דקי"ל דאסור לשאוב בכלי מן הבור והיינו ע"פ מה שכתב הרא"ש דבגמ' מוכח דהיכא דאם פירש אסור חיישי' שמא פירש וא"כ גם האוכל אסור שמא פירש על דופני הקדרה ונ"ל ע"כ דכוונת הפ"ח ור"ל דבודאי אף אם פירש לדופני הכלי וחזר מותר לאכול האוכל אלא דכוונתו דאם פירש לדופן הכלי אסור לאכול התולע בפ"ע וזהו ע"פ דבריו שכ' בס"ק ו' וז"ל ודע דהא דאמרי' בפירש לדופני הכלי מותר לאו למימרא שמותר ליקח התולעת בידו ולאכלו ואף ששות' עליו ואוכלו אסור וכן תולעים שבמים שבכלים ובבורות לחודייהו לא משתרי אף ששוחה לאכלם אלא דוקא כשהם במים וכן מדוקדק לשון הרמב"ם שכ' פירש לדופני החביות וחזר ונפל לתוך המים מותר ע"כ וטעמא דחזר הלא"ה אסור והא דמרבינן לאיסורא יבחושין שסיננן היינו אף כשחזרו לתוך השכר דאי לא"ה מאי איריא סיננן אפי' לא סיננן נמי וכמש"כ הרמב"ם וכ"כ בס' התרומה בהדיא עכ"ל וא"כ כוונתו ה"נ דאם פירש מן האוכל אפי' לדופן הכלי אסו' התולעת לאכלו בפ"ע אבל ודאי עם האוכל והמשק' מותר זה נ"ל ברור ועוד שהרי הפ"ח מתיר אפי' בקמח שפירש ע"ג דופני הכלים ואף דדבריו דחוים עיין כו"ס והוא ברור מ"מ מוכח דגם הפ"ח דעתו אף שהתולע אסור אפי' לא פירש אבל כשחזר מותר המאכל:

ואמנם מילתא דפשיטא ליה לפ"ח שהתולעת בפ"ע אסור ומשמע מדבריו שאסור מדאורייתא מחמת שרץ מספקא לי טובא ולענ"ד ליתא לדבריו כלל הנה מה שכתב דכן הוא בס' התרומה בהדיא כוונתו שכ"כ בסה"ת שאם סינן היין ואחר כך חזרו ליין אסורין וא"כ אין מבואר מדבריו יותר ממה שכתב הרמב"ם וכ"כ בס' התרומה סמן ל' דבפרשו וחזרו אסורין ואמנם נ"ל דבודאי מותר אפי' לאכול התולעת בעין ובלבד שלא יטלנו בידו דאז הוי פירש ממש אבל אם שותה לתוך הבור אין בו איסור דאורייתא כ"ז שלא פירש לחוץ שהרי אמרי' בחולין בימים ובנחלים הוא דכי אית לי' אכול דלית לי' לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית לי' אכול וא"כ אין לו בכלים הם דומין ממש ליש לו בימים וא"כ כי היכי דיש לו בימים מותרים אפי' בפני עצמם בלא משקה ה"נ אין לו בכלים ובבורות דלא נקרא שרץ כלל וא"כ מ"הת לאסור אלא דבבורות א"א לאכלו בפ"ע כ"א בתוך הבור דכשיוציאנו מן הבור הרי כבר פירש דהא אפי' פירש חוץ לבור ה"ה אסור מטעם שרץ הארץ כדאמרי' בהדיא שם תני' דמסייע לך כל השרץ השורץ על הארץ לרבו' יבחושין שסיננן ועוד שם דילמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא ועובר משום שרץ השורץ על הארץ וכפירש"י שם דכיון דרחשה והלכה קצת נעשה שרץ הארץ ע"כ אבל אלו שרצים הגדלים בבורות או בכלים לעולם אין בו משום שרץ המים דכ"ז שהוא בבור אפי' פירש מן המשקין לגמרי על דופן הבור והכלי מבפנים מותר לגמרי ואחר שפירש מקרי שרץ הארץ ואף שהרמב"ם כתב המסנן היין כו' לוקה משום שרץ המים או משום שרץ הארץ ומשום שרץ המים ע"ש מ"מ לכ"ע כ"ז שהוא בדופן הבור לא נקר' שרץ כלל דומי' שיש לו סנפיר בימים (ודברי רמב"ם עיין בס' המצו' שלו בלאוין סמן קע"ט ובחינוך סמן קס"ג) וכן מסמ' מכלבו סימן ק"א שכ' וז"ל פרשו לדופני הכלי או הבור אין נמנעין מהם משמע דאפילו הם עצמן מותרין וכן משמע מלשון הר"ן שכתב וז"ל הילכך נקטינן דבורות כו' שוחה ושותה כו' אבל פרשו ויוצא לחוץ אסור משום שרץ הארץ ע"ש משמע אבל כ"ז שלא יצא לחוץ מותר אפילו התולע עצמו ולכן נ"ל באמת מה"ת גם התולע מותר אלא דמ"מ מדרבנן אסור או משום מראית עין כמ"ש הש"ך בשם ת"ח בתולעים של גבינה דודאי לא גרע מדם שעל הככר דגוררו או משום בל תשקצו וכמ"ש החינוך בתולעים שלא פרשו דמן הדין מותרים אלא דאסורים משום בל תשקצו ובזה מפרש החינוך מה שאמרו שוחה ושותה ואינו נמנע ר"ל דאפילו בל תשקצו אין כאן ובזה א"ש דהר"ן וכלבו כתבו לדין תורה באמת התולע מותר והרמב"ם וסה"ת והחינוך וכן כל הפוסקים שהזכירו שאם פרשו וחזרו מותר משמע אבל לא חזרו אסור התולע היינו מדרבנן ובזה כ"ע מודה ואין כאן מחלוקת כלל בין הפוסקים ואפשר דגם דעת הפ"ח כן אלא מלשונו משמע דמדאוריית' שהרי כתב והא דמרבינן יבחושין שסיננן:

ונ"ל עוד ראי' גמורה לזה שהרי בת"כ פ"ג הל' י' אי' את נבלתם תשקצו להביא יבחושים שסיננן ע"כ ופסוק זה הוא מה שכ' בפ' שרץ המים ודגים ובפרק י"ב הל' ג' אל תשקצו כו' בכל שרץ השורץ על הארץ להביא את שפרשו לארץ וחזרו הרי להדיא דפרשו וחזרו ילפינן מאל תשקצו וכבר כ' הרמב"ם בס"ה דלאו זה נאמר בין על שרץ המים ובין בשרץ הארץ וכן בכל השרצים וא"כ ע"כ הא דילפינן מנבלתם תשקצו ליבחושין שסיננן מיירי בלא חזרו אלא לגופה אצטריך דאם סיננן חייב ולכן לא הזכיר בת"כ שסיננן וחזרו כדאמר התם אע"כ דלסננן אעפ"י שלא חזרו איצטריך וצ"ל דה"א כמו שהתירה התורה אין לו בבורות וכלים דומיא דיש לו בימים וה"א דאפי' פרשו לגמרי מותרין כדגים טהורים קמ"ל דאם פרשו חזרו לאיסור או משום שרץ המים או שרץ הארץ וממילא ידענו דה"ה בחזרו אפ"ה אסורין והיינו מפסוק אל תשקצו שזה כולל כל מיני שרצים ועוד ראי' שהרי איבעי' בגמ' בפירש לאויר וקלטו אי מקרי פירש ולדברי הפ"ח לעולם התולע אסור בפ"ע ומאי איבעי' לי' שהרי כבר פירש עכ"פ מן הפרי ואם כן מאי בכך דלא מקרי פירש אלא על כרחך אם לא מקרי פירש אפילו התולע מותר ובזה י"ל גירסא שלט בחולין שם דא"ר חסדא תניא דמסייע לך בכל השרץ השורץ כו' לרבות יבחושין שסננן ובאמת בת"כ ילפינן מאת נבלתם האמור בפ' דגים וכ"כ רש"י בחומש ובאמת ברי"ף ורא"ש הגי' דתני' ואת נבלתם כו' ובזה שכתבתי יש ליישב דר"ח רצה להביא ראיה לכל דברי ר"ה דמפסוק ואת נבלתם לא ילפינן רק דאם סינן ואכלן בעין דחייב אבל אם חזרו לא משמע מיני' ור"ה אמר דלמא נפל לכסא ולכן קיצר ר"ח בלשונו ואמר פסוק בכל השרץ דמינה ילפינן גם אם חזרו ופרשו אלא דלא ידעינן אם גם בשרץ המים שייך פירש דשמא אפילו בפירש מותר ולכן אמר לרבו' יבחושין שסיננן ודומה לזה כתבו התוס' גבי ונתן הכסף וקם לו שדרך הש"ס לקצר הפסוקים:

ולפ"ז שבררונו דמה"ת כ"ז שלא פירש לגמרי דהיינו חוץ לכלי מיתר אלא מדרבנן אסור לאכלו בעין משום אל תשקצו וגם בררנו שבחומץ ג"כ דין אחד להם ואם עירה מכלי לכלו דין כלי ב' כראשון. ולפ"ז אין חשש כלל בקומץ שיש בו תולעים לבשלו עם בשר ודגים או לערבו במיני ירקות ולפתן אפילו חי דלמאי ניחוש לה שמא יפרוש לאוכל או לדופני הכלי לא מבעי' כ"ז שהמשקה טופח דודאי מותר אלא אפי' אם יתייבש לגמרי המאכל כיון דאין איסורו אלא משום בל תשקצו מדרבנן וזה ל"ש אלא כשרואה התולע באוכל אבל אלו תולעי' שבחומץ שלא נראו כלל ואין כאן משום בת"ש כדאמר לי' רבינ' לאימיה בסוף א"ט בתולעים שבדגים אבלע לי ואנא איכול פרש"י שלא אראה אות' ואקוץ בם וכן מעולם לא שמענו פוצה פה ואפילו חסידים ואנשי מעשה אוכלים מאכלם בחומץ ואין חוששין כלל לבדוק החומץ אך צריך לזהר שלא לסננו דאם סינן הוי כפירש ואסור ומנהג ישראל תורה היא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.